בדרך חזרה מיום וחצי של התנתקות בעמק המעיינות, הבנתי שעליתי על סטארטאפ: בעוד מוסדות בריאות הנפש נאנקים תחת חוסר תקציבים חמור לנוכח הזינוק במספר הפונים מאז המלחמה – במרחק שעה וחצי מתל אביב יש פתרון חינם לרובנו, תשושי הנפש מאז 7 באוקטובר: ניקוי רעלים נפשי ביקום מקביל שמכיל רק טבע, נוף והרבה מים. המעיינות צלולים וחמימים, והירוק זרחני. יום וחצי חורפיים, בין טבילה במעיינות להסנפת המרחבים הירוקים, ריפו את השרירים, הרחיבו את הנשימה, ואפילו שמץ אופטימיות ביצבץ. הקירבה בין האתרים חוסכת נסיעות ארוכות, והתרכיז הסמיך של מים, שמיים ושדות ירוקים מומלץ מאוד לטיול גם בפורום משפחתי, במיוחד אם אבא שב מהמילואים.
אם יש גן עדן: הסחנה
גולת הכותרת של עמק המעיינות (לשעבר עמק בית שאן), מהאזורים העשירים במעיינות בארץ, היא הסחנה (גן השלושה). כשביקרתי בו בפעם הראשונה, כשילדיי היו קטנים, הבת שלי שאלה אם הגענו לגן עדן. ולמרות שהוכתר בעבר כאחד מ-20 הגנים היפים בעולם על ידי המגזין "טיים", ולמרות שיש סרט תיעודי שלם עליו שנקרא "גן עדן" (של הבמאי רן טל), הוא סובל מתדמית של מקום מלא בעשן מנגלים וחפלות רעשניות. אבל זה קורה בקיץ, ובעיקר בסופי שבוע.
גם כתבנו אסף קמר ביקר לאחרונה בסחנה
(צילום: אסף קמר, אמיר דרור | עריכה: שי קנפו)
בחורף, ובעיקר באמצע השבוע, הגן שומם, והבאדן באדן הישראלי כולו לרשותכם, והוא הרבה יותר יפה מהקולגה הגרמנית. בשעה שמונה בבוקר אנחנו מגיעים לטבילה ראשונה. מאחר שהמים כל השנה בטמפרטורה של 28 מעלות ובחוץ קריר, אדים עולים מהמים והמראה הערפילי קסום. אפשר להתקנא בתושבי האזור שניתנה להם הזכות לרכוש מינוי המקנה להם כניסה לאתר כבר בשבע בבוקר, לפני פתיחתו לקהל בשמונה, ולשחות להנאתם לאורך הנחל רחב הידיים. אגב, בעבר הרחוק סביבת הנחל הייתה שוממה, עד שביוזמת קיבוץ ניר דוד הסמוך, ובסיוע שני אדריכלי נוף, ליפא יהלום ז"ל ודן צור ז"ל – לימים חתני פרס ישראל – הפך הסחנה לאתר נופש מדהים במראהו הטבעי. עמדנו מתחת למפל שבין הבריכה העליונה לתחתונה, כשמסביב מדשאות, דקלים, הרדוף הנחלים, עצי תאנה ושיחי פטל, גשם דק טיפטף, ואם יש גן עדן, הוא כאן.
פארק עמק המעיינות: ללכת במים
חבל ארץ מדהים שניתן לטייל בו ברגל או באופן רכוב ולנוע בו בין השדות הירוקים של הקיבוצים, שלושה מעיינות ואין-סוף פלגי מים, כשמעל צופים הגלבוע ולהקות הציפורים שהחלו בנדידה. אפשר לטבול במעיינות החמימים יחסית, כולל הליכה במסלול הרטוב כשהמים בגובה הרגליים בתוך צמחייה סבוכה. מדובר בטבע נקי. בכל המרחב העצום לא נראה מבנה אחד מעשה ידי אדם. ניתן לשכור בכניסה גם אופניים ב-50 שקל לשלוש שעות או רכב חשמלי ירוק לשעתיים ב-220 שקל לארבעה אנשים או 310 שקל לשישה אנשים. אפשר להזמין מראש מדריך עם רכב גולף לקבוצה של עשרה אנשים. הפארק בחסות רשות הטבע והגנים והכניסה חינם.
