"טוביה מגדל עדיין איריסים שחורים ונדירים", נכתב בשירה של נעמי שמר, שמתאר איך בכל שנה בסתיו "הרוח המטורפת בגני עורפת את מיטב השושנים". לפני 73 שנה היה זה טוביה קושניר, שהתגייס לפלמ"ח ונהרג במלחמת העצמאות. רק בן 24 במותו, אך כבר הספיק לזקוף לזכותו שורה של גילויים בחקר הטבע של ארץ ישראל – חלקם עם חשיבות בקנה מידה עולמי.
"הוא גילה כ-30 מיני פרחים שלא היה ידוע עד אז שהם קיימים בישראל, ועוד שלושה פרחים חדשים שלא היו ידועים כלל למדע קודם לכן", מספר הבוטנאי פרופ' אורי קושניר, שהיה בן 5 כשאחיו הגדול טוביה הצטרף אל שיירת הל"ה שנועדה לסייע לגוש עציון שהיה מנותק – ונהרג בקרב ב-16 בינואר 1948 יחד עם כל שאר חברי השיירה, לאחר שזו התגלתה על ידי ערבים מאזור הכפר צוריף.
טוביה קושניר נולד בירושלים ב-1923, בנם הבכור של אסתר ושמעון קושניר – חלוצים שעלו ארצה בעלייה השנייה והתיישבו בכפר יחזקאל שבעמק יזרעאל. כבר כילד החל להתעניין בטבע, ערך ניסויים מדעיים ביתיים עם פרחים ויצר קשר עם בוטנאים שונים לצורך החלפות מידע ואוספים. פרח שהוא מצא בטיול בנחל יגור ושלח לאוניברסיטה העברית התגלה כמין חדש למדע וזכה לשם שום החורשים.
השושן הצחור, הכרכומים והסתוונית
כשהיה בן 16 עורר קושניר הדים בעולם הבוטניקה כשגילה בכרמל את השושן הצחור – אחד מפרחי הבר הנדירים ביותר בארץ. בתחילת המאה ה-20 נדמה היה כי הצמח, שככל הנראה היה נפוץ בעבר, נכחד לחלוטין מהארץ - וניסיונותיו של הבוטנאי אהרון אהרונסון לאתרו עלו בתוהו. בהמשך התגלה בצל של שושן צחור ברכס פקיעין שבגליל העליון, אך גילוי הפרח גם בכרמל על ידי קושניר היווה פריצת דרך משמעותית.
במסורת היהודית השושן הצחור מזוהה עם "השושנה בין החוחים" שמוזכרת ב"שיר השירים", מאחר שתקופת פריחתו היא באביב המאוחר, כאשר רוב הפריחה העונתית כבר הסתיימה והכל מסביב כבר מצהיב. חוקרים טוענים שהשושן הצחור היה גם ההשראה לעיצוב ולשיוך היהודי של סמל מגן הדוד. על מנורת המשכן, מתחת לכל נר היה פרח - שושן - ובמבט מלמעלה נראית הצורה שיוצרים עלי הכותרת כמגן דוד.
על פי המסורת הנוצרית, כשהגיע המלאך גבריאל לבשר למרים כי היא הרה ותלד את בנו של האלוהים, הוא הגיש לה שושן צחור. חשיבותו של הפרח כסמל בדת הנוצרית גרמה לאיסוף ולעקירה רבה של בצלי שושן צחור בארץ ישראל על ידי צליינים שהגיעו מאירופה, החל מכיבוש הארץ על ידי הצלבנים במסע הצלב הראשון – מה שהביא את הפרח לסף הכחדה.
המסלול המומלץ אל פריחת השושן הצחור: נחל כלח | עונת הפריחה: סוף אפריל-תחילת מאי | לפרטים נוספים – הקליקו.
בהמשך גילה קושניר גם שלושה מיני כרכומים כמינים חדשים לישראל: את הכרכום הצהבהב הוא מצא לראשונה באזור צוק מנרה, את הכרכום הנאה הוא מצא באזור חלחול שבהרי יהודה, ואת הכרכום הארצישראלי הוא איתר לראשונה באזור רמאללה. בהמשך גילה בצפון הארץ גם את הדבורנית הגדולה – סוג של סחלב בר שהיה מוכר עד אז רק מהרי יהודה.
באזור ההרודיון הוא אף גילה מין חדש של סתוונית שלא היה מוכר כלל למדע קודם לכן – וזכה להיקרא על שמו: סתוונית טוביה.
