הנגב, מדבר יהודה, הערבה והרי אילת אולי נראים מרחוק שוממים, אך האמת שהיא שאלו אזורים שוקקי חיים. ציפורים נודדות, פלמינגו, חרדוני ענק נדירים, צבאים, יעלים, העכבישים הגדולים בארץ, ואפילו פריחה מפתיעה ומרהיבה של אירוסים, חלמוניות, נרקיסים וצבעונים. כאן המטיילים הם רק אורחים לרגע. קבלו את רשימת 10 טיולי הטבע המומלצים ביותר במדבר הישראלי.
- סדר האתרים בכתבה נקבע על פי מיקום גיאוגרפי – מצפון לדרום.
שמורת אירוס ירוחם
מה רואים כאן? בגבעות שבמישור ירוחם נמצא אחד הריכוזים הגדולים של אירוס ירוחם – מין מקבוצת אירוסי ההיכל המפוארים, הגדל רק בצפון הנגב ובהרי אדום. אירוס ירוחם פורח בחודשים מרץ ואפריל. פרחיו בצבע ארגמן כהה עד שחור, ולעתים נדירות ניתן לפגוש גם פרחים צהובים. באזור גידולו הוקמה שמורת טבע מיוחדת – שמורת אירוס ירוחם. השמורה שוכנת סמוך לבסיס ביסל"ח של גדוד 906, שאף אימץ את השמורה ומסייע לשמור עליה ולתחזק אותה.
בשמורה פריחה אביבית רבה נוספת, ובולטים כאן בין היתר כחלית ההרים, נורית אסיה, צבעוני המדבר, מקור חסידה שעיר, צמר מפוצל, נץ-חלב דק עלים, זהבית השלוחות, מנתור המדבר, חלמית גדולה ובן-שלח מנוצה. אין לקטוף פרחים בשמורה, ויש להיזהר מאוד שלא לרמוס צמחים כלשהם בזמן הטיול והצילומים.
איך מגיעים? מכביש דימונה ירוחם לכיוון דרום, כביש 204, יש לפנות לבסיס מחנה משואה, שם מוצב גם שלט חום המכווין לשמורת אירוס ירוחם. לאחר חמש דקות נסיעה מגיעים לחניה, ומשם יש לגשת לכיוון שביל עם חבלים משני צדדיו ולהמשיך למסלול קל ומעגלי של כחצי שעה. את האירוס הראשון ניתן לראות אחרי כ-10 דקות הליכה מתחילת המסלול. אין לרדת מהשביל, על מנת לשמור על צמחי הבר הגדלים במקום.
מתי הכי מומלץ? עיקר הפריחה בשמורה בין אמצע פברואר לאמצע אפריל. האירוסים עצמם פורחים בסוף מרץ ותחילת אפריל (נכון לזמן פרסום הכתבה פריחת האירוסים כבר אחרי השיא ולקראת סיום).
הכניסה? ללא תשלום.
נרקיסי נחל מסעד
מה רואים כאן? שמורת נרקיסי נחל מסעד משתרעת מערבית לירוחם ומזרחית למשאבי שדה. למרות שמה, מקבצי הנרקיסים נמצאים דווקא בערוצים ללא שם שמתנקזים אל נחל רביבים, שאליו נחל מסעד נשפך. מדובר באחת מאוכלוסיות הנרקיסים הגדולות והיפות ביותר בהר הנגב, והמקבץ העשיר התגלה באקראי רק בשנות ה-80.
איך מגיעים? נוסעים על כביש 224 מצומת הנגב לכיוון ירוחם, פונים ימינה לאחר כ-4 ק"מ לצומת הכניסה לביסל"ח – ומשם ממשיכים רגלית. כדי למצוא את הנרקיסים, יש להיעזר במפה טופוגרפית ולהתחקות אחר הערוצים שמתנקזים צפונה לכיוון נחל רביבים, ולא מערבה לכיוון נחל מסעד.