גן גורו: ללטף זה כיף
שאני אלטף קנגורו? ובכן, כמי שחשבה שגן חיות זה רק לילדים, גיליתי שאין כמו ליטוף קנגורו, וחיות בכלל, לטיפול תרפויטי. גן גורו, כמו שאר האתרים באזור, הוא ירוק ומושקע ויש בו פלגי מים. מראה הקנגורואים המקפצים על השבילים משובב נפש, וללטף אותם זה ממכר. אפילו הביקור בביתן התוכים הצבעוניים, שהתיישבו לי על הכתף כדי שאאכיל אותם בשיפודי הפרי שנותנים למבקרים במקום, שימח אותי. ויש גם מחווה יפה לילדי המפונים: גן של פרפרים מנייר שהילדים כתבו עליהם את משאלותיהם. ליטפנו גם עיזים ננסיות, חיות כיס, ותוך כדי כך חשבתי לעצמי שהנוהג לקרוא לרוצחי חמאס "חיות" הוא בפירוש לא הוגן כלפי בעלי החיים. יש גם מתחם לפיקניק ומשפחה יכולה להעביר בכיף שעתיים־שלוש במקום.
עיר אבודה: עתיקות בית שאן
הגרסה הישראלית לפומפיי: אתר העתיקות של בית־שאן מרשים מאוד ולטעמי לא זוכה לפופולריות שהוא ראוי לה בקרב מטיילי הארץ. החורבות שהשתמרו בצורה מופלאה היו במקור עיר מחוז עשירה, שסיפקה תרבות ושעשועים לתושבים הרומים־ביזנטים של האזור, כולל אמפיתיאטרון שכל אבני דרגות הישיבה שלו מקוריות ועד היום מתקיימות בו הופעות.
העיר נחרבה ברעידת אדמה, וחלק מעמודי השיש עם הכותרות שניצבו לאורך השדרה המרכזית שלה מוטלים בתנוחה המקורית שבה נפלו בעת הרעידה, בעוד אחרים ממשיך להתנוסס בשלמותם לאורך השדרה. במקום פעל גם בית מרחץ, ולצידו שירותים ציבוריים סטייל פעם ללא מחיצות, שבימי העיר העליזים כולם ישבו בהם ועשו את צורכיהם איש לצד רעהו ללא בושה.
איפה אוכלים?
למי שלנים באתר הגלמפינג בניר דוד יש אפשרות, באמצעות המטבח המשותף והמצויד שבמקום, להכין בעצמם את ארוחותיהם. אם אתם בקבוצה של יותר מעשרה אנשים, יש אפשרות להזמין, במחיר 70 שקל לאדם, ארוחת בוקר עשירה וטעימה מאוד מהשפית ענבל ששון מהקיבוץ, שתפרוס לכם שולחן במאהל האירוח המרכזי של הגלמפינג.
מעבר לגדר הגלמפינג, במתחם תחנת הדלק, פועל טראק של המבורגרים. עוד אופציה: לקבוצה שמעל עשרה יש אפשרות – במסגרת פרויקט "מאמות מבשלות" – לאכול בביתה המרווח של לילי טויזר בבית־שאן. היא ובתה שמסייעת לה נותנות, מעבר לאוכל, גם את סיפור תולדותיה בסגנון שלא מבייש אף סטנדאפ. האוכל הוא בסגנון פרסי – מוצאה של לילי, שהגיעה כתינוקת למעברה בבית־שאן לפני כ-60 שנה. המחיר נקבע לפי התפריט, הממוצע: כ-130 שקל לאדם. 054-2030341.