הסתווניות פורחות בסתיו, ופרחיהן פורצים ישירות מהאדמה היבשה ללא גבעול. אולם בניגוד לשאר מיני הסתוונית, שפרחיהם יוצאים מהקרקע לבדם וללא עלים – עליה של סתוונית טוביה יוצאים כבר במהלך פריחתה ואפשר לראות פרחים ועלים יחד בעת ובעונה אחת. העלים של סתוונית טוביה נבדלים מעלי מיני הסתוונית האחרים גם בכך שהם שעירים.
האתרים והמסלולים המומלצים אל פריחת סתוונית טוביה: אנדרטת חטיבת הנגב, נחל דימונה | עונת הפריחה: נובמבר-דצמבר.
האירוס שהוביל למעצר
אבל יותר מכל, כפי שמסגיר השיר של נעמי שמר, אהב טוביה קושניר אירוסים. "החוקר העברי הראשון של האירוסים", מגדיר אותו אחיו אורי, שמסביר: "הוא לא רק אסף וגידל אותם, אלא גם חקר את תורשת הצבעים שלהם ואת היחסים הבין-מיניים שלהם על ידי הכלאתם זה בזה ויצירת זרעים".
במהלך לימודיו באוניברסיטה העברית, הקים קושניר גן בוטני של צמחי בצל ופקעת בהר הצופים – ומקום מיוחד הוקדש למיני האירוסים השונים. לדברי אחיו, חלק מהאירוסים הללו שרדו עוד 20 שנה ב-46 ערוגות – והם נמצאו לאחר מלחמת ששת הימים והועברו לגן הבוטני בגבעת רם.
"היה חסר לו באוסף רק מין אחד של אירוס – האירוס השומרוני", מספר אחיו. "הוא קרא בספר של החוקר דינסמור שהוא פורח באזור הר גריזים, אז הוא לקח שניים מחבריו כדי לנסות למצוא אותו". השלושה הגיעו באוטובוס לשכם, ומיד התאספו סביבם המוני צעירים ערבים. שוטרים בריטים הניסו אותם משם, אך העבירו אותם לחקירה.
"בחקירה הם סיפרו לקצין הבריטי שהם סטודנטים והם מחפשים אירוסים. הוא כמובן לא האמין להם והם נשארו במעצר", מספר אורי קושניר. "בהמשך הגיע קצין בכיר לחקור אותם, והם הפגינו באוזניו בקיאות בוטנית מרשימה. הקצין הבכיר אמר שהוא מאמין להם כי כבר הראו לו בעבר את האירוס המדובר – ולקח אותם אל ריכוזי הפריחה".
ה"אירוס השומרוני" הוא למעשה תת-מין של האירוס ההדור – שפורח כל שנה בדיוק בפסח ונחשב למרהיב שבאירוסי ישראל. האירוס ממין זה התפרסם בשנת 1882 בספרו של הבוטנאי השווייצרי וויליאם בארביי. באותן שנים שוכללה טכנולוגיית הדפסת התמונות הצבעוניות, ותמונת הצבע של הפרח שפרסם בארביי הדהימה את האירופאים – וגננים מהיבשת ביקשו להשיג שתילים שלו "בכל מחיר".
החוקר ומדריך הטיולים מיכה "מייק" לבנה מציין בספריו כי ברשומות של נמל עכו מופיע ייצוא של אלפי שקים של קני-שורש של אירוס הדור, וכי מסופר כי כפרים שלמים בצפון חדלו מעבודותיהם האחרות ויצאו לחפש ולעקור אירוסים כדי לספק את הביקוש באירופה.
אולם האירוסים פרחו בגינות באירופה שנה-שנתיים ולאחר מכן מתו, והסברה הייתה שהאירוס ההדור נכחד מן העולם. למרבה המזל, המלקטים לא הצליחו לגלות את כל הפרטים של האירוס ההדור – ואוכלוסיות אחדות ומבודדות שלו שרדו במזרח הגליל העליון, בעמק החולה ובשומרון.
האתרים והמסלולים המומלצים אל פריחת האירוס ההדור: בשומרון – מעיין אירוס השומרון ליד איתמר, עין ג'אהיר; בגליל – נחל דישון, הר מלכיה, איילת השחר | עונת הפריחה: תחילת אפריל | לפרטים נוספים – הקליקו.
"עקבות חיים שאבדו לפני 73 שנה"
ב-1946 יצא קושניר יחד עם עוד תשעה סטודנטים שלמדו איתו לסיור מחקר בהר הנגב הגבוה. במשך עשרה ימים הם צעדו באזורים שגם היום נחשבים לנידחים כמו בורות לוץ, הר רמון ונחל ערוד – במסגרת הסיור הראשון אי פעם של משלחת מחקר יהודית באזור. גם בסיור זה אסף קושניר פרח חדש לגמרי למדע – מין של אירוס עם פרחים תכולים שלא היה מוכר כלל עד אז.