מתי הכי מומלץ? פריחת הנרקיסים בסוף דצמבר ותחילת ינואר. אין לטייל במסלול בימים שבהם קיימת סכנת שיטפונות.
הכניסה? ללא תשלום. השמורה נמצאת בשטח אש צבאי פעיל מאוד, ולכן הביקור אפשרי רק בתיאום עם צה"ל – גם בסופי שבוע.
אגם ירוחם
מה רואים כאן? פארק ירוחם צובע בירוק את מישור ירוחם ששוכן בין הגבעות המדבריות של הר הנגב. האגם המלאכותי שבליבו נוצר בעקבות סכר שנבנה ב-1953 באפיק נחל רביבים. הכוונה הייתה לאגור את מי השיטפונות ולנצלם לחקלאות – אך עד מהרה התברר כי אין די במי השיטפונות באזור כדי למלא את האגם, וכי הוא מתייבש בקיץ. יתר על כן, מי הביוב של ירוחם גלשו מבריכות החמצון הסמוכות והפכו את האגם למפגע אקולוגי.
הבטחות לשיקום האגם לא מומשו במשך עשורים, עד שפתיחת מפעל טיהור השפכים של ירוחם ב-2006 הביאה לשיפור משמעותי של איכות המים. הקרן הקיימת לישראל נטעה סביב האגם יער והציבה בו שולחנות פיקניק, ברזי שתייה ושירותים. כיום, מי הקולחין מאפשרים לאגם להתקיים כל השנה, ומשמשים גם להשקיית העצים והמדשאות בפארק.
אך עוד לפני שהמטיילים התחילו לגלות את האתר – גילו אותו העופות הנודדים, ובדרכם מהקור של אירופה לחום של אפריקה הפכו אותו ל"אגמון החולה של הדרום". עד כה נצפו בפארק ובסביבותיו כ-270 מינים שונים של ציפורים. במקום סוגים רבים של עופות מים, אנפות וציפורי שיר, ומי שבאמת יתמזל מזלו יוכל לראות גם את הפורפיריה – תרנגולת בִּיצה נדירה שצבעה כחול-סגול מבריק ומקורה אדום בוהק. הפורפיריה נוטה להסתתר בסבך ולרוץ מהר בין הצמחים, אבל שווה לנסות לחפש אותה. מבין האתרים הבודדים שבהם היא נצפתה בארץ, אגם ירוחם הוא כנראה המקום עם הסיכוי הטוב ביותר לפגוש אותה.
איך מגיעים? בווייז: אגם ירוחם.
מתי הכי מומלץ? כל השנה, אך במיוחד בסתיו.
הכניסה? ללא תשלום.
חלמוניות רכס בוקר
מה רואים כאן? החלמונית הגדולה שצבעה צהוב עז היא הפרח מבשר הסתיו האמיתי, ועל הרקע המדברי של הנגב היא מרגשת במיוחד. בהר הנגב נמצאות שתיים משמורות החלמוניות המרשימות ביותר בארץ – שמורת "חלמוניות ירוחם" הסמוכה לפארק אגם ירוחם מההמלצה הקודמת, וגם שמורת "חלמוניות רכס בוקר". מתוך הסדקים שבמשטחי סלע הגיר במפנה הצפוני של הרכס צצות בחודשי הסתיו מאות רבות של חלמוניות בצבע צהוב זרחני.
איך מגיעים? על כביש 40, דרומית לצומת בוקר, מחנים את הרכב בכניסה לאחת מחוות הבודדים - נחל בוקר או זית במדבר - וחוצים את הבקעה צפונה לכיוון חורבת אצבוע. עץ שיטה גדול מסמן את תחילת מסלול החלמוניות, וממנו עולה שביל מדופן באבנים המוביל לאחר כ-100 מטרים אל משטחי סלע גיר רציפים וגדולים. בתחתית המשטחים רצועת חלמוניות מרשימה שנמשכת כ-30 מטרים לכיוון צפון.
מתי הכי מומלץ? פריחת החלמוניות בסתיו, בחודשים אוקטובר-נובמבר.
