הסיפור מאחורי מבצר אלכסנדריון
(צילום ועריכה: רון פלד)
"מִבְצָר חָזָק וְנֶהֱדָר, בְּרֹאשׁ הַר גָּבוֹהַּ", כך כינה יוספוס פלאביוס לפני 2,000 שנים את ההר המחודד הבולט ממערב כביש 90, מעט צפונה ל"מפגש הבקעה". ההר הזה ראה דרמות היסטוריות, ביצורים אדירים, ארמונות מפוארים ואוצרות נסתרים. הוא גם שימש להדלקת משואות מדי חודש, על מנת לעדכן את גלות בבל בכל פעם שנגלה ירח חדש בירושלים. גם כיום קשה להגיע לפסגתו, אבל זה בהחלט שווה את המאמץ. ברוכים הבאים לאלכסנדריון, היא סרטבה.
בימי המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי (103 עד 76 לפני הספירה) הממלכה החשמונאית התרחבה ושגשגה כלכלית. המיסוי על האוכלוסיות החדשות ועל השטחים החדשים העשיר את קופת המלך. נראה שאביו של ינאי, יוחנן הורקנוס, היה הראשון שבנה מצודת מדבר, הלוא היא הורקניה. אלכסנדריון קרויה כנראה על שמו של אלכסנדר ינאי, שככל הנראה בנה אותה. אפשרות נוספת היא שהיא נקראה על שמה של אשתו, שלומציון אלכסנדרה. היא נמצאת 50 קילומטרים צפונית להורקניה בהרי שומרון המזרחיים, מעל לכביש 90 וצפונית ליריחו. היא מנטרת את עמק הירדן, ואת הציר העולה ממנה מגשר אדם לכיוון שכם ונחל תרצה, אבל היתרון הגדול שלה הוא המיקום שלה בקצה הר תלול, שגם כיום העלייה אליו דורשת מאמץ רב, בין אם רגלית או ברכב שטח.
יוספוס פלאביוס מספר כי לאחר מותו של ינאי, אלמנתו שלומציון אלכסנדרה נאבקה לשמור על אלכסנדריון, מכוור והורקניה בידיה, כי שם נשמרו אוצרותיה: "וְהַמַּלְכָּה (שְלוֹמְצִיוֹן), שֶׁלֹּא יָדְעָה מָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת שֶׁיְּהֵא עִמּוֹ מִשּׁוּם כָּבוֹד, הִפְקִידָה בִּידֵי בָּנֶיהָ אֶת הַשְּׁמִירָה עַל הַמִּבְצָרִים, חוּץ מֵהוֹרְקַנְיָה, אֲלֶכְּסַנְדְּרִיּוֹן וּמִּכְוָור, שֶׁשָּׁם הָיוּ אוֹצְרוֹת מוּלָתָהּ", (קדמוניות י"ג ט"ז).
עדות זו מלמדת שכנראה באלכסנדריון היו גם אגפים מאובטחים ביותר, שבהם המלכים החשמונאים שמרו על אוצרותיהם. אגפים אלו עדיין לא נמצאו. מי יודע, אולי עוד יבוא יום.
כאשר הרומאים משתלטים על יהודה, בשנת 63 לפנה"ס, אלכסנדר השני, בנם של ינאי ושלומציון, מתבצר באלכסנדריון, אך סופו שנכנע, והוא מוצא להורג באנטיוכיה. אזכור מאוחר יותר אצל יוספוס מלמד שלימים הוא הובא חזרה לקבורה באלכסנדריון. אין מדובר בתקדים, שכן גם עצמות מלך חשמונאי אחר, מתתיהו אנטיגונוס, כנראה הוחזרו לקבורה בירושלים.
כאשר הורדוס הגדול קיבל את השליטה על יודיאה מטעם הרומים, הוא השמיש מחדש את כל ארמונות החשמונאים, כולל אלכסנדריון. בשנת 30 לפנה"ס עמד שלטונו של הורדוס בפני מבחן גדול לאחר שפטרונו הרומי, מרקוס אנטוניוס, הפסיד לאוגוסטוס בקרב אקטיום. הורדוס שחשש לממלכתו, וליתר דיוק לראשו, אץ לרודוס לפגוש את אוגוסטוס, בתקווה לפייסו ולהצהיר נאמנות לקיסר החדש בשאיפה שיתרצה. מחשש שאשתו, הנסיכה החשמונאית מרים, תנצל את היעדרותו כדי להתסיס את העם נגדו, הוא ציווה לכלוא אותה, עם אימה, באלכסנדיון. יתרה מזאת, הוא ציווה על מנהל משק ביתו הנאמן, יוסף, שאם לא ישוב מהפגישה חי, יוציא להורג את אשתו ואת חמותו.
הפגישה עם אוגוסטוס הייתה מוצלחת ביותר, והורדוס שב עם ראשו על כתפיו ועם אישור להמשיך ולמלוך על יודיאה. למרות זאת, כעבור שנה הוא בכל זאת החליט להוציא את מרים להורג יחד עם אימה. וכאילו מעשה אכזרי זה אינו מספיק, 22 שנים מאוחר יותר הוא הוציא להורג גם שניים מילדיו המשותפים לו ולמרים, כאשר חשד שהם זוממים נגדו.
