חנוכה, חג שעוד לא צוין בשגרת הקורונה, עומד להיות השנה מאתגר מהרגיל בכל הנוגע למפגשים חברתיים. אבל יש כמה מנהגים שאפילו הנגיף המקולל לא יצליח לשנות. הדלקת נרות בחנוכייה, למשל, או משחק בסביבונים. לרגל החג הבא עלינו לטובה, יצאנו בעקבות בעלי מלאכה ויוצרים שעוסקים בייצור חנוכיות וסביבונים במלאכת יד, שומרים אמונים למסורת ולא נכנעים לייצור ההמוני מהמזרח. מבתי המלאכה שלהם יוצאים מוצרים שיש בהם יופי ייחודי, וגם נשמה וערך מוסף, ואפשר גם לצפות בהם בפעולה במסגרת סיור ייחודי המתמקד בבעלי מקצוע שנעלמים מן העולם.
אבינועם ישראלוב (67), אומן יודיאקה וכלי כסף, למד את רזי היודאיקה כנער צעיר במפעל נחושת שהיה שייך לדודים שלו, שם לראשונה החל לעבד מתכות. הוא מספר שבאותם ימים לא הרגיש שזה ייעודו אבל כן ניכר בו הכישרון לדבר. במשך שנים עבד בסתר מאחורי דלת ברזל, ללא פרסום. "העבודה תמיד מפה לאוזן", הוא נוהג לומר. בין עבודותיו ניתן לראות חנוכיות ייחודיות, בתים לספרי תורה, מגשים ועבודות אומנות ייחודיות שעשה עם האומן מנשה קדישמן ז"ל שעימו עבד כ-20 שנה.
מדי שנה לקראת חנוכה, בית המלאכה העמוס של ישראלוב בתל אביב, הומה עבודה יותר מתמיד. "בשבועות שלפני חנוכה תמיד יש אצלי האצה", הוא מספר. "אבל בשנה האחרונה הכל מת".
6 צפייה בגלריה
אמנון כספי, מייצר סביבונים בעבודת יד: כל הזמן שוקלים אם סוגרים את העסק"
(צילום: אביגיל עוזי)
בגלל הקורונה?
"כן", הוא נאנח. "זה המצב הכלכלי. אין לאנשים כסף, כשלאנשים היה כסף, קנו יפה מאוד ולא עניין אותם המחיר. אנשם הביאו לי סקיצות ואמרו: תכין לי כזה, לא משנה כמה עולה. אין אצלי חנוכיות סטנדרטיות. אבל השנה הכל פחת. גם אצלי וגם אצל הקולגות. ככה זה כשמוכרים חנוכיות בזול בבלאק פריידיי.
"היום אני כבר לא רק מייצר חנוכיות, אני מתקן חנוכיות. אנשים פונים עם חנוכיות מיוחדות ויקרות, ואין הרבה בעלי מקצוע שיודעים לתקן כלי כסף. ואני גם משחזר כלי כסף. יום אחד תיקנתי לאדם חנוכייה בשווי 55 אלף דולר, היא הייתה שבר כלי. כשהוא ראה אותה אחרי הטיפול אצלי, היה לו אור בעיניים. אחר כך ראיתי את החנוכייה הזו במכירה בסותביס. ההורים שלו הביאו אותה מגרמניה, היא נשארה במשפחה שנים".
לא מעט אנשים מגיעים אליו עם פריטים שלא שווים הרבה, אבל יש להם ערך סנטימנלי. "אנשים שומרים חנוכיות פשוטות מנחושת, מפליז. זה ישב אצלם 80 שנה במשפחה, עבר את השואה, אז לזרוק?"
מי קהל היעד של חנוכייה מושקעת בעבודת יד?
"בעיקר דתיים משקיעים. שאלתי פעם את בעל הבית שלי עד מתי השוק יחיה, הוא אמר: 'כל עוד יש דתיים וחרדים השוק הזה יהיה קיים'. באירופה רוב המתנות במגזר הזה הן כלי כסף. יודאיקה".
