הזמן קפא מלכת: ביקור נדיר בארץ המנזרים
(צילום: ירון שרון, תסריט ועריכה: תמר אברם)
"אתה רואה את הבורות האלו?", שואל עופר המדריך תוך כדי נסיעה לאחר המעבר בשער הנעול של גדר המערכת –ומצביע על החורים במרכז הכביש."מכאן הוציאו מוקשים. היו פה הרבה דברים מעניינים", הוא מסביר ומחייך. "עד מלחמת ששת הימים זה היה הכביש הראשי שחיבר בין ירושלים המזרחית לעמאן".
אבן המיל הירדנית שהשתמרה היטב מכוונת בערבית ובאנגלית שמאלה לעבר "אתר הטבילה המסורתי של ישו", ומציינת כי המקום נמצא במרחק של 5 קילומטרים מנקודה זו. "בכל מקרה היום כבר אין אפשרויות נסיעה אחרות, כי המשך הנסיעה ישר מוביל אל גשר עבדאללה ההרוס", הוא מוסיף. הגשר מעל הירדן, שנקרא על שמו של המלך עבדאללה הראשון, פוצץ ב-7 ביוני 1967 על ידי חבלנים מחטיבת הראל – כדי למנוע את המעבר של הלגיון הירדני אל החזית במהלך המלחמה – ומאז לא שוקם.
הפנייה שמאלה מובילה אל דרך עפר שנמתחת במקביל לנהר הירדן. החל מהתקופה הביזנטית נבנו בשטח זה, לאורך גדתו המערבית של הנהר, מנזרים ובתי הארחה לשימושם של הצליינים שהגיעו לטבול במקום שבו על פי המסורת הנוצרית הטביל יוחנן המטביל את ישו ומאמיניו – והאתר נחשב לשלישי בקדושתו בעולם הנוצרי, לאחר כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר בירושלים.
תחת השלטון העות'מאני המוסלמי הצטמצמה הפעילות הנוצרית באזור, אך מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל, החלה תנופת בנייה של מנזרים וכנסיות במרחב שבין אתר הטבילה ודרומה עד נחל פרת (ואדי קלט) – מה שהעניק לאזור את הכינוי "ארץ המנזרים".
"בעולם העתיק לא התייחסו לירדן כנהר אשר מסמן גבול בין מדינות כמו היום, אלא כגבול בין ארץ של חול לארץ הקודש. חצית את הירדן – נכנסת לארץ הקודש", מסביר עופר נסון, מורה דרך מהיישוב קדם ערבה הסמוך. "כשבנו כאן את המנזרים בשנות העשרים והשלושים, כל עדה נוצרית רצתה שיהיה כאן מתחם משלה שבו יוכלו המאמינים להתפלל בשפה שלהם ולקיים את המנהגים שלהם. כך נבנו כאן בין היתר מנזר סורי, מנזר אתיופי, מנזר קופטי, מנזר רומני ומנזר יווני-אורתודוכסי. כל שנה בחג האפיפניה– חג ההתגלות – היו מגיעים לאזור המוני מאמינים".
3,000 מוקשים ב"ארץ המרדפים"
עד 1967 הייתה "ארץ המנזרים" בשליטה ירדנית, ובשנת 1968 פונתה מכל יושביה, הוגדרה כשטח צבאי סגור - והגישה אליה לא התאפשרה עוד. האזור נסגר בעקבות פיגועים רבים שאירעו בו, והוא אף זכה לכינוי החדש "ארץ המרדפים" בשל עשרות המרדפים שכוחות צה"ל ביצעו אחרי מחבלים שחדרו מירדן לישראל.
"לפעמים המחבלים האלה היו מוצאים מקלט במנזרים ומוציאים משם את הפיגועים", מציין דרור סיני, קב"ט המועצה האזורית מגילות ים המלח. עקב כך, החליטו מפקד פיקוד המרכז דאז, השר המנוח רחבעם זאבי (גנדי), ומפקד הבקעה דאז, השר המנוח רפאל איתן (רפול),למלכד את השטח.
"הייתה בעיה ביטחונית קשה במרחב הזה, בצורה פרועה לגמרי. אז ניסו לגרום למחבלים לחשוש מלהתקרב לאזור", מוסיף סיני. כך, בשטח קטן יחסית של כאלף דונם בלבד, הוטמנו כ-3,000 מוקשים שונים – בהם מוקשים נגד אדם, מוקשים נגד טנקים ומלכודים נוספים.
