כששמענו שיש כנס תיירות ראשון בפרדס חנה-כרכור ידענו מיד שיש פוטנציאל למשהו מעניין. התייצבנו בשעת בוקר במועצה המקומית שבמחוז חיפה ויצאנו לסיור התיירותי לעיתונאים. התחנה הראשונה: מתחם "ביס. קולאז'. הכפית", המשלב דוכני אוכל באווירה כפרית בשילוב חנויות מסקרנות וסטודיו ייחודי של אמנים מקומיים. הבריסטה האנרגטי משה גולדשטיין רקח לי קפה משובח של בוקר. לאחר שיחה קצרה שבה ניסה לתהות על קנקי, הוא זיהה בקלות שאני תייר מתל אביב, והדגיש שהטעם החמוץ היוקרתי של הקפה המובחר שהמקומיים אוהבים, "לא מתאים לך בכלל!" - והוא יכין לי קפה בסגנון ת"א.
סיור בפרדס חנה
(כתב וצלם: אסף קמר)
"כשהגעתי לפרדס חנה, חשבתי שאשמע הרבה על יוגה, תה צמחים וחשיבה חיובית," הוא צחק. "אבל גיליתי שפה, הם לא נגד קפה – הם פשוט נגד חלב פרה, אז אני מביא להם חלב שיבולת שועל. לרוב הם באים עם הזמנות מאוד מיוחדות – 'רק בלי חלב פרה', 'רק עם חלב סויה', 'רק עם זה חלב שצמח ביער על ידי ציידים'".
עומרי מרק ממושב בית הלל שעל גבול לבנון הפעיל דוכני מזון פופולריים בגבול לבנון. בזמן שמזג לי בירת "בירליך" מצוינת מקיבוץ מנרה שבגליל העליון הוא סיפר כיצד נאלץ לסגור את העסק ולהתפנות דרומה. בזכות קבלת הפנים הלבבית לה זכה, הוא הצליח להמציא את עצמו מחדש במתחם הידית בפרדס חנה.
"הגעתי לכאן בעקבות המצב הביטחוני", סיפר. "הייתי בכיתת כוננות ולא עמדתי בזה מבחינת עומס נפשי, אז החלטתי לעשות שינוי. זה לא היה פשוט, אבל אחרי שחוויתי את כל מה שקרה, הבנתי שאני צריך לשנות כיוון ולפתוח מקום חדש. בהתחלה הגעתי עם עגלה מלאה במוצרים מהצפון – סנדוויצ'ים עם דג על הדן, כריכי אסאדו – כל מה שיכול להזכיר לאנשים את הבית".
המעבר ממושב פריפריאלי בגבול הלבנון לבועה התוססת של פרדס חנה היה לא רק גיאוגרפי, אלא גם תרבותי. "האנשים כאן שונים ממה שאני רגיל, ויש להם את התרבות שלהם. הייתי בטוח שיהיה לי קשה להתאקלם, אבל האמת היא שפרדס חנה קיבלה אותי בזרועות פתוחות. זה מקום רגוע והאנשים פתוחים. הבאתי לכאן את הקולינריה של הצפון, והתגובות היו מדהימות".
מבשלת בירה שבט
מכאן הסיור התיירותי בפרדס חנה המריא לגבהים חדשים. בניגוד להיגיון העיתונאי והשעה מוקדמת, בגלל הטעימה המורחבת של הבירות הצפוניות במתחם הידית, הגעתי לסיור במבשלת הבירה המקומית "שבט" כשאני כבר בראש טוב ושמחתי לגלות שאני לא היחיד שנהנה באמצע יום עבודה. המדריך המצחיק אוהד פיין לקח אותנו לסיור קצר במבשלה וסיפר על תהליך ההקמה המורכב, הכולל זוג יהודי ציוני צעיר מניו יורק וחלום ענק להקים מבשלת בירה ווויסקי בארץ הקודש.
"הבירה שלנו עשויה ממתכון סקוטי מסורתי, היא לא מרירה מדי, יש לה טעמים של שעורה והיא קצת עשירה עם נגיעות של עשן ואדמה. יש כאן גם סדנאות, אנשים מגיעים ללמוד על תהליך הכנת הבירה – כל שלב, מהתחלה ועד הסוף, ובסופו של דבר יוצאים עם הרבה יותר מטעימה טובה".
הרמנו לחיים פעם נוספת ואוהד, שבנוסף לעבודתו כמדריך במבשלה עובד גם כטועם ומבקר איכות, לא יכול היה שלא לשתף אותי בהנאה שבשילוב המטורף בין עבודה לשתייה. "תשמע, אני עובד פה, אבל זה לא כמו עבודה רגילה. זה פשוט כיף. אני שותה בכיף, ובזמן הזה גם מכין בירה. זה לא דבר רע בכלל. מי לא היה רוצה לעבוד ולהתפנק בו זמנית? הסוד הוא להרגיש טוב במה שאתה עושה. ואני פשוט נהנה להיות פה, לשתות את הבירה שהכנתי, ולראות איך כל אחד מוצא את הכיף שלו בטעמים השונים".
אוהד הוסיף ואמר: "אנחנו לא רק מציעים טעימות של בירה, אלא משלבים גם שוקולד איכותי. מדובר בפרלין עשיר במרקם ובטעמים, וההשלמה שלו עם הבירה יוצרת חוויה של טעמים שמשלימים אחד את השני בצורה מושלמת".
