עד היום אין אף תגלית ארכיאולוגית בארץ ישראל המשתווה לגילוי של מגילות ים המלח. הראשונות שבהם נמצאו בחורף 1947-1946, על ידי שני בדואים שמכרו אותם לסוחר העתיקות חליל איסקנדר שאהין (קנדו). פרופ' אליעזר ליפא סוקניק מהאוניברסיטה העברית היה הראשון לפרסם את המגילות ולייחס אותם לקהילה יהודית ייחודית, איסיית באופיה - התזה המובילה עד היום. סוקניק גם רכש שלוש מהמגילות, אך האחרות שהיו בידי קנדו הוברחו לארה"ב, ולבסוף נפדו בסכום גבוה מאוד על ידי יגאל ידין, בנו של סוקניק. הגילוי הראשוני הזה הוביל לסדרה של סקרים ולגילויים נוספים, לעיתים בידי ארכיאולוגים ולעיתים בידי בדואים, של למעלה מ-900 מגילות שהוטמנו בסך הכול ב-11 מערות סביב חירבת קומראן.
בשנות ה-50 גם האתר עצמו נחפר, כמעט במלואו, על ידי משלחת צרפתית מטעם הירדנים. התברר שהאתר אינו גדול או מרשים, אך הוא הכיל הרבה ממצאים יוצאי דופן: ריכוז גבוה של מקוואות, חדר אוכל, ספרייה, בית כנסת קטן, וקרוב לאלף (!) קברים בחלקו המזרחי והצפוני. כ-60 מהקברים נחפרו, והסתבר שבכולם נקברו גברים בלבד, בקבורת יחיד וללא שום חפצי מנחה. רק קבר אחד, על הגבעה המזרחית, הכיל גופת גבר אך גם שתי נשים לצידו, וסביבם היה קיר תיחום רבוע.
מהו תוכן המגילות?
את תוכן המגילות ניתן לסווג באופן בסיסי לשניים – מגילות שהן עותקים של המקרא או של ספרות חיצונית, ומגילות המשקפות קהילה עם מערכת אמונות ייחודית, המזכירה מאוד את האיסיים – אך במערה הרחוקה ביותר מקומראן, מערה 3, התגלתה מגילה אחת שאינה דומה לאף מגילה אחרת, לא בתוכנה ולא בחומר שעליה הוא נכתב – מגילת נחושת.
5 צפייה בגלריה
קטע מספר שמואל שהתגלה במערה 4. ניתן בקלות לקרא מילים כגון ״ארון יהוה״ ו״המלך שלמה״ אף שהטקסט נרשם לפני למעלה מ-2000 שנה
(צילום: דני הרמן)
אוצרות אדירים או תיאורי כזבים?
מגילת הנחושת עשויה לוח נחושת באורך 2.4 מטרים, חומר יקר גם כיום. הכיתוב גם נרקע על הקלף, בעבודה איטית וקשה בהרבה מכתיבה בדיו. דומה שהכותב של מגילת הנחושת היה מודע לעובדה שמגילות קלף או פפירוס עלולות להישחת, ורצה לוודא שהתוכן של מגילת הנחושת יישמר היטב - והוא אכן קל וברור לקריאה לכל קורא עברית. האותיות גדולות וברורות והתוכן ברור, אך מהו התוכן? קשה להאמין – מגילת הנחושת מתארת 60 נקודות הטמנה של אוצרות אדירים של זהב, כסף וכלים המזוהים ככלי המקדש. למעלה ממאה טון ו-1,200 כלים בסך הכול.
האם מדובר באוצרות אמת, ואם כן - האם ניתן למצוא אותם? כבר בשנות ה-60 החוקר הבריטי ג'ון אלגרו התמקד בחיפוש אחר אותם אוצרות. בעקבות פסקה 48 המזכירה את "יד אבשלום" ("תחת יד אבשלום מן הצד המערבי חפוור אמות שתין עסרה כ[י]כ[רין] 80") הוא פינה, בחסות הירדנים, את כל קברי היהודים שהיו באזור יד אבשלום וקבר זכריה, בתקווה למצוא אוצר אדיר. "כיכר" היא יחידת משקל של כ-26 ק"ג. אם מדובר במטמון אמת, הרי שמשקלן כשני טון.
