חברי הכת המסתורית שהסתירו במערות את המגילות הגנוזות, היהודים שנמלטו מהצבא הרומי, שיירות הגמלים שהעבירו ב"דרך הבשמים" סחורות יקרות מהמזרח לאירופה, הנזירים שהתבודדו בכוכים, דוד בן גוריון שקיווה "להפריח את השממה" – ואולי אפילו בני ישראל שיצאו ממצרים: רבים צעדו במדבר הזה כבר קודם. קבלו את רשימת 10 הטיולים עם הסיפורים ההיסטוריים הכי מרתקים בנגב, בערבה ובמדבר יהודה.
- סדר האתרים בכתבה נקבע על פי מיקום גיאוגרפי – מצפון לדרום.
קומראן
מה רואים כאן? חורבת קומראן, השוכנת במישור הצפון-מערבי של ים המלח למרגלות המצוק הזקוף של מדבר יהודה, מזוהה עם היישוב סככה – שמוזכר במקרא כאחת משש ערי המדבר של שבט יהודה. באמצע המאה הקודמת, זכה המקום לפרסום חובק עולם בזכות הכתבים העתיקים שהתגלו במערה סמוכה לאתר. הכל החל בשנת 1947, בעת שרועה צאן בדואי שהסתובב באזור זרק אבן לתוך מערה בניסיון להוציא ממנה עז שהתחבאה בה. האבן פגעה בכד חרס וניפצה אותו, וכך נחשפו מולו גווילי עור של שלוש מגילות – מגילת ישעיהו, מגילת "פשר חבקוק" ומגילת "סרך היחד".
השמועה פשטה במהירות, ובתוך זמן קצר פקדו את המקום בדואים נוספים שחיפשו ואיתרו מגילות נוספות, בהן מגילת "מלחמת בני אור בבני חושך", מגילת ההודיות, מגילת ישעיהו ב' ומגילה חיצונית לספר בראשית. סיפור גילוי המגילות הסעיר את דמיונם של חוקרים, היסטוריונים וארכיאולוגים בעולם כולו, ובמהרה החל מבצע לסקירת מערות מדבר יהודה, שבסופו התגלו כ-900 מגילות הכתובות בעברית, יוונית וארמית. רובן היו מקוטעות, ולמעשה, מחקרן נמשך גם בימים אלו.
תושבי קומראן האמינו כי כל אדם נולד "בן אור" או "בן חושך", כך שגורלו נקבע מראש. את עצמם את ראו כ"בני אור", ואף פעלו בהתאם ללוח שנה שהתבסס על השמש – וממנו נגזרו מועדי חגיהם. במגילה שנמצאה מופיעה נבואה אפוקליפטית על המלחמה האחרונה והסופית בין כוחות הטוב – "בני האור", לכוחות הרוע – "בני החושך", ובסופה ינצחו "בני האור" ויביאו לביעור הרוע מן העולם. על פי המגילה, המלחמה מול "בני החושך" עתידה להתרחש כשישובו "בני האור" מ"מדבר העמים" אל ירושלים, ולהימשך שש שנים – ולאחריה תתרחש מלחמה נגד "מלכי הצפון" שתימשך עוד 29 שנים.
הטקסטים המובאים במגילות, כמו גם השרידים והממצאים שהתגלו ביישוב הקדום קומראן, מעידים על כך שכאן ככל הנראה ישבו בני כת האיסיים – שזכו לשמות נוספים כמו "כת מדבר יהודה" או אנשי ה"יחד". הם חיו חיים סגפניים, תוך שימת דגש ניכר על אורח חיים שיתופי, והעבירו חלק ניכר מזמנם בלימוד כתבי הקודש, סעודות וטבילה במקוואות. כת האיסיים תוארה בידי ההיסטוריונים של שלהי ימי בית המקדש השני במאה הראשונה לספירה – בהם פילון האלכסנדרוני, יוסף בן מתתיהו ופליניוס הזקן – ועם פתיחתן של המגילות התברר שרב הדמיון, גם אם אינו מלא, בין תיאוריו של יוסף בן מתתיהו לבין מנהגי הקבוצה שישבה בקומראן. מעריכים כי מספרם עמד על 200-150 איש, והם התגוררו בקומראן במשך כ-200 שנה, עד לשנת 68 לספירה. גורלם לאחר שנה זו נותר עדיין תעלומה.
לפני כחצי שנה נפתח למרגלות מצוק ההעתקים "שביל המגילות" שאורכו 1.6 קילומטרים ומסלולו גדוש בתצפיות אל עבר כמה מהמערות שבהן התגלו המגילות הגנוזות – ובסופו של דבר הוא מתחבר אל הגן הלאומי קומראן.
איך מגיעים? מכביש 90 בצפון ים המלח פונים בצומת קליה מערבה. נוסעים לכיוון קיבוץ קליה (אך לא מגיעים אליו) ומחפשים אחר השלט המפנה אל "שביל מגילות (חנייה צפונית)". ניתן לחזור באותה הדרך או לשלוח נהג לנקודת הסיום בחנייה הדרומית, ועדיף – בחניית גן לאומי קומראן. השביל מסומן בצבע ירוק.
מתי הכי מומלץ? כל השנה, אך לא בימים שבהם יש עומסי חום כבדים או קיימת אזהרת שיטפונות.
הכניסה? הטיול ב"שביל המגילות" ללא תשלום וללא צורך בתיאום מראש. הכניסה לגן הלאומי קומראן בתשלום: 29 שקלים למבוגר, 15 שקלים לילד – ויש להירשם לביקור מראש באתר רשות הטבע והגנים.
מנזר מר סבא
מה רואים כאן? מנזר מר סבא המרשים, הבנוי על צוק במדרון נחל קדרון שבצפון מדבר יהודה, נקרא על שם מייסדו הנזיר סבאס ופעיל כמעט ברציפות זה כ-1,500 שנה. סבאס, שנולד בשנת 439 בקפדוקיה שבמרכז טורקיה והגיע בגיל 17 לירושלים, פעל במשך כחמישים שנה להקמת מיסיונים ומנזרים בארץ ישראל ונחשב לדמות החשובה ביותר מבין נזירי המדבר של התקופה הביזנטית. במהלך תקופה זו נבנו ברחבי מדבר יהודה כ-60 מנזרים שבהם התגוררו מאות נזירים. הנזירים שהגיעו למדבר, רובם מאירופה, כינו אותו "המדבר של העיר הקדושה" בשל קרבתו היחסית לירושלים ומשום שזהו המרחב שבו פעלו גיבורי העבר שעליהם קראו בתנ"ך ובברית החדשה – החל מנביאי ישראל ועד לישו ושליחיו. בנוסף, מדבר יהודה סיפק לנזירים את התנאים המיטביים להתבודדות הנדרשת לאורח חייהם הצנוע.
סבאס נחשב לבן הדור השלישי של נזירי המדבר, אחרי דורותיהם של חריטון ואותימיוס. לאחר מות מורו אותימיוס, החל סבאס לחיות במערה במצוק נחל קדרון כמתבודד. סביבו התקבצו נזירים נוספים במערות הסמוכות, ועוד בימי חייו התפתח מול המערות הללו מנזר שמספר נזיריו הגיע למאות. בתקופה הצלבנית עבר המנזר תנופת בנייה גדולה, שכללה הקמת חומה חיצונית ומגדל שמירה. במאה ה-19 עבר המנזר שיפוץ נרחב באמצעות כספי תרומות מרוסיה.
מדי שנה בערב ה-17 בדצמבר, יום מותו של סבאס והיום השלישי לטקסים ולתפילות לזכרו, נוהגים הנזירים להדליק נרות במערות מול המנזר שבהן חיו פעם ראשוני הנזירים. שיאו של ערב זה הינו הצטרפותו של הפטריארך היווני אורתודוקסי לתפילה. בשנים האחרונות, הפך הטקס לחג של ממש שנמשך כמה ערבים ברצף ובמסגרתו מגיעים בדואים מהסביבה ומדליקים במערות מאות נרות – והמראה המרהיב מושך למקום המוני מטיילים.
איך מגיעים? נוסעים על כביש 1 מירושלים לכיוון ים המלח. כ-12 ק"מ מזרחית לצומת מישור אדומים פונים ימינה לפי השילוט ל"נבי מוסא". ממשיכים בנסיעה של כ-13 ק"מ עד שמגיעים לסימון שבילים כחול, שם יש לפנות ימינה לדרך עפר. אחרי 3.5 ק"מ מגיעים אל עלייה תלולה שאינה מתאימה לרכב רגיל – וכאן מומלץ לחנות ולהמשיך ברגל. בעלי רכב שטח יכולים להמשיך עוד כ-1.3 ק"מ ואז לפנות שמאלה על פי הסימון האדום אל ראש גבעה שממנה יוצא שביל המוביל לתצפית על המנזר.
השטח מחורץ בעשרות שבילים לא מסומנים שמובילים אל דרכים ללא מוצא, ולכן לא מומלץ לנסוע לבד וללא ליווי של מישהו שכבר ביקר במקום ומכיר את הדרך. שימוש בווייז ככל הנראה יכוון את הנסיעה בכביש הסלול מבית לחם – אך בשום אופן אין לנסוע בדרך זו העוברת בשטח A.
כדי להגיע בערבי "חג הנרות" לתצפית על הנרות יש לרדת לנחל קדרון בירידה תלולה שרובה מדרגות, ולעבור על הגשר אל הצד השני סמוך למנזר.
מתי הכי מומלץ? כל השנה. "חג הנרות" מצוין בערבים סביב התאריך 17 בדצמבר.
הכניסה? ללא תשלום, אך בשל נסיעה בשטח אש נדרש תיאום עם צה"ל. בערבי "חג הנרות" ייתכן שייגבה תשלום עבור חניה. בימי חג הנזיר סבאס אין כניסה אל המנזר עצמו. למנזר לא מתאפשרת כניסת נשים בכל ימות השנה.
הרודיון
מה רואים כאן? ההרודיון, השוכן בספר מדבר יהודה, היה ארמונו הפרטי של המלך הורדוס והוא גם מקום קבורתו. האתר כלל שני מתחמים: האחד הוא המבצר הבנוי בתוך הר מלאכותי בחלקו ובו חומה כפולה, מגדלי שמירה חזקים ושרידי הארמון המפואר ובית המרחץ – והשני הוא העיר הקטנה שלמרגלות ההר ובה בריכת מים, מסדרון קשתות מונומנטלי וארמון רחב ידיים שבו אירח הורדוס את אורחיו החשובים ביותר. במרד הגדול וכן במרד בר כוכבא התבצרו בהרודיון יהודים שנלחמו בכוחות הרומאים.
איך מגיעים? בווייז: פארק (גן לאומי) הרודיון. למגיעים מירושלים: לפני הכניסה לשכונת הר חומה פונים בכיכר ימינה, נוסעים כ-7 ק"מ בכביש מס' 398 מהר חומה לכיוון תקוע-נוקדים וכ-2 ק"מ לפני צומת תקוע פונים שמאלה בעקבות השילוט להרודיון עד מגרש החנייה.
למגיעים ממרכז הארץ דרך צומת עמק האלה: נסיעה בכביש מס' 375 עד ביתר עילית, המשך בכביש מס' 60 עד צומת אפרת ומשם אל כביש מס' 3157 ואל כביש 356 לכיוון תקוע-נוקדים.
מתי הכי מומלץ? כל השנה.
מצדה
מה רואים כאן? מצדה הייתה המעוז האחרון של לוחמי החירות היהודים מול הצבא הרומי, והיא מסמלת את אחריתה של ממלכת יהודה בסוף ימי בית המקדש השני ואת חורבנה האלים. על במת ההר שרידי ארמונות פאר מתקופתו של המלך הורדוס ועדות אילמת למצור הרומי והסוף המר. האירועים ההיסטוריים הדרמטיים שאירעו במצדה בתקופת המרד הגדול מתוארים בפירוט רב בספרו של יוסף בן מתתיהו "מלחמת היהודים". על פי הספר, כבר לפני חורבן בית המקדש השני תפסו מורדים יהודים מכת הסיקריים הקנאית את מצדה, וממנה יצאו לגיחות שוד אל יישובים באזור ים המלח. אחרי חורבן ירושלים הצטרפו אליהם יהודים נוספים שנמלטו מהעיר. הלגיון העשירי הרומאי הטיל מצור ממושך על מצדה והקים סביבה שמונה מחנות צבאיים. לאחר קרבות נואשים על חומות המבצר ושאפסה תקוות המורדים להסיר את המצור, הם בחרו להתאבד ולא לסיים את חייהם כעבדים.
איך מגיעים? בווייז: גן לאומי מצדה. לאתר שתי כניסות – האחת מכיוון מזרח, משם העלייה דרך הרכבל או רגלית דרך "שביל הנחש" התלול שמתאים רק למטיבי לכת; השנייה מכיוון מערב, משם העלייה רגלית דרך "שביל הסוללה" המתון. ניתן לתכנן מסלול הכולל גם את "שביל הרץ".
