חופשת חורף באילת
(צילום נוסף: קינדרלנד)
חופשת החורף באילת התחילה שלושה ימים לפני הטיסה, בתור של חצי שעה בדרייב אין לבדיקת קורונה של פיקוד העורף. המטושים נדחפו לאף בחוזקה, וכדי להתגבר על הכאב והעצבים שיוצרת הבדיקה שיננתי את הלו"ז המפנק של הסיור העיתונאי באילת, שכלל חוויות קולינריות, תערוכות אמנות, טיולים מדבריים בטבע, ציפורי פלמינגו ורודות, מלון בוטיק וסדנאות אלכוהול.
יומיים לאחר בדיקת הקורונה התבשרתי לשמחתי שאני שלילי (!), ולמחרת בשעת בוקר התייצבתי בטרמינל 1 בנמל התעופה בן גוריון עם התוצאות המודפסות של בדיקת הקורונה, כפי שהמליצו בפרסומים שונים. להפתעתי, המאבטח בכניסה לטרמינל לא ביקש לראות את הבדיקות.
עבור מי שלא רגיל לנסוע בתחבורה הציבורית בימי המגפה, ומכיוון שאין בדיקות קורונה גם בעלייה למטוס, האווירה על המושבים הצפופים בבטן המטוס מעט מלחיצה וכל אדם מהווה סכנה בריאותית, בייחוד הבחור הצעיר במסכה שמתיישב לצידי, ופתאום אני חושד בו שהוא בליין כפייתי שהולך למסיבות הדבקה. ריאיון אישי קצר עם השכן לכיסא והוא מראה לי מיד את תוצאות הבדיקה השלילית שלו - ואני מראה לו בגאווה את שלי. במערכת הכריזה של המטוס מאיימים בקנסות על אי חבישת מסכה, ואנחנו ממריאים לחופשה.
אחד השינויים הבולטים בטיסה המפורסמת לאילת בתקופת מגפה בינלאומית הוא הלבוש החדש של הדיילות. הן לובשות אוברול, חליפת מגן לבנה של פיגוע ביולוגי או פרסומת לחלב, מסרבות להצטלם וצועדות עצבניות לאורך המטוס. בנחיתה המיוחלת אף אחד לא מחא כפיים, אבל הסדר הציבורי נשמר כהלכתו ובעזרת הדיילות הלבנות המטוס התרוקן באיטיות וללא צפיפות מיותרת.
במחסום הכניסה לאילת עלו שוטרים ופקחים לאוטובוס לבדוק סוף-סוף את בדיקת הקורונה. במקביל מתרחשת הפגנה של תושבי אילת נגד הסגר, נגד הבדיקות ונגד מסכות. השוטרים צועקים עליהם לא לרדת לכביש, והמפגינים צועקים עלינו. בקיצור, סוג של אווירה מדכדכת לתחילת החופשה, אבל הריח המשכר של האוויר המדברי הצלול שחודר לי לאף דרך המסכה מאוד נעים ומעורר זיכרונות קדומים של אושר, ואני קולט שכאן ועכשיו מתחילה החופשה החלומית שהבטיחו לי.
באופן אישי אני מאוד אוהב לבקר באילת בחורף - לא חם ולא צפוף, ואפשר לטייל בהרים ובערבה ולעשות אטרקציות מיוחדות כמו פארק הצפרות המחודש. האגמון התכול והצמחייה הטבעית בפארק הצפרות משמשים תחנת מעבר והתאוששות מרכזית לעופות הנודדים בדרך לאפריקה. המדריך הצפר שחרר גוזל יפהפה ונדיר של שרקרק כחלחל-ירקרק, ויצאנו לסיור המודרך בעקבות ציפורי המים הנדירות שפוקדות את האתר.
לאחר שסיימנו את תצפית הציפורים, האוטובוס הסיע אותנו אל שדה התעופה הסגור של העיר אילת, שם על מסלולי ההמראה הנטושים הוקמה תערוכת הלגו החדשה של אילת, הכוללת דינוזאורים ענקיים ועמדות משחק והפעלה.
