אנחנו בארץ הבולענים המסתורית של ים המוות. ד"ר גיא גולן, גיאולוג ומדריך טיולי אתגר, מחנה את הג'יפ בקצה דרך עפר תלולה שמובילה מהחניה הצמודה למחסום צה"ל, על כביש 90 בצומת מצוקי דרגות. הוא מעמיס בזריזות סולם אלומיניום וערכת קפה קטנה, ואנחנו יוצאים להליכה רגלית מאתגרת באזור פראי שכולל בולענים, בוץ טובעני וגבישי מלח חדים ששורטים את העור. מומלץ לנעול פה נעליים עם סוליות עבות, כי מי שיעז להגיע עם כפכפים או נעלי פיקניק יחזור הביתה מדמם.
הבולען האדום
(צילום: אסף קמר, גיא גולן, משה ברנשטיין)
בחלק העליון של מסלול ההליכה יש גדר צבאית הרוסה וקרועה, שמפרידה בין השטח שבתוך הקו הירוק בדרום לשטח C שנמשך לכיוון יריחו. "הגדר הזאת הוקמה בעבר כדי לשמש גבול ברור בין האזורים, אבל כמו שאתם רואים היא כבר מזמן איבדה את תפקידה", אומר גיא. "השנים, השחיקה ומזג האוויר גרמו לקריסות בנקודות רבות, וכיום היא פתוחה לחלוטין - גם לנו וגם להם".
המסע הרגלי בארץ הבולענים המסעירה הוא תמיד חוויה מהנה. הים בצבע כחול עמוק, והחוף הירחי מחורץ בפלגי מים, גושי מלח נוצץ ובולענים ענקיים מסוגים שונים ומשונים. בעקבות הפרסום של האתר בשנים האחרונות, הבולען הגדול שנפער בנקודה הקרובה ביותר לכביש 90 הפך לנקודת תצפית פופולרית בקרב חובבי טבע, ושתי קבוצות גדולות של גמלאים חביבים מברכות אותנו לשלום.
אנחנו ממשיכים צפונה לאורך החוף, ומכאן מתחיל האקשן. ליד ואדי צר ועמוק עם גדות בוץ חלקלקות, אוריה כהן, מדריך טיולי אתגר שהצטרף אלינו לעזר, פותח את סולם האלומיניום במהירות, ואנחנו עוברים את המכשול בביטחון יחסי. בוואדי הגדול הבא שצריך לחצות יש בול עץ ארוך בתוך גשר מאולתר, ונחוצה רמה בסיסית של לימודי קרקס כדי לא ליפול למים. אנחנו צולחים את האתגר ומגיעים לבולען הירוק.
אומנם גיא הבטיח לי בולען ורוד, אך התברר שמדובר בתהליך ביולוגי נדיר שמצריך המתנה וסבלנות. מתברר שהבולען הירוק הצעיר הזה לא אדום בגלל שהוא עדיין בוסר. "הבולען הירוק הזה מרתק", אומר גיא. "כרגע הוא נמצא בשלב ראשוני מאוד של התפתחות. הבולען הירוק הזה ישנה את הצבע שלו ויהפוך לוורוד רק לאחר שיחדור אליו מלח. הבולען הירוק הוא תחילת הדרך להבנת התהליך המדהים שמתרחש כאן. בתחילה, בולען חדש שנוצר, מתמלא במים מתוקים - המאפשרים התפתחות של אצות ירוקות, מה שמעניק לו את צבעו הראשוני. אך ככל שמי מלח חודרים אליו ומעלים את ריכוז המליחות, האצות עוברות תהליך ביולוגי מעניין - הן מתחילות לשחרר פיגמנט אדום שנקרא בתא-קרוטן, המוכר לנו גם מהצבע של סלמון או פלמינגו. זה גורם למים לשנות את צבעם בהדרגה, מירוק לוורוד, ובסופו של דבר לאדום עז.