באיזו חנוכייה אתה מדליק נרות?
"אני כל פעם מוציא חנוכייה מבית המלאכה ומביא הביתה, מה שאני לא מוכר באותה שנה. בבית אני מחזיק בקביעות רק זוג פמוטים וגביע".
תן לנו טיפ: איך מנקים כלי כסף?
"התפרסם בזמנו בפייסבוק טריק שעובד: להרתיח מים חמים, לשפוך לתבנית עוגה חד־פעמית מאלומניום, להכניס סודה לשתייה ולשים בפנים את כלי הכסף לחמש דקות. זה יוריד את ההשחרה אבל לא יבריק. להברקה יש בשוק חומרי ניקיון לא רעים, ולניקוי יותר יסודי באים אליי, ממני זה יוצא חדש לגמרי".
סביבוני הכסף של אמנון
גם אצל אמנון כספי (68) מכספי סילבר — מפעל מתנות ויודיאקה מכסף, עובדים יותר לקראת חנוכה. "שרק לא יהיה לנו סגר", הוא אומר בקול רם את מה שכולם חוששים ממנו, אבל לגמרי מוכנים לקראתו. ולמרות היקפי העבודה משביעי הרצון, גם אצלו מדובר בתקופה מאתגרת מתמיד.
"החודש האחרון הוא חודש מצוין כי הסביבונים שלנו מיוחדים, וגם נמכרים במחירים הנכונים לשוק הדתי, אז בחודש הזה עובדים יותר, אבל סך הכל המצב לא קל", הוא מספר. "כל הזמן שוקלים אם סוגרים את העסק או לא סוגרים. זה מין מצב לא ברור של חוסר ודאות. אני היום אמור לסיים לספק הזמנות ולא רואה מה עושים מיום ראשון הקרוב ואילך. אני מפרסם בפייסבוק ובאי־ביי, מציע למכירה סביבונים במחירים מצחיקים, וגם לזה נענו מעט מאוד".
כמה זמן לפני חנוכה אתה מתחיל בייצור הסביבונים?
"כחודש וחצי. הסביבונים מחופי כסף. ליתר דיוק, אנחנו שמים שכבת כסף על שעווה תעשייתית - לא שעווה של נרות אלא חומר פולימרי קשיח, שאפשר אפילו לעמוד עליו. הכסף הוא כסף טהור, לא מתקלף ולא יורד. התחרות שלנו היא מול סין. היום, תביאי לאנשים סביבונים מפלסטיק".
איך באמת אפשר להתחרות בסביבוני גימיקים למיניהם שעושים אור?
"הסביבונים עם האור מיועדים בעיקר לפלח השוק החילוני. אנחנו פונים בעיקר לאספנים, ואין הרבה כאלה. או להורים בשוק הדתי, שמחליטים לקנות סביבונים לקראת חנוכה, ובשוק הזה אוהבים את הסינים פחות. הם מחפשים את המסורתי, מכסף. ויש להם גם את הסביבונים המצלצלים וגם את הרוקדים. זה לא סותר. מאחר שהם עושים הרבה ילדים, אז פעם בשנה קונים גם הרבה סביבונים".
טווח המחירים של הסביבונים של כספי נע בין 70 ל־150 שקל לסביבון סטנדרטי, "והשנה עשיתי גם סביבון ענק, בגובה של 18 סנטימטר ורוחב 12. הוא כבד. כשעשיתי את זה חשבתי שבטח יחשבו שאני לא שפוי. אי־אפשר לסובב את זה. צריך יד של מר ישראל כדי לסובב דבר כזה, וגם אז לכי תדעי במה זה יפגע".
מה עושים עם הסביבונים אחרי חנוכה?
"הדתיים מאפסנים את זה, החילונים שמים בארגז המשחקים של הילדים. סביבונים מכסף לא זורקים כל כך מהר".
