חודשיים וחצי מפרוץ המלחמה, סוף חודש דצמבר כבר נראה באופק, וחג המולד בפתח. יצאנו לנצרת, בירת התיירות של הצפון, כדי לבדוק אם למרות המצב הביטחוני יש אווירת כריסמס בעיר שבה, לפי הברית החדשה, ניתנה הבשורה ובה הגיע ישו לבגרות.
אסף קמר מחפש את חג המולד האבוד בנצרת
(צילום: אסף קמר)
שעת צהריים מאוחרת, שמש חורפית נעימה, שמיים כחולים כמעט ללא עננים ויש המון חניות פנויות מול כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוקסית, אחד מהאתרים הקדושים ביותר לנוצרים בכל העולם. הכנסייה הלבנה בנויה צמוד למעיין עתיק, על פי האמונה שם המלאך גבריאל בישר למרים כי היא עתידה ללדת את בן האלוהים.
הרחבה המפורסמת מול הכנסייה ריקה מאדם, החנויות הרבות והמסעדות השונות סגורות ויש תחושת דיכאון באוויר. בימים היפים שלפני המלחמה ולפני מגפת הקורונה, האזור היה עמוס באוטובוסים של תיירים, דוכנים ססגוניים שמוכרים דברי מתיקה מסורתיים ומזכרות נוצריות לצליינים עם ריח מתקתק של סוכר חם באוויר - ועכשיו הכול שקט ונטוש.
טארק שחדה, יועץ תיירות בכיר ותושב נצרת, מאוד מודאג מהמצב של עירו האהובה וממצב המדינה בכלל. "בכריסמס בדרך כלל מלא פה עד אפס מקום", הוא מזכיר לנו, "גם הכבישים וגם המסעדות וגם בתי המלון והגסט-האוסים בעיר העתיקה - הכול היה מלא. אחרי שהסתיימה הקורונה התחלנו לחזור לשגרה בשנה שעברה – ואז ובאה המלחמה וחיסלה את הכול.
"תיירים שבאו לישראל חזרו הביתה, ותיירים שהזמינו מקומות לחודשי השיא עד סוף דצמבר ביטלו ולא הגיעו. אפילו יש לנו כבר ביטולים לתחילת שנת 2024. מאוד מצער, נקווה שבשנה הבאה המצב יחזור לשגרה והשקט יביא בחזרה את התיירים מחו"ל, וגם תיירות פנים. בדרך כלל מבקרים פה תיירים נוצרים, יהודים, מוסלמים ודרוזים - השנה זה לא יקרה".
איך המלחמה משפיעה באופן ישיר על תושבי העיר?
"נצרת היא עיר ישראלית וכמובן שהמצב משפיע עלינו, התחושות קשות, מי אוהב מלחמה? אנחנו רוצים שלום ורוצים שקט ושוויון מלא. אנחנו רוצים לחיות חיים נורמליים. תעשיית התיירות היא הראשונה שנפגעת והיא האחרונה שחוזרת לתפקוד מלא, זה הולך להיות כריסמס עצוב".
אנחנו נכנסים לכנסיית הבשורה היוונית אורתודוקסית שעוברת בימים אלה שיפוץ נרחב ומבורך. סמיר גרגוס, תושב נצרת, דור רביעי בעיר ופעיל בוועד המקומי של הכנסייה הגיע להתפלל, אבל הוא מודאג, ולא רק בגלל היעדר התיירים והיעדר אווירת החג - הבן שלו הוקפץ למילואים ונלחם בעזה.
"אני בן המקום", הוא אומר, "נולדנו כאן, אנחנו שייכים למדינה ובאתי להתפלל שיהיה שלום, אף אחד לא רוצה מלחמה. אני מקווה שיהיה טוב למדינה ולעם כולו ושכל החטופים והחיילים יחזרו הביתה בשלום".
גרגוס מצביע בצער על התורן המיותם שעליו בימי חג מולד תקניים אמור להתנוסס עץ חג מולד ענק ומקושט, אחד הסמלים המרכזיים של החג הנוצרי ואטרקציה פופולרית לתיירים.
"בגלל המלחמה והאירועים הקשים לא הקמנו השנה את עץ הכריסמס של הכנסייה שנחשב לעץ הכי גבוה במזרח התיכון – 45 מטר. זו אטרקציה מושכת עבור תיירים מכל העולם וגם עבור מבקרים מישראל. כולם היו באים לצלם – והשנה לא יהיה עץ. זה יהיה כריסמס עצוב לכולם".
ברחבה הריקה שמחוץ לכנסיית הבשורה אנחנו פוגשים את רמזי טורה, בעל מסעדה קטנה שבימים הטובים הייתה עמוסה בלקוחות שזוללים ממתקי חג מסורתיים, ועכשיו היא נטושה. "כל השנה אנחנו מחכים לחודש דצמבר, אבל השנה אין אווירת כריסמס והכול סגור. אתמול הגיעו לכאן קבוצה של תיירים ישראלים יהודים, אבל לא היה עץ חג מולד ולא היה להם כלום והם מאוד התאכזבו. אנחנו מחכים, אולי יהיה עץ קטן בכל זאת בתוך הכנסייה. אין אווירת חג, אין כלום, דיכאון".
סלאם, אשתו, מוסיפה: "בתקופת הכריסמס הילדים שמחים, צוחקים, קונים ממתקים, מתאספים סביב העץ ויש דוכנים, אבל עכשיו לא מרגישים את הכריסמס בכלל".
