(צילום: אוהד הנווד ורון כרמי)
את מכתש רמון אתם בטוח מכירים – תופעה גאולוגית ייחודית ומרשימה, פה בארץ שלנו, אבל האם ידעתם שניתן להקיף אותו ברגל במסלול מסודר ומלא בנופים יפים ושלל הרפתקאות? אני שמח להכיר בפניכם את אחד הטרקים היפים והמאתגרים ביותר בארץ שבסופו תוכלו לספר לעצמכם ולעולם שהקפתם רגלית את המכתש האירוזי הגדול ביותר בעולם.
נקודת היציאה היא מחניית אכסניית אנ"א שבמצפה רמון. המסלול מעגלי, אורכו כ-130 קילומטרים, והוא מחולק לבין שישה לשמונה מקטעים של ימי הליכה. הצטיידנו באוכל ובשתייה לכל אורך המסלול ויצאנו לדרך. חשוב להדגיש שבניגוד לטרקים אחרים, אין איפה להצטייד, אז תצטרכו לסחוב את כל הציוד על הגב או להטמין אוכל בעצמכם. אני ממליץ להשתמש בנותני שירות בנגב שמטמינים מים עבור תשלום סמלי – מאוד נוח וחבל על הגב שלכם.
הקילומטרים הראשונים של המסלול משתלבים עם שביל ישראל ולאחר מכן מתפצלים למסלול עם סימון שביל בצבעים לבן-סגול-לבן. כדי להיות בטוחים בדרך שלכם, חובה לקחת אתכם מפות ניווט מעודכנות וברמת דיוק גבוהה, כמובן אפשר גם להשתמש באפליקציות ניווט כמו "עמוד ענן".
כתב ynet גלעד כרמלי ציין בכתבת "המדריך המלא למכתש רמון" כי לשביל הופקה מפה ייחודית ויצא גם ספר המשמש כמדריך להליכה בו. לפרטים נוספים על מקטעי השביל והזמנת המפה או הספר – הקליקו. ניתן לרכוש את מפת השביל גם במרכז המבקרים של רשות הטבע והגנים במצפה רמון.
כבר ביום הראשון הבנתי כמה הנופים בטיול הזה מטורפים ומעניינים. בעת ההגעה לחניון נחל ניצנה פגשנו שתי נשים מקסימות, מורות, שגם עשו את הטרק. למרות פער הגילים בינינו בילינו יחד ערב קסום עם שיחות עמוקות על החיים, אבל גם על נושאים קלילים יותר של חיי היום-יום. איזה כיף להכיר מטיילים נוספים, לחלוק ארוחות ביחד וליהנות מהטבע במעין תחושה כאילו מכירים כבר שנים רבות. בילינו איתן את כל הערבים והלילות במהלך השביל ואנחנו שומרים על קשר.
קמנו לבוקר היום השני, פירקנו את האוהל ויצאנו לדרך. ממוצע הליכה ביום הוא קצת פחות מ-20 קילומטר, עם הרבה עליות וירידות, אבל הבעיה האמיתית היא מחסור בצל. כמעט ואין עצים או מקומות מסתור מהשמש הקופחת ולכן מומלץ לעשות את המסלול עד סוף חודש מאי, ולא לאחר מכן. שלא תעיזו לצאת לדרך בלי כובע רחב שוליים וקרם הגנה.
כדי להמנע מצעידה בשמש יצאנו כל בוקר מוקדם עם אור ראשון. אנחנו הולכים בקצב יחסית מהיר והגענו לחניונים בשעות הצהריים. בדרך עברנו במקומות מרהיבים ביופיים, כמו הר פיטם והר ארדון.
כל המכתשים בארץ הם מכתשים אירוזיים, כלומר בעבר, לפני מיליוני שנים, המכתש שאנחנו מכירים בכלל היה הר מאוד גדול שמוקף בים עם השנים הוא נשחק וקרס לכדי צורה של מכתש. מהסיבה הזו האזור שופע במאובנים ומינרלים שמקנים לאדמה צבעים מגוונים, כמו אדום בוהק, שחור, צהוב, ואפילו כחול. משאבי הטבע האלה נדירים אז תשתדלו לשמור עליהם – לא לקחת הביתה ולא לשבור אותם.
מעבר לחום, המדבר טומן בחובו סכנות נוספות. נתקלתי בנחש אפעה ארסי במיוחד, בחורף יש סכנת שיטפונות ולא משנה באיזו עונה תמיד אפשר לעקם רגל ברגע של חוסר תשומת לב ודריכה במקום הלא נכון. לכן אני ממליץ לקחת מכשיר לוויני של חברת מגנוס לשימוש במקרה הצורך – זה הציל את חיי כבר כמה פעמים במסעותיי.
לסיכום, אני מאוהב בשגרה של לקום בבוקר בטבע, לצעוד, להפעיל את הגוף, לנשום אוויר נקי וליהנות מהשקט שיש בעוצמות שרק מדבר כמו הנגב יכול לספק. הטיול הזה טיפה מסובך ולא הייתי יוצא אליו בלי ניסיון קודם בטיולים, אבל הוא גם מאוד מתגמל ומי שיצעד אותו ירוויח מסע נפשי עוצמתי בשילוב נופים עוצרי נשימה שלא תאמינו שקיימים בארץ שלנו.
