מלון הטייסים הנטוש
(צילום: אסף מגל)
בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת הוקם ביהוד מלון יוקרתי ומודרני עבור צוותי אוויר מכל העולם. הטייסים, הדיילות והדיילים שנחתו בשדה התעופה הבינלאומי הסמוך היו יכולים להשקיף מהחדרים של מלון אוויה המפואר (מלשון aviation - תעופה) על מסלולי הנחיתה של בן גוריון ולשתות קוקטייל צבעוני בבריכה, ממש כמו באמריקה.
במהלך השנים התעמעם זוהרו של המלון האקסקלוסיבי. צוותי האוויר הבינלאומיים לא התחברו, בלשון המעטה, ללינה ביהוד המנומנמת, והעדיפו לחגוג במלונות של תל אביב. המלון נכנס לקשיים כלכליים והחליף ידיים כמה פעמים. נפתחו בו מועדון לילה, מסעדה, אולם אירועים, שוכנו בו עולים מאתיופיה ומפונים מגוש קטיף, ואפילו הבריכה המעוצבת נפתחה לקהל הרחב. ואולם, ניסיונות ההנשמה המלאכותית, הזרמות הכספים והשיפוץ הנרחב לא עזרו - ומלון אוויה המפורסם, גאוות יהוד, ננטש לאנחות.
בחזרה לשנת 2022, שעת בוקר קיצית בשכונת קריית סביונים ביהוד. שלט רחוב ישן וחלוד הוא הסימן היחיד שנשאר לנוכחות של שרידי מלון יוקרתי בלב שכונת מגדלים מודרנית. הגדרות הגבוהות המקיפות את המלון הנטוש מונעות הצצה ומעלימות מהעין את הזיכרונות והנוסטלגיה. בחלק האחורי של המבנה הגדר יותר נמוכה, ודרך שדה קוצים אנחנו נכנסים לתוך החצר הנטושה של מלון אוויה. מתברר שדוד עקדי, האדריכל הידוע שתכנן את המלון היוקרתי, עשה עבודה מצוינת: גם במצבו הנטוש והמתפורר של המבנה המפלצתי ניכרים ההוד, ההדר והפוטנציאל המבוזבז של המקום.
נראה שמישהו גילח את כל החלונות של המבנה, ואנחנו נכנסים דרך דלת שבורה לתוך אולם הכנסים. בעבר הלא רחוק הרצפה של האולם האקסקלוסיבי הייתה עשויה משיש איכותי, אבל מישהו קילף את הרצפה והשאיר בטון חשוף ומדכא וערימות של אבק סמיך. צמוד לשאריות של ספות נרקבות וריהוט יוקרתי אני מזהה עגלת רום-סרוויס אותנטית של המלון, ומאחוריה דלת חורקת המובילה ללובי המלון.
עבור מי שהכיר את מלון אוויה בימי זוהרו, מדובר בחוויה קשה לעיכול: שלטי ענק עם הלוגו המפורסם של המלון מביטים על ההרס והזוהמה, ויטרינת הזכוכית הגדולה שבורה לרסיסים וצואת יונים סמיכה מצפה את הריהוט המקורי. כאילו הוטל כאן קסם הקפאה עתיק מתוך ספר פנטזיה גותי, שולחן הקבלה הנטוש עומד מיותם, מחכה לרוח הרפאים המתייסרת של פקיד הקבלה. מחברת חפיפת משמרות מצהיבה, מלאה בתזכורות ובדרישות מיוחדות של טייסים, מתייבשת על השולחן, ובמגירות יש מפתחות לעשרות חדרים ופנקסי תלושים למסעדת המלון שנעלמה.
באחד החדרים הסמוכים אנחנו מוצאים עשרות ארגזים עם חשבוניות וצילומי דרכון של טייסים משופמים, בעיקר מאמריקה, ובחדר נוסף אנחנו מוצאים סידורי תפילה וטליתות במצב טוב יחסית - נראה שמישהו הפך את הלובי הנטוש של מלון אוויה לבית כנסת מאולתר.
