יצאנו לטרק אלפיני בחרמון: כך זה נראה
(צילום: גלעד כרמלי)
"אני ממליץ מאוד לבדוק עם המקל את העומק של השלג לפני ששמים את הרגל, יש פה סלעים ובקעים שלא כדאי ליפול אליהם", מזהיר רועי המדריך כשאנחנו מתחילים לטפס לעבר הפסגה של הר סנאים. "כדי שיהיה נוח ובטוח, אחד מאיתנו ילך ראשון, ידחוס את השלג, ואז יהיה לכולנו יותר קל להתקדם".
הר סנאים, שמתנשא לגובה של 1,146 מטרים מעל פנים הים, הוא אחת הפסגות היותר נמוכות ברכס החרמון – ורוב הזמן מטיילים בכלל לא מגיעים אליו. אך כאשר עולים אל החרמון ברגל, זו אחת התחנות שבדרך. הסופה "ברברה" והשלג הרב שהיא הורידה בצפון יצרו הזדמנות נדירה לעשות "טרק אלפיני" כאן בארץ – והצטרפנו למסע טיפוס מאתגר בהובלת מדריכי בית ספר שדה גולן של החברה להגנת הטבע.
את המסלול, שאורכו 16 ק"מ, התחלנו בסמוך לבית העלמין של נווה אטי"ב. רועי ואיתי המדריכים ציידו אותנו בגרזני שלג ובחותלות שנועדו למנוע כניסת שלג לתוך הנעליים – ויצאנו לדרך, תחילה בהליכה בתוך האפיק הבוצי של נחל גובתה, אך מהר מאוד עלינו על דרך צרה וסלולה. "אנחנו עכשיו צועדים על ציר 5, זו בעצם דרך פטרולים צבאית על השלוחה המרכזית של רכס החרמון, ואזרחים יכולים לקבל אישור להיכנס אליה רק בסופי שבוע", מסביר רועי.
הדרך עולה מול הנוף המרהיב של עמק החולה ומבצר נמרוד, כשבצדדים כתמי השלג עדיין מעטים – אך לאחר זמן לא רב החום והירוק כבר מתחלף בלבן, ואנו מגיעים אל תחנת העצירה הראשונה – בריכת חפור שבמורדות הר סנאים. עד מלחמת ששת הימים שימשה בריכת האבן המלאכותית את תושבי הכפר הסורי ג'בת א-זית, שישב באזור נווה אטי"ב, לצורכי חקלאות ורעייה – אולם למעשה מדובר בבריכה עתיקה מאוד שנבנתה לפני יותר מ-2,000 שנה.
"החרמון הוא יבש", מסביר רועי. "קצת מצחיק שאני אומר את זה כשהכל פה שלג, אבל סלע הגיר שממנו בנוי ההר לא מאפשר אגירת מים מעל פני הקרקע – ולכן גם לאורך רוב ההיסטוריה לא ישבו פה אנשים. ההר הזה הוא כמו ספוג אחד גדול, ואת המים שמחלחלים בו אנחנו פוגשים בסוף בבניאס". היטורים, שבנו את הבריכה, מילאו בקרקעית שלה שכבה של קרקע חרסיתית כדי למנוע חלחול – מה שהביא לכך שהיא מצליחה להחזיק מים עד אמצע האביב.
תעלומת העם הקדום שנעלם
לא רחוק מהבריכה, שביל מסומן בשחור ומכוסה בשלג עמוק שפוגש את "ציר 5" מוביל אל פסגת הר סנאים – שעליה ניצב המקדש היטורי. השבטים היטורים, שמוצאם אינו ידוע, החלו לחדור לאזור בקעת הלבנון עוד בתקופה הפרסית. בימי שלטונו של אנטיוכוס אפיפנס הזכור לכולנו מחנוכה, עת החלה האימפריה הסלאוקית להתפורר ובשטחה קמו ממלכות עצמאיות כמו ממלכת החשמונאים היהודית וממלכת הנבטים בדרום – גם היטורים הקימו ממלכה עצמאית משלהם, שהשתרעה בדרום לבנון ובחלקיה הצפוניים של ארץ ישראל.
"המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי קיים בתחילה קשרים עם היטורים שישבו בחרמון ובצפון הגולן, אבל בהמשך נלחם בהם וכבש את השטח שלהם", מסביר רועי. "החשמונאים גיירו את העמים שאותם הם כבשו. אנחנו לא יודעים אם היטורים הסכימו להתגייר והתערו בממלכה החשמונאית, או התנגדו וגורשו – אבל אחרי התקופה הזו הם פשוט נעלמו".
בין שרידי המקדש ניתן לראות כיסא מלכותי, עמודים מפוארים וכתובות ביוונית. "היטורים מאוד הושפעו מהיוונים, אולי אפילו העריצו אותם", מוסיף רועי. "המקדש עכשיו מכוסה בשלג, אז אתם לא רואים שגם יש כאן רצפה מסודרת".
מהמקדש, ממשיכים לטפס עוד קצת בשלג אל פסגת ההר – שממנה נשקף נוף פנורמי מרהיב של פסגות החרמון הגבוהות יותר מצפון, עמק החולה והגליל ממערב, ופסגות רמת הגולן מדרום – שבזכות "ברברה" גם הן מושלגות כעת.
"כדי להבין את החרמון ולא רק לצפות בו צריך לחזור 25 מיליון שנה אחורה", מסביר רועי ומתאר את תזוזת הלוחות הטקטוניים שהביאה להתרוממות ההר, תוך שהוא מפרט על כל הפסגות והנחלים שאנחנו רואים מולנו. "במקור החרמון התנשא לגובה של יותר מ-4,000 מטר, חצי מהאוורסט", הוא מציין. "אז לאן נעלמו 1,200 מטרים? אמרנו שהחרמון בנוי מסלע גיר, ודינו של סלע גיר הוא בסופו של דבר להמס".
טבילה במעיין באמצע השלג
אנו חוזרים אל "ציר 5", ולאחר זמן קצר יורדים שוב מהדרך הסלולה וצועדים בתוך אפיק נחל סנאים, שמכוסה בשלג עמוק במיוחד, בדרכנו אל מעיין עין כחל. "איזה משטחים מטורפים של שלג", מתפעל איתי, שעושה שנת שירות כמדריך בבית ספר שדה גולן, לפני הגיוס לצה"ל.
מעל נביעת המעיין נבנתה בריכת בטון מקורה, שבתקרתה דלת הרמה קטנה ממתכת. "אני נכנס לטבול", הצהיר איתי – ואף אחד לא האמין לו – אך הוא מיהר להוריד את הבגדים וקפץ לתוך המים רק עם התחתונים. "טוב, שינשינים הם עם קצת לא שפוי", אמר רועי, רגע לפני שאיתי צעק מתוך הבריכה ש"המים דווקא ממש סבבה". "בקיץ, כשאני מגיע לכאן, חצי מהקבוצה במים", הוסיף רועי.
אחרי שאיתי יצא מהמים והתלבש, הוא הסביר שבגלל הפרשי הטמפרטורה – למעשה לא מרגישים את הקור: "המים אפילו יותר חמים מהאוויר בחוץ". חברת קבוצה נוספת השתכנעה ונכנסה גם למים, ואישרה את התיאוריה.
לאחר הבילוי במעיין, אנו עולים בחזרה אל "ציר 5" דרך דפנות הנחל התלולים – והרגליים שוקעות היטב בשלג העמוק. "עכשיו אני רוצה לשמוע שמישהו יגיד שהטיולים של בית ספר שדה עין גדי הם הכי קשים", אומר איתי לרועי. "תשלח להם את התמונה שרואים את כל הרגל שלי בתוך השלג".