הכניסה? ללא תשלום. השמורה נמצאת בשטח אש צבאי, ולכן הביקור אפשרי רק בסופי שבוע או בתיאום עם צה"ל.
בורות לוץ
מה רואים כאן? באזור הגבוה של הר הנגב, במורדות הר רומם, נמצא אזור המכונה "בורות לוץ" – מקבץ של 17 בורות מים הפזורים על פני שטח של 2 קמ"ר. מדובר בשריד להתיישבות חקלאית עתיקה שהתקיימה במקום ככל הנראה בתקופה הכנענית, ונותרו ממנה בשטח גורן עתיקה, טרסות ומאגורה (בור מים חצוב במדרון, הכולל מדרגות חצובות המובילות לתוכו). החקלאים הקדומים בחרו להתיישב דווקא כאן, משום שמדובר באזור גבוה יחסית, אשר זוכה ליותר גשמים מאשר אזורי הנגב האחרים.
בסופן של עונות חורף יחסית גשומות מופיעים סביב הבורות משטחים ירוקים מפתיעים עם פריחה מגוונת וצבעונית. בין הפרחים הרבים שפורחים כאן, נמצאים גם שניים מאוד מיוחדים ונדירים – הצבעוני הססגוני ואירוס טוביה.
הצבעוני הססגוני הוא מין נדיר במיוחד של הצבעוני המוכר, שצבעו לבן-ורוד וצבע לועו צהוב עז. הר הנגב הוא מהמקומות היחידים בעולם שבהם גדל הצבעוני ממין זה. אירוס טוביה, שצבעו תכול, צומח רק בהר הנגב, בהרי אילת ובהרי אדום – והוא נקרא על שם הבוטנאי טוביה קושניר שגילה אותו לראשונה ב-1946. שנתיים לאחר מכן, בינואר 1948, נהרג קושניר בעת שהשתתף בשיירת הל"ה.
עוד בולטים באביב לאורך המסלול פרחי השמשון ההדור – שנפוצים כאן בצבעי ורוד, בורדו ולבן – ובהתאם לשמם, הם נפתחים רק כאשר השמש מפציעה מבין העננים. בנוסף, פורחים במקום צבעוני המדבר עם הפרחים האדומים, עיריוני צהוב, כלניות (ה"דרום אדום" הכי דרומי שיש), ערטנית השדות ופרחי מדבר רבים נוספים. בסתיו פורחים כאן גם כמה פרחים יפים ונדירים, והבולטים שבהם הם הכרכום הדמשקאי עם פרחיו הסגולים וסתוונית הקליפות שפרחיה ורודים או לבנים.
בין הבורות לאורך המסלול בולט הבור המרכזי – בריכת מים שקוטרה כ-17 מטרים ועומקה כ-4 מטרים – ובשנים גשומות היא נראית כמו נווה מדבר אמיתי. יש לציין כי הכניסה למים בכל הבורות אסורה בהחלט, ויש להתקרב אליהם בזהירות משום שאינם מגודרים. לטיולים נוספים באזור: המדריך למסלולים בהר רמון.
איך מגיעים? נוסעים כ-30 ק"מ בכביש 171 מערבה מצומת הרוחות (בה"ד 1) עד השלט שמפנה ימינה אל דרך עפר שמובילה לחניון הלילה בורות לוץ. בשמורה כמה מסלולי טיול מסומנים: השביל האדום, הנקרא "סובב בורות לוץ", הוא המסלול הקצר, והוא עובר לצד בורות המים הקדומים ובין ריכוזי הפריחה המשמעותיים. השביל הירוק מוביל אל פסגת ראש אלות – "הפירמידה" שבולטת בשטח, ומפסגתה נשקף נוף מהפנט של כל אזור הר הנגב.
מתי הכי מומלץ? המסלול יפה כל השנה, אך מומלץ במיוחד בתקופת שיא הפריחה בחודשים פברואר-אפריל. לתשומת לבכם: היקף הפריחה משתנה משנה לשנה, ומומלץ לבדוק מה המצב העדכני בשטח לפני היציאה לטיול.