מנגד, הורדוס כנראה הקפיד על חוקי היהדות האחרים, כולל כשרות, שכן כאשר הקיסר שמע על מעללי הורדוס, הוא פלט את אמרת הכנף המפורסמת – "נראה שעדיף להיות חזירוֹ של הורדוס מאשר בנו". אכן, בחצרו של הורדוס לחיה כמו חזיר היה סיכוי טוב יותר לחיות.
אך בשולי תיאור האירוע האכזרי והמטורף של הורדוס, יוספוס מוסר שהורדוס לפחות דאג להם לקבורה – באלכסנדריון, וליד קבר אלכסנדר השני (שהוא במקרה, או שלא, גם הסבא שלהם מצד האם מרים). אבל היכן ממוקמים הקברים? היכן נמצאים אגפי האוצרות? לא ידוע.
16 צפייה בגלריה
פסגת הסרטבה, השביל העולה אל פסגתו ושרידי הארמון - התחיל כחשמונאי ושודרג על ידי הורדוס
(צילום: רון פלד)
אֲלֶכְּסַנְדרִיוֹן היא סַרְטַבָּה
אלכסנדריון שימשה כנראה גם כתחנה להדלקת משואות, שמטרתה להודיע על ראש חודש חדש בגלות בבל, שכן שמה הערבי הוא "קרן סרטבה". לפי המשנה, "סרטבה" היא אחת התחנות של המשואות:
"כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂואוֹת? מּכיָאִים כְּלוֹנְסָאוֹת שֶׁל אֶרֶז אֲרֻכִּין וְקָנִים, ןַעֲצֵי שֶׁמֶן, וּנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן, וְכֹרַךְ בִּמְשִׁיחָה, וְעָלָה לְרֹאשׁ הָהָר וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוֹר. וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעְלָה וּמוֹרִיד, עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵּן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי, וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי. וּמֵאֵין הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוֹאוֹת? מַהֵר הַמִּשְׂחֶה לְסַרְטַבָּא, וּמִסֶּרְטְבָא לִגְרִיפִינָא, וּמַגְרִיפִּינָא לְחַוְרָן, וּמֵחַוְרָן לְבֵית בְּלִתֵּן, וּמִבֵּית בְּלִתֵּן לֹא זָזוּ מִשָּׁם - אֶלָּא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד (אֶת הַמַּשּׂוּאָה) עַד שֶׁהָיָה רוֹאֶה כָּל הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ", משנה, ראש השנה ב', ד'.
כבר ב-1866 הציע חוקר גרמני לזהות את "קרן סרטבה" גם עם אלכסנדריון העתיקה, אבל עד היום האתר החשוב הזה זכה רק לחפירות חלקיות ביותר. בשנות ה-80 חפרו את האתר במשך שלוש עונות הארכיאולוגים יורם צפריר ויצחק מגן. הם חשפו חלק מבורות המים, פינת קיר בראש ההר ואולם אירוח באגף המזרחי, הכולל חוליות עמוד בחתך לב. מאז לא נעשו באתר חפירות נוספות, וחבל. במיוחד לאחר שהתגלו הקברים המלכותיים בהרודיון, ניתן להציע שגם באלכסנדיון הורדוס דאג למבנה קבורה לבניו, גם אם הוא זה שהביא למותם.
סקר מערכות המים של אלכרסנדריון העלה שבדומה למצודות המדבר האחרות, גם לאלכסנדריון היתה מערכת מושקעת ומתוחכמת לאיסוף מי נגר עילי, ולהסעתם לבורות סביב פסגת ההר שמהם ביקרנו בארבעה. במקרה של אלכסנדריון אותרו גם שרידים נדירים של "סיפון" – תעלת מים סגורה שאיפשרה העברת המים דרך אוכף נמוך ממערב לתל, באמצעות הכרת חוק הכלים השלובים. הסיפון נמצא במלוא תפארתו כקילומטר מערבית לסרטבה עצמו.
אז מה היה לנו? האתר התחיל כמצודה חשמונאית, המשיך כארמון של הורדוס, שימש תחנה להדלקת משואות לגולה וממתין לכולנו עם נוף עוצר נשימה.
איך מגיעים? מכביש 90 ישנו ציר סלול למוצב ממזרח לאלכסנדריון. ניתן להשאיר את הרכב באחד הפיתולים ולטפס לפסגת ההר. זו עלייה קשה, המזכירה את הטיפוס למצדה דרך "שביל הנחש". באמצעות רכב שטח ניתן לטפס בדרך עפר מאתגרת, המתחילה מהחממות שמצפון למושב יפית. הציר הזה מסתיים למרגלות האוכף שממערב לתל, ועדיין מחייב טיפוס תלול - כ-20 דקות של מאמץ עם כמה קטעים קצרים לא פשוטים. ה"סיפון" מסתתר באוכף אחר, כקילומטר ממערב לרחבת החניה שממערב לתל. ההגעה לפסגה היא אתגר, אבל בנוסף לשרידים המרשימים, הנוף המקיף את ההר מלא הוד מדברי קדום, ומשמר יפה את מראה האזור גם בעת העתיקה.
