האם אצליח להתנתק, ולו רק לרגע קצר, מאווירת הדיכאון והדאגה מהמצב הביטחוני? האם אפשר לצאת לרקוד ולתפוס ראש בזמן מלחמה? אלה הן רק חלק מהשאלות שהטרידו אותי בזמן שהתכוננתי לצאת לסקר את חיי הלילה של אילת.
חיי הלילה של אילת
(צילום: אסף קמר)
עשינו צ'ק אין במלון הרודס ויטליס היוקרתי למבוגרים בלבד, ואנחנו מוכנים ומזומנים ללילה הארוך שלפנינו. ביציאה מהמלון תופסת אותנו אזעקה מפתיעה בשל מתקפת כטב"ם עיראקי, ומיד אני נשכב על המדרכה. אולי לעיתונאי שבדי שהיה מגיע לסקר את חיי הלילה המפוקפקים במזרח התיכון זו הייתה יכולה להיות נקודת משבר, אבל אצלי זה רק הגביר את המוטיבציה.
הנקודה הראשונה בסיור המסקרן שלנו הוא סולו סושי, סושי בר אופנתי עם מוזיקה טובה, בר קוקטיילים עשיר ועשרות צעירות וצעירים שבאו לאכול, לשתות ולתפוס קצת ראש. הבר מעוצב בסגנון מודרני עם תמונות יפניות על הקירות, ולא צפוף כמו בתל אביב הרחוקה. למרות השעה המוקדמת יחסית, כל השולחנות מלאים באנשים יפים ובאווירה אילתית נעימה.
יערית אבוטבול המארחת שלנו, סלבית מקומית ואחת השותפות בבר האופנתי, מביאה לי את הקוקטייל הראשון של הערב ומספרת כי המקום פתוח משעה שבע בערב ועד חצות. "הסולו סושי מתאים גם לדייטים וגם לפיק-אפ. המטרה היא שתוכלו ליהנות פה מהכול. היו כבר שני זוגות שהכירו כאן והתחתנו, וזוג נוסף שהכיר אצלנו על הבר עומד לערוך כאן את החתונה שלו".
התחנה השנייה בסיור חיי הלילה הוא המוד (Mood), בר מסעדה אופנתי עם מערכת הגברה מצוינת. הבר נמצא בתוך המלון למבוגרים בלבד NOW. לקראת השעה עשר בלילה המקום מלא בזוגות סמוקי לחיים, ובקבוצה עליזה של נשים צעירות בלבוש אופנתי מוקפד שחוגגות יום הולדת בסטייל. סימן ההיכר הידוע במוד הוא הבריכה המוארת, שמצטלמת נהדר לאינסטגרם. קובי רווח, השף הוותיק של המוד, מארגן לנו קוקטיילים מושקעים ומנות פתיחה מסקרנות מעולם הים ובאווירה אסייתית מודרנית.
"ברוכים הבאים למוד, המסעדה שלנו מתמחה בדגים ובחיי לילה", הוא אומר. "סופי השבוע שלנו מתארכים עד השעות הקטנות של הלילה, וזורמים כאן הרבה אלכוהול והמון סושי. האווירה אצלנו היא יותר של דייטים ופחות פיק-אפ. יש כאן הרבה ימי הולדת וימי נישואין וארוחות מיוחדות, ויש לנו המון יינות שווים מהמרתף וגם מבחר גדול של וויסקי, וודקה ומשקאות פרימיום".
אנחנו ממשיכים לג'אספר 08. במלון אגמים מסתתר אחד הברים הידועים ואהובים בעיר. יש בו מערכת הגברה מצוינת עם אחלה מוזיקה, בווליום שמאפשר לדבר על הבר בלי לצרוח. מדובר בבר אליפטי גדול עם כורסאות נוחות מסביב ושולחנות קטנים עם בליינים מקומיים, באווירה אפלולית וסקסית כמו בסרטים על ניו יורק. אנחנו אוכלים את הגרסה הכי טעימה בעיר של סושי בהשפעה מרוקאית, הכולל נתחי סלמון טרי בחיתוך יפני מוקפד ברוטב חריימה אדמדם, ובמקום אורז דביק הכול יושב על ריבוע קטנטן של פיתה.