לימים התברר כי מדובר באירוס נדיר במיוחד, שמכל העולם גדל רק בפסגות הגבוהות של הר הנגב, בהרי אילת ובהרי אדום – וגם הוא זכה להיקרא על שמו של קושניר: אירוס טוביה.
במהלך הסיור בנחל ערוד, הבחינו חברי המשלחת בעקבות של רכב שטח. "הם הבינו שהקדימה אותם באזור הזה משלחת חקר של חברת הנפט העיראקית שהגיעה לבחון אפשרויות לקידוחי נפט בנגב", מספר אורי קושניר. "על אחד הסלעים הם ראו שנחרטו כנפי חיל האוויר הבריטי ושמו של גדוד 49, שחייליו ליוו את המשלחת. אז כהתרסה ציונית טוביה החליט לטפס אל הסלע וחקק עליו מגן דוד ומתחתיו את המילה 'פלמ''ח'. בתחתית הסלע טוביה חרט גם את שמו", הוא מוסיף.
20 צפייה בגלריה
לפני החקיקה על הסלע בנחל ערוד
(צילום: פרופ' יעקב ורמן, מתוך הספר "מבצע עובדה" בהוצאת מדרשת שדה בוקר)
20 צפייה בגלריה
טוביה קושניר חורט את שמו בתחתית הסלע
(צילום: פרופ' יעקב ורמן, מתוך הספר "מבצע עובדה" בהוצאת מדרשת שדה בוקר)
20 צפייה בגלריה
טוביה קושניר וחבריו בזמן חקיקת הכתובת העברית על הסלע בנחל ערוד
(צילום: פרופ' יעקב ורמן, מתוך הספר "מבצע עובדה" בהוצאת מדרשת שדה בוקר)
20 צפייה בגלריה
הכתובת הסופית - פלמ"ח ומגן דוד
(צילום: פרופ' יעקב ורמן, מתוך הספר "מבצע עובדה" בהוצאת מדרשת שדה בוקר)
20 צפייה בגלריה
אורי קושניר יחד עם בניו אחי ואביב (משמאל לימין) ליד שמו החקוק של טוביה ז"ל בסלע בנחל ערוד
(צילום באדיבות אורי קושניר)
20 צפייה בגלריה
טוביה קושניר משקה גמל בסיור בנגב
(צילום: פרופ' יעקב ורמן, מתוך הספר "מבצע עובדה" בהוצאת מדרשת שדה בוקר)
20 צפייה בגלריה
טוביה קושניר (הכי שמאלי) וחבריו למסע הסטודנטים לנגב
(צילום: פרופ' יעקב ורמן, מתוך הספר "מבצע עובדה" בהוצאת מדרשת שדה בוקר)
20 צפייה בגלריה
אחי קושניר, אחיינו של טוביה, מטפס אל "סלע טוביה" בנחל ערוד
(צילום באדיבות אורי קושניר)
לפני שלושה שבועות יצא אורי קושניר עם שני בניו, אחי (על שם דודו המנוח טוביה) ואביב, לטיול מיוחד בהר הנגב הגבוה – בעקבות אותו סיור סטודנטים חלוצי שערכו טוביה וחבריו. "הכתובת האנגלית נשחקה, אבל הכתובת העברית נשארה עד ימינו, המטיילים קוראים לזה 'סלע טוביה'. אלה עקבות חיים שאבדו לפני 73 שנים. כשנה וחצי לאחר מכן הוא כבר נפל", הוא אומר בעצב.
"כשהוא חזר מהסיור בנגב הוא היה אצלנו וסיפר בהתפעלות על הפוטנציאל שיש לחבל הארץ הזה", נזכר אורי. "יעקב ורמן, שהיה חבר נעורים שלו ולימים פרופסור לביולוגיה, היה יחד איתו בסיור. והוא סיפר איך הם נתקלו ברועה צאן בדואי, שראה יהודים ומיד ברח. הם היו מוכי צמא, אז טוביה הזה ניגש עם הכובע טמבל והתחיל לחלוב מהעזים חלב", הוא מספר וצוחק.
האתרים והמסלולים המומלצים בעקבות הסיור בנגב: בורות לוץ, מעלה ערוד, הר רמון | עונת הפריחה של אירוס טוביה: סוף פברואר-תחילת מרץ | לפרטים נוספים – הקליקו.
20 צפייה בגלריה
טוביה קושניר וחבריו היו כאן ראשונים. מכתש רמון כפי שנשקף ממעