חופשה מעבר לים, בין אם מדובר ביעד חדש או בחזרה למקום אהוב, היא תמיד מרגשת: מרגע שמחליטים לאן טסים, דרך תכנון הטיול, רכישת כרטיסי הטיסה, הזמנת החדרים בבתי המלון, אריזת המזוודות והנסיעה לשדה התעופה – כל שלב מקרב אתכם צעד נוסף אל החופשה החלומית ביעד הנכסף.
את חלקה הראשון של חופשת הקיץ ביליתי עם משפחתי בישראל. מכיוון שעברו חמש שנים מאז הביקור האחרון, החלטתי לתכנן את הטיול כתיירת שמגיעה לחופשה בישראל, ללקט את המידע באתרים השונים ולבצע את כל ההזמנות בשפה האנגלית. אתגר משעשע שהפך במהרה לכאב ראש לא קטן.
אנחנו אוהבים לטייל באופן עצמאי, לא להיות מקובעים ללוח זמנים ולאטרקציות של טיול מאורגן, לכן האתגר הראשון היה השכרת רכב. באתרים בשפה באנגלית של החברות הגדולות המחירים לרכב בעל שבעה מושבים לתקופה של 18-16 ימים נעו בין 14 ל-20 אלף שקל. האיסוף וההחזרה בשדה התעופה. לאחר ניסיונות שונים ומגוונים למצוא משהו בתקציב סביר יותר, נאלצתי לעצור לרגע את האתגר ולחשוב כמו ישראלית. מצאתי רכב בחצי מחיר מסוכנות השכרה קטנה (שירות בעברית בלבד) בתנאי שאיסוף הרכב והחזרתו יתבצע בסניף החיפאי.
האתגר הבא היה הזמנת בתי מלון בים המלח, בירושלים ובאילת. שוב העלויות הגבוהות הכריעו, אבל בשונה מתייר שיכול לבדוק עלויות במדינות אחרות בים התיכון ולשנות את יעד החופשה בהתאם לתקציב, בשבילנו הביקור בישראל היה חובה ולכן החלטנו לוותר על אילת ולתכנן טיולי יום כך שנוכל לחזור בכל ערב לחיפה, שם התגוררנו במהלך החופשה. להיות תייר בישראל זאת חוויה יקרה ומאתגרת, מיוחדת ובלתי נשכחת.
לפני הטיסה חששנו מסיפורי האימה ששמענו על אודות מזוודות אבודות וטיסות שמתבטלות בדקה התשעים, אך לא כך היה הדבר. הטיסה של אל על משדה התעופה בפוקט לנתב"ג יצאה בזמן במטוס דרימליינר חדיש ונוח. השפה העברית, שאליה התגעגענו כל כך, נשמעה מהמחלקה הראשונה ועד הזנב.
נחתנו בנתב"ג מוקדם בבוקר, השדה ברובו היה ריק ותוך פחות מ-20 דקות אחזנו במזוודות שהגיעו בשלום, עומדים חסרי אונים מול מתקן העגלות העקשן שאינו מוכן לשחרר עגלה לתיירים שהעזו להגיע ללא כרטיס אשראי. בהמשך גילינו שלטייל בישראל עם כסף מזומן זה טוב, אך ללא כרטיס אשראי או אפליקציות ישראליות, הכול הופך למסובך יותר.
בדרך משדה התעופה לצפון הנוף שהשתקף מהחלון היה שונה מאוד ממה שזכרתי מהביקור הקודם. נבנו מחלפים חדשים, בנייני רכבת שהכרנו הוחלפו ברבי-קומות, שכונות צעירות וירוקות, מגרשי משחקים מוצלים ומרכזי קניות גדולים. הכול כל כך מטופח ומודרני.
את הימים הראשונים העברנו באזור חיפה שעברה מתיחת פנים ונראה שלילדים לא היה די מהאטרקציות שיש לה להציע. מוזיאון העפלה וחיל הים, המוזיאון הלאומי למדע טכנולוגיה וחלל – מדעטק, הרכבלית מצומת לב המפרץ לאוניברסיטת חיפה, יערות הכרמל, הרכבל מבת גלים לשכונת סטלה מאריס וכמובן הגנים הבהאים והמושבה הגרמנית. לקינוח הבנים הלכו לראות את משחק הכדורגל של אלוף האלופים באצטדיון סמי עופר. כיצד היו מסתדרים דוברי האנגלית בעיר? בסך הכול ההנגשה בשפה האנגלית טובה למעט המטרונית והסדרי החנייה.
