בחופה המערבי של הכינרת, בין טבריה למושבה מגדל, מסתתרת שמורת טבע זעירה ומופלאה עם מי מעיינות קסומים שפורצים מהאדמה, עצי בר נדירים וחוף שקט ופראי. שמו המסקרן של הסלע הגבוה והמסתורי שיוצא מהמים, כמו אי בודד קטנטן, העניק לשמורה החבויה את שמה בישראל, "שמורת סלע הנמלה". מכיוון שמדובר בשמורת טבע פראית, ללא שילוט ועם הרבה סלעים והרבה נמלים, ביקשתי את עזרתה של גליה הרוש, הפעילה החברתית לשחרור הכינרת וחוקרת חרקים חובבת, להוביל את משלחת ynet לסלע הנמלה.
המסע לסלע הנמלה
(צילום: אסף קמר, כפיר זיו )
שעת אחר צהריים לוהטת בחלק הדרומי של חוף מגדלנה במערב הכינרת. הר ארבל הסלעי משקיף מלמעלה. גליה מבטיחה שמדובר בעשר דקות הליכה, ואנחנו צועדים דרומה לאורך החוף הפראי והשקט, בנתיב הליכה מוסדר שמסומן בצבעי שביל סובב כינרת.
מימין לקו החוף יש תעלת מים מליחים של מעיינות, שמנוקזים החוצה כדי לא להמליח את האגם הלאומי. השמש מתחילה לשקוע, החום הכבד של היום מתחיל להתפוגג, וגליה מציעה שנעזוב את הבטון ונלך על החוף השקט. בזמן שאנחנו צועדים על שפת המים לסלע הנמלה, אני מזהה צמחייה מגוונת הכוללת עצי אשל, שיזף מצוי, אקליפטוסים וגם עץ סיסם הודי נדיר, הנחשב לעץ הבר הצפוני ביותר בישראל.
גליה, שצועדת בראש, לוקחת אותי לראות את הנביעות. במרחק מטרים בודדים מקו המים החמימים של הכינרת, ממש כמו בקסם עתיק, מים קרירים פורצים מתוך סדקים בסלע ונשפכים לאגם הלאומי, הרבה דגים קטנים שוחים וציפורי מים מסתובבות. מי הנביעות המליחים באזור שומרים על טמפרטורה קבועה בקיץ וגם בחורף, ונחשבים חמימים לרחצה. המים מעניקים מחסה חורפי לדגים הרגישים לקור, משמשים אתרי הטלה ותורמים לשמירה על המערכת האקולוגית הייחודית של הכינרת.
תוך זמן קצר הצמחייה מתעבה וחוסמת את התנועה, ואנחנו חוזרים לצעידה קלילה צמוד לתעלת המים המליחים. כדי להרגיע את כל העצבים המתוחים מהתקופה האחרונה, אנחנו מנהלים משחק מוזר: אני מצביע על סלעים משונים במים ושואל "הגענו?", וגליה אומרת לי "סבלנות". לפתע גליה נעצרת ומקשיבה לרוח, ומיד מטפסת כמו אינדיאנית על סלע ענק שיש לו צורה של פיל. תוך שנייה הפעילה החברתית לשחרור חופי הכינרת מזהה את סלע הנמלה, שמסתתר בתוך המים מאחורי הצמחייה.
"אסף, הגענו סוף-סוף לסלע הנמלה. בגלל הצמחייה הפראית שמסתירה את המים, אפשר לפספס אותו ולעבור אותו בלי לשים לב", היא מצביעה על ההר הענק ממערב. "הסימן שלי הוא הפסגה של הר ארבל. ברגע שהר ארבל ממש מעלינו, סימן שהגענו לסלע הנמלה. אגב, קראתי שמדענים גילו שסלע הנמלה הוא בעצם סלע ענקי שהידרדר מהר ארבל והתגלגל לתוך המים של הכינרת".
מכאן העניינים זורמים בהנאה לחלק הכי כיפי בטיול – הטיפוס על סלע הנמלה. תוך שניות אנחנו נכנסים למים עם סנדלים, נזהרים בהליכה בין עצים רקובים, אבנים חדות וצמחייה נבולה, שטבעה בהצפה הנרחבת של גשמי הברכה של השנים האחרונות והפכה את הנוף הייחודי סביב סלע הנמלה לאפוקליפטי.
ברגע שהמים מתחילים להיות עמוקים וחייבים להתחיל לשחות, הצמחייה נעלמת וסלע הנמלה מופיע במלוא הדרו, ממש כמו אי קטנטן וחמוד שיוצא מתוך האגם.
"אסף", קוראת לי גליה, "תשחה אחריי. בצד השני של הסלע הקדמונים חצבו מדרגות, אולי לסירת דייגים. בחורף, כשהמים היו גבוהים, לא היה צריך לטפס לסלע ושחיתי אליו בקלות. היום בשיא הקיץ המים יותר נמוכים, הסלע הרבה יותר בולט מהמים - יהיה לנו טיפוס קליל".
השחייה לסלע הנמלה לא ארוכה ואורכת מספר שניות, אולם במצבים של רוח וגלים וסערת אחר הצהריים בכינרת מדובר בסכנת נפשות, לכן מומלץ לבקר בסלע הנמלה בשעות הבוקר המוקדמות, ואם הולכים בשקיעה אז לבדוק היטב את התחזית. המים הזכים של הכינרת חמימים, מפנקים ומלטפים, ומנקים אותנו מאבק הדרכים - תענוג עילאי. מי רוצה לטפס עכשיו על סלעים עם נמלים? אבל גליה נחושה, מאתרת תוך שניות את גרם המדרגות התת-מימי שלא ניתן לראות מהיבשה, ואנחנו עולים בזהירות לחלק התחתון של סלע הנמלה.
הסלע חם, ענק ומרשים, ומלא בחורים מוזרים ובחריצים חדים שיכולים לפצוע, ואפשר לנחש בקלות שהצורה המוזרה שלהם הזכירה לקדמונים קן נמלים. מזל שנכנסנו למים עם סנדלים. מדובר בסלע מלבני מרשים ברוחב של שלושה מטרים ובגובה של כשני מטרים מעל פני הים. הטיפוס על סלע הנמלה לא קשה במיוחד, אבל הוא לא מתאים לכל אחד. בצד המזרחי של הסלע יש כמה חריצים, וצריך להיזהר לא להיחתך מהסלע.
ברגע שעלינו על סלע הנמלה, נפתחה מולנו לפתע תמונת נוף עוצרת נשימה של הכינרת ב-360 מעלות - אנחנו מוקפים במים מכל הצדדים, ומסביב עצים טבועים וצמחייה פראית, ממש כמו בסרט טבע. השמש מתחילה לשקוע מעבר להר ארבל במערב, ותצפית הנוף המרהיבה בסלע הנמלה מקבלת צבעים עזים ומרגשים.
"רוצה לשמוע את האגדה על סלע הנמלה?", שואלת גליה. מתברר שיש אגדה מקומית על המקום. הסיפור העתיק מתואר גם בספר "אגדות ארץ-ישראל" מאת זאב וילנאי, וגליה מספרת לי אותו בפסגת סלע הנמלה: "סלע הנמלה נקרא בערבית חג'ר א-נימל. בעבר הסלע היה חלק מהיבשה, ובו שכן קן נמלים. עם עליית מפלס הכינרת, החוף הוצף והקן הפך לאי בודד. הנמלים במצוקתן התפללו לעזרה, וקיני נמלים מהר ארבל ומהסביבה נענו לתפילתן ויצרו גשר של נמלים, שאִפשר לנמלים מסלע הנמלים לעבור בבטחה ליבשה".
לסיכום: הטיול המסקרן לסלע הנמלה היה מצוין, קצר ולעניין. למרות שהיא די קטנה, שמורת הטבע המסתורית "סלע הנמלה" הפתיעה אותי בגדול עם מגוון רחב של נופים עוצרי נשימה, ציפורי מים חברותיות, נביעות טבעיות מתוך הסלע וחוויה בוטנית מסקרנת. החוף פראי ושקט, וכל הקטע של הניווט והחיפוש אחר הסלע הענק שמסתתר בקרבת החוף הופך את כל הסיפור להרפתקה מהנה שמתאימה כמעט לכולם. הטיפוס על הסלע עצמו לא מורכב מבחינה טכנית, אך מסוכן ומצריך כושר גופני וידע בסיסי בטיפוס על סלעים. אם יש לכם כמה שעות פנויות בצפון הכינרת, ואתם מחפשים הרפתקה וחוף פראי שהוא הרבה יותר מבטן גב, הטיול לסלע הנמלה והנוף המטורף מלמעלה הם בדיוק בשבילכם.
אזהרה: הטיפוס לסלע הנמלה מסוכן. הסלע מוקף במים וצריך לשחות אליו. מדובר בחוף לא מוכרז וללא פיקוח מציל, והרחצה והשחייה הן באחריות המתרחצים. בשעות אחר הצהריים יש לעיתים סערות, גלים וזרמים חזקים, ועל אף הקרבה לחוף, השחייה לסלע והטיפוס עליו עלולים להיות מסוכנים.