מתי הכי מומלץ? כל השנה. בימים שבהם עומס חום כבד, העלייה הרגלית דרך "שביל הנחש" עשויה להיסגר – ועלייה מכיוון ים המלח תתאפשר ברכבל בלבד. מומלץ מאוד לעלות לאתר לפני הזריחה כדי לצפות בשמש עולה מעל ים המלח.
תל ערד
מה רואים כאן? תל ערד הוא אתר ארכיאולוגי מרשים בבקעת ערד, שחוצצת בין בקעת באר שבע למדבר יהודה. למרגלות התל משתרעים שרידיה של עיר כנענית עתיקה מוקפת חומה, ובראשו מצודה מקראית ובליבה מקדש יחיד במינו, וכן מאגר מים שניקז את מי הגשמים.
ערד הייתה עיר כנענית גדולה ומבוצרת. הסיור בגן הלאומי עובר בבתי ארבעת המרחבים המאפיינים את העיר הכנענית – באר המים של העיר, מבני הפולחן והארמון, החומה ושעריה. משם מעפילים במתינות לתל המצודות המקראי הנישא מעל העיר, ובו מקדש יהודאי מן המעטים המוכרים מתקופת המלוכה. סמוך לו נמצא מאגר המים שאליו ניתן לרדת בגרם מדרגות.
מהתל יש תצפית היקפית על מדבר יהודה, על דרום הר חברון ועל הנגב, וסביבו ריכוז מרשים של אירוס שחום הפורח בסוף החורף.
איך מגיעים? בווייז: גן לאומי תל ערד. בצומת תל ערד על כביש 31 פונים צפונה לכביש 80 ונוסעים כ-2 ק"מ עד הפנייה שמאלה אל הגן הלאומי.
מתי הכי מומלץ? כל השנה. בחורף התל וסביבתו יפים במיוחד ומכוסים עשבייה ירוקה, באמצע מרץ פורח בשטח האירוס השחום.
תל באר שבע
מה רואים כאן? תל באר שבע הוא תל מקראי חשוב – אחד משלושה תלים עתיקים שאונסק"ו כלל ברשימת אתרי המורשת העולמית, אשר מהווים דוגמה להתיישבות בארץ ישראל בתקופת הברונזה ובתקופת הברזל, ולמעשה משקפים את מרחב החיים שבו פעלו אבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב.
האתר נמצא בלב בקעת באר שבע, ומשקיף על כל מרחבי הנגב הצפוני ועל העיר באר שבע המודרנית. מקום זה, בין "ארץ המזרע" מצפון ל"ארץ הישימון" מדרום, היה גבולה הדרומי של כנען, והתל עצמו שוכן בין נחל באר שבע לנחל חברון – שני מקורות המים של תושביו.
בסיור במקום רואים את הבאר העמוקה בארץ (70 מטר עומקה) אשר ממוקמת דווקא מחוץ לעיר, בנוסף למפעל המים הגדול והמרשים אשר משולב בביצורי העיר. במפעל שלושה חלקים – פיר מדופן באבנים בעומק של כ-20 מטרים ובדפנותיו גרם מדרגות, מאגר חצוב בסלע בנפח 700 מ"ק ותעלת הזנה שהובילה אליו את מי השיטפונות שזרמו בנחל חברון. המפעל יצא מכלל שימוש בשלהי התקופה ההלניסטית, כנראה עקב רעידת אדמה שסתמה את התעלה.
איך מגיעים? בווייז: גן לאומי תל באר שבע. פנייה ימינה מכביש 4060 דרומית לעומר ולפני הכניסה ליישוב הבדואי תל שבע.
מתי הכי מומלץ? כל השנה.
צריף בן גוריון
מה רואים כאן? צריף בן גוריון הוא צריף המגורים בקיבוץ שדה בוקר, אשר שימש את ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ורעייתו פולה בשנים 1973-1953. בשנת 1953 החליט בן גוריון לפרוש מתפקידיו כראש ממשלה ושר ביטחון ועבר להתגורר בקיבוץ בנגב. צעד זה נבע בין היתר מרצונו לקדם את ההתיישבות בנגב על ידי דוגמה אישית, לאחר שניסיונותיו הקודמים לסחוף המונים לנגב כדי "להפריח את השממה" נכשלו.
לאחר מותו של בן גוריון ב-1973 הפך הצריף, שנשמר בדיוק כפי שהיה ביום מותו, למוזיאון. זאת בעקבות צוואתו שבה כתב: "אבקש כי המבנה בשדה בוקר אשר שימש כמקום מגורי עד ליום פטירתי יישמר בצורתו הנוכחית על כל הריהוט, הספרים וכתבי העת המצויים בו". בצריף חדר עבודה ובו כ-5,000 ספרים בתשע שפות ובנושאים מגוונים כמו היסטוריה, גיאוגרפיה, יהדות ועוד. בחדר האורחים מוצגים סמלי המדינה: מפת ארץ ישראל, דגל ישראל, העתק מגילת העצמאות, וסמל המדינה – לצד תמונות של בני המשפחה, חפצים ומזכרות מהמזרח ומקהילות יהודיות שונות מהארץ ומהעולם. התמונה היחידה בחדר השינה של דוד בן גוריון היא תמונתו של מהטמה גנדי. ליד מיטתו מונחות ערמת ספרים ונעלי הבית. כל אלו ועוד הם החפצים המקוריים שהושארו במקום כפי שביקש.
איך מגיעים? בווייז: צריף בן גוריון. למגיעים מצפון – פנייה שמאלה מכביש 40 אחרי הפנייה לקיבוץ שדה בוקר.
מתי הכי מומלץ? כל השנה.
עבדת
מה רואים כאן? עבדת הייתה העיר המרכזית על ציר המסחר הנבטי שבין פטרה לנמל עזה, המכונה "דרך הבשמים". הרבה לפני eBay ועלי אקספרס, היה העולם המערבי של העת העתיקה – יוון ורומא – מעוניין במוצרים מהמזרח. "דרך הבשמים" הייתה אחת מדרכי המסחר החשובות והיא התפתלה לאורך כ-2,000 ק"מ מדרום חצי האי ערב עד נמל עזה שלחופי הים התיכון. הדרך קיבלה את שמה בזכות הבשמים – בעיקר מור ולבונה – שהובלו בה על גבי שיירות גמלים. יעד הסחורות: המקדשים באירופה, שם היה צורך להתגבר על הריחות הלא נעימים שנגרמו כתוצאה מהקרבת קורבנות לאלים. שיא הפעילות ב"דרך הבשמים" היה בין המאה הראשונה לפני הספירה ועד שלהי המאה הראשונה לספירה, אז שלטו בדרך השבטים הנבטים שבירת ממלכתם הייתה העיר פטרה שבירדן.
עבדת נוסדה על ידי הנבטים במאה ה-3 לפני הספירה על גבעה גבוהה מעל נחל צין, ונקראה על שם המלך הנבטי עבדת שנחשב לאחר מותו לאל – ועל פי חלק מכתבי ההיסטוריונים מהעת העתיקה, אף נקבר בה. בעיר נמצאו שרידי מבנים ומקדשים וכן בית מלאכה לכלי חרס. היא המשיכה להתקיים גם לאחר הכיבוש הרומי וכן בתקופה הביזנטית – אז הגיעה לשיא פריחתה ונהנתה מתמיכה כלכלית וצבאית בהיותה עיר-גבול לאימפריה. בשנת 630 פקדה רעידת אדמה את העיר, והיא ננטשה.
איך מגיעים? בווייז: גן לאומי עבדת. לבאים מצפון – פנייה שמאלה מכביש 40, בין שדה בוקר למצפה רמון.
מתי הכי מומלץ? כל השנה.
אורחן מור (מואה הנבטית)
מה רואים כאן? נקודה מעניינת נוספת על "דרך הבשמים" נמצאת בערבה התיכונה – אורחן מור, שהוקם בצומת החשוב שבו נפגשה "דרך הבשמים" עם "דרך הערבה" שנמשכה ממפרץ אילת ועד ים המלח. במקום התקיים יישוב נבטי עשיר בין המאה ה-3 לפני הספירה למאה ה-3 לספירה, והתגלו בו בין היתר שרידי חאן גדול שבו התארחו שיירות הסוחרים שצעדו בדרך, בית מרחץ לשימוש אורחי החאן, מצודה בגובה 2 מטרים ששמרה על החאן, מקדש, חנות ומתקני חקלאות מדברית ובהם בריכת אגירה מטויחת, אמת מים ובית בד יחיד מסוגו בארץ להפקת שמן זית בסגנון רומאי.