הכניסה? ללא תשלום. משום שאזור ראש אלות הוא שטח אש פעיל, ניתן לטייל במסלול הירוק רק בסופי שבוע או לאחר תיאום עם צה"ל.
חי-בר יטבתה
מה רואים כאן? שמורת חי-בר יטבתה הייחודית משתרעת משני צדי כביש הערבה על מלחת יטבתה, בין צוקי שיירות במערב לגבול ירדן במזרח, ושטחה כ-32 אלף דונם. אזור המלחה עשיר יחסית בצמחייה ולכן מאפשר קיום של מגוון בעלי חיים – וזו הסיבה לבחירה באזור זה לפרויקט ייחודי להשבת חיות הבר הגדולות שנכחדו מנופי הארץ.
ייעודה העיקרי של השמורה מאז הקמתה הוא אקלום והשבה של אוכלי עשב מדבריים אל הטבע. עד היום הושבו לטבע בהצלחה שני מינים – הפרא (אחד מחמורי הבר) והראם הלבן. הפראים הושבו לראשונה לטבע בארץ ב-1982 באזור מכתש רמון, והתבססו במרחב ניכר בהר הנגב. הראמים הושבו לטבע החל מ-1996 בערבה הצפונית ובנחלים הגדולים. בשנות האלפיים נעשה גם ניסיון ראשון בעולם להשיב לטבע יענים, אולם ללא הצלחה לעת עתה.
בעלי חיים בולטים אחרים בחי-בר הם ערוד, דישון וראם הסהרה. החזקת מינים אלו היא חלק ממאמץ בינלאומי להגן עליהם בשביה, והם אינם מיועדים להשבה לטבע בישראל. במרחב השמורה יש גם עדר של צבאי הנגב, השוהים כאן באופן טבעי, וכן צבי השיטים – תת-מין נדיר מאוד של צבי ארץ-ישראלי.
איך מגיעים? בווייז: שמורת טבע חי-בר יטבתה. על כביש הערבה בין הקיבוצים יטבתה וסמר, 35 ק"מ צפונית לאילת.
מתי הכי מומלץ? כל השנה.
חולות סמר
מה רואים כאן? בשמורת חולות סמר שליד קיבוץ אליפז נמצאות הדיונות האחרונות שנותרו בדרום הערבה, והן מהוות בית גידול לכמה מינים נדירים ואנדמיים של בעלי חיים, בהם מברישימון הערבה – העכביש הגדול ביותר שהתגלה במזרח התיכון (אורכו עשוי להגיע לכ-25 ס"מ, אך אין מה לדאוג – הענק הזה כלל לא מסוכן לאדם), שממית ממין ישימונית תמנע וגרביל דרומי – כולם בסכנת הכחדה. בעבר השתרעו החולות על פני כ-15 קמ"ר, אך כיום, בעקבות כרייה מסיבית והסבת אדמות לגידולים חקלאיים, נותרו מהם 2.3 קמ"ר בלבד אשר נמצאים בליבו של מאבק סביבתי לשימור הטבע.
מקור החול בחולות סמר הוא כנראה מאזור תמנע, והוא נוצר ככל הנראה מבליה של אבני חול נוביות שנסחפו על ידי נחל נחושתן. החולות עשויים גרגירי קוורץ בעלי חללי אוויר גדולים המאפשרים לכידה של מי גשמים ולחות, ומכאן ייחודיותו של המקום במגוון הגדול של הצומח והחי. בגלל גובהן של הדיונות והרוחות שמנשבות מעליהן, השמורה נחשבת לאתר אידיאלי להעפת עפיפונים.
איך מגיעים? דרך כביש הערבה הישן, כ-2 ק"מ צפונית-מזרחית לקיבוץ אליפז. אין לרדת מדרכים סלולות בשל סכנת התחפרות, ואין לנסוע על הדיונות ברכב שטח על מנת לא לפגוע בחי ובצומח הייחודיים של השמורה.