יניב אסולין, הברמן החתיך והמקועקע של ג'אספר 08, מתחיל לערבב במהירות ובמקצועיות משקאות שונים ומשונים, משקשק, מחייך ומוזג לנו משקה מסקרן בכוס מוזרה. "ברוכים הבאים לג'אספר 08, מקום שבא לתת וייב של קוקטיילים לאילת ברמה הגבוהה ביותר. יש פה אווירה ממש טובה, עם הרבה אילתים שבאים באופן קבוע. לפני שעה הייתה בעיר התקפה של כטב"מ, ועדיין ממשיכים להגיע אלינו אנשים כדי להירגע עם קוקטייל וכוס יין ולהיות ביחד".
במרכז מסחרי ישן של אילת מסתתר אחד המוסדות הוותיקים של חיי הלילה באילת. במרפסת המוזנחת של הקומה השנייה במבנה ישן, צמוד למכוני קעקוע סליזיים ותחת אבטחה מוקפדת, מסתתר הפתח האפלולי של "הברדק", ושמו החביב מעיד על טיבו יוצא הדופן של המקום. זכיתי לחגוג שם בכמה אירועים שונים ומשונים לאורך השנים, במסיבות ספונטניות וחזקות במיוחד עם אנשים זרים ונהדרים שהפכו לחברים, ומוזיקה אלקטרונית משובחת.
אולי בגלל המלחמה, ואולי בגלל שהמסיבות הידועות של הברדק מגיעות בדרך כלל לנקודת רתיחה בשעות הקטנות של הלילה, הפעם לא היה צפוף - וזה היה כיף. די.ג'יי (עמית) קניגסברג מגיעה לברדק לנגן האוס אחת לחודש בטיסת אקספרס מתל אביב, והיא עפה על המקום והאווירה. "הברדק הוא הבר הכי מטורף באילת", היא אומרת. "האווירה כאן היא כמו של תל אביב הקטנה בתוך אילת".
היא מוסיפה ואומרת שבהמשך הערב יהיה תור ארוך בכניסה. "הולכת להיות פה מסיבה מטורפת, שאני כמובן אנגן בה. בשעות מוקדמות זה יותר דייטים וקוקטיילים, ובשעות מאוחרות יותר לא תצטרך להגיע עם מישהי", היא צוחקת.
ליל הבילויים השני
השמש שקעה בתום יום של מנוחה והגיע הזמן לשוב לעבודה. אנחנו יוצאים מהמלון למונית, ורעש מחריש אוזניים של מטוס סילון אימתני קורע את האוויר מעלינו. נהג המונית המקצוען מרגיע אותנו וטוען שמדובר ביירוט שגרתי של כטב"ם באזור ירדן, ולכן לא הייתה אזעקה.
התחנה הראשונה הערב היא יינות אילת, מוסד ותיק ומכובד בתחום האלכוהול ומנות הגורמה. למרות השעה המוקדמת של הערב ומתקפת כטב"מים, המקום מלא כמעט עד אפס מקום. מדובר למעשה בחנות יין בעלת מבחר אדיר של משקאות ומותגי יוקרה, שיכולה לתת תחרות נאה גם לחנויות היין המפורסמות באזור המרכז. המבלים מורכבים מפנסיונרים חביבים ובעלי הבנה ביין, זוגות עם ילדים קטנים שלקחו בייביסיטר ובאו לדרינק, וגם קבוצות אנינות טעם של צעירים שמחים ומגובשים.
ערן לס, השותף המייסד של יינות אילת וגולש ידוע בעברו, מוזג לי כוס יין לבן ומרענן ולוקח אותי לסיור קצר בחנות ובאוסף היינות הגדול והמגוון של המקום. "יינות אילת היא חנות יין מהוותיקות בעיר, עם אוסף גדול של יינות מהארץ ומחו"ל. הלקוחות שלנו מאוד אהבו לקנות ולשתות ישר על המקום עם החברים, לשבת ביחד, לדבר וליהנות מהחיים. מבחינה אבולוציונית, בשלב מסוים התחלנו להוציא אוכל, והיום יש לנו תפריט ואוסף יינות גדול וייחודי שגם בחו"ל קשה למצוא".
אני שותה עוד כוס של יין לבן ששכחתי את שמו וזולל פסטה טרייה וחלומית עם שבבי גבינה, ביצת עין חצי אפויה מלמעלה וביצי דגים כתומות שמעטרות את הציור המושלם. לס, המארח האדיב והסבלני, נותן לי טיפ של מקומיים ומציע לערבב את המנה, והטעם טס לשמיים.
