היא אחת הערים הוותיקות ורוויות ההיסטריה בארץ, ההתיישבות בה החלה לפני כעשרת-אלפים שנה. עיר של ממש נוסדה פה בסביבות שנת 2000 לפני הספירה, בתקופה הכנענית התיכונה.
היא נחשבה לאחת מחמש ערי הפלשתים ונזכרת לא אחת בתנ"ך, כשהאזכור המפורסם ביותר הוא סביב מעללי שמשון הגיבור. העיר מופיעה גם בקינת דוד על מותם של שאול ויהונתן ("אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון").
אשקלון הקדומה ישבה על דרך הים שקישרה בין מצרים לסוריה, ונחשבה לתחנת מסחר חשובה. בתקופה הרומית העיר נחשבה למרכז מסחר אזורי. במלחמת העצמאות ישבו פה המצרים, שנסוגו לאחר שחטיבת יפתח הגיעה למקום. תושבי המקום, שנקרא אז מג'דל, עזבו ב-1949. מאז התפתחה אשקלון העברית.
טיול בגן לאומי אשקלון
(באדיבות רשות הטבע והגנים)
לחזור אחורה בזמן ולסיים בחוף הים - הגן הלאומי
על ההיסטוריה של העיר הכי טוב ללמוד מהגן הלאומי רחב הידיים הנושא את שמה. זה מתחיל כבר בדרך, בשדרות בן-גוריון, מעורקי התחבורה הראשיים בעיר, שמעוטרות לכל אורכן בפסלים בהשראת סיפור שמשון ודלילה. הרחוב מוביל לכניסה לגן הלאומי, ומכאן ואילך מתחיל מסע אל ההיסטוריה של העיר.
הגן מציע שורת מסלולים משולבי רכב והליכה, ומאוכלס בשלל נקודות עניין חשובות. כזאת היא, למשל, השער הכנעני, שנבנה מלבני בוץ וכורכר ב-1850 לפני הספירה, ונחשב לשער המקושת הקדום בעולם. השער נבנה בצורת מסדרון באורך כ-15 מטרים, בגובה כמעט ארבעה מטרים וברוחב שני מטרים, כדי שעגלות עמוסות יוכלו לעבור בו בדרך לנמל. מחוץ לשער, נחשף מקדש קטן ובו פסלון עגל זעיר מברונזה.
החפירות הארכיאולוגיות באשקלון החלו לפני כמאה שנה, ובמהלכן נחשפה הבזיליקה הרומית, ששרידיה מוצגים כיום בגן הלאומי. מאז אמצע שנות ה-80 חופרות בעיר משלחות מאוניברסיטת הרווארד.
אחת מנקודות החן בגן הלאומי היא מרפסת נוף לים עם ספסל פוטוגני כשמעליו דואים הבזים. ואפרופו ים, לגן הלאומי יש חוף פרטי מסודר, עם מציל ומתקנים, כך שאת הסיור אפשר לסיים ברחצה.
גן לאומי אשקלון פתוח כל השבוע בשעות 22:00-08:00.
ים ואוכל טוב במרינה
ברוח התקופה, שמזמינה שיטוטים במקומות מרווחים ופתוחים, המרינה של אשקלון היא שיחוק. מאות כלי השייט והיאכטות בדרגות קנאה שונות, והים השליו הודות לשוברי הגלים, מרכיבים נוף שנראה מחד מזמין מסעות למקומות רחוקים, ומאידך הכי משלנו.
ובמרינה כמו במרינה, גם זו של אשקלון מלאה במסעדות משלל ז'אנרים. יש כאן מסעדות מפורסמות כמו דוניא של מאיר אדוני, לצד בתי אוכל קטנים, גלידריות, מסעדות דגים ובשרים. לכל המקומות יש שטחי ישיבה על הדק שבחוץ, וכולם נהנים מבריזה נעימה ומנוף כחול עד האופק. בשעת בין ערביים, לפני השקיעה, זה מקום נהדר להסתובב בו.
אחד המקומות החביבים במרינה הוא מעדניית אלגרה ולאון. אלגרה ולאון, הסבתא והסבא של בעלי המקום, עלו מאיסטנבול והקימו מעדנייה בבת-ים. היום ממשיכים הצאצאים שלהם את סיפור האהבה לאירוח ולאוכל, עם שלל גבינות, רטבים ודליקטסים מכל העולם, לצד תפריט שמציע כריכים, סלטים או פלטות של גבינות, דגים ולחם.
הצצה לחיי אמנית בינלאומית
אחת הנקודות המעניינות בעיר הוא ביתה של אילנה שפיר ז"ל, אמנית שהנחילה לעולם את המושג "מוזאיקה ספונטנית" דרך יצירה ייחודית באמנות הפסיפס. שפיר זכתה עוד בחייה להכרה בינלאומית ויצירתה הוצגה בחו"ל.
לאחר מותה לפני שש שנים, החליט בנה, האדריכל גיורא שפיר, להנציח את פועלה באמצעות ביתה, שנשמר בדיוק כפי שהיה. הכניסה לבית עוברת דרך חצר קסומה. שבילים צרים מובילים אל מרפסת הכניסה, ולצידם עבודותיה הרבות — מפסלים קטנים ועד יצירות מוזאיקה ענקיות. גם חדר העבודה שלה נשמר כשהיה, ובו אינספור צלוחיות קטנות ובהן אבנים בשלל צבעים.