מתי הכי מומלץ? כל השנה. בקיץ מומלץ להגיע בשעת בוקר מוקדמת או בין ערביים.
הכניסה? ללא תשלום.
מלחת עברונה
מה רואים כאן? שמורת ערבת עברונה, או מלחת עברונה, משתרעת על כ-40 קמ"ר בשטח התחום בין הר עמרם השחור ממערב להרי אדום ממזרח, ובין בריכות המלח בדרום לנמל התעופה רמון בצפון. הנוף השולט בשמורה הן הסוואנות של עצי השיטה ועדרי צבי הנגב שמסתובבים ביניהם, לצד צמחייה מיוחדת עם מנגנונים לעמידות למליחות הקרקע ואתרי עתיקות. בעברונה התקיימה בימי קדם חווה חקלאית גדולה, ושרידי המבנים העתיקים עדיין פזורים בשטח.
בבריכות המלח שמדרום לשמורה, להקה של כ-500 פלמינגו קבעה את ביתה. זאת למרות שהפלמינגו הוא עוף נודד שחולף מעל ישראל בחורף ולא תמיד נוהג לעצור בה. הפלמינגו ניזונים בעיקר מסרטני מים מלוחים – והם אלו שמעניקים לציפורים את צבען הוורוד. יש להישמע להוראות הביקור בשילוט ולהימנע מהטרדת העופות.
בשמורה נמצאת גם קבוצת דקלי הדום המצרי הצפוניים ביותר בעולם, והם כנראה שריד לאוכלוסייה גדולה שצמחה כאן בעבר. קבוצת עצים נוספת נמצאת ליד פארק הצפרות, ועוד שלוש קבוצות צומחות בחופי סיני – ביר סוויר, טאבה ונואיבה. ככל הידוע, האוכלוסייה הבאה הקרובה ביותר לקבוצות האלה צומחת רק במרחק מאות קילומטרים מכאן בחופי מצרים. לטיולים נוספים באזור: המדריך המלא לשמורת מסיב הרי אילת.
איך מגיעים? אל תצפית הפלמינגו – פנייה ימינה אל דרך עפר מכביש הערבה, כ-5.5 ק"מ מצפון לכיכר ביציאה מאילת. הגישה אל דקלי הדום ואל השמורה בדרך עפר מסומנת בשחור, כ-2.5 ק"מ צפונית לפנייה אל בריכות המלח.
מתי הכי מומלץ? כל השנה.
הכניסה? ללא תשלום.
פארק צפרות אילת
מה רואים כאן? פארק הצפרות שבכניסה לאילת הוא למעשה שטח שבו שוקם חלק ממלחת אילת ההיסטורית. לפני קום המדינה, שכן במקום שבו נמצאת כיום העיר יישוב בדואי קטנטן בשם אום א-רשראש, ובהמשך הוקמה בו נקודת משטרה בריטית. שאר השטח היה "יער קסום" – בִּיצת מלחה שהשתרעה על פני 12 קמ"ר עם סבך של עצי אשל, קנים וצמחיה עבותה שהעניקו מסתור ושפע מזון לעופות נודדים. בסתיו, שימשה המלחה "תחנת תדלוק" אחרונה לציפורים נודדות רגע לפני מסע של 3,000 ק"מ במדבר סהרה, בדרכן מהקור של אירופה אל האגמים החמימים ושופעי המזון באתיופיה.
דוד בן גוריון ביקר במקום ב-1934 וחלם להפוך את "הבִּיצה השוממת", בראייתו, לעיר נמל בינלאומית. לצד הפיתוח המואץ של אילת עם השנים, המלחה נפגעה באופן אנוש, והאובדן היה אסון לעשרות מינים של ציפורים נודדות. בשנות ה-90, כאשר חקלאי קיבוץ אילות דיווחו על כמויות אדירות של ציפורים שמתרכזות בשדות האספסת שלהם, הובן גודל האסון שנגרם למערכת האקולוגית – והוחלט לשקם חלק מהמלחה ולהקים במקום פארק צפרות.
