"הנהר הסודי בים המלח" הוא שמו העממי של מקום יפה, אך גם מסוכן ופראי. בניגוד למה שעשוי להשתמע משמו, לא מדובר בתופעת טבע, אלא בתוצר מלאכותי של מפעלי ים המלח, המזרימים במשך עשרות שנים לנחל הערבה תמלחת נוזלית מבריכות האידוי. זוהי תופעה שמוכרת כבר עשרות שנים לגיאולוגים, סקרנים, חובבי צילום ומטיילים מיטיבי לכת. עיקר תשומת הלב מופנה לנוף המרהיב שיוצרת התחתרות הנחל באדמה המלוחה - בריכות מים מסתוריות בצבעים עזים וקניון מרשים ותלול באווירה של חו"ל. על אף שיש קומץ מדריכים שמוציאים לנהר הסודי סיורים רגליים למיטיבי לכת, אסור לטייל שם בגלל סכנת מיקוש ונפילה לבולענים - וקִרבה מסוכנת לגבול עם ירדן.
הנהר הסודי בים המלח
(צילום ועריכה: אריק דנינו)
נדגיש כי אנחנו לא ממליצים להגיע אל המקום, ומדובר צה"ל אף נמסר לנו כי מדובר בשטח צבאי סגור, אך כששמענו שאריק דנינו (40), איש היי-טק מרחובות וצלם רחפן חובב, היה שם בחורף שעבר, וחזר עם חומרי ויזואליה מרשימים, התיישבנו איתו לשיחה קצרה. "הנהר הסודי", הוא סיפר, "נמצא בערך מזרחה מהמצדה, וזורם דרומה בתוואי שבין האזור של קיבוץ קלי"ה לאזור בריכות האידוי מול המלונות באזור סדום. אורכו כחמישה קילומטרים בקו אווירי, והוא מחבר בין החלק הצפוני של ים המלח לבריכות האידוי. המים שחלחלו יצרו את הנקיק, אזור שנראה כמו קניון. ככל שהשנים עברו זה רק הלך והתעמק, ונוצר המראה המרשים של הקניון.
"השם 'הנהר הסודי' הוא פונקציה לאיכות הטיול באזור. לא מדובר במקום מוסדר לטיולים ולא כל אחד יכול לטייל שם, בגלל סכנת המוקשים והבולענים. אני טיילתי שם בפעם הראשונה עם מדריך שלקח אותנו דרך גדר ושילוט רשמי של 'זהירות מוקשים', ולאחר שנה והיכרות ראשונית עם התוואי חזרתי לבד עם הרחפן, הקפדתי ללכת בציר של כמה קבוצות מטיילים שונות שטיילו באותו היום ונזהרתי לא לרדת לשוליים, ולא לאלתר ולפרוץ עצמאית מסלולים בשטח".
"זה מרגיש כמו סצנות מסרט מדע בדיוני על כוכב אחר. יש שם המון סוגים של תוואי שטח שונים, כמו אדמה סלעית, אדמת לס ואדמה מלחית. יש טקסטורות מיוחדות שאתה לא מאמין שקיימות בישראל עד שאתה רואה בעיניים. כל כמה מאות מטרים רואים דברים חדשים, זה טיול מאוד מגוון ואין רגע משעמם. בסוף המסלול יש שתי בריכות מאוד מיוחדות, בריכת מלח יפהפייה בצבע כחול-ירקרק עמוק ועוד בריכה אדמדמה-צהבהבה-כתומה מדהימה.
"המסלול עצמו מאוד לא נוח להליכה. מכיוון שטיילתי וצילמתי שם עצמאית, לא חיכה לי בקצה הדרך הג'יפ של המדריך, והלכתי 12 ק"מ. בגלל שהצעידה היא על קרקעית הים שהתייבש ונעלם, דורכים על שכבות של אדמת מלח נוקשה וקשה מאוד, כמו סכינים, וצריך נעלי הליכה מיוחדות עם סוליה עבה מאוד כדי לצעוד שם בנוחות. זה לא מקום שמגיעים אליו באופן ספונטני, צריך לתכנן וללמוד את הנושא ולא לטייל שם אחרי סערת גשמים - זה משפיע על הקרקע ואפשר להיקלע לשיטפון או לאדמה טובענית. זה מסלול מרשים מאוד למיטיבי לכת, אבל אני מדגיש שבפעם הראשונה חייבים לעשות אותו עם מדריך או מישהו שמכיר היטב את המסלול".
איך הייתה חוויית הצילום ברחפן בנהר הסודי?
"הרוחות היו חזקות מאוד, וזה מקשה על השליטה ברחפן. בקיץ אין שם רוחות וקל יותר לצלם, אבל יש חום אימים שהופך את ההליכה לסיוט וגם יכול להשפיע על הרחפן. אני טיילתי בנהר הסודי עם תיק של 15 ק"ג, כולל ציוד רחפן, מצלמת ריפלקס DSLR מקצועית עם חצובה והמון מים ואוכל, ופחדתי מאוד להחליק ולהיפצע לבד בשטח. מזל שזה לא קרה.
"חששתי שאמעד על אחד הסלעים ואפול ואפצע, ומהבחינה הזאת הייתי זהיר מאוד, אבל הרחפן רצה אחרת ועשה לי שריטה יפה באצבע. כשניסיתי להטיס אותו בפעם הראשונה הוא היה עדיין כבוי, אבל משב רוח פתאומי וחזק מאוד סובב את הלהבים שלו וחתך אותי. מבחינת טכניקת צילום צילמתי כמה פעמים מאותה נקודה אבל בגבהים שונים, ואז רואים גם את הבולענים, שזה נותן אינדיקציה לסכנה של טיול במקום".
איך התחושה לטייל במקום מסוכן שאסור לטייל בו?
"מטעמי בטיחות חשוב מאוד לא להגיע לשם לבד. זאת חוויה מסקרנת, עצם זה שאני מגיע למקום שכף רגלו של אדם לא דרכה שם יותר מדי, זה מרגש. לא האמנתי שיש דבר כזה מיוחד בארץ, אני לא רגיל לראות נוף כזה מרשים עם ציורי טקסטורות צבעוניות וצורות מוזרות. זה קצת מזכיר את מבחן כתמי הדיו של רורשאך, ניתן לפרש את הצורות בכל מיני אופנים".
אזהרה: בהוראת צה"ל אסור לטייל בנהר הסודי. מדובר באזור פראי שמסוכן לטיולים בגלל סכנת הבולענים, בוץ טובעני וקִרבה לגבול עם ירדן.