התחנה הבאה בסיור הייתה ארוחת צהריים בשרית ומשובחת במסעדת אל גאוצ'ו המחודשת – "פאפי בחצר האיטלקית". מתברר שהמשפחה שהקימה את רשת המסעדות הארגנטינאיות המפורסמות החליטה להתחדש בתפריט כלל-עולמי מענג במיוחד. הישיבה באוויר הפתוח ויש אחלה רוח, מגוון טעימות של בשר איכותי ובירת צוף מקומית. היה תענוג.
כדי להוציא את העיתונאים המכובדים מהתרדמת הקשה שבאה בעקבות הבשר והאלכוהול, וכדי לספוג קצת אווירה אילתית טהורה, נשלחנו לסיור קצר בהליכה איטית לאורך הטיילת המפורסמת של אילת. עבור מי שמדמיין את ריחות הטיילת הצפופה והמהבילה של הקיץ, בחורף ובהשפעת הקורונה מדובר בחוויה שונה לגמרי. הטיילת כמעט ריקה מאדם ומאוד נעים להסתובב בה, להרגיש את הבריזה המלטפת ולצפות באמני רחוב מסקרנים שפזורים לאורך הטיילת. בגלל מיעוט הצופים, כמעט כל ילד שעובר באזור מקבל מופע אישי וחוויות מדהימות לכל החיים.
לאחר שקיעה מרהיבה בצבעי זהב ואדום של חורף, אנחנו מתייצבים בכניסה לטרמינל המפורסם של נמל התעופה הישן של אילת כדי לצפות בתערוכת Terminal chapter, אמנות מודרנית ומסקרנת בשדה התעופה הישן. הכניסה לחלל המבנה ההיסטורי הידוע מייצרת רצף של רגשות מעורבים וזיכרונות חמימים מעולם נוסטלגי מתקתק, של חיים חופשיים ללא מסכות וללא ריחוק חברתי. מרינה פוזנר, האוצרת של התערוכה החדשנית, מובילה אותנו בבטחה ובהנאה מופגנת בעקבות תהליכי היצירה של האמנים השונים. בזכות ההסברים של האוצרת, אוסף קליפות המלפפון היבשות שהודבקו על אקווריום בצורת מדרגות זכוכית מקבל משמעות אמנותית מעניינת, והחגיגה התרבותית המענגת והבלתי צפויה שלה זכינו גורמת לנו לראות את אילת באור חדש לגמרי.
ארוחת הערב השמחה והמסורתית של הסיור העיתונאי נקבעה אצל פדרו בחצר, מסעדה אילתית ותיקה שמסתתרת בשכונת מגורים בעיר עצמה. בחצר המפורסמת של פדרו פגשנו תיירים נוספים, שחגגו את החופשה עם שולחנות מלאים בכל טוב, קולות צחוק, הרבה יין ונשיקות רומנטיות של זוגות מאורסים. לרגע קצר הקורונה נשכחה, המציאות נעמה, תל אביב התאיידה, והגוף התרווח ונפתח לתחושה של 120% חופשה.
בשעת לילה מאוחרת הגענו למלון שנגרילה המחודש, הבנוי על צלע ההר מול המצפה התת-ימי. מדובר במלון יוקרתי ומפנק, במיוחד והעיצוב והאווירה בסגנון תאילנדי בוטיק. מכיוון שהגענו בשעות החשיכה ולא זכינו לראות את הנוף המפורסם של המלון, ארוחת בוקר על רקע הים הכחול והנוצץ והרי סעודיה וירדן האדומים באופק, בשילוב קוקטייל של שמש חורפית עדינה וכוס קפה טובה של בוקר, היו פתיחה מטורפת ליום השני של החופשה החורפית מהחלומות באי ירוק שנקרא אילת 2020.
מתוך 101 החוויות החורפיות בחינם - שנבחרו בהתאמה להוראות התו הסגול לבטיחות מפני הדבקה בקורונה - שמציע האי הירוק של אילת, המעניינות והמחדשות שבהן קשורות לטיולים המדבריים בערבה ובהרים המרשימים שסביב עיר התיירות הדרומית. בדרך לסיור מסקרן בעין עברונה, מדריך התיירים רונן גלינה הצטרף לאוטובוס, וסיפר לנו בהתרגשות שבגלל הקורונה הוא לא עלה על אוטובוס ולא הדריך תיירים באילת מאז חודש מרץ.