"התהליך הזה לא קורה באופן אחיד. יש בולענים שצבעם משתנה מהר מאוד, ויש כאלה שנותרים בשלב הבוסר, כמו הבולען הירוק הזה. הכול תלוי במליחות, בטמפרטורה ובתנאי הסביבה. זו דינמיקה טבעית שמראה כמה הטבע כאן ייחודי – ים המלח הוא מעבדה פתוחה של תהליכים כימיים וביולוגיים".
הבולען המרהיב הבא שאנחנו פוגשים מכונה "בולען דיסקיות המלח", בזכות המראה הייחודי של גושי מלח עדינים, דמויי יצורים ימיים זוהרים, ששוחים בו ונראה כאילו נוצרו על ידי אמן מיומן. ד"ר גולן הגיאולוג מתמוגג מיופיה של התופעה הארעית.
"מה שאנחנו רואים כאן זה תהליך יוצא דופן שבו ריכוזי המלח במים גבוהים כל כך, שהם מתגבשים לשכבות עגולות ומדויקות על פני השטח. התופעה מתרחשת רק כשהתנאים מושלמים – מליחות גבוהה מאוד, טמפרטורה יציבה ורוח עדינה שמסייעת ליצירת הצורות. דיסקיות המלח הן לא רק יפות, אלא גם מייצגות את הקסם של ים המלח, שבו הטבע עצמו הופך להיות יוצר אמנות. האזור הזה מלא בשכבות מלח שמתמצקות עם הזמן, וככל שהמים מתאדים ריכוזי המלח עולים ונוצרים מבנים מרהיבים כאלה".
מכאן הדרך לבולען הוורוד קצרה, וגם בוצית וחלקלקה מאוד. אנחנו עוברים לבגד ים ומשאירים את התיקים מאחור. לאחר עשרות מטרים מהנים של צעידה בתוך אפיק של נחל ובוץ טובעני עמוק, אנחנו מגיעים סוף-סוף אל הבולען המיוחל, אלא שהמציאות הפתיעה - מתברר שהבולען הוורוד הוא לא ממש ורוד, אלא יותר חום עם נגיעות של צבע אדום בצדדים.
"אסף, אני יודע שהבטחנו ורוד, אבל הצבע קצת דהה מאז הפעם האחרונה שהייתי כאן", צוחק גיא. "זה כל היופי של ים המלח. הכול כאן דינמי ומשתנה. המים יכולים להיות ורודים יום אחד, ולמחרת, בגלל שינוי קטן במליחות או בטמפרטורה, הצבע דוהה. זה טבע בעיצומו".
אני שונא לחזור לצילומי השלמה בשטח, ומרגיש שמתחיל לי כאב ראש. למזלי הטוב - השגחה פרטית - לגיא יש ניסיון עשיר עם בולען הזיקית מחליף הצבעים. "בואו ניכנס למים", הוא מציע. "כשהגוף שלנו יערבל את המים, נראה איך הצבע האדום מתחזק".
ואכן, לאחר כמה תנועות עדינות במים החמימים, הגוונים האדומים החלו לבלוט יותר והבולען החום הפך תוך דקות לבולען ורוד למהדרין - כך לפחות טענו בלהט כל הצלמים הנלהבים וכל מי שנשארו בחוץ. מהזווית הצרה שלי בתוך המים היה צבע ורדרד עדין, אבל הבוץ השמנוני החמים שבו טבלתי בהנאה רבה באמצע החורף היה מפנק, ושווה את הנסיעה המפרכת וההליכה המאומצת בלי קשר לצבע של הבולען.
אזהרה: הסיור הרגלי בארץ הבולענים מסוכן, השביל לא מסומן וכולל קרקע לא יציבה, בוץ טובעני, מעברי מכשול ובולענים. יש להגיע עם מדריך טיולים מנוסה שמכיר את האזור על בסיס יומי ובעל תעודת ביטוח בתוקף. השחייה בתוך הבולען הוורוד היא ללא פיקוח ובאחריות המתרחצים בלבד. מסיבות ביטחוניות אסור להישאר בחוף לאחר השקיעה.
