המסע הראשון בדרך הבשמים, פברואר 2018
(צילום: גלעד כרמלי)
בישראל סומנו לאורך השנים מאות שבילי טיול – אך בודדים מהם מאפשרים לצעוד בשביל שהיה קיים כבר עשרות, מאות ואפילו אלפי שנים קודם לכן. מ"דרך הבשמים" שבה פסעו גמלים עם סחורה מהמזרח, דרך "שביל הרץ" שבו רצו חיילים רומיים בזמן המצור על מצדה, "טיילת החומות" שעליה פטרלו חיילים טורקים ששמרו על ירושלים, ועד "דרך בורמה" שבה נסעו שיירות אספקה משוריינות אל ירושלים הנצורה – במסלולים האלה, הדרך עצמה היא הסיפור.
דרך הבשמים: בעקבות הגמלים בדרך לאירופה
הרבה לפני eBay ועלי אקספרס, היה העולם המערבי של העת העתיקה – יוון ורומא – מעוניין במוצרים מהמזרח. "דרך הבשמים" הייתה אחת מדרכי המסחר החשובות והיא התפתלה לאורך כ-2,000 ק"מ מדרום חצי האי ערב עד נמל עזה שלחופי הים התיכון. הדרך קיבלה את שמה בזכות הבשמים – בעיקר מור ולבונה – שהובלו בה על גבי שיירות גמלים. יעד הסחורות: המקדשים באירופה, שם היה צורך להתגבר על הריחות הלא נעימים שנגרמו כתוצאה מהקרבת קורבנות לאלים.
שיא הפעילות ב"דרך הבשמים" היה בין המאה הראשונה לפני הספירה ועד שלהי המאה הראשונה לספירה, אז שלטו בדרך השבטים הנבטים שבירת ממלכתם הייתה העיר פטרה שבירדן. מפטרה המשיכה הדרך מערבה אל עבר הערבה והנגב, חצתה את מכתש רמון והמשיכה דרך חולות חלוצה אל עזה.
אתרי "דרך הבשמים" בארץ הוכרזו בשנת 2005 כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, תחת השם הקיבוצי "דרך הבשמים – ערי מדבר בנגב". בהכרזה נכללו ארבע הערים הנבטיות – עבדת, ממשית, חלוצה ושבטה – וכן כמה מצודות וחאנים, אבני מיל, קטעים מהדרך העתיקה שהשתמרו ושרידים נוספים.
עם זאת, עד לאחרונה היו קטעים משמעותיים מ"דרך הבשמים" סגורים בפני ציבור המטיילים – חלקם עוברים בשטחי אש, וחלקם עוברים בשמורות טבע סגורות ואינם שבילים מסומנים. בפברואר 2018 נערך מסע ראשון מסוגו לשחזור הצעידה בדרך ההיסטורית, במקטע שבין פטרה לעבדת, בהובלת בית ספר שדה במדרשת שדה בוקר.
במהלך המסע – שתועד באופן בלעדי ב-ynet - נחשף גם המקטע האבוד של "דרך הבשמים" בנגב, בזכות מציאתן של תחנות אבני מיל שעל חלקן כתובות עתיקות. הקטע שבו הוצבו האבנים ושאורכו כשבעה קילומטרים, בין מצד מחמל שעל שפת מכתש רמון לבין מצד גרפון, לא היה מוכר עד לאותו מסע. כחודשיים לאחר הגילוי, הוצאו ארבע מהאבנים מהשטח במסגרת מבצע משותף של רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות.
כעת, הושק פיילוט שבמסגרתו יתאפשר הטיול בשניים מהמקטעים שעד כה היו סגורים לציבור באמצעות מנגנון "אישורי מסע" בהרשמה דיגיטלית דרך אתר רשות הטבע וגנים – שיחל לפעול ב-1 בנובמבר 2021. כמות המטיילים בכל מועד תוגבל על מנת לשמור על המקטע ועל חוויית הטיול הייחודית.
שני המסלולים שנבחרו לפיילוט הם המקטע ברמת נקרות, בין מפער נקרות למצד ובור נקרות, שאורכו כ-7 קילומטרים, וכן המקטע מנפתול נחל עומר לאורחן מור (לשעבר "חורבת מואה") שאורכו כ-2 קילומטרים.