"יינות אילת מתאים לכולם ולהכול - גם פיק-אפ, גם דייטים, גם צעירים וגם מבוגרים, יש לנו קהל מגוון מבחינת גילים, אני לא יודע איך להסביר, אבל זה קורה".
השעה תשע בערב, עוד כטב"ם מתעופף בשמיים, הפעם עם אזעקה, ואנחנו מגיעים סוף-סוף לפדרו, אחד המוסדות הקולינריים הוותיקים בעיר, עם מנות מוקפדות במטבח פתוח ואלכוהול משובח. המקום נמצא למעלה בעיר ולא באזור הטיילת, אבל זה כיף להתאוורר קצת. אני מתיישב על הבר הגדול תחת השגחתו של ברמן ידען, שפותח בשיחה על המצב ומגיש קוקטיילים טובים על בסיס ג'ין, לצד רכבת ארוכה של מנות ראשונות וטעימות במיוחד.
המסעדן הוותיק דרור הרוש מתרוצץ בין השולחנות, דואג לאורחים ומנהל את הצוות המסור, שמנסה בכל דרך להנעים את זמננו על הבר הגדול והחדש יחסית. "ברוכים הבאים למסעדת פדרו, הבית של האילתים בשכונה א'. אנחנו מסעדה מקומית עם בר בשרי. זה המקום הכי ותיק בעיר - 69 שנה".
התחנה הבאה היא הטיילר בר. באחת הסמטאות הצדדיות במרכז המסחרי הישן מסתתר מקום אפלולי ורומנטי בסגנון תל-אביבי כבד, עם מוזיקה מעולה שרק עושה לך חשק לשתות, ולהסתכל בעיניים של בת הזוג. בשעה עשר וחצי בערב המקום לא מלא, ובניגוד לתרבות הבילויים העמוסה של תל אביב, אפשר לשבת על הבר המעוצב באופן ספונטני בלי לתכנן מראש ובלי להזמין מקום. הברמן השרירי מכין לנו קוקטייל מסובך במיוחד, ודניאל גור, אחד השותפים של הטיילר בר, מסביר לנו על המקום: "אנחנו בר קוקטיילים בסגנון איזי חשוך, עם אווירה קצת אינטימית וקוקטיילים קלאסיים. המקום מציע מוזיקת היפ-הופ ומוזיקה אלקטרונית בסופי שבוע, באווירה לא מתחכמת".
בצד השני של המרכז המסחרי הישן של אילת נמצא אחד המוסדות הכי ותיקים ואהובים על המקומיים ועל התיירים. קוראים לו דובים, או Bears למבינים. כמעט שני עשורים שדובים שולט ביד רמה בחיי הלילה של אילת, האווירה מקומית ותוססת, והשולחנות הרבים מלאים בחבורות עליזות של צעירים וצעירות, שאוכלים, שותים ומעשנים נרגילות. הדי.ג'יי נותן עבודה טובה עם להיטים והרבה קצב, ויש תחושה שעוד רגע כולם מתחילים לרקוד ולהשתולל על השולחנות.
תומר בוכנסקי, אחד משלושת השותפים של דובים, עובד במרץ על הבר, מוציא קינוחים, מערבב משקאות עם קרח ומוזג בירות בכמויות. חסרים לו עובדים, ואין לו זמן לנשום: "ברוכים הבאים לפאב דובים אילת, אנחנו קיימים כבר 17 שנה. אנחנו פאב משפחתי אילתי שאוהב את אילת ואת האורחים שבאים אלינו מהצפון ומחו"ל, אבל בעיקר גדלנו עם האילתים".
בכניסה לדובים יש שולחן גדול ומרגש עם מיצג מצמרר המוקדש לחטופים, ושלט גדול שעליו כתוב: "תבלו, תרקדו, תיהנו, אבל גם כשטוב אל תשכחו את ה-07.10".