בפארק פועלת תחנת טיבוע לציפורי שיר, כמו כחול החזה שמגיע לארץ מצפון אירופה וצפון אסיה, ונשאר כאן כל החורף. בפארק ניתן לראות גם קנית קטנה, שחפית כספית, איה מזרחית, טבלנים, אנפיות, תמירונים, חופיות וכן שרקרקים גמדיים שאופייניים לאזור המדברי הזה – ומדגימים מדוע השמירה על נתיב הנדידה של אילת הוא הכרח גלובאלי.
איך מגיעים? דרך כביש הערבה, פארק הצפרות צמוד למעבר הגבול לירדן (מסוף יצחק רבין) שמצפון לעיר אילת. בווייז: פארק הצפרות אילת.
מתי הכי מומלץ? כל השנה, ובמיוחד בסתיו. בכל בוקר ניתן לצפות בפארק בטיבוע שנעשה לעשרות ציפורים לצורך בדיקה אם המזון מספיק להן להמשך הנדידה.
הכניסה? הסיור באופן עצמאי ללא תשלום. ניתן להשכיר משקפת, או להצטרף לסיור מודרך של שעה וחצי - הכולל צפייה בציפורים באמצעות טלסקופים - בעלות 35 שקלים לאדם או 100 שקלים למשפחה. פרטים נוספים באתר.
ארץ החרדונים
מה רואים כאן? סמוך לפארק הצפרות נמצא אתר טבע מעניין נוסף – "ארץ החרדונים" – שמורת טבע קטנה בגודל של כ-140 דונם שבה מתקיימת מושבה צפופה במיוחד של חרדון צב מצוי – זוחל ענק ומרשים שאורכו עשוי להגיע עד ל-80 ס"מ. הגרסה הישראלית של דרקון קומודו, אם תרצו. בעונת החורף, עם זאת, החרדונים שוהים במחילות מתחת לאדמה ושבים לפעילות בחוץ רק בקיץ.
השטח היה בעבר אתר בלתי-חוקי להשלכת פסולת, אך בעת ההכנות להרחבת כביש הערבה גילה במקום זה פקח רשות הטבע והגנים דני מולכו את ריכוז המחילות הבלתי-רגיל. קק"ל נרתמה לפיתוח השמורה במטרה להגן על הזוחל הנדיר, בסיוע החברה הלאומית לדרכים ועיריית אילת.
בשמורה הקטנה יש כמאה מחילות, ואוכלוסיית החרדונים צפופה כל כך עד שהמרחק בין מחילה למחילה הוא מטרים ספורים במקום 30 עד 40 מטרים במקומות אחרים בערבה. ייתכן שהחרדונים נאלצו להידחק לכאן בגלל הרס בתי הגידול האחרים שלהם בסביבה.
איך מגיעים? פונים מכביש הערבה לכיוון מעבר הגבול ערבה, ולאחר כ-150 מטר פונים ימינה בדרך סלולה. לאחר עוד כ-100 מטר פונים שמאלה אל דרך עפר מסומנת אדום על פי שלט ההכוונה (הדרך מתאימה לרכב פרטי). ממשיכים דרומה וחוצים מובל ניקוז של נחל רודד, ואחריו נמצא שלט מבואת הכניסה לאתר. מבואה נוספת נמצאת בכניסה הדרומית לאתר, ואפשר להגיע אליה ממעגל תנועה חדש יחסית בכביש הערבה.
החלקה עצמה מגודרת בבולי עץ נמוכים כדי למנוע מכלי רכב לנסוע בשטח ולהרוס את מחילות החרדונים. ממפרץ החנייה יוצא שביל מסומן שחור שמוביל גם אל "מצפור חרדון" – גבעה קטנה הצופה על נופי הערבה ועל פארק הצפרות.
מתי הכי מומלץ? באביב ובקיץ.
הכניסה? ללא תשלום.
