בשנת 167 לפני הספירה אנטיוכוס הרביעי, מלך סלווקיה, היה עצבני, מרוגז ובעיקר בחוב כספי עצום. מסע המלחמה שלו לכיבוש מצרים הסתיים בכישלון צורב אל מול בית תלמי. לתלמים אמנם היה צבא נחות באופן יחסי, אך הם מיהרו לחתום על הסכם חסות עם הרומאים, כוח צבאי מתפשט אשר לטש את עיניו למזרח באותם ימים. הרומאים הביסו את צבאו של אנטיוכוס, ויתרה מזאת, תבעו מאנטיוכוס תשלום על הוצאותיהם להביסו. אנטיוכוס השיב שאין בידו סכום שכזה, ואז נציג הרומאים סימן עיגול סביבו בחול, והצהיר שאם ייצא מהעיגול בטרם שילם את חובו הוא יומת. אנטיוכוס, בלית ברירה, דאג לשלם את החוב, אך נותר בעצמו בחובות עצומים.
יתרה מזאת, ביהודה פרצה השמועה שהוא אכן מת, ויהודי ירושלים שמחו שמחה גדולה. בתגובה, בדרכו בחזרה ממצרים לבירתו שבסוריה עלה אנטיוכוס לירושלים, בזז את אוצרות המקדש ותבע מהיהודים לנטוש את דתם ולקבל את הדת מרובת האלילים. במקדש ירושלים הוא הציב "שיקוץ משומם", ושלח משלחות לערי היהודים בתביעה לזבוח זבח לאלילים, אך כאשר נציגו הופיע במודיעין, עיירה כפרית בין ירושלים ליפו, נציג היישוב, מתתיהו בן יהוחנן הכהן, דקר אותו למוות, שיבר את המזבח והצהיר "כל המקנא לתורה, העומד בברית, ילך אחריי!".
מתתיהו כבר היה בא בימים ונפטר כעבור שנה. את בנו שמעון מינה להנהיג את המשפחה, אך את יהודה – להנהיג את המרד. יהודה "המכבי" התברר ככריזמטי וכאסטרטג מעולה. מתוך הבנה שבשדה הקרב לצבא היווני-סלווקי תהיה עדיפות ברורה בהיותו צבא סדיר, הוא אימץ מדיניות של לוחמת גרילה: מודיעין על האויב ועל השטח, גיוס כוחות רבים תוך זמן קצר ובעיקר התקפה בהפתעה, כאשר האויב אינו ערוך לקרב אלא בתנועה מנהלתית. בעת ההתקפה יש לשאוף לחסל את המפקדים, ולאחר מכן לרדוף את שאר הכוח ולהשיג כמה שיותר שלל צבאי.
המערכה הראשונה הייתה כאשר אפולוניוס מושל השומרון נע עם כוח צבאי לכיוון ירושלים. יהודה ארב לו כנראה במעלה גופנה, תקף והרג את אפולוניוס והשמיד את צבאו. באותה שנה נשלח סירון, מושל קוילה-סוריה, עם צבא לכיוון ירושלים. הפעם יהודה ואנשיו ארבו לו כאשר היה במעלה הצר והתלול של בית חורון, והרגו 800 מחייליו. אנטיוכוס מחליט לשלוח כוח הרבה יותר גדול, של עשרת אלפים חיילים, ובראשו שני גנרלים – ניקנור וגורגיאס. הם צועדים עד אמאוס (פארק איילון של ימינו) ושם מקימים מחנה. כאשר המודיעין שלהם מדווח להם שיהודה הקים מחנה במצפה (תל א-נצבה, כיום בין רמאללה לקלנדיה), גורגיאס מחליט לצאת למסע לילי מזורז ולתקוף אותו לקראת בוקר. אלא שיהודה התכונן לכך, ובעוד גורגיאס עלה לכיוון מצפה, יהודה ואנשיו ירדו בציר מקביל לאמאוס, ותקפו את המחנה ואת הכוחות שנותרו שם. גורגיאס הגיע למצפה רק כדי למצוא אותה נטושה, וכאשר שב לאמאוס מצא את המחנה עולה באש - ואז הותקף בעצמו. הכוחות הסלווקים שוב הובסו, על אף שהיו בעדיפות מספרית ברורה.
אנטיוכוס מורה למשלחת צבאית חדשה, ובראשה ליסיאס, מושל מערב סלווקיה, לעלות על ירושלים. הגנרל מחליט הפעם לנוע מדרום לירושלים, לעלות מכיוון השפלה ולהגיע לירושלים מדרום. אלא שגם הפעם כוחות יהודה אורבים לכוח ותוקפים אותו בסוף המעלה, בבית צור (אזור חלחול של היום). התבוסה ברורה, ויתרה מכך, ליסיאס שומע שאנטיוכוס מת, והוא ממהר לשוב לאנטיוכיה כדי לשמר את מעמדו. יהודה מנצל את ההזדמנות ומצליח להגיע לירושלים, לטהר את המקדש ולקבוע יום חג בכ"ה בכסלו – חג החנוכה. יהודה ימות לבסוף במערכה מול הגנרל היווני-סלווקי בכחידס, אך בימי יורשו שמעון החשמונאים יקבלו הכרה בזכותם לעצמאות על ארצם, ארץ יהודה. ממלכת החשמונאים תמלוך למשך כמאה שנה, עד אשר הרומאים ימנו את הורדוס תחתיהם.
על אף ששלטון החשמונאים נמשך כמאה שנה בלבד, השפעתו על היהדות הייתה מרחיקת לכת, ודמויות החשמונאים הפכו לדמויות מופת של לחימה למען חופש דת ועצמאות מדינית. לא בכדי התנועה הציונית הקימה מוסדות כמו המכבייה, ומסורת של "מרוץ הלפיד" במהלך חג החנוכה. אבל איפה הכול החל?
איפה מודיעין העתיקה?
אף שמרד החשמונאים פרץ במודיעין, המקורות ההיסטוריים לא מתארים את מיקום העיר או את מראה בצורה מספקת. התיאור הארכיטקטוני היחיד בספר החשמונאים הוא ששמעון, בנו הבכור של מתתיהו, הקים במודיעין מצבת קבורה מפוארת להוריו ולארבעת אחיו.
"וייבן שמעון על קבר אביו ואחיו ויגביהו למראה באבן גזית מפנים ומאחור. ויעמד שבע פרמידות אישה לעומת אחותה לאב ולאם ולארבעת האחים. ולהן עשה מלאכת מחשבת ויעמד מסביב עמודים גדולים ויעש על העמודים חליצות לשם עולם, ועל יד החליצות פיתוחי אוניות להראות לכל יורדי הים. זה הקבר אשר עשה במודיעים עד היום הזה". (חשמ"א י"ג 27-30)
מאות שנים מאוחר יותר, מקורות נוצריים מן התקופה הביזנטית (אבסביוס והירונימוס) מצהירים שעדיין היה ניתן לראות את אותה מצבת קבורה, אך כנראה שלאחר הכיבוש המוסלמי של הארץ פורק המבנה. בתקופה הצלבנית היא כבר אינה מוזכרת באף מקור היסטורי. במאה ה-19 חוקרים שונים הציעו לזהות את מודיעין באל-מידיה, כפר ערבי הנמצא כשני קילומטרים מצפון לצומת שילת. יתרה מכך, על הגבעה שממערב לכפר איתר חוקר צרפתי בשם ויקטור גרן שרידים של מבנה מלבני לאורך השלוחה. הוא חפר את המתחם, ואף שרוב הממצא היה נוצרי ומהתקופה הביזנטית, הוא הציע שמדובר גם בשרידי מצבת הקבורה החשמונאית. כאמור, לאחר כ-140 שנה האתר נחפר שוב, על ידי עמית ראם מרשות העתיקות, והוא הגיע למסקנות דומות.
במקביל, חוקר אחר הציע לזהות את קברי המכבים על גבעה שכנה, שם היו כמה קברים חצובים בסלע שכונו על ידי הערבים קובור אל-יהוד ("קברי היהודים"). ב-1904 מחנכי המוסד העברי הראשון בפלשתינה, גמנסיה הרצליה, אימצו אתר זה, והחלו מבקרים עם התלמידים במקום מדי שנה בחנוכה. מסורת זו נמשכת עד היום, ומדי חנוכה מגיעים עשרות אוטובוסים עם תלמידים לביקור באתר. אלא שמדובר בסדרה לא סדורה של קברים חצובים בסלע, ואין מעליהם פירמידות אלא אבני ענק במתאר מלבני. יתרה מזאת, סגנון חציבת הקברים מתוארך לתקופה הביזנטית, ואכן בחלקם ניתן להבחין בצלבים חקוקים בתוך הקבר.
אז איפה קברי המכבים, ואיפה מודיעין העתיקה?