על מנת לשמור על בטיחות הטיול ועל ערכי הטבע והמורשת במסלולים, המטיילים יידרשו במסגרת ההנחיות בין היתר ללכת רק על תוואי הדרך המאושרת להליכה, להימנע לחלוטין מהזזת אבנים, פגיעה והוספת אבנים למערומי אבן קיימים (רוג'ומים) לאורך הדרך, וכן לא לדרוך על שרידי קירות, מתקנים או מערומי אבן.
מקטע אחר מ"דרך הבשמים" שפתוח לטיול באופן חופשי הוא המקטע שחוצה את מכתש רמון – בין מצד סהרונים למצד מחמל. אורכו של קטע זה כ-10.5 קילומטרים, אך מבחינה לוגיסטית (מיקום חניוני יום ולילה ואפשרויות גישה עם רכב פרטי) מורכב לבצע אותו בשלמותו ביום אחד בלבד.
שביל הרץ: מערכת המצור הרומי על מצדה
במהלך המצור על מצדה בשנת 73 לספירה, שנמשך לכל הפחות שישה חודשים, הקימו הרומאים שורה של מחנות צבאיים סביב ההר שעל פסגתו בנה המלך הורדוס את ארמונו המבוצר 130 שנה קודם לכן. על המצור פיקד לוקיוס פלביוס סילבה, מפקד הלגיון העשירי של צבא רומא, ובהוראתו הוקף ההר כולו בדייק (חומת מצור) ואף נבנו מערכות להבאת מים מנחל צאלים ונחל ערוגות. לבסוף הוקמה גם סוללת העפר המפורסמת שדרכה עלו הרומאים ופרצו את המבצר.
בין כל המחנות הרומיים חיבר "שביל הרץ" – שהוקם כדי לאפשר תקשורת בין המחנות. כדי להעביר הודעות היה נשלח חייל רומי לרוץ בשביל ולמסור את המידע לחיילים שהוצבו בכל אחד מהמחנות. השביל, כמו שאר מערכת המצור הרומית והשרידים על פסגת המצדה, השתמר היטב הודות לאקלים היבש של מדבר יהודה – ובתוואי שלו סומן מסלול טיול.
23 צפייה בגלריה
מחנה ד' על שביל הרץ, כפי שנשקף מסביבות מחנה ו' לפני הירידה התלולה
(צילום: גלעד כרמלי)
מומלץ להתחיל את הטיול במרכז המבקרים שבכניסה המזרחית לגן הלאומי מצדה, ולעלות ברכבל לפסגה. אחרי סיור בין השרידים על ההר, יורדים אל צדו המערבי דרך "שביל הסוללה", ובצומת השבילים שבסיום הירידה פונים צפונה (ימינה) בעקבות הסימון הירוק אל "שביל הרץ". השביל חולף לצד שרידי מחנה ה', ומיד לאחר מכן עובר בצמוד לשרידי חומת הדייק שעובייה כשני מטרים. המשך השביל מוביל אל שרידי מחנה ו', ומיד לאחר מכן מתחילה ירידה תלולה שמובילה אל שרידי מחנה ד'. בצומת השבילים בסיום הירידה פונים דרומה (ימינה) בעקבות הסימון האדום לכיוון "שביל הנחש". השביל המישורי והמתון יוביל בחזרה אל רחבת החניה, תוך מעבר גם לצד שרידי מחנות ג', א' ו-ב'.
הטיול מבטיח לכל אורכו תצפיות יפות על ים המלח בנוסף לזוויות מבט לא-שגרתיות לעבר הר המצדה. אורך המסלול כ-3 קילומטרים, ובשל הירידה התלולה הוא מתאים רק למטיילים מטיבי-לכת. הטיול אינו מתאים בימים של עומס חום. הכניסה לגן הלאומי מצדה בתשלום (31 שקלים למבוגר, 17 שקלים לילד, 28-14 שקלים לנסיעה חד-כיוונית ברכבל) ובהרשמה מראש דרך אתר רשות הטבע והגנים.