בימים הבאים התמקדנו בטיולי יום דרומית לחיפה. במסלול לקיסריה הצטיידנו בכנאפה ופיתה דרוזית בצומת פורדיס ועלינו לגיחה קצרה בזכרון יעקב, טיילנו בפארק רמת הנדיב ובמדרחוב האותנטי של המושבה. הכניסה לנמל הישן של קיסריה מאוד מסודרת ויש חנייה בשפע, המתחם מאוד מושקע והילדים נהנו לצפות בסרט שמספר על ההיסטוריה של העיר. בחום יולי אוגוסט והשמש הקופחת חסר במתחם צל לטעמי, אולי עוד עצים או פתרונות הצללה אחרים היו הופכים את הטיול לנעים יותר.
בביקור הנוכחי בישראל התעקשתי לשלב טיול בים המלח ובירושלים, הראשון בשביל הגוף והשני בשביל הנפש. נסענו לחפש את פטריות ים המלח וליהנות מרחצה בחוף עין בוקק. מתחם המלונות והמרכז המסחרי נקי ומטופח, יש חנייה בשפע והחוף מסודר, קיימת הצללה ויש עמדות של כיסאות להשכרה. מספר דקות של טיול רגלי דרומית לחוף, הבועה מתנפצת וערמות הלכלוך וחומרי הבנייה מכערות את הנוף ופוגעות בסביבה, כל כך חבל. אזור הפטריות חסום עקב עבודות בנייה ופעילות תחנות השאיבה - מה שגרם לי לתהות מדוע משרד התיירות מפרסם את הפטריות, אבל בשטח הגישה אליהן כרוכה בהפרת נוהלי המקום.
בדרך חזרה חלפנו על יד מצדה, סחוטים מהחום החלטנו לוותר על החוויה ולהמשיך לירושלים. אחד הקשיים במגורים מעבר לים הוא נושא הדת והמורשת. בדומה ללימודים תיאורטיים, בלי החלק המעשי לילדים קשה לספוג את האווירה, לכן טיול בירושלים, הליכה ברחובות העיר וביקור בכותל המערבי הם חוויה מדהימה למבוגרים ובעיקר לילדים שעסקו בהטמנת הפתקים בין האבנים.
ירושלים ללא ספק נוחה מאוד לתיירים, השילוט באנגלית מונגש בצורה ברורה, השימוש ברכבת הקלה פשוט והמידע לגבי המסלולים, התחנות והתעריפים זמין במספר שפות.
סוף השבוע השני שלנו התקרב, והילדים בחרו ללכת עם סבא וסבתא לכפר מסריק, לטייל בקיבוץ, לאכול בחדר האוכל ביחד עם החברים והאורחים וללמוד קצת על היסטוריה של המקום והתנועה הקיבוצית. ניצלתי את הזמן הפנוי לטיול בשלושה סופרים שונים, להתפעל מהשפע ולהשוות מחירים ומוצרים לאלו שבתאילנד. חשבתי לעצמי על התייר החביב, אחרי שהתגבר על מכונת העגלות הקשוחה בנתב"ג, לאיזה חריץ בעגלת הסופר הוא אמור להכניס את כרטיס האשראי ומי יסביר לו שמדובר בחמישה שקלים?
כיאה למי שגרה באי טרופי וכותבת בלוג על תאילנד, היעד הבא שלנו, איך לא, היה הים התיכון. ביקרנו בכמה חופים מהצפון למרכז – חוף התמרים בעכו, חוף הבתולה בקריית ים, חוף דדו בחיפה, וחוף סירונית בנתניה. נכון שמבחינת היופי אין מקום להשוואה מול חופיה הקסומים של הממלכה האסיאתית. ים אנדמן ומפרץ תאילנד שונים מהים התיכון, אבל האווירה והריחות בחופי ישראל, התערובת של הבריזה המלוחה ופלטות המטוגנים שמוגשות במסעדות ליד החוף, המוזיקה שמתנגנת ממקומות עלומים, רעש הכדור ממשחק המטקות וברקע הכריזות הקבועות מסוכת המציל – להרגשה הנפלאה הזאת אין תחליף.
במשך שבועיים וחצי הייתי תיירת במקום שהיה לי פעם בית, נהניתי לראות את השינוי, הפיתוח והקידמה. תודה לך ישראל על החופשה המדהימה, צברנו חוויות וזיכרונות נפלאים שילוו אותנו לפחות עד הביקור הבא.