אלגרו חשף עד הסלע את כל סביבת קברי הקדרון, אך אוצרות לא נמצאו. פסקה אחרת (הראשונה) מתארת אוצרות נוספים תחת מעלה מדרגות באתר שנמצא ב"עמק עכור" ("...בעמק עכור תחת המעלות הבואת למזרח אמות אריח ארבעין, שדת כסף וכלים ככרן שבעשרה..."). בבקעת הורקניה אלגרו איתר שתי מנהרות נטויות והחל לחפור אותן. הוא הפסיק כשהגיע לעומק שבו לא היה ניתן להמשיך ללא ציוד נשימה. חפירת שתי המנהרות הללו הושלמה על ידי ד"ר אורן גוטפלד בראשית המאה ה-21. התברר שהן הגיעו לעומק של עד 53 מטר ועד 110 מטר, אך אוצרות לא נמצאו בהן.
5 צפייה בגלריה
אזור מגדל התצפית, הספרייה ובית הכנסת בקומראן. ברקע ים המלח והרי מואב. צילום: דני הרמן
(צילום: דני הרמן)
בין 1970 ל-1990 חוקר בשם ונדל ג'ונס חפר בקרבת קומראן מערה גדולה בעלת שני פתחים ("מערת התאומות"). הוא סבר שהיא תואמת את פסקה 26 במגילת הנחושת המתארת אוצרות, ואף מגילה נוספת ב"[במע]רת העמוד של שני[ה] פתחין צופא מזרח". גם הוא לא איתר שום אוצרות, ואז ניסה לטעון, ללא הצלחה, שהמילוי של המערה אינו אלא אפר הפרה האדומה.
למעשה, עד היום אף משלחת ארכיאולוגית לא איתרה אף בדל מאותם אוצרות אגדיים. רוב החוקרים סבורים שמדובר בבדיה של מייסד קהילת קומראן, כדי לשכנע את חסידיו שאם וכאשר הם ישלטו על ירושלים ועל בית המקדש, יהיה בידם לפאר אותו עם אוצרות אלו. מנגד אפשר להציע שמדובר באוצרות אמת, שכוהני ירושלים התכוונו להסליק לפני הגעת הרומים לירושלים. מסיבה השמורה עמהם הם בחרו להטמין את המגילה המתארת את מקומות ההטמנה לא רחוק מקומראן. גם אם מדובר באוצרות אמת, תיאורי יוספוס וקשת טיטוס לא מותירים ספק שהרומים הצליחו להגיע לאוצרות המקדש ולקחת אותם שלל לרומא. עם זאת, אולי אחד מהאוצרות כן הוטמן, ואולי מחכה לגילויו?
מי הוא "מורה הצדק"?
העובדה המתסכלת בחקר מגילות ים המלח היא שלמרות שהן מכילות תוכן רב, הן כמעט שאינן מכילות תכנים היסטוריים. הטקסטים עוסקים באופיה של הקהילה ובאמונותיה, אך אין אף לא אירוע היסטורי אחד שניתן לזהות בוודאות. אפילו שמם של הקהילה ושל מייסד הקהילה מקודדים. הקהילה מכנה את עצמה "יחד", ותוארו של מייסד הקהילה במגילות הוא "מורה הצדק" - אך שמו לא נמסר בשום מקום. לדעת פרופ' חנן אשל ז"ל "מורה הצדק" היה כוהן גדול, שהודח מתפקידו על ידי המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס. בתגובה הוא פרש למדבר וייסד קהילה המתנגדת לכוהנים בירושלים, וכנראה גם למלוכה החשמונאית, וחיה בציפייה משיחית חזקה. הם האמינו שלכשיבוא המשיח הם ישובו לירושלים, ואף יקימו בה מקדש חדש ("מגילת המקדש"). ב-2001 חנן אשל ומגן בראשי אף חשפו קבר ייחודי בבית הקברות של קומראן ובו גופת גבר, אך לידו שתי נשים וקיר תיחום רבוע. שמא מדובר בקברו של "מורה הצדק" ובנשים שהיו קשורות אליו?