על עושרם של תושבי המקום מעידים בין היתר גלעיני אפרסקים שהתגלו בין השרידים העתיקים. מקורו של האפרסק הוא מסין, ובתקופת קיומו של היישוב באורחן מור כלל לא גידלו אפרסקים מחוץ לסין – ובוודאי שהיה זה בלתי אפשרי לגדלו בתנאי האקלים של הערבה, משום שהאפרסק זקוק לקור. מכאן, שתושבי אורחן מור ייבאו אפרסקים מסין דרך "דרך המשי" – דבר שמעיד על עושר כלכלי רב, מאחר שעלותו באותה תקופה הייתה גבוהה מאוד והוא נחשב לפרי מותרות נדיר במזרח התיכון ובאירופה.
בעבר זוהה המקום עם היישוב הנבטי מואה בגלל השם הבדואי שלו "מוית עוואד" – אבל מכיוון שהשם "מואה" מופיע גם בתקופה הביזנטית, ובמקום לא נמצאו שום שרידים ביזנטיים, הוחלט להעניק לו שם רשמי חדש – אורחן מור.
אתרי "דרך הבשמים" בארץ הוכרזו בשנת 2005 כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, תחת השם הקיבוצי "דרך הבשמים – ערי מדבר בנגב". בהכרזה נכללו ארבע הערים הנבטיות – עבדת, ממשית, חלוצה ושבטה – וכן כמה מצודות וחאנים, אבני מיל, קטעים מהדרך העתיקה שהשתמרו ושרידים נוספים. עם זאת, עד לאחרונה היו קטעים משמעותיים מ"דרך הבשמים" סגורים בפני ציבור המטיילים – חלקם עוברים בשטחי אש, וחלקם עוברים בשמורות טבע סגורות ואינם שבילים מסומנים. לפני כחצי שנה הושק פיילוט שבמסגרתו יתאפשר הטיול בשניים מהמקטעים שעד כה היו סגורים לציבור באמצעות מנגנון "אישורי מסע" בהרשמה דיגיטלית דרך אתר רשות הטבע והגנים. שני המסלולים שנבחרו לפיילוט הם המקטע ברמת נקרות, בין מפער נקרות למצד ובור נקרות, שאורכו כ-7 קילומטרים, וכן המקטע מנפתול נחל עומר לאורחן מור שאורכו כ-2 קילומטרים.
37 צפייה בגלריה
דרך הבשמים העתיקה יורדת מאורחן מור אל נחל קצרה במקטע שדורש "אישור מסע" מיוחד
(צילום: גלעד כרמלי)
37 צפייה בגלריה
דרך הבשמים בין אורחן מור לנפתול נחל עומר במקטע שנפתח במסגרת הפיילוט
(צילום: גלעד כרמלי)
איך מגיעים? פנייה מערבה מכביש 90 אל סימון שבילים שחור, דרומית למושב צופר. משם נסיעה של כ-3 קילומטרים ברכב שטח, או הליכה רגלית בדרך עפר נוחה.
מתי הכי מומלץ? בסוף הסתיו, בחורף או בתחילת האביב. לא בימים עם עומסי חום כבדים ולא בימים שבהם קיימת אזהרת שיטפונות.
הכניסה? ללא תשלום. ביקור באורחן מור בלבד – ללא צורך בתיאום; טיול במקטע "דרך הבשמים" בין אורחן מור לנפתול נחל עומר – בהרשמה מראש דרך מנגנון "אישורי המסע" (פרמיט) באתר רשות הטבע והגנים.
הר כרכום
מה רואים כאן? בהר כרכום, שמזדקר לגובה של כ-800 מטר מעל פני הים בנגב הדרומי ונצפה ממרחקים, התגלו במהלך השנים לא פחות מ-1,200 אתרים ארכיאולוגיים. בהר נמצא גם אחד מריכוזי הציורים החרותים בסלע הגדולים בארץ, עם כ-44 אלף ציורי סלע שהתגלו בשטחו. החרותות נעשו בידי אמנים קדומים, שחשפו בעזרת שבירת קרום הפטינה הכהה את הסלע הבהיר שמתחת – וכך יצרו דמויות וסמלים שונים. על החרותות עצמן אפשר להבחין בתמונות של מחזות ציד, בציורי בעלי חיים, בכתובות בשפה התמודית (שפה שמית עתיקה שנכחדה), ובמגוון עצום של סמלי פולחן שונים, בהם אפילו מנורת שבעת הקנים וציור המזכיר את לוחות הברית.
