בחמש אחר הצהריים כשהחושך כבר יורד, נדלקת תאורת החג בוואדי ניסנאס שבחיפה. אם אתם רוצים לשאוף את אווירת הכריסמס בארץ, זה המקום להגיע אליו ולהצטרף לחגיגת "החג של החגים" של בית הגפן החיפאי, המתחדשת לאחר הפסקת הקורונה.
ההמלצה היא לא לחכות לערב אלא להגיע בשעות אחר הצהריים, ולראות איך אט-אט נדלקות שרשראות האור בין הבניינים והסמטאות ועל חזיתות הבתים, המרפסות, החנויות והכנסיות, להבחין בדמותו של סנטה קלאוס עם המצנפת האדומה והזקן הצחור המגיחה מכל פינה, להיעצר מול חלונות הראווה ובהם שלל עצי אשוח לבושים גלימת שלג, קישוטים אופייניים באדום-זהב-ירוק-לבן, דמויות איילים, פתיתי שלג ומזחלות שיקחו אתכם עמוק אל תוך חוויית החג.
כך החגיגות נראו בשנים קודמות בחיפה
(צילום: עידו בקר)
עכשיו רק צריך להחליט היכן ואיך רוצים לסייר. אנחנו בחרנו להצטרף לטעימה משני סיורים שמתקיימים כאן – סיור טעימות לחג המולד, וסיור רוח ואמנות - שמעבירים המדריכים הנהדרים מ"בית הגפן". נגענו בכל העולמות – אמנות ואמנות רחוב, אוכל חיפאי אותנטי מהמטבח הערבי, וסיפורי סנטה בשילוב עלילות מקומיות מסימטאות הוואדי, ששמענו מפיה של ראדיר מרגיעה, מורת דרך שליוותה אותנו בסיור, והייתה מלאת מרץ וידע (כולל ידע של השפה המנדרינית, שאותה למדה כדי להדריך בסין).
הפסקת קפה בפינג'אן ולבית של סנטה
לאחר שפגשנו את ראדיר בגלריית האמנות של בית הגפן שנמצא ברחוב הגפן 2 (על התערוכות בבית הגפן ראו בהמשך), יצאנו ברגל אל ואדי ניסנאס ושמנו פעמינו אל נקודה מסקרנת מאוד: "הבית של סנטה קלאוס החיפאי", כך מכנים את הבית שנמצא בסמטה בקרבת רחוב חדאד ונקשרה בו מיתולוגיה מקומית. בדרך, עצרנו בנקודה גבוהה לתצפית על הוואדי שאור אחר הצהריים הרך נח עליו כשמיכה נעימה, וראדיר (שפירוש שמה בערבית הוא "יובל נחל"), מסבירה לנו מה המקור המפתיע של השם "ניסנאס" שהעניק לוואדי את שמו. שעל שמו/בשמו נקרא הוואדי.
"ניסנאס בערבית זו נמייה. ראשוני המתגוררים באזור ההררי והלא מיושב של הוואדי, התמודדו עם המון נמיות שבימי הגשמים נסחפו אל תוך בתיהם, ועל שמן נקרא הוואדי", היא מספרת. אבל אל תניחו לנמיות להטריד את מחשבותיכם, אלא שאו מבט אל שלל יצירות האמנות המפוזרות כאן במרחב הציבורי, ושנועדו לקדם מחשבות ושיח על דו-קיום ועל כך שכדי לחיות ביחד צריך להתאמץ.
כמו למשל עבודת "קפה הפוך" שמציגה פינג'אן קפה העומד על ראשו בפתח אחד הבתים, עבודות קרמיקה השקועות בכתלים ומשוות צבעוניות שמחה לשמלות הבטון שבהן לבושים הבתים, ובעודנו מתבוננים סביב, מגיע תושב הוואדי ומוזג לנו מהנוזל השחור והכהה.
"תפאדלו", הוא מחייך וראדיר מספרת שלקומקום שהוא אוחז בכלל לא קוראים פינג'אן. פינג'אן זו הכוס הנמוכה שאליה מוזגים את הקפה, ומקור הטעות עוד מהימים שלפני קום המדינה. הנה למדנו עוד משהו מעניין.
אחרי הקפה, אנחנו יורדים בסמטת אמיל תומא, בדרכנו אל ההבטחה העטופה בסרט של אורות, שעוד מעט ינצנצו בשעת בין הערביים: ביתו של סנטה קלאוס החיפאי. כאן מספרת לנו ראדיר על בעלי הבית והנס שקרה להם, ועל כך שעד היום הם מחלקים בגינו שקיות עם מתנות ומטבעות שוקולד לילדי השכונה. לא ביקשנו להיכנס ולבקר בבית אבל ראדיר אומרת שלפעמים זה אפשרי ושווה לנסות. עיקר החוויה היא להתבונן על הבית מבחוץ ועל שרשראות האור העוטפות אותו כשהלילה נדלק, ממש עוד מעט.
הליכה "בצומת הכוח הנשי": חיג'אב ושמלה קצרה
זו עדיין שעת בין ערביים כשאנחנו פונים ימינה ברחוב חדאד, עד למפגש הרחובות הצרים - חדאד, תאופיק טובי ורחוב הוואדי – שנקרא "צומת הכוח הנשי", על שם נוכחות גבוהה של אמנות נשית, אוכל שנשים מכינות וסיפורי גבורה על נשים מקומיות שנקשרו למקום.
מעל הצומת מתנוססת דמותה של דודה עמני – ציור של האמנית נסרין אבו בכר, שעוסקת רבות בפמיניזם הערבי. פניה המחוקות של הדודה עטויות חיג'אב, אבל שפת גופה נחושה ולוחמנית כמי שלא מתכוונת לוותר על מקומה, ואף השמלה שהיא לובשת קצרה באופן מתריס, וראדיר מסבירה שזו דרכה של האמנית להצדיע למורשת שהנחילו לה נשות השושלת שלה.
אבו בכר, שמערבבת בין האמנות ובין חיי היומיום, היא בת למשפחת סיידים וצבעים ולכן היא צובעת את הציורים בצבעים המיועדים לקירות, ולא לקנבס, כחלק מהאמירה האמנותית שלה. בהמשך, כשנבקר בבית הגפן נפגוש בעבודות אמנות נוספות שלה, שמשלבות בין המעודן לגס, ובין השברירי לדורסני – כך למשל היא מטיחה על גבי צלחות פורצלן חיוורות זרזיפי מלט וזפת רותחת, ומשנה את פניהן לנצח.
מי שבקיא בספריו של סמי מיכאל, ודאי יגלגל תוך כדי תנועה פה את הציטוטים הידועים מהרומן הידוע "חצוצרה בוואדי", שמיכאל כתב לאחר שהתגורר בצעירותו, ממש כאן ברחוב תאופיק טובי.
בצד אחר של הצומת עבודות נוספות של אמנות נשית – עבודות הקרמיקה של חיה תומא, דמות מיתולוגית שחיה בוואדי, אשתו של ההיסטוריון הנוצרי-ערבי, אמיל תומא - שבסמטה על שמו עברנו סמוך לבית של סנטה, זוכרים?, לצד הקיר ועליו עבודת הקרמיקה של חיה תומא, שכוללת סמלי פריון ושפע כמו תאנים, גביעי יין, רימונים ועוד, וגם עבודת קרמיקה של נשות הוואדי שיצרו לזכר האישה שקנתה לה כאן מעריצות רבות. בעבודות נוספות של חיה תומא נפגוש בהמשך.
להרגיש אירופה בלי נתב"ג: ערמונים ופיתות על האש
בכלל, השיטוט כאן הוא כמו במוזיאון פתוח, והאמנות היא חלק בלתי-נפרד מהנוף. אבל כשם שהעיניים זוללות, כך גם בלוטות הטעם מתאוות לקבל את שלהן ולכן מודיעה לנו ראדיר שהגיע הזמן גם לאכול משהו, ומצעידה אותנו לאורך רחוב הוואדי, ממש מתחת לדמותה של דודה עומני, אל מאפיית "אום סברי", שם מחכה לנו התנור הבוער ובו הפיתות המקומחות ותפוחות הלחיים הנצרבות באש. תגיעו לכאן גג עד 16:00, כדי להיות בטוחים שהמקום עדיין פתוח ונשארו פיתות. רחוב הוואדי 44, מיום שני עד שבת, בין השעות 6:00-16:30. אין טלפון במקום.
מול המאפייה, בקיוסק שנמצא ברחוב הוואדי 45, מתקן ערמונים שמדיף את הריח שמאפיין כל כך את שיטוטי החג בערי בירה רחוקות, וממש לא צריך דרכון ובדיקות PCR כדי להתענג על הטעם המעושן והמתקתק. רק לעבור את הכביש, לקנות חופן ערמונים ולהרגיש אירופה.
כשממשיכים ויורדים ברחוב הוואדי, יש פיצול קל ימינה לרחוב יוחנן הקדוש, שהופך לסמטה צרה. ביוחנן הקדוש חולפים על פני רצף של חנויות מזון – חנות ירקות ופירות, עם סחורה עונתית טרייה, כולל זיתים מהמסיק האחרון שמחכים לידיים שיכבשו אותם, חצילונים קטנים לבישול, לימונים מיניאטורים ריחניים ועוד סוגים של עשבי בר, עלים וירוקים שערביי חיפה מבשלים איתם תבשילים מקומיים מצוינים.
