המעיינות הקסומים שמובילים לכינרת שוב סגורים לציבור
(צילום: שמיר אלבז, משי בן עמי)
הבריכה הטבעית שנמצאת בשטח אכסניית ימק"א הנטושה שלחוף הכינרת שוב מגודרת. מדובר באחת מהבריכות שמרכיבות את מעיינות עינות רקת, ולא צריך יותר ממבט חטוף כדי להסכים כי זה אחד מהמקומות המיוחדים לאורך האגם הלאומי. לאחר מאבק עיקש של פעילי סביבה הוסרו מוקדם יותר השנה הגדרות סביב עינות רקת בצו של בית משפט, אך ביום חמישי האחרון בית המשפט ביטל את הצו וימק"א (YMCA), איגוד צעירי הנוצרים, שהוא בעל השטח של האכסניה, מיהר להציב מחדש את הגדרות, אך הן נפרצו מחדש פחות יממה לאחר מכן. הגענו למקום ולצד היופי הטבעי נתקלנו גם באשפה רבה ובכתבות גרפיטי של ונדליסטים.
גליה יקים הרוש, פעילה חברתית וממובילי המאבק להסרת הגדרות, הגיעה איתנו למעיינות, ניקתה כהרגלה זבל שהושאר במקום, ואמרה: "כל יום אני קמה ב-05:00 בבוקר ומגיעה לנקות את המעיין והחופים פה, וכל בוקר יש פה הרי זבל מטורפים. אז אני אומרת, 'למה לפתוח את הגדרות האלה אם אתם באים ומטנפים ולא שומרים על הטבע?'". ועדיין, יקים הרוש מתנגדת להצבת גדרות במקום: "החזרת הגדר היא עדיין לא חוקית כי המעיין הוא שטח ציבורי של המדינה. ימק"א יכולים לגדר את תחום השטח שלהם, אבל לא את הבריכה, על זה אנחנו נאבקים".
עינות רקת הם מעיינות מים חמימים ומליחים ובעלי ארומה גופרתית נעימה שהיו מאוד מפורסמים בתקופה העתיקה ואפילו הוזכרו בספר יהושע. במאה ה-19 הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית רכשה כחוק את אזור הנביעה של עינות רקת ואת חוף הכינרת הצמוד. בשנת 1930 הם הקימו בחוף כנסייה יפה עם גנים מטופחים ואת ימק"א - האכסניה המפורסמת לצליינים נוצרים. בשנת 2016 האכסניה נשרפה והאתר ננטש ובריכת הסלע הנדירה נשארה סגורה מאחורי גדר גבוהה.
המטיילים הבודדים שהצליחו להסתנן לשטח הכנסייה הרוסית ולטבול במעיינות המסתוריים דיווחו על חוויה מרוממת רוח במיוחד ובעלת אופי מיסטי. אולם על רוב רובו של הציבור הישראלי הכניסה למקום נאסרה ונמנעה.
במעבר חד לשנת 2021: חוק המים במדינת ישראל קובע כי "מקורות המים שבמדינה הם קניין הציבור, נתונים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצורכי תושביה ולפיתוח הארץ. כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם בכפוף להוראות חוק המים. זכותו של אדם בקרקע אינה מקנה לו זכות במקור מים הנמצא באותה קרקע או העובר בה או בגבולה".
כלומר, מדובר בהתנגשות בין הזכות הבסיסית לקניין לבין חוקי המדינה שקובעים כי הגישה למקורות המים בישראל מותרת לכולם. יקים הרוש הובילה מאבק ציבורי שהצליח בחלקו ובהוראות בית המשפט הוסרו הגדרות וניתנה גישה חופשית למעיינות.
מטיילים רבים הסתערו על הבריכה המיוחדת של אכסניית ימק"א והשאירו אחריהם ערימות של זבל, כתובות גרפיטי, צלבים שבורים. גם הנזירות המתגוררות במנזר הסמוך סיפרו כי קיללו אותן, איימו עליהן ולעיתים אף השליכו עליהן אבנים.
על רקע זה קבע שופט בית משפט השלום בטבריה כי הצו המנהלי להורדת הגדר מבוטל. אמיר דרור, שמאי המקרקעין שמלווה את המאבק להנגשת מקורות מים לציבור הישראלי, אמר בתגובה להחלטה: "במבחן שבין זכות הקניין של הפרט למול זכות הציבור לגישה ולשימוש, הכריע בית המשפט במקרה המסוים הזה כי זכות הפרט לקניינו גוברת בשל שימוש הציבור בנכס בצורה של ונדליזם, הרס ובטיחות.
"חוק המים חוקק במטרה לשרת את הציבור, מצער בעיניי שבמקרה הזה אנחנו עדים לניצול רע ופסול של החוק מה שלא מנע מהשופט לתת את החלטתו. ואולי דרך המקרה המסוים הזה נוכל ללמוד למקרים הרבים האחרים ששמירה על משאבי טבע ונוף אמורה לשרת בראש ובראשונה את הציבור. בית המשפט, כאמור, לא יהסס להפעיל את סמכותו ולמנוע מהציבור את ההנאה".