התגלית, מבחינתנו, בבית שאן הייתה הקונדיטוריה-פטיסרי "טעמה" (רחוב שאול המלך 69) שבה, כמו בפריז, קרואסונים ושאר מאפים אווריריים וטעימים מאוד. ולאניני טעם: במרחק 20 דקות מהגלמפינג – מסעדת "רוטנברג בגשר" מציעה ארוחות גורמה.
איפה ישנים?
קיבוץ ניר דוד, הראשון שהוקם בעמק, הוא מפעל תיירותי שכולל צימרים, גן גורו, והבייבי החדש – אתרי גלמפינג. האתר הראשון נבנה על מה שהיה שדה חיטה של הקיבוץ, בצמוד לגדר של גן גורו, ובמרחק הליכה מהסחנה. המתחם מטופח מאוד עם מטבח מרכזי עטור משטחי עבודה, מקררי נירוסטה, פינת שתייה חמה חופשית ומאהל מרכזי לאכילה ורביצה עם פינות ישיבה מפנקות. 20 האוהלים ההולנדיים שבמקום מרווחים מאוד, 30 מ"ר האחד, מעוצבים, ובהם מיטה זוגית, מצעים מפנקים, מגבות, שקעי חשמל, אינטרנט אלחוטי (אין טלוויזיה), מיזוג, פינת אוכל, ארונות ומרפסת בחזית. כל אוהל מכיל עוד מיטת קומתיים ומיטת יחיד, כלומר גם משפחה עם שלושה ילדים לנה ברווחה. ואם נשכח שהקירות מברזנט (שעמיד לגשם, ניסינו בליל זלעפות), המראה הוא כמו של חדר רגיל.
השוס הוא שבגלל המלחמה (אין אזעקות בעמק) המחירים צנחו לרצפה. בשבוע שעבר נגבה עבור אוהל למשפחה 550 שקל ללילה בלבד (לא כולל ארוחות). המחירים משתנים לפי הביקוש. השבוע המחיר היה 700 שקל ללילה – בעונת השיא המחיר זינק עד 1,200 שקל ללילה.
החיסרון לאוהבי הנוחות: אין לאוהלים שירותים צמודים. במתחם מפוזרים מספר מבנים של מקלחות ושירותים, וכל אוהל מקבל מפתח למקלחת ושירותים שהם רק שלו. בגלמפינג הבא שהקיבוץ יקים, שייבנה באורטל ברמת הגולן, יהיו גם חמש סוויטות עם שירותים צמודים.
אורחי הגלמפינג מקבלים הנחה בכניסה לגן גורו (35 במקום 50 שקל). המתחם סגור לאורחים, וללנים בו ניתן צ'יפ לפתיחת שער המתחם. החניה בחוץ, צמודה לגדר.
טיפ: מעבר לגדר, בתחנת הדלק, פועלת חנות עם תוצרת מקומית, כולל של מעצבות תכשיטים, צלמים ויצרני מזון. תמצאו שם מוצרים ייחודיים, בהם בירות ומשקאות חריפים מתוצרת מזקקת "זוהרה", שמה הלטיני של צוער, עיר מקראית ישנה ששכנה באזור. מדובר בסטארטאפ ממושב רוויה, שמזקק אלכוהול מעודפי תמרים הגדלים בעמק, ולכן שותפים בו גם ארגון הדקלאים של מגדלי התמרים. זוהרה מייצרת תחת המותג "עמליה" בירות בהירות עם נגיעות טעמים כמו אשכוליות אדומות, שאהבנו מאוד, ותחת המותג "זוהרה" את משקאות הערק והג'ין עם תוספת טעמי תות עץ ואשכולית. בין סוגי הערק מצאנו גם ערק טרגון, שגדל באזור.