פרופ' עמנואל ענתי, מהחוקרים הבולטים של הר כרכום, גיבש בעקבות מחקריו על אודות הממצאים הרבים על ההר התיאוריה ולפיה זהו למעשה "הר סיני", "הר האלוהים" המקראי – תיאוריה שנחשבת עד היום לשנויה במחלוקת. אחת הנורות המהבהבות ביותר נדלקה אצל פרופ' ענתי עם גילויו של מקדש פתוח קדום למרגלות ההר ובו 12 מצבות אבן. להשערתו, מדובר במזבח שמתואר בספר שמות שהוקם על ידי משה למרגלות הר סיני – ומסמל את 12 שבטי ישראל. עוד גילה פרופ' ענתי בהר מקדש פליאוליתי – כלומר מקדש מתקופת האבן הקדומה – שנחשב לאחד הקדומים בעולם.
אך בשנים האחרונות גולת הכותרת של הביקור בהר איננה האתרים הארכיאולוגיים הללו, אלא תופעת "הסנה הבוער", שמתרחשת רק בתקופת "היום הקצר ביותר בשנה" בשנה ומושכת אליה בכל שנה מאות מבקרים. בשעה 12:00 בצהריים, כאשר השמש נמצאת בזווית הנמוכה ביותר מול כדור הארץ, פוגעות קרני השמש הנמוכות בחלל הפנימי של אחת המערות הקטנות בצלע ההר, ובאופן נדיר, הקיר הפנימי של המערה העשוי גבישים טבעיים מבצע באופן טבעי החזרה של קרני האור – ויוצר סביב פתח המערה אפקט אופטי בולט של אור זרחני בצבע כתום, הנראה כמו להבת אש.
הר כרכום הוא שמורת טבע מוכרזת, על כן ציורי הסלע מוגנים ואין לקחת אותם מהמקום בשום אופן. כמובן שגם אין לפגוע בהם או בסלעים אחרים בשטח, לא להזיז שום אבן ולא להוסיף ציורים חדשים משלכם.
איך מגיעים? ההגעה מכביש 40 מצריכה נסיעה ארוכה מאוד בדרכי 4X4 ארוכות, מפותלות ולעתים קשות למעבר – ובלתי אפשרי להשלים את הטיול ביום אחד. הנסיעה עוברת בתוך שטח אש פעיל, ולכן הטיול אפשרי רק בחגים ובסופי שבוע או בתיאום עם צה"ל. דרך כביש 10 הנסיעה מתקצרת משמעותית, אך עדיין אפשרית רק באמצעות רכב שטח: מהכביש פונים מזרחה אל דרך ג'יפים מסומנת באדום המובילה לאחר כ-10 קילומטרים אל החניון שלמרגלות ההר.
מהחניון יוצאים שני מסלולים רגליים – קצר (עלייה בשביל הכחול וירידה בירוק) וארוך (עלייה בשביל הכחול וירידה בשחור) – ושניהם מעגליים. השביל הכחול העולה אל ההר מוביל אל ריכוז מרשים של חרותות סלע, שאחריו פיצול שבילים: השביל הירוק פונה מערבה, עובר מעל מפל נחל כרכום והגב שמעליו ויורד חזרה לחניון הלילה.
השביל הכחול (למסלול הארוך) ממשיך מזרחה לתצפית מרהיבה על אגן נחל פארן ועל הר צוריעז – ומשם למקדש הפליאוליתי. מנקודה זו ממשיכים בשביל מסומן שחור, החוזר מערבה ויורד על שלוחה מתונה בחזרה לחניון הלילה. בין סיום הירידה לחניון נמצא המזבח ובו 12 המצבות.
מתי הכי מומלץ? כל השנה, אך לא בימים שבהם עומסי חום כבדים ולא בימים שבהם קיימת אזהרת שיטפונות. תופעת "הסנה הבוער" מתרחשת רק סביב היום הקצר ביותר בשנה ב-21 בדצמבר.
הכניסה? ללא תשלום – אך בתיאום עם צה"ל בשל הנסיעה בשטח אש, או במועדים שבהם צה"ל פותח את כביש 10 לתנועת אזרחים: בחגים ואחת לחודש בימים שישי ושבת בין השעות 8:00 בבוקר עד 17:00 אחר הצהריים. מועדי הפתיחה מפורטים באתר תיירות הר הנגב.
