"דירה להשכיר", "בולבול למה ככה", "יוסי ילד שלי מוצלח", "עזית במדבר יהודה", "כאשר הפילים הגדולים ישנים" וכמובן חבורת "חסמב"ה" – אם שמות הספרים והשירים הללו מפעילים אצלכם את בלוטות הנוסטלגיה, אתם לא לבד. רבים זוכרים את הספרים שקראנו בילדות, שהמשותף לכולם הנם, בין היתר, האיורים הנפלאים של הצייר והמאייר שמואל כץ ז"ל. בעזרת כישרון, אהבת אדם וחוש הומור, הפך כץ את הספרים של לאה גולדברג, ע. הלל, יגאל מוסינזון, מוטה גור ואחרים לנכסי צאן ברזל שנחרתו בתודעה הקולקטיבית של מי שגדלו כאן משנות ה־60 ואילך, וגם היום הורים מקריאים אותם לילדיהם, וסבתות וסבים לנכדיהם.
כץ נולד בווינה ב-1926 להורים ממוצא הונגרי, שרד את השואה ועלה לארץ ב-1947, כאן הפך לאחד מחלוצי האיור והקריקטורה בישראל וממייסדי קיבוץ געתון. הוא צייר ואייר במסגרות שונות, עבד עם גדולי הסופרים והמשוררים, אייר גם ספרים למבוגרים, כמו "תמונות יפואיות" ו"ארץ הקיבוצים", ויצר שלל קריקטורות. הוא עבד במגוון גדול של סגנונות וטכניקות, והרבה לצייר את נופי הארץ.
בימים אלה מוצגת בירושלים תערוכת מחווה לכץ בשם "לך בעקבות השמש", אותה אצרו נכדתו עמית רימון, שהלכה בדרכו וגם היא מאיירת, והאוצרת מורן פרל-קונסטנטין. האוצרות פנו למאיירים שונים, ביקשו מהם לבחור אחד מאיורי ארץ ישראל של כץ שמדבר אליהם במיוחד, וליצור על בסיסו ובהשראתו איור משלהם. בתערוכה משתתפים המאיירים איה טלשיר, איתי רווה, מישל קישקה, נורית גרוס, עדי ארדון, שיר בן דוד, עומר ניפקר ורימון עצמה. איוריהם מוצגים לצד איורים של כץ.
"הבחירה בנושא של נופי ארץ ישראל, שהיו מאוד מזוהים עם העבודות של סבא, נובעת גם מכך שבשנתיים של הקורונה רבים מאיתנו שבו וגילו את נופי הארץ והרבו לטייל בהם", אומרת רימון. "סבא צייר את נופי הארץ ובעיקר את המטיילים והחיים בה, הן כשעבד לטובת משרד התיירות, הן כצייר קריקטורות, כצייר צבאי, וגם כעולה חדש נרגש – מהירוק שבגליל, דרך מי הים הכחולים בחוף הים, ירושלים של זהב, ועד המדבר והנגב".
כץ נפטר ב-2010, כשרימון הייתה בתיכון. לדבריה, היא זוכרת אותו לאורך ילדותה יושב באטלייה שלו בקיבוץ ומצייר בלי סוף. "כילדה וכנערה נהגתי להגיע בסופשבוע לאטלייה שלו בקיבוץ, שהיה עמוס בניירות ובצבעים מכל הסוגים, והכל פרוס על השולחן ואפשר לגעת ולצייר, והוא היה נותן תמיד לכל הנכדים ניירות וצבעי מים ועפרונות כדי שנצייר גם בבית. כולנו ישבנו לצייר אצלו, ויש לי עוד בני דודים שאוהבים לצייר".
מה ריגש אותך ביצירות שקיבלת מהמאיירים לתערוכה?
"כאוצרת ריגש אותי לראות את הגיוון של העבודות, כאשר כל מאייר הביא נקודת מבט שונה ואת הסגנון האישי שלו. בתור הנכדה שלו ריגש אותי לראות שהמאיירים מצאו את החיבור האישי שלהם אליו. סבא מצייר בני אדם באהבה, בין אם זה איור בספר ילדים או קריקטורה פוליטית".
יש גם משהו מאוד שמח באיורים שלו.
"מאוד. הוא היה אדם אופטימי בצורה יוצאת דופן. אני זוכרת אותו כסבא שעושה טריקים וקסמים וכל הזמן מצחיק אותנו. הייתה לו מטפחת כיס כזו, שהיה מקפל ועושה צורה של עכבר, היה מנגן בפסנתר ועושה וריאציות, אדם של המון אנרגיה ושמחת חיים".
איזה איור שלו את הכי אוהבת?
"זה משחק מכור, כי זה ציור שהיה תלוי בחדר שלי כילדה והיום הוא תלוי בחדר העבודה שלי, מתוך 'כולם חברים' של לאה גולדברג".
התערוכה מוצגת במסגרת פסטיבל אאוטליין לאיור ומילים, שמתקיים בירושלים ב-23-17 באוגוסט. "בית רוח חדשה" ("שערי צדק" הישן), רח' יפו 161, שעות הפתיחה: א'-ה' 20:00-09:00, ו' 14:00-10:00.
"פרח מוגן", שיר בן דוד
בן דוד: "האיור נעשה בהשראת עמוד אינסטגרם בשם Influencers in the wild, שמראה את המרחק שאנשים יעשו בשביל להשיג תמונה טובה לרשתות החברתיות. במקרה שלנו – הם יהיו מוכנים גם לדרוך על שדה כלניות. זו מחווה לדרך שבה שמואל כץ מעביר ביקורת באיוריו, בקלילות ובהומור".
"ים בירושלים", מישל קישקה
קישקה: "כמו שמוליק, אני אוהב לאייר את נופי הארץ, ויותר מזה אני אוהב להשתעשע בלדמיין אותם. ב־1999 הזמין הירחון "מסע אחר לילדים" איור לגיליונו שהוקדש לנושא ים, וציירתי איך הייתה נראית ירושלים אילו היה בה קצת יותר ים, קצת פחות קודש וקצת יותר הומור".
"קסם על ים כינרת", עמית רימון
רימון: "אלימות ולכלוך הם דברים שכולנו פגשנו כשיצאנו לטבע עם כל עם ישראל, ואין דבר שמסמל את התופעות האלה יותר מקרב כיסאות כתר. כץ לא חסך ביקורת מהחברה הישראלית בקריקטורות שלו, ורציתי להתחבר לנקודת המבט הזאת".
ללא כותרת, נורית גרוס
גרוס: "מכיוון שלא נולדתי בארץ, לא גדלתי על איוריו של שמואל כץ. גיליתי אדם עם יד קלילה והומוריסטית, שאוהב לתאר בחן ובחולמניות את נופי האזור שבהם הוא גר".
"פוריה", איתי רווה
רווה: "בהשראת זכרונות מטיולים משפחתיים בארץ, במיוחד באזור הכנרת, ניסיתי ללכוד רגע אינטימי תוך פער אירוני בין הנוף הנשגב לגוף הארצי. שמוליק כץ הוא בעיניי השראה לשילוב בין האידיאי לבין מה שנמצא מול העיניים".
ללא כותרת, עומר ניפקר
ניפקר: "הנושא הוא האסוציאציות שלי מנופי ישראל ומעולם החי שלה, שכילד נמשכתי אליהם. שאבתי השראה מהצבעוניות הפסטלית של כץ ומהיכולת שלו לצמצם אובייקטים מורכבים לאיורים פשוטים".