לצידי המשך הדרך הסלולה ניתן לראות שגובה השלג כבר מגיע כמעט למטר, וכשאנחנו מגיעים אל עמק מן אנו יורדים שוב מהציר הסלול וחוזרים לצעוד בתוך השלג העמוק. עמק מן, אשר כלוא ברום של 1,420 מטר בין כמה מפסגות החרמון, הוא למעשה בקעה קרסטית שנוצרה מהתמזגותם של מספר בולענים – תופעה גיאולוגית הנקראת "פוליה". הבולענים עצמם, אשר נקראים בשפה המקצועית "דולינות", נוצרו כתוצאה ממים שחלחלו אל מתחת לפני הסלע והמיסו שכבות של אבן גיר – עד שתקרת החלל שנוצר התמוטטה.
במרכזו של עמק מן בריכה טבעית שבה נקווים מי שלגים מופשרים שזורמים בנחל ערער, אשר משמשת בשנים האחרונות להשקיית עדרי הבקר של תושבי מג'דל שמס שרועים בעמק – וכעת הבריכה מכוסה בשכבת קרח עבה, ויש אפילו מי שאמיצים מספיק להתהלך מעליה.
מחליקים בירידה התלולה
מהבריכה, המשך המסלול הוא בעלייה, לעתים תלולה, שהופכת בשלג למאתגרת. "עכשיו כדאי להפוך את המקל ולנעוץ את הגרזן בשלג כדי לטפס", מעיר רועי, כשהוא רואה שחלק מחברי הקבוצה קצת מחליקים במקטעים התלולים – אך מיד אחריהם נגלים אלפי כלי הרכב שחונים בכניסה לאתר החרמון.
"מכאן הדרך חזרה תהיה כולה בירידה", מסביר רועי. "היא תיקח לנו בערך שעתיים, אבל כולה הליכה בשלג – והוא עמוק", הוא מזהיר. "אנחנו נחליק, אנחנו נירטב, מי שמחפש מפלט מהמשך הדרך, זו הנקודה, ואפשר לתפוס מכאן טרמפ בחזרה לנווה אטי"ב". אבל אף אחד לא נשבר, וכולם ממשיכים.
תחילת הירידה היא לאורך המקטע הראשון של "שביל הגולן", שעובר עוד בתחומי רכס החרמון ויורד אל בקעת יעפורי – הגבול הטבעי שמפריד בין החרמון לרמת גולן. המסלול עובר דרך אפיקו התלול של נחל גובתה, שראשיתו במרומי החרמון, אך תשתיתו מחלחלת ואין בו כל זרימת מים עד למפגש עם נחל חזורי למרגלות מבצר נמרוד. בהמשך נשפך נחל גובתה אל הבניאס.
אנו ממשיכים עם נחל גובתה עד לנווה אטי"ב, שם גם התחלנו את המסע בהליכה באפיקו – ומגלים שרועי צדק – כי באמת החלקנו, באמת נרטבנו, ולקינוח גם התמלאנו בבוץ לקראת סיום המסלול, באזורים שבהם רוב השלג כבר נמס. אבל השלמנו את המסע, ואנחנו אפילו יכולים לספר בגאווה שעלינו לחרמון ביום הכי עמוס בשנה בלי לעמוד דקה בפקקים בדרך אליו. זה כמובן לא פטר אותנו מהפקקים המטורפים בדרך חזרה למרכז, אך החוויה הייתה שווה כל רגע.
טיול עצמאי ב"ציר 5" ובעמק מן דורש קבלת אישור מקדים מחטיבת החרמון (בטלפונים: 04-6977294, 04-6966207, 04-6966336 או 04-6966203) – ואינו מומלץ בשלג למטיילים שאינם מנוסים ואינם מכירים היטב את המסלולים. בסטייה מהמסלול ייתכן שתיתקלו בנפלי תחמושת – יש לדווח עליהם לחטיבה, ובשום פנים ואופן אין לגעת בהם. עדכונים והרשמה לטיולים מודרכים של החברה להגנת הטבע – באתר.