עשרות שנים לאחר מכן, לקראת ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני בישראל בשנת 2000, בוצעו עבודות שאפשרו לראשונה את הגישה אל נהר הירדן באתר הטבילה – והוחלט להנגיש גם את "ארץ המנזרים". "הייתה התעוררות דתית מאוד גדולה וצליינים רבים רצו להגיע לכאן, לארץ ישראל. אז הבינו שהגיע הזמן לפתוח מחדש את האתר הזה", מסביר נסון.
תהליך פינוי המוקשים נמשך שנים רבות, ולמעשה עדיין לא הסתיים– אולם בסוף 2018 הודיע משרד הביטחון כי פונו מספיק מוקשים כדי לאפשר פתיחה של האתר ושל חלק מהמנזרים למבקרים. עם זאת, משום שהאתר נמצא מעבר לגדר המערכת, הגישה עדיין מורכבת ולא מתאפשרת ללא תיאום מראש וקבלת אישור מצה"ל. פעם בשנה, לרגל צעדת "ראשוני ים המלח", האתר נפתח לכניסת מבקרים ללא צורך בתיאום – אך הכניסה למנזרים הנטושים אסורה. לצורך הכתבה, קיבל ynet הצצה נדירה לשטח הצבאי הסגור וגם לתוך המנזרים עצמם.
תמונה של קיסר אתיופיה וסימני ירי
בשטח הסגור בולט במיוחד המבנה הענק של המנזר האתיופי – "דיר אל-חבש". "זה מנזר שהשתמר בצורה מדהימה. מנזר יחסית פשוט, הוא לא ראוותני, גם האדריכלות שלו מאוד פשוטה, ומזכירה מאוד את סגנון הבאוהאוס שהיה פופולרי בתל אביב בשנים שבהן המנזר הזה נבנה", מסביר נסון.
43 צפייה בגלריה
המנזר האתיופי ב-1933
(צילום: The American Colony Photo Department, Libarary of congress)
בחזית המנזר טבוע סמל הקיסרות האתיופית. "אריה עם כתר, מכיוון שהם ראו את עצמם כממשיכי דרכם של מלכי יהודה. למעשה, המלך הראשון של אתיופיה היה הבן של מלכת שבא ושלמה המלך", הוא מוסיף.
"גם המבנים מסביב ששימשו את נזירים השתמרו בצורה טובה", מסביר נסון תוך כדי סיבוב בין המבנים סביב החצר. "יש כאן גנרטור סולר, לדעתי הוא אפילו עדיין עובד וניתן להפיק ממנו חשמל. רואים פה את מגדל המים ואת הצינורות, את לול התרנגולות, אפשר לראות אפילו את הטאבון של המנזר. רוצים לאפות לחם?".
43 צפייה בגלריה
ביקור מלכת אתיופיה במנזר האתיופי ב-1933
(צילום: The American Colony Photo Department, Libarary of congress)
בתוך חדרי המנזר, בין ערמות עצומות של לשלשת יונים, פזורים נרות, בקבוקי זכוכית, צלחות, סירים, רהיטים, נעליים, עיתונים ישנים ואפילו תמונה של היילה סלאסי– קיסר אתיופיה האחרון. "כשהחליטו לסגור את המנזרים, ניתנה לנזירים התראה מאוד קצרה. הם ארזו את מה שהם יכלו, וכל מה שהם השאירו למעשה עדיין פה", מוסיף נסון.
מנזר ענק נוסף הוא המנזר היווני-אורתודוכסי, שמוכר גם ככנסיית יוחנן המטביל, והיה המבנה הראשון בשטח שפונה ממוקשים. המנזר שנמצא ממש קרוב לנהר נבנה על יסודות המנזר הביזנטי הקדום ביותר באתר, וזהו למעשה גם הגדול והחשוב שבמנזרי הירדן – והוא בנוי כמבצר.
בערבית נקרא המנזר "קאסר אל-יהוד" – ארמון היהודים – שם אשר משמר את המסורת הרואה במיקום זה את הנקודה שבה חצו בני ישראל את הירדן בדרכם אל ארץ כנען לאחר 40 שנות נדודים במדבר."על פי המסורת, בנקודה זו בדיוק גם נפרד אליהו הנביא מתלמידו אלישע – ועלה במרכבות האש השמיימה", מספר נסון.