בית המלאכה של כספי מייצר לאורך השנים גם חנוכיות, אבל לאחרונה, הוא מספר בצער, היקף הייצור ירד באופן משמעותי. "הנושא של חנוכיות ירד גמרי. לחנוכייה יש משמעות במגזר הדתי, בחתונה ואירוסים. אצל החילונים זה מכונות כביסה, ואצלם חנוכיות ופמוטים. הם קונים חנוכיות מכסף מלא, שעולות גם עשרות אלפי שקלים, וזה כבר עובר מדור לדור. החנוכיות שלי מחירן נע בין 700־900 שקל. זה לא מספיק זול בשביל משהו שקונים על הדרך, וגם לא מחיר של משהו מהודר. בקיצור, עיקר הפעילות לחנוכה אצלי זה הסביבונים".
כספי, לשעבר מנהל חשבונות שבסביבות גיל 30 שינה את מסלול חייו לעבודת היד, הוא נכה פוליו מגיל שמונה חודשים. "כילד קטן ביליתי הרבה בבית חולים. ואחד החלומות שלי כשהייתי שוכב הרבה במיטה היה להמציא סיפורים לעצמי. אחד החלומות שלי היה להתעסק במיניאטורות. אני ממש זוכר את זה כילד. אז כשהפכתי לבעל עסק ליודאיקה, אמרתי לעצמי שחייבים גם קטגוריה של מיניאטורות. בהתחלה אמרו לי מי יקנה, והיום אני יודע שיש מלא בבתים. אנשים התחברו לזה. זה מוצר טוב למתנה, ולכל חג יש את המיניאטורות שלו. יש גם של חנוכיות, וזו מתנה שאנשים מעריכים".
גילופי העץ של משה
משה גזית, בן 83 ("ויש לי תוכניות עד 120"), מבלה חלק ניכר מיומו בעמידה על רגליו בבית המלאכה שלו, שנמצא בשכונת פלורנטין בתל־אביב כבר 60 שנה. גזית הוא חרט וגלף עץ המייצר צעצועי ובובות עץ בעבודת יד, בעל מקצוע מהדור הישן, שלא מכיר במילים "חופש" או "בטלה". הוא נולד בארץ ב־1938, למד את המקצוע מאביו והתמקצע בביה"ס "שבח", במסגרת מגמת נגרות וחריטה. במשך שנים עבד עם מחרטת עץ ידנית. בשנת 1967 הוא רכש מכונות אוטומטיות מגרמניה והעבודה החלה לזרום בשפע. הוא החל לייצר הכל ובכמויות גדולות. החל מכפתורי עץ, עמודים למעקות ופרטי ריהוט עבור חברות פרטיות ועד יתדות לאוהלים, מערוכים וקתות רובים עבור צה"ל.
ב-1995, נאלץ בעקבות דלקת פרקים ופחד מניתוחים להפסיק לעבוד, ואת המכונות היקרות שקנה נאלץ למכור במחירי הפסד. משה נשאר עם מכונה אחת בלבד, לחריטה ידנית. לפני כ-16 שנים החל לעשות עבודות קטנות. הוא מצא את עצמו יושב ביריד האומנים במדרחוב נחלת בנימין ומוכר משחקים לילדים, פמוטים, קופסאות וחפצי נוי מעץ, מעשה ידיו. היום הוא עובד לבד, בשביל הכיף. לקראת חנוכה הוא עוסק במיוחד בעיצוב סביבונים מעץ.
סביבונים לא אמורים להיות מעופרת יצוקה, כמאמר השיר?
"פעם הם היו מעופרת יצוקה. כשאני הייתי ילד קטן, היו תבניות, היו יוצקים לתוכן עופרת, והרי לך סביבון מעופרת יצוקה. היום סביבון מעץ מקובל יותר".