כשתרימו את הראש תראו גם מכאן את ביתו של סנטה מתנוסס מעל הוואדי, ככתר של אורות. בהמשך הרחוב מאפייה נוספת – אום אחמד, לצד מעדניית סאמי המציעה מעדנים שונים אבל כבר סגורה, כולם ממהרים הביתה בחושך שכבר יורד, ואולי אם תגיעו מוקדם יותר – תוכלו לבקר בה.
סירי הפלא של האחיות
את הסירים של דוכן "סבתוש", ביוחנן הקדוש 32, מזהים מרחוק. כאן מנהלות שתי האחיות התאומות סוהא – הטבעונית, וסאנה – הבשרית, אימפריה טעימה שרק עבורה שווה להגיע לוואדי, ושאותה הקימה לפני 30 שנה אמא שלהן, שתמונתה כאן על הקיר. מתוך סירים ביתיים שסדורים על השולחן הארוך, מגישות האחיות צלחת עמוסת כל טוב: פטאייר שמנמנים וממכרים וממולאים שיד אלוהים גילגלה – כרוב, עלי גפן ולשון הפר – סוג של צמח שזו העונה שלו והמקומיים ממלאים באורז.
ויש גם מג'דרה "שזו לא מג'דרה מזויפת עם אורז לבן, אלא מג'דרה עם המון המון עדשים, בצל מקורמל ובורגול, ובגלל הבצל הצבע שלה חום", מעדכנת ראדיר בגאווה לא מוסתרת. לאחר מכן היא משדלת אותנו לנעוץ מזלג בתלולית המנזלה – תבשיל פלפלים, חצילים, עגבניות שרי וגרגרי חומוס, שכל פרוסת לחם הייתה שמחה להטביע את עצמה בתוכו.
לא דילגנו גם על הבסבוסה, שחפה כאן מביצים או חלב, אבל מדיפה ניחוח ממכר של מי ורדים ולימון, וגם נגיעת טחינה גולמית, לפי המסורת של האחות הטבעונית השולטת פה בסירים, אבל יש גם מאכלי בשר. זהו האוכל הביתי המשפחתי שמבשלים בבתי הוואדי שאין סיכוי למצוא בשום שיפודייה, אז ממש שווה להגיע לפה, בלי קשר לחג כזה או אחר. בימי שני עד רביעי יש כאן עלים ממולאים, פטאייר, קובות ומיני בצקים. בימי חמישי עד שבת חגיגה של 50 סירי אוכל עם מגוון תבשילים מהמטבח הערבי. תגיעו עם הקיבה הרזרבית שלכם. אתם הולכים להתענג. 052-7474286.
חלווה עם טוויסט
ראדיר אומרת שהגענו קצת מאוחר ולכן חנויות תבלינים הרבות שכאן כבר סגורות, אבל אי אפשר להרוויח גם את האורות וגם את ניחוח התבלינים ולכן כשתגיעו לכאן תקדימו קצת, כדי לרחרח ולקנות תבלינים שהמוכרים טוחנים על המקום, הכל טרי=טרי. מהסירים של סבתוש, ראדיר מובילה אותנו שמאלה, מרחק 50 מטרים, לסמטה שיוצאת מרחוב יוחנן הקדוש, בה אנחנו יורדים מרחק קצרצר ומגיעים ל"קפה חיפה".
מדובר בחנות ותיקה לקליית קפה ובה ממתין לנו הבעלים מוסטפה ערדאת, שמגיש לנו לטעום את "גן עדן" - גליל שחום ומאורך של ממתק שעשוי מחרובים ותמרים, משובצים בפיסטוקים, והוא מתוק ודביק במידה הנכונה. "תטעמו, תטעמו", הוא מאיץ בנו גם לנסות את החלבה שלו, בשעה שנכנס גרגרן מקומי בזקן בלונדיני ומבקש "בלוק חלווה וגליל של גן עדן", ומוסטפה מחייך וחותך עבורו מבלוק השומשום הענקי.
"זו חלבה ללא סוכר, אני ממתיק אותה בעזרת תמצית בטטה, ולכן צריך לשמור אותה במקרר", הוא מסביר ואנחנו מבקשים לטעום. החלבה טעימה, אם כי על הלשון שלי נותר דוק של טעם שיש להתרגל אליו – כנראה מהבטטה. אבל הידיעה שהפינוק הזה נטול סוכר מזיק, מחפה על הצורך להסתגל. ובואו, כולה חלבה. פתוח בכל יום, חוץ מיום ראשון, בין השעות 16:30-7:30. אין טלפון בחנות.