אנחנו ממשיכים בסיור העצוב בעקבות שרידי הכריסמס בנצרת ועולים בהר לכיוון כנסיית בזיליקת הבשורה המרשימה שקדושה לקתולים. כאן נמצאים השרידים המקודשים של הבית העתיק של מרים, אימו של ישו. על פי האמונה הקתולית, כאן (ולא במעיין של היוונים) המלאך גבריאל בישר לה על לידתו הקרובה של בן האלוהים. בימי שגרה באים לכאן משלחות ססגוניות של צליינים מכל רחבי העולם כולל קתולים אדוקים מאפריקה, איי הפסיפיק והמזרח הרחוק. וגם כאן, באופן מצער בעקבות המלחמה, הכול נטוש ואין תיירים.
באופן מטריד ביותר עבורי, זאת הפעם הראשונה שאני מבקר בכנסיית בזילקת הבשורה ביחידות, ממש לבד. מדובר באטרקציה תיירותית ברמה בינלאומית והשקט והריקנות שמסביב הם ניגוד מוחלט לאווירת הכריסמס העליזה שהייתה אמורה להקיף את המקום.
נזיר פרנסיסקני אמריקני חביב, בתלבושת מסורתית בצבעי סגול וחום, מספר לי שהוא מתגעגע לתיירים ולאווירת החג הקסומה. "המשפחה שלי מאוד מודאגת שאני בארץ ויש פה מלחמה. אני מנסה להרגיע אותם שכאן בנצרת אין התקפות טילים והמקום בטוח. השנה אנחנו נחגוג את החג עם הקהילה המקומית בלבד וללא תיירים".
הלילה יורד על העיר העתיקה של נצרת, ובמקום אורות מנצנצים של שמחה ודוכני מזון מסורתי של חג המולד יש כבישים שוממים, דכדוך ורחובות נטושים. רגע לפני שאני מכריז באכזבה על סיום הסיור ועל כישלון במציאת אווירת כריסמס בנצרת, שחאדה המקושר והחרוץ עושה כמה טלפונים ואנחנו מחנים את הרכב מול מלון דה בלנד THE BLEND של רשת המלונות הצפונית גולדן קראון.
בחודש דצמבר שגרתי, רגע לפני חג המולד, המלון הזה מפוצץ בתיירים מכל העולם ועכשיו הוא מלא במפונים מהצפון – ערבים ויהודים, תושבי קריית שמונה, ערב אל-עראמשה ויישובים נוספים מאזור הגבול עם לבנון שאולצו לעזוב את בתיהם והם שוהים בעל כורחם כפליטים במלון כבר למעלה מחודשיים. מתברר שחבורת מתנדבים מטעם הכנסייה האם לרוח הקודש בנוף הגליל החליטה לבוא לנצרת, ולנסות לשמח את ילדי המפונים ומספר גברים נרגשים בתלבושת סנטה קלאוס על מלא, כולל מעיל וכובע אדום, פעמונים, זקן לבן מודבק ושקים מלאים במתנות, מארגנים פה מסיבה.
הסנטה קלאוס הנרגשים מקיפים אותנו בריקודים, נכנסים ללובי בשיירה משמחת ומחלקים לילדי המפונים שקיות עם מתנות והמון שוקולד. מתנדבת בתלבושת סנטה קלאוס ללא זקן מספרת: "באנו לתת חיוך לילדים, קצת מוזיקה וקצת שמחה ואנחנו מתפללים שהמלחמה תסתיים והמשפחות יקבלו אישור לחזור לבתיהם ויהיה שלום".
רנה ראסלן, אימא לילדים קטנים מקריית שמונה, דור שני למשפחות צד"ל (צבא דרום לבנון - א"ק) שקיבלו מקלט בישראל לאחר הנסיגה מדרום לבנון בשנת 2000, שמחה על הניסיון של המתנדבים לייצר קצת אווירת חג לתושבי המלון העצובים שמתגעגעים לביתם ולשגרה.
"אנחנו כבר חודשים מחוץ לבית וזה קשוח מאוד", היא מספרת. "אני מאוד מתגעגעת לנשום את האוויר הנקי של קריית שמונה, להיות חופשייה. מארחים אותנו מאוד יפה ויש כאן אנשים מדהימים, אבל אני רוצה כבר הביתה. הילדים מאוד שמחו כשסנטה קלאוס הגיע, הם מאוד התרגשו, תראה איך הם מחייכים ואני רוצה להודות לכל המתנדבים שבאו לשמח אותנו".
גם פאולינה ארוך, תושבת קריית שמונה שפונתה מביתה, באה ללובי של המלון המטופח כדי להשתתף בחגיגה הצנועה. "לגור במלון, זה יכול להיות בסדר ליומיים-שלושה אבל אני גרה פה כבר חודשיים וזה קשה עד בלתי אפשרי, ואני מאוד רוצה לחזור הביתה. אני אורחת יהודייה בנצרת ואני מרגישה כאן מצוין. למרות שמארחים אותנו כאן בצורה הכי טובה שאפשר, ויש כאן אנשים נפלאים, אני מאוד מתגעגעת לפינה הפרטית שלי".
כאן בלובי של המלון זה המקום היחיד בעיר שמצאתי בו אווירת כריסמס, זה לא מוזר?
"לא. בגלל המלחמה והשכול והאירועים הקשים שעברנו במדינת ישראל מאז 7 באוקטובר, התושבים של נצרת, מוסלמים ונוצרים, אומרים: 'זאת גם מלחמה שלנו!' והחליטו השנה לא לקשט את העיר".
מתי נראה לך שתחזרי הביתה?
"אם היה מותר, אז היום".