את הסביבונים שלו מייצר גזית מעצים שגדלו בארץ ונכרתו מסיבות שונות. "כשאומרים מהעירייה שכורתים עצים, אני נוסע, פותח את תא המטען ואומר: תעמיסו לי. אני עובד עם עצי פרדס, עצי מטע, איקליפטוסים, כל עץ שאני יכול להשיג".
"אחרי שמשיגים עץ, צריך לייבש אותו. אני מייבש את העץ במשך זמן ארוך מאוד. לפעמים לוקח גם שנתיים לייבש את העץ, אם יש בו אחוז לחות גבוה. לאחר מכן אני מסיר את הקליפה. אני עובד עם כלים פשוטים, מסור יד, כלים פרימיטיביים, זה בכוונה תחילה, שהכל יהיה עבודת יד, כולל גילוף. זו ההנאה שלי, בשביל זה אני קם בבוקר".
לייצר סביבון לוקח לו דקות ספורות. "אני משאיר את העץ טבעי, לא צובע, אפשר לצפות בלכה, אבל אני לא עושה את זה. כשקונים לילדים הילדים צובעים את זה בעצמם". את יצירותיו הוא מעלה מדי יום לדף הפייסבוק שלו ("אני מעלה, לא הנכדים").
עד מתי תמשיך לייצר?
"כל עוד אני קם בבוקר ומסוגל לקום מהמיטה. אני הולך לגלריה בחמש בבוקר, אני נהנה ברמה שקשה לתאר במילים, יש עצים שאני מסניף את הריח שלהם. למשל ברוש. יש לו ריח משכר. עץ זית מפריש שמן ויש לו ריח נהדר".
אז אין מה לדבר על פנסיה.
"לא. הגוף זקן אבל הרוח צעירה. אני צעיר בנפשי ומה שמחזיק אותי זה התחביב הזה שלי".
בעקבות בעלי המלאכה והיוצרים
מיזם התיירות החברתי "מקצועות שנעלמים מן העולם" מציע סיורים שמאפשרים הצצה נדירה אל חייהם של בעלי מלאכה שמקצועם הולך ונעלם מן העולם.
המיזם הוקם ב-2015 ע"י מיטל כץ, מעצבת אופנה ויזמית, במטרה לתת מענה לבעלי המלאכה והאומנים הוותיקים שמקצועם פס מן העולם או שהם מתקשים בהישרדות. כץ בנתה במו ידיה את העסק שלה, שעיצוביו נמכרו לכ־50 חנויות מעצבים בארץ. בסוף 2014, אחרי 16 שנה, החליטה לסגור את מפעל חייה אחרי שנים של מלחמת עיקשת אל מול היבוא המתגבר מהמזרח הרחוק.
מתוך ההבנה שהיא לא לבד בסיפור, ושישנם בעלי מלאכה, אמנים, אומנים ומעצבים רבים, רובם מבוגרים, המתמודדים מול אתגרים רבים, החליטה לייסד פלטפורמה שמקדמת ומנגישה את בעלי המקצוע ע"י חשיפתם לקבוצות.
"את הסיור 'בעקבות מקצועות שנעלמים מן העולם' בניתי מתוך הבנה שמשנה לשנה יש מקומות ובעלי מלאכה שהולכים ונעלמים ואין להם תחליף או יורש מלבד היבוא הזול מסין, וכי הסיפור שלהם הוא בעצם הסיפור של כולנו", אומרת כץ. "מהסיור יוצאים עם חוויה אבל לא פחות מזה עם ערך וידע מה קורה לנו בעולם המודרני לעומת השנים התמימות עליהם גדלנו. הסיור מהווה מסמך היסטורי מרגש".
מרבית הסיורים מתקיימים בת"א, והם מיועדים לאנשים פרטיים ולקבוצות. פרטי יצירת קשר עם בעלי המלאכה שבכתבה דרך מיטל כץ, טלפון: 054-2424412 או באתר.