טיילת החומות: נתיב פטרולי החיילים הטורקים
כל סיור בעיר העתיקה מתחיל בחומות ובכניסה לאחד השערים. אולם ניתן גם לגוון ולעשות את הסיור דווקא מעל החומה – באחד משני המסלולים של טיילת החומות. חומת העיר העתיקה הנוכחית נבנתה במאה ה-16 בהוראת הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר. 400 שנים צעדו חיילים טורקים בשביל הפטרולים לאורך החומה, בין השערים ומגדלי השמירה. בשנים האחרונות השביל שופץ והוסב למסלול טיול ייחודי שמכונה "הטרק ההיסטורי של ירושלים" - ומאפשר נקודות מבט לא שגרתיות לעבר ירושלים שבתוך החומות וכן מחוצה להן.
המסלול הדרומי מתחיל בשער יפו וממשיך עד שער האשפות, והמסלול הצפוני גם מתחיל שם ונמשך עד שער האריות. אחת הנקודות היפות במסלול הצפוני הוא "תצפית שלוש הכיפות", שממנה ניתן לתפוס בפריים אחד גם את כיפת הסלע, גם את כנסיית הקבר וגם את בית הכנסת החורבה. נקודת תצפית יפה נוספת מתאפשרת מהמגדל המקורה שנמצא לפני שער שכם.
ניתן לעשות סיור סיבובי – סובב חומות 360 – וניתן כמובן לעלות על שני המקטעים באותו הכרטיס, שתקף ליומיים. הכניסה לטיילת החומות היא מעט נסתרת – ממש אחרי הכניסה משער יפו, בצד שמאל. הכניסה בתשלום (20 שקלים למבוגר, 10 שקלים לילד), ומומלץ להזמין כרטיס מראש באתר החברה לפיתוח מזרח ירושלים.
דרך בורמה: "צינור החמצן" לירושלים
"דרך בורמה" היה כינויה של דרך עפר שנפרצה במהלך מלחמת העצמאות (1948) במטרה להעביר כוחות צבא ישראליים ושיירות אספקה לירושלים הנצורה – כתחליף לכביש מהשפלה לירושלים שנחסם בלטרון ובשער הגיא. היא נקראה על שם הדרך שנפרצה במזרח אסיה בתקופת מלחמת העולם השנייה בידי צבאות ארצות הברית ובריטניה, שעקפה את האזור שהיה בשליטת היפנים ושימשה להעברת אספקה לצבא סין.
הדרך המתפתלת בהרי ירושלים התחילה ממזרח לכפר דיר מוחיסין – היום מושב בקוע. משם עלתה לרכס ממזרח לבית סוסין, ירדה וחצתה את שער הגיא, ועלתה שוב לכיוון בית מחסיר – היום בית מאיר. משם המשיכה הדרך אל סאריס, היום שורש ושואבה, והתחברה לכביש לירושלים.
למעשה, דרך בורמה שימשה באופן פעיל למעבר שיירות כחצי שנה בלבד, עד שהרכס מדרום לה נכבש – אך לפריצתה הייתה חשיבות מורלית אדירה ליישוב בארץ ישראל, והיא אפשרה לשמר את הקשר עם ירושלים הנצורה על אף מחסום לטרון.
הדרך שהשתמרה סומנה על ידי הוועדה לשבילי ישראל והיא מתאימה כיום לטיולים ברגל או באופניים. אורכה כ-17 קילומטרים, והקרן הקיימת לישראל השקיעה מאמצים רבים בהמחשת האווירה המקורית ששררה בדרך והציבה לאורכה צלליות משוריינים ולוחמי תש"ח, שילוט ואמצעים נוספים.
חלק ניכר מהדרך המסומנת חופף לתוואי "שביל ישראל" – ולמעוניינים בטיול קצר יותר מומלץ לצעוד בקטע הדרך בין מחלף שער הגיא (ליד אנדרטת מח"ל) לחניון קק"ל לצד כביש 3955, לפני הכניסה למושב בית מאיר. מקטע זה חופף כולו ל"שביל ישראל" ואורכו כ-5 קילומטרים. יש לדאוג לרכב איסוף בסוף המסלול.