המעלית לא עובדת כמובן, ולאחר שיטוט קל אנחנו מוצאים את גרם המדרגות המאובק אשר באופן מפתיע חסום בסרטי משטרה אדומים. הצלם מהסס, מפחד למצוא גופה, אבל אני מרגיע אותו בטענה לא מבוססת כי אין כאן סימנים טריים של הומלסים.
אנחנו עולים בזהירות לקומה הראשונה של מלון אוויה הנטוש. חדר אירועים קטן מעוצב בסגנון מודרני באווירה של שדה תעופה, ספות יוקרתיות מלאות אבק, ושלט מצהיב בכניסה שמזמין לאירוע משמח של משפחת ניסימוב. זה הזמן לבקש מהקוראים הנאמנים של "סדרת המקומות הנטושים" לשלוח לנו באמצעות הדואר האדום תמונות מימי הזוהר של מלון אוויה הנטוש.
מהמטבח הגדול של המלון לא נשאר כלום - מישהו קילף את כל הקרמיקה והשאיר חלל עצום ומכוער ומלא עצב וצער, שאפילו אמנות הגרפיטי המשובחת שעל הקירות מתקשה להיטיב עימו. אנחנו מוצאים גרם מדרגות נוסף ומטפסים לקומה השנייה בזהירות, מתקדמים באיטיות לעבר רעש מטריד וחריקות מוזרות. בראש מתרוצצים תרחישים שונים ומשונים על אלימות, ואדרנלין טהור מציף את הגוף. לשמחתנו מסתבר שהרוח השובבה ודלת חורקת ומרושעת של אחד החדרים עשו מאיתנו צחוק. אנחנו נושמים לרווחה, מפסיקים ללחוש ומחליטים להמשיך בתוכנית המקורית ולחקור את הקומות העליונות של המלון הנטוש.
מדובר במסדרון אינסופי המואר באופן חלקי, ויכול לספק תפאורה מושלמת לסרט אימה. החדרים גדולים מאוד, בנייה איכותית בסגנון של פעם, והמרפסות הגדולות שפעם השקיפו על המסלולים של שדה התעופה בן גוריון משקיפות כיום על מגדלי היוקרה של השכונה החדשה שהוקמה סביב המלון הנטוש. אפשר לנחש שמפלצת בטון מוזנחת ומלאת עכברים ונחשים היא לא בדיוק המראה המועדף על השכנים.
הקומה הרביעית די מזכירה את הקומה השלישית, רק בלי רעשים מפחידים. באחד החדרים יש ארגז עם עשרות מנעולים ובריחים שהוסרו מהדלתות לשימוש חוזר, ובחדר אחר יש ערימה של טלפונים ישנים על ספה וערימה ענקית של מיליון מפיות שולחן לבנות עם הלוגו המהודר של מלון אוויה. בהמשך אנחנו מוצאים חולצות צוות לבנות ואותנטיות של עובדי המלון, מסודרות על קולבים. הצלם נגעל וטוען שהן קטנות עליו, ומאתר במקומן ערימה של נעליים חד-פעמיות באריזת ניילון שמחלקים בטיסות ארוכות.
על הרצפה יש עשרות מלבני קרטון קטנים וגזורים עם חור עגול לידית הדלת והכיתוב "נא לא להפריע". אני תולה על הדלת החורקת שלט "נא לסדר את החדר" וצועד בדריכות לאורך המסדרון החשוך, עובר בין הצללים, מחפש את המדרגות לגג. שוב יש רעשים מפחידים, אבל אנחנו יודעים שזאת הרוח. היציאה המבורכת לגג מגרם המדרגות המצחין עושה לנו טוב - יש אוויר צח, והצלם סוף-סוף מחייך כי הוא יודע שהסיוט האורבני נגמר.
עיריית יהוד ומשרד התיירות סירבו להגיב לכתבה.
אזהרה: הביקור במלון אוויה הנטוש מסוכן. באתר קיימים בורות נסתרים וקירות בסכנת התמוטטות. מדובר באזור דמדומים ללא חוק וללא הבטחה לביטחון אישי. אין בפרסום הכתבה המלצה לבקר באתר הנטוש. תודה לייבגני פרנקל מקבוצת הפייסבוק מבנים עתיקים בתים נטושים על העזרה בהכנת הכתבה.