גלינה, אילתי ותיק ומוכר, איש ים וחובב טבע מובהק, לוקח אותנו לקו הגבול עם ירדן, ואנחנו עולים על כביש 90 הישן בדרך לבריכות הפלמינגו המפורסמות. הנוף הפסטורלי של מטעי דקלים וחקלאות הייטקיסטית מתחלף בערבה צחיחה, עצי אשל ושיטה ועקבות רבים של חיות בר. האוטובוס עוצר ליד מצפור ועמדת תצפית המשקיפים על אגמון מלח נוצץ, ובגדה השנייה של האגם המים מלאים בעשרות ציפורי פלמינגו ורודות וגבוהות, כמו שנייה מפרומו לסרט טבע על אפריקה.
באופן מפתיע מתקיים מעלינו מפגן ראווה של מטוסי סילון ירדניים בסגנון יום העצמאות - ארבעה מטוסי סילון זעירים מבצעים תרגילים מורכבים ומסוכנים, שלא בטוח שהיו עוברים את האישורים בחיל האוויר הישראלי. גלינה מסביר לנו כי "העיר הירדנית הסמוכה עקבה היא אוטונומיה בשליטה ישירה של המלך. כשהוא בא לכאן לבקר בווילה המלכותית עושים לו הטייסים את המופעים המדהימים האלה, רק חבל שהם הבריחו את הפלמינגו".
אגמון המלח הכחלחל והנוף המדברי המשכר הם זירה מושלמת לצילומי אינסטגרם מעוררי קנאה. כולם מצלמים סלפי עם פלמינגו, ואנחנו ממשיכים בסיור המדברי אל חוויה בוטנית וייחודית בסגנון אפריקני - דקל הדום. מתברר שעצי הדקל הגבוהים שהאוטובוס עצר בקרבתם הם בכלל עצי קוקוס אפריקניים, שלא בדיוק ברור איך הגיעו כל כך צפונה. אגוזי הקוקוס מכניסים אותנו לאווירה טרופית, וגם הגזעים של דקל הדום מאוד מיוחדים, מפוצלים כמו נחש עם שני ראשים - וגם כאן כולם מצלמים בהנאה.
חלק מהמגמה החדשנית והמבורכת באילת היא קידום תרבות ואמנות בעיר וחיבור של האמנים המקומיים עם סוג חדש של תיירים, שרוצים לגוון בתכנים ולהתאוורר מהפעלות בבריכה. סדנת ציור אילתי באמפי הרודס עם האמנית המקומית שרית נחשון היא אטרקציה חינמית חדשה וסוחפת. מדבר בסדנת פופ-אפ מקצועית לציור בצבעי מים, ועל אף שהייתי קצת סקפטי, חלק מהמשתתפים בסיור העיתונאים הפגינו כישרון אמנותי גולמי ונאה, והצליחו לצבוע במכחול הדק ובטכניקה הנלמדת ציורי נוף אבסטרקטי ממש יפים.
ידוע לכול כי העיסוק באמנות אבסטרקטית בשילוב של שתיית קוקטיילים מעולים באריזת טייק אווי של מסעדת "לווייתן" עלולים לגרום לרעב כבד. כדי להתאים את הסיור החורפי באילת למצב בבטן העיתונאית המקרקרת, הצטרפנו לסיור קולינרי מבטיח במיוחד באזור התעשייה והמסחר של העיר - איפה שהאילתים האמיתיים אוכלים - בהדרכת יעל לרנר. האוטובוס עוצר ברחוב אילתי עמוס בעסקים שונים, עם אנשים עסוקים שצועדים ברחוב, באווירה שמזכירה קצת את רחוב אלנבי בתל אביב ולא אזור תיירותי באי ירוק.