"כל נושא החטופים והמלחמה הוא נושא מאוד רגיש אצלנו, שלושת השותפים ו-90% מהעובדים שלנו הוקפצו לעזה בצו 8 בשביעי באוקטובר", הוא אומר. "רק לפני כשלושה שבועות פתחנו מחדש את הבר אחרי חצי שנה שדובים היה סגור, וחסרים לנו עובדים, ובגלל זה אין לי זמן לדבר איתך. המלחמה היא חלק מאיתנו, הלוואי שכולם יחזרו בשלום ובריאים".
ובפינת ההמלצה האישית, מניסיון מקצועי עשיר של לילות ארוכים ללא שינה ורונדלים אינסופיים בבירת הבילויים של הדרום, אם אתם מסתובבים באילת באמצע הלילה ולא יודעים מה לעשות, מחפשים עניינים, מרגישים בודדים או סתם רוצים לרקוד - רוצו לדובים.
יום חמישי לאחר חצות הוא הזמן המושלם לצאת ולשכוח את הצרות במסיבה איכותית. אפילו בזמן מלחמה, סלינה גרדן הוא המקום האולטימטיבי לרקוד. מדובר במועדון גדול ואיכותי תחת כיפת השמיים, עם מערכת סאונד מצוינת ועיצוב תעשייתי שמזכיר את המועדונים המפורסמים של איביזה. על אף שעברנו שתי התקפות של כטב"מים במהלך הערב, מאות בליינים עומדים בסבלנות ובסדר מופתי בכניסה למועדון. מתברר שאילת מארחת במהלך השבוע את "המחוזיאדה" ה-36, חופשה יוקרתית במיוחד של ועדי העובדים בשירות המדינה, וזאת המסיבה הרשמית שלהם.
למרות התור הארוך, הכניסה מהירה והמאבטחים אדיבים. בתוך הקלאב הגדול יש כמה ברים מרובעים, רחבת ריקודים שווה ומרפסות VIP. כל מי שמזמין למרפסת בקבוק יוקרתי תוצרת חוץ בתוך דלי קרח מקבל בונוס - שתי רקדניות עם תלבושות בצבע כסף נוצץ ופנסים בידיים, שמרימות לחוגגים ונותנות לבעלי הממון תשומת לב כמו במועדונים הגדולים של בוקרשט. התאורה במקום מדהימה ומושקעת, ומוזיקה אלקטרונית משובחת מפציצה את האוויר.
איתן סלימי, מפיק פסטיבלי מוזיקה אלקטרונית ידוע ואחד השותפים בסלינה גרדן, גאה להראות לי את האקשן על הרחבה הגדולה: "תראה איזה יופי, למרות שהיו לנו היום שני יירוטים - אנשים יוצאים לבלות. היום ייכנסו למסיבה הזאת יותר מאלפיים איש. בתקופה האחרונה אילת עובדת מאוד חזק בסופי שבוע. לצערנו אין צפון, ומרגישים את זה כאן חזק. אנחנו פתוחים כבר חמש שנים. הסלינה גרדן הוא מועדון ענק ומושקע עם מקום ל-3,000".
מי מנגן?
"באופן טבעי בגלל המלחמה, בפסטיבלים ובמסיבות בישראל יש ירידה של אמנים גדולים מחו"ל, אבל יש לנו עדיין מלא אמנים ישראלים מצוינים שגם מתקלטים בחו"ל, ואנחנו מנסים לארח אותם אצלנו כל שבוע. לאמנים מחו"ל יש בעיה בנושא ביטוח בגלל אזהרת המסע לישראל. אני מאוד מקווה שכשהכול ייגמר הם יחזרו אלינו".
לסיכום: למרות התקפות הכטב"מים, והמצב הביטחוני המתסכל, נהניתי מיומיים הדוניסטיים במיוחד של קרחנה, מסיבות, אלכוהול, קולינריה, מוזיקה מרקידה ואנשים טובים עם תחושת ביחד עוצמתית. אמנם המציאות מראה שאי אפשר להתנתק באופן מוחלט מכל הבלגן והצרות של המדינה, אפילו בזמן חופשה באילת, אבל במבחן התוצאה זה היה סופ"ש מצוין, ניקיתי את הראש ואפילו הצלחתי קצת לרקוד בפעם הראשונה מאז השבעה באוקטובר. אז מי שזקוק לחופשה בדחיפות, עם אחלה אנשים שמבינים בדיוק את כל מה שאתה עובר, חיי הלילה של אילת הם אופציה נהדרת.
הכותב היה אורח תאגיד התיירות של אילת.