כאשר הוחלט בשנות ה-90 של המאה הקודמת על הקמת עיר בשם מודיעין, נעשו סקרים רבים וחפירות באזור. גבעה אחת, גבעת התיתורה, הכילה הרבה ממצאים, גם מהתקופה ההלניסטית, עד כי הוחלט לשמר את מקום ולא לבנות עליו. אתר זה מחכה עד היום לחפירה ארכיאולוגית רחבת היקף, אשר תקבע אם מודיעין העתיקה חבויה שם.
מנגד, חפירות הצלה שנעשו בדרום העיר ב-2001 חשפו משעול ולאורכו כמה מבנים ומתקנים חקלאיים, ובסופו בית כנסת אשר תוארך לימי הורדוס, אך החופרים הציעו שייתכן כי קדם לו בית כנסת מימי החשמונאים. האם בית כנסת זה היה חלק ממודיעין העתיקה? האם פה פרץ מרד החשמונאים?
טיול לאתרי מודיעין העתיקה
המבנה שנחפר על ידי גרן ושוב על ידי ראם, ממערב לאל-מידיה, כוסה מחדש וכיום כמעט שלא ניתן לאתר אותו. עם זאת, מדרום לו ישנו קבר שייח (ערבאווי) אשר זוהה על ידי נציגי משרד הדתות עם קברו של מתתיהו הכהן, לא פחות. יתרה מזאת, בשנים האחרונות קבוצות דתיים נוטות להתגודד במקום ואף לישון שם. ריהוט ישן ובלוי, לכלוך ועזובה פזורים במבנה וסביבו, וחבל.
איך מגיעים: כתבו בווייז "קבר מתתיהו ובניו".
קובור אל-יהוד נמצא 200 מטר ממערב. 12 הקברים פזורים על פני השלוחה. ניתן להבחין בלוחות האבן הענקיים שמעל פתחי הקברים. בשיא הגבעה מתחם זיכרון ממלכתי לנופלים בקרבות שהיו באזור זה ב-1948, ולנופלים מתושבי האזור. המצבה המרכזית, שמונה משולשים מבטון הנראים כפירמידות, מחברת את לוחמי החופש של ימינו עם מצבת לוחמי החופש החשמונאים לפני למעלה מאלפיים שנה.
איך מגיעים: כתבו בווייז "קברות המכבים".
בית הכנסת העתיק (אום אל-עומדאן) נמצא בקצה הדרומי של מודיעין, בפאתי שכונת בוכמן. אף שהוא צמוד לשדרה המרכזית (שדרות החשמונאים), ניתן להגיע אליו רק מהחניה ברחוב ראובן. האתר עבר שימור ושחזור, והוקמה צלנית מעליו. בפאה המערבית שלו ישנו גם בור מטויח עם מדרגות – מקווה עתיק. מרגש במיוחד לראות קבוצות דתיים המבקרות ומתפללות במקום, שהוא ככל הנראה בית הכנסת הקדום ביותר בארץ ישראל.
איך מגיעים: כתבו בווייז "אום אל-עומדאן – חניה".
גבעת התיתורה עברה פיתוח תיירות נאה בשנים האחרונות. שבילים מסודרים ומשולטים מובילים את המבקרים בין תצוגות ארכיאולוגיות שונות. בפסגת התל שרידי המצודה הצלבנית (אל-בורג') בתהליכי שימור וחפירה ארכיאולוגית, שמא המצד בנוי מעל שרידי מצבת הקבורה המפוארת של החשמונאים?
מגבעת התיתורה ניתן גם לראות את רוב אתרי הקרבות שבהם הביסו החשמונאים פעם אחר פעם את צבאותיו של אנטיוכוס – מעלה בית חורון, אמאוס ולכיוון מצפה ומעלה לבונה.
איך מגיעים: כתבו בווייז "גבעת התיתורה".
מוזיאון מורשת החשמונאים: לפני כמה חודשים נפתח במרכז העירוני החדש של מודיעין מוזיאון המוקדש כולו לארכיאולוגיה של האזור ולמורשת החשמונאים. באולם המרכזי תצוגה אינטראקטיבית המזמינה את המבקרים להרכיב כד עתיק, לאתר מטבעות בארגז חול ולחקור מערת קבורה עתיקה.
איך מגיעים: כתבו בווייז "מוזיאון מורשת החשמונאים". חג חנוכה שמח!
"הולך בתל" היא סדרת כתבות על אתרי היסטוריה וארכיאולוגיה. הכותב, דני הרמן, הוא מרצה לארכיאולוגיה ומורה דרך.