למנזר זה חצר מגודרת נפרדת הנמצאת על אם הדרך היורדת לאתר הטבילה ובה מבנה תפילה ייחודי. בעוד שהמנזר שב בשנה האחרונה לפעילות דתית וניתן לבקר בתוכו ולפגוש את אב המנזר, חצר התפילה עדיין סגורה וטרם פונתה ממוקשים.
מול כנסיית יוחנן המטביל נמצאת הקפלה הפרנציסקנית, שהייתה המבנה השני ב"ארץ המנזרים" שפונה ממוקשים– וניתן לעלות אליה. הקפלה נבנתה בשנת 1956 בהוראת הוותיקן כדי לשרת את הנזירים שהגיעו מירושלים לטבול בירדן, ובחגים שימשה גם כבית הארחה. המבנה המרהיב השתמר היטב, אך מנוקב בקליעים רבים מימי הלחימה.
ציורי קיר מרהיבים ופגיעת פגז
בקירותיו של אחד המבנים היפים ביותר ב"ארץ המנזרים"בולט חור עצום של פגיעת פגז. זהו המנזר הרומני, שבנוי משיש והוקם בתחילת שנות ה-20 על ידי קבוצת נזירים רומנים במטרה להוות מוקד עלייה לרגל לצליינים מאירופה."מה שבמיוחד במנזר הזה הם ציורי הקיר המרהיבים שמעטרים את הקירות הפנימיים שלו, שנשמרו עד היום באופן כמעט מלא", מסביר נסון.
המנזר הרומני היה המנזר האחרון שפונה ממוקשים. פינוי המוקשים התעכב בשל מיקומו המורכב של– בחיבור שבין גדת נהר הירדן לגדה הצפונית של נחל פרת, מה שחייב פתיחת ציר ופינוי שדה מוקשים שלם. בסמוך למבנה ניתן עדיין לראות עדויות רבות ללחימה שהתחוללה במקום לפני 55 שנה.
סביב המנזר הרומני משתרע שטח של יותר מ-30 דונם ששימש את הנזירים לגידולי ירקות ואף כרם לייצור יין מקומי. הנזירים התפרנסו מהעיסוק בחקלאות, וכן מאירוח צליינים שהגיעו לאזור.
"היום האזור הזה נטוש, אבל אם היינו חוזרים שישים-שבעים שנה אחורה זה היה אזור שוקק חיים", מוסיף נסון. "צעדת ים המלח נותנת לאנשים הזדמנות לראות דברים קרובים שהפכו להיות לא-נגישים גם פיזית – אבל גם תודעתית, ולכן נשכחו בתודעה הישראלית. האם המנזרים האלה יהיו שוב פעילים בעתיד? קשה לדעת. אבל אני מקווה שיום אחד המקום הזה יהיה יותר מאשר אנדרטה למה שהיה פה פעם".
במסגרת צעדת "ראשוני ים המלח" השנה, ייפתחו בימים חמישי עד שבת, 5-3 במרץ 2022, שלושה מסלולי טיול באורכים שונים: מסלול "ארץ המנזרים" באורך 4 ק"מ, מסלול למשפחות אוהבות לכת באורך 6.5 ק"מ הכולל מלבד "ארץ המנזרים" גם ביקור בגשר עבדאללה ובקבר האחים בקיבוץ בית הערבה ההיסטורי, ומסלול למטיבי לכת באורך 7.5 ק"מ אל שפך הירדן – הכולל הליכה אל אפיק הנהר בין משקעי הימה הקדומה שכיסתה בעבר את המרחב, עד לתצפית על הנקודה שבה הירדן נשפך אל ים המלח.
את הצעדה מובילה המועצה האזורית מגילות ים המלח בשיתוף עם קק"ל, החברה להגנת הטבע, חטיבה 417 בצה"ל, רשות הטבע והגנים, מרכז "הפועל", מינהל הספורט במשרד התרבות והספורט, האגף לתרבות יהודית במשרד החינוך, משרד התיירות, משרד החקלאות ומשטרת ישראל.
היציאה למסלולים תתאפשר בהרשמה מראש בלבד דרך אתר האינטרנט – וכרוכה בתשלום של 55 שקלים לאדם. לאורך שלושת המסלולים יחכו לצועדים מדריכים מקצועיים, שלטי הסבר, תמונות עבר, הפעלות מיוחדות ואף להטוטנים. לכל משתתף תוענק "ערכת צועד" מאובזרת. לרשימת האטרקציות, המסעדות ומקומות הלינה המלאה באזור – הקליקו.