לרנר טוענת כי "האילתים מאוד אוהבים לארח, ואני חדשה בעיר. בעזרת המלצות ומחקר אישי מצאתי כאן תרבות קולינרית מיוחדת ומאוד טעימה, שמשקפת את התרבויות השונות של האנשים שחיים ועובדים באילת".
תחנה ראשונה בסיור: פותחים שולחן בחומוסוף. אכלתי שם מרק עדשים מעולה וטעימות של מגוון צלחות חומוס טרי בשילובים שונים. מדובר במשחה משובחת, ורק הסלנג והכינויים של המנות בתפריט די שונים מהמרכז: כאן אין "מנה משולשת" - יש "מנת קורונה".
תחנה שנייה בסיור: טיקה מסאלה, מסעדה הודית אותנטית שגם עושה משלוחים לחוף הים - במיוחד עבור למי שרוצה להיזכר בימים הטובים בגואה בעונה. השף הישראלי ממוצא הודי שמנצח על הסירים ועל הריחות האקזוטיים במקום עבד במלונות הגדולים של העיר, ולשמחתנו החליט לעשות לביתו. אנחנו טועמים חטיפים הודיים עשויים מקמח חומוס, מהסוג שאפשר למצוא בדוכני רחוב של תחנות הרכבת. מסביב, על שולחנות קטנים באוויר הפתוח של אזור התעשייה, תיירים מתל אביב ואילתים מקומיים מעמיסים תבשילים הודיים על השולחן וצוחקים. הריח משגע אותנו, אבל אנחנו ממשיכים לטעימות במאפייה צרפתית.
הבעלים של מאפיית אלימי, שעלה ארצה מצרפת, הביא עימו מסורת עתיקה של אפייה אירופית ויצירת קינוחים ססגוניים מהמטבח הצרפתי, והוא מתגאה שלעוגות ולקרואסונים הטריים שהוא אופה במקום יש טעם מנצח - בדיוק כמו בפריז. העיתונאים, שבאופן מפתיע עדיין מורעבים, מסתערים על העוגות. סלפי מתבקש עם המאפים ומיד לפה - וכולם מרוצים.
מתברר שיש תחנה רביעית לסיור הקולינרי. לרנר מובילה אותנו בגאווה למבשלת הבירה המקומית. המבשלה והפאב הצמוד היו מאוד שמחים ופופולריים בימים ובלילות העליזים שלפני עידן הקורונה. מלצרית חרוצה מוציאה מיד לשולחנות בחוץ עשרות כוסות בירה קטנות לטעימה, ואחד השותפים במבשלה מספר לנו חוויות מהדרך הארוכה להגשמת החלום הקולינרי. התפריט עשיר ומגוון כמו בטיול ברים סביב העולם, ומי שאוהב בירה טרייה - זה בדיוק המקום בשבילו.
בזמן שאנחנו מתחננים לקצת זמן חופשי לקניות או למנוחה מצילום תמונות לאינסטגרם, האוטובוס מוביל אותנו לאטרקציה האחרונה מבחינתנו באי הירוק של אילת - סדנת "עושים טיקטוק" בפארק המרכזי. לאחר רגע קצר ומביך שבו גילינו כי שני הילדים בני התשע שפגשנו במקרה הם לא המדריכים, המדריכה האמיתית של הסדנה קוראת לנו לכיתת הלימוד, ומכניסה אותנו ברכות ובעדינות מצמררות לעולם הצעירים, ולאופנה העולמית והנוכחית של ביטוי אישי ועכשווי.
זהו, חופשת החורף החלומית באי הירוק של אילת הסתיימה בהצלחה, והגענו לשדה התעופה רמון עמוסים בחוויות מרגשות, הנגאובר מרושע וכמה קילוגרמים מיותרים - ממש כמו בחופשה אמיתית ומושלמת. אומנם בדיקות הקורונה הכואבות והתסכול בטיסה היו סוג של פתיחה לא סימפטית, אבל ברגע שעברנו את מחסום הקורונה בכניסה לעיר, חופשת החורף המפנקת והמרעננת באילת יצאה להמראה ובענק.
הכותב היה אורח של תאגיד התיירות של אילת