המכשפה מאורוות האמנים
ממש בהשגחה פרטית, האלכוהול המשובח שזרם לי בדם הכין אותי במצב צבירה מדויק לפגישה אישית וללא ציניות עם מכשפה מקומית, ראשת ארגון מכשפות האור הממוקמת בחנות מסקרנת במתחם הבילוי הפופולרי של פרדס חנה - אורוות האמנים.
כיאה למכשפה אמיתית, רוית יונה בניהו יודעת לשלב בין רוחניות לאומנות עם חיוך רחב ואור בעיניים. "ברוכים הבאים לבית של קהילת מכשפות האור של ישראל", היא קיבלה את פנינו. "אנחנו קהילה בינלאומית של מעל 7,000 נשים מכל העולם, פה. כאן כל אחת מוצאת את המקום שלה, את הכוח שלה ואת הדרך שלה להוביל את העולם לאור".
לפי האגדות, הספרים והסרטים, המכשפות הן רעות, מה הקשר לאור?
"יש עוול היסטורי למונח מכשפה. בין המאה ה-14 למאה ה-18 אנשים פחדו מהמקום הזה של חיבור לאדמה ולכוחות הטבע, אז הם התחילו להטביע, לשרוף ולהתעלל בנשים שידעו לרפא בעזרת צמחים. וככה נוצרה הדימוי של המכשפה הרעה. היום אנחנו משקמות את המונח הזה, כי אין שום דבר רע בכך שנשים מחוברות לכוחות האדמה. להיפך, כל הכוח שלנו נמצא שם. אנחנו עוזרות לנשים להבין את הכוח שלהן ולהרגיש חיבור לעצמן. זה תהליך של ריפוי, של קבלה, של הפסקת הפחד".
מרוב דיבורים על העצמה נשית ותיקון הרגשתי שהגרון שלי קצת התייבש והמכשפה הטובה מאורוות האמנים זיהתה את המצב המורכב ונתנה לי מיד לטעום שלושה שיקויים קסומים של תערובות צמחים עם אלכוהול. שניים חזקים מדי עם טעם של תרופה שלא סיימתי ואחד מתקתק עם חליטת היביסקוס שישב עלי בול.
איך הקהילה בפרדס חנה מקבלת את המכשפות?
"הקהילה פה מאוד פתוחה. אם אתה בא עם כוונה טובה ומחפש להתחבר לאור שלך, פה יש מקום לכולם, בין אם אתה מכשפה, יוגי או סתם מישהו שמחפש למצוא את הדרך שלו. לא מדובר בכוחות על-טבעיים, זה קשור יותר לאומנות של קבלה עצמית ושל חיבור למקום שלנו בעולם. אנחנו לא מבקשות לאכול את העולם – אנחנו פשוט רוצות לתקן אותו".
"הייתי אדריכל מצליח ועכשיו אני עושה את מה שאני אוהב"
רגע לפני סוף הסיור קפצנו לסטודיו המואר והמעוצב של איב ענן, האמן הצרפתי המוכשר שמביא עמו את רוח האמנות האירופאית. "תשמע", הוא אמר לי בעיניים נוצצות, "זה היה תמיד החלום שלי – מקום משלי לעבוד בו. אני יוצר ברונזה, קרמיקה, פסלים – מגוון רחב. כל יצירה מקבלת את המקום שלה פה".
ענן הוסיף וסיפור: "השתתפתי ברבע הגמר של מאסטר שף, הייתי אדריכל מצליח ועכשיו אני עושה את מה שאני אוהב, אבל כשאתה חי עם טראומה מהמלחמות, זה משנה את כל הצורה שבה אתה מסתכל על החיים".
מתברר שאיב, אז עולה חדש מצרפת, לקה בהלם קרב במהלך מלחמת לבנון הראשונה והוא מתקשה להכיל את האירועים הקשים של מלחמת לבנון השלישית, המלחמה בעזה וגורל החטופים. "המלחמות של פעם לא עזבו אותי", סיפר, "הם לא רק מזכירות לי את הצלקות, אלא גם את כל האנרגיה שהייתי צריך לשחרר. עכשיו זה פשוט יוצא מהיצירה שלי. ההשראה שלי לפסלים מגיעה מהזיכרונות האלה, מאנשים שסבלו – אבל אני מנסה לעשות את זה בצורה של ריפוי. כל צורה, כל פיסול, כל חריתה על הברונזה – זה פשוט לנסות להקל את הכאב ולהבין את המקום שלי בעולם הזה. אני לא יוצר את האומנות שלי רק בשביל עצמי. אני יוצר אותה גם כדי להראות לאנשים, כדי לספר להם שזה בסדר. המלחמות עברו, אבל הצלקות לא".
סיכום
הסיור הקצר בפרדס חנה היה שובר שגרה ומרענן. מתברר שהמועצה המקומית היא לא עוד נקודה במפה אלא סוג של בועה תרבותית ואלטרנטיבית עם אנשים מיוחדים שלכל אחד סיפור משלו, בין אם זה באומנות, קולינריה, העצמה נשית וכישוף או אפילו בבירה הטובה – בפרדס חפלה יש מקום לכל רעיון ומסע משנה חיים, והכי חשוב כולם מקבלים את כולם בזרועות פתוחות.