סיפור היריבות הידוע על פלאפל ועל השלום
מכאן אנחנו יורדים את הסמטה ופונים שמאלה בחזרה לרחוב הוואדי, "תרימו את העיניים", מבקשת המדריכה הידענית שלנו ועל כותל אחד הבתים הפינתיים, בצד של המספרים הלא זוגיים ברחוב הוואדי (מול בית מספר 34) עבודת אמנות של דן חמיצר – הים התיכון שעשוי סיכת ביטחון ענקית שראשה פעור.
"כאשר יהיה שלום בטוח במזרח התיכון חמיצר הבטיח שיסגור את הסיכה", ראדיר מסבירה ואומרת שהולכים לאכול פלאפל אצל הזקנים. אבל אנחנו לא מסוגלים להכניס גרגר, שלא לדבר על כדור חומוס ולכן מסתפקים בסיפור המיתולוגיה שנטחן עד דק, של היריבות בין שני דוכני הפלאפל משני צידי רחוב הוואדי – "הזקנים" ו"מישל".
אנחנו ממש לקראת סוף הסיור, עם הפנים לכנסייה היוונית הלבושה במעטפת אורות זהובה, ועץ חג המולד המקושט והמנצנץ מתנוסס בחצרה. אבל לפני כן, איך אפשר בלי לקנות כמה פיצ'פקעס של חג? ובחנות הכריסמס של משפחת חורי, שנמצאת ברחוב חורי שהוא המשכו של רחוב הוואדי, המולת דצמבר בעיצומה.
הורים וילדים שבוחרים מתנות, נשים שבוחרות בקפידה קישוטים, וגברים שמגיעים לסחוב את החבילות. אני רוכשת לעצמי ולאחייניתי דניאלה פיג'מות תואמות של סנטה קלאוס, וגם כוסות קרמיקה עם דמותו של סנטה, לשוקו חם של חורף. מכאן אפשר לסגור את הסיור המקסים הזה ולחצות את הצומת המואר והיפהפה – שנטועים בו שלל "מתנות חג", איילים במרוצה וכוכבי ענק – כולם עשויים מאור – אל עבר הכנסייה היוונית שנמצאת במפגש הרחובות עין דור ודרך אלנבי ליד כיכר אמיל חביבי המנצנצת. אפרופו אמיל, בדרך נעבור ליד דוכן "שווארמה אמיל" המיתולוגי שבאלנבי 33, וקצת לפניו גם חנות ממתקים ענקית "עבד אלאהדי" שלא חשבנו אפילו לעצור בהם כי היינו כל כך שבעים.
כנסייה, גלריה ורחוב
ברוכים הבאים לכנסייה של "מר אליאס" – גלגול שמו של אליהו הנביא, שקורותיו נטועים בכרמל, וראדיר מספרת שגם משפחתה שייכת לעדה היוונית קתולית, ומוליכה אותנו אל המבנה המרשים כשהעיניים לא מפסיקות לבלוע את האורות ולהתרגש.
את הסיור מומלץ לסגור בגלריה של בית הגפן, ששופצה באופן נפלא, ומציגה מקבץ חדש של תערוכות הזולגות מאולמות הגלריה אל המרחב הציבורי. כך למשל, האמנית ג'פרא אבו זולוף מציגה עבודת וידאו-ארט שברי תצלומים מעובדים שצילמה בשכונת ואדי סאליב לצד עבודות וידאו בהן האמנית ודודתה מבצעות פעולות של ליקוט ואיסוף צמחים ואבנים במרחב העירוני והכפרי.
עוד מוצגת כאן תערוכת יחיד ראשונה לצמד האמנים והאנימטורים עדה רימון ואופק שמר שמתעדים באופן הומוריסטי את רחובות חיפה ובנייני העיר, המצויים בתהליך בלתי פוסק של בליה והתחדשות עירונית ועל הקיר החיצוני – עבודה של האמן שגיא אזולאי שבמרכזה סמל הצבר וגלגוליו.
מחירי הסיורים של בית הגפן – סיורי אמנות, רוח וטעימות בוואדי – 140 עד 160 שקל לאדם.
רגע לפני שנפרדים, עד השנה הבאה, שווה להסתובב סביב הכיכר שבין שדרות בן-גוריון ורחוב הגפן – ולראות את השדרה המקושטת בהרבה אורות ובקצה עץ חג המולד הענקי, ובצד השני הגן הבהאי והמקדש שמוארים לאורך השנה, בלי קשר לסנטה כזה או אחר.
