(צילום: שמיר אלבז, שמוליק דודפור)
הטמפרטורות עולות מעט, אבל בחוץ עדיין קריר – ומה יותר מהנה מטבילה במעיין של מים חמים באוויר הפתוח. לצורך כך יצאנו לבקר בגן לאומי חמת טבריה שמול הכינרת.
בתחום הגן הלאומי נובעים 17 מעיינות תרמומינרליים בטמפרטורה 60 מעלות צלזיוס בערך ובריכוז 36.5 גרם מלחים בליטר בערך, רובם כלורידים של נתרן וסידן ומקצתם אשלגן, ברומיד וסולפט. רוב המים מועברים למרחצאות חמי טבריה במערכת תעלות תת-קרקעיות.
"ברוכים הבאים לגן חמת טבריה, הגעתם למקום שהוא הכי לוהט בחורף הישראלי", אמר לנו מנהל הגן הלאומי זיו לוי. "יש לנו פה שלוש בריכות חמות בטמפרטורות של בין 30 ל-40 מילות עם יותר מ-100 מינרלים, אחוז הגופרית נמוך ובגלל זה אין ריח חריף. יש פה גם בית כנסת עתיק עם רצפת הפסיפס הכי עתיקה בארץ, יש מוזיאון, מדשאות, מקומות שכשוך ושביל רפלקסולוגיה חדש שפתחנו".
חשוב לדעת, עדיף להתחיל את הטבילה בבריכה שהטמפרטורה בה היא "רק" 30 ומשם להתקדם לבריכות החמות יותר כאשר הגוף מוכן יותר. אפילו אני, שמורגל בטבילה במעיינות שונים, התקשיתי לדבר לאחר שנכנסתי תחילה אל הבריכה החמה ביותר.
טיפ נוסף הוא כמובן להגיע באמצע השבוע, מי שיכול, ובכך להימנע מעומס המבקרים של סוף השבוע. מחיר הכניסה: 14 שקל למבוגר.
"אנחנו באים לכאן לפחות פעם בשבועיים", סיפרה לנו מיכל אותה פגשנו באחת מהבריכות. "אנחנו גרים קרוב וכיף ונעים פה. בחורף אנחנו באים בערב עם הילדים". אבישי בן זוגה הוסיף: "לא צריך יותר מזה בחיים, זה מושלם, יש נוף לכינרת ולהרי הגולן".
באתר תוכלו למצוא גם שביל רפלקסולוגיה. "השביל מזמין אתכם ללכת עליו יחפים, שכן הדריכה עליו מעסה את כפות הרגליים ותורמת לשיפור תהליכים של ניקוי רעלים, איזון מערכת החיסון והקלת כאבי שרירים, ותורמת גם לשיפור היציבה ולזרימת הדם בגוף", נכתב באתר של רשות הטבע והגנים.
עוד באתר: בית כנסת וחמאם שהפך למוזיאון
בית הכנסת של סוורוס: בית הכנסת נמצא בתחומי העיר העתיקה חמת טבריה, סמוך לחומה הדרומית ולשער העיר. הוא נבנה שלוש פעמים: בית הכנסת הראשון נוסד בשנת 230 לספירה בערך, על שרידיו של מבנה ציבורי קדום. הוא חרב במאה ה-3 ככל הנראה, ונותרה ממנו פיסת פסיפס קטנה. היא מוצגת בקצהו הדרומי של הפסיפס המרכזי ובמפלס נמוך מעט ממנו.
בית הכנסת השני התקיים במאות ה-3 וה-4 לספירה ונותרה ממנו רצפת פסיפס מפוארת, מהקדומות שהתגלו בבתי כנסת בארץ. הפסיפס מחולק לשלושה סְפִינִים ("שטיחים"): בספין הצפוני מצוירים שני אריות וביניהם תשע כתובות הנצחה ביוונית לתורמים; בספין המרכזי מצויר גלגל מזלות מרהיב המקיף את דמותו של הליוס, אל השמש; ובספין הדרומי מצוירים ארון קודש וסמלים יהודיים כגון שתי מנורות של שבעה קנים, שופר ולולב.
בארבע פינות הפסיפס מתוארות דמויות ארבע נשים המסמלות את עונות השנה. יבולים חקלאיים ופריטי לבוש מעידים על עונות השנה. באחת הכתובות מוזכר שמו של אדם בשם סוורוס, שגדל בביתם של "הנשיאים המהוללים". יש המכנים את בית הכנסת הזה על שמו – בית הכנסת של סוורוס.
בבית הכנסת נעשו עבודות שימור, שחזור והמחשה והוא מוקף קירות זכוכית המאפשרים קשר עין עם הנוף, עם שרידי מבני המגורים העתיקים ועם בית הכנסת המאוחר. המבנה ממוזג.
חמאם סולימן: בתקופה המוסלמית הקדומה (מאה 8) לא התקיים בחמת טבריה יישוב של ממש, אך המרחצאות המשיכו לפעול. גיאוגרפים מוסלמים מזכירים בכתביהם את המרחצאות. חמאם סולימן הוקם בשנת 1780, בתקופת שלטונו של ג'זאר פשה שליט נפת דמשק. החמאם שימש את תושבי האזור ואת עולי הרגל שבאו להירפא במימיו עד 1944. במבנה החמאם נעשו עבודות שימור. המבנה משמש מוזיאון המתעד את מנהגי הרחצה בחמאם.
"המעיין הרומי": מעיין קטן שמימיו זורמים בתעלה פתוחה. המעיין מעניק הזדמנות למבקרים להתרשם מחום המים ומטעמם המלוח. הוא נוטה להתייבש כשמפלס הכHנרת יורד.
שרידי מרחצאות קדומים: בקצה הדרומי של האתר נמצאים שרידי מרחצאות מהתקופה הרומית. אזור המרחצאות טרם נחפר, למעט ברכה מטויחת ששימשה לרחצה וקשתות אבן שתמכו במבנה עליון שלא שרד.