מדוע "מורה הצדק" בחר להתיישב דוקא בקומראן?
אתר קומראן נמצא על שלוחה הפונה מזרחה, וצופה על חופו הצפוני של ים המלח. המיקום מעט מתמיה שכן אין כל מקור מים בקומראן, אך ישנם מעיינות טובים בעין פשחה/עינות צוקים, 3 ק"מ דרומית לאתר. היעדר מעיינות חייב את אנשי קומראן להשקיע רבות בהתקנת סכר לאורך נחל קומראן, ולהטות מי שיטפונות הפוקדים אותו לעיתים רחוקות לתוך בורות מים ומקוואות גדולים. מדוע העדיף "מורה הצדק" נקודה זו? ניתן להציע שזה נובע מהעובדה שהאתר צופה גם על הר נבו, מקום קברו של משה רבנו, מעברו השני של ים המלח. שמא מורה הצדק רצה להתיישב על שלוחה הצופה על הר נבו בתוכחה כנגד החשמונאים והכוהנים שנותרו בירושלים, על כך ששיבשו את תורת משה? עובדה שמגילת תקנון הקהילה, מגילת "סרך היחד", מצהירה בתחילתה שיש "...לעשות טוב והישר לפניו / כאשר צוה ביד מושה...".
סיור לקומראן:
קומראן הוא גן לאומי הפתוח מדי יום בשעות 8:00 עד 17:00 (בחורף עד 16:00). במרכז המבקרים סרטון המתמקד בתיאוריה המאוד מעניינת ואפשרית שיוחנן המטביל היה חבר בקהילה, לפני שהקים קהילה משלו על גדת הירדן ממזרח ליריחו. ישנם גם תצוגות של הממצאים המרכזיים שנמצאו באתר, כולל עותקים של כמה מגילות. במהלך השנה האחרונה המבואה של מרכז המבקרים הורחבה, ונעשו גם עבודות שימור ושחזור מקיפות באתר.
איך מגיעים: להקליד בווייז "קומראן גן לאומי". ישנם דמי כניסה לאתר.
"שביל המגילות"
מצפון לקומראן הושלם בראשית 2020 "שביל המגילות". זהו שביל בן 1.6 ק"מ, מהתצפית על מערה 11 ועד לקומראן. השביל, שנקבע לזכרו של פרופ' חנן אשל ז"ל, מישורי ברובו אך אינו מוצל, וההליכה לאורכו בחודשי הקיץ יכולה להיות מאתגרת. למרות שמו של השביל, הוא אינו כולל כניסה לאף מערה. בעבר היה ניתן להיכנס למערה 11, אך כיום הכניסה אסורה לכל המערות, וחבל. השביל גם אינו כולל תצפית על מערה 3, המערה שבה התגלתה "מגילת הנחושת". מערה זו נמצאת כק"מ מצפון לקליה. בנקודה מסוימת ישנה סככת צל נוספת ובה תצפית על מערה 1, ולקראת סופו השביל חובר לאמת המים שניתבה מי שיטפונות של נחל קומראן לתוך האתר.
איך מגיעים: מקלידים בווייז "קליה", אך בכניסה ליישוב ממשיכים 200 מטר צפונה עד סוף הכביש הסלול. ממערב תבחינו בסככת צל ובספסלים הצופים לכיוון מערה 11 ו"מערת התאומות", שנחפרה ע"י ונדל ג'ונס. משם מתחילה ההליכה דרומה, לכיוון קומראן.
דני הרמן הוא מרצה לארכאולוגיה ומורה דרך המתמחה בסיורי חוויה המשלבים ארכיאולוגיה וכתבי קודש.