הסיור מציג את סיפור חייה של שפיר, כנערה ביוגוסלביה במלחמת העולם השנייה, כצעירה באקדמיה לאמנות בזגרב, כמורה לאמנות במעברות העולים וכיוצרת באשקלון. את דרכה האמנותית, היא החלה בכלל כציירת, ועיון בעשרות הציורים שהותירה, מגלה מורשת שעוברת דרך צבעי שמן, צבעי מים, איורים בשחור לבן ועוד.
בית שפיר, רחוב קפשטט 2, בתיאום מראש בלבד, 052-5724442
קיבוץ גלויות במדרחוב
רחוב הרצל הוא העורק הראשי באזור המסחרי הישן של העיר, במקום שבו הייתה ממוקמת העיר מג'דל מאז היווסדה בתקופה הממלוכית. הרחוב נפתח בכיכר העצמאות, שבה התקיימו טקסים לרגל אירועים שונים, למשל טקס כניסת הצבא הבריטי ב-1917. כאן עברה, לאחר נפילת קיבוץ ניצנים, תהלוכת הניצחון של המצרים, כשהיא מלווה בשבויים ובשלל שנבזז.
במלחמת העצמאות קיבלו כאן כוחות צה"ל את כתב הכניעה של מושלי העיר. עם קום המדינה התיישבו פה עולים חדשים, ובמבנים שבכיכר פעלו המוסדות הראשונים של העיר החדשה.
היום חלק מרחוב הרצל והרחובות הסמוכים לו הם מדרחוב, והם מציעים פסיפס מעניין של בתי עסק בטעם של פעם:
מאפיית טעמי גיאורגיה (הרצל 100): מקום קטן ומקסים שמציע חלק נכבד משלל המאפים הגיאורגיים כמו אצ'רולי, חצ'פורי, פרשקי גבינה, לוביאני שעועית ועוד.
עלמיתו תבלינים (העבודה 26): חנות שמוקדשת לעדה האתיופית, עם תבלינים שהישראלי הממוצע לא מכיר, לצד קטניות, קמחים ותלבושות מסורתיות להשכרה.
בית מרקחת זכריאס: המבנה היחיד ששרד מהתקופה העות'מאנית ומשמש לאותו ייעוד הוא בית המרקחת זכריאס. בימי המנדט פעל פה בית מרקחת שאותו ניהל ערבי נוצרי בשם זכריאס. זכריאס ומשפחתו לא נטשו את העיר במלחמת העצמאות, והוא המשיך לשמש כרוקח בעיר הישראלית החדשה.
מדרחוב מגדל, א', ב, ד' ו־ה' 19:00-08:30, ג' 15:00-08:30, ו' 14:30-08:30.
החופים: מה שתבקשו
באשקלון לא פחות מ-12 קילומטר של חופים. החוף של הגן הלאומי הוא היחיד בעיר שבו אין שובר גלים, ובו ניתן ליהנות מהגלים. סלעי ענק שתוחמים אותו מוסיפים לתחושת האדרנלין. חוף דלילה, שמתחבר למרינה, נחשב לידידותי. חוף הגולשים, הוא אחד החופים המוארים בארץ, על מנת שהגולשים יוכלו ליהנות מגלישה לתוך השקיעה ולאחריה. חוף הסלע הוא חוף לא מוכרז, שאינו מתאים לרחצה, אלא מיועד לחובבי הליכה בים.
שוטים של ערק לצד סיורים מודרכים
אפשר לטייל באשקלון גם דרך הסיורים של יורם טויטו, מורה דרך תושב העיר, שמתבל את הסיור בסיפורים ובשוטים של "ערק אשקלון".
הסיורים מיועדים לקבוצות ולמשפחות. לפרטים: 052-3927060.
חגיגת אוכל אשקלונית
סקובר: בר מסעדה במרינה עם נוף לים וליאכטות. התפריט בסגנון איטלקי, פיצות ופסטות, סלטים טריים, טוסטים ועוד. בערב המקום הופך לבר שמח עם מוזיקה טובה. המסעדה משולבת עם מועדון צלילה המציע קורסים. המזון כשר, אך המסעדה פתוחה בשבת. המחיר סביב 70 שקל והלאה.
ניסו הדייג: מסעדת דגים אותנטית במרינה. צוות דייגים ובראשם ניסו יוצאים אל הים כדי לספק את הדגים הטריים והמובחרים בכל יום מחדש. כשרות בד"ץ, המחירים נעים סביב 100 שקל למנה.
המפרום של יודיצ'ה: מסעדת שוק אמיתית הממוקמת בשוק המקורה. אוכל ביתי טרי וטעים בניחוח של בית, במחירים עממיים הנעים סביב 45 שקל למנה. טלפון: 054־8494769/8.
הנשיא 1: פאב בלב שכונת אפרידר, בעיצוב ברוח של פאב אירי חמים, פתוח ומזמין את כל מי שאוהב אוכל שווה, אלכוהול איכותי ומוזיקה מצוינת, ובעיקר ‑ לבלות טוב. לא כשר ופתוח בשבת.
המחמסים: פלאפל ללא גלוטן, פיתות הנאפות במקום במסורת של שנים, חומוס מהסרטים ואפילו הפעלות לילדים. כשר, המחיר נע סביב 50 שקל לאדם.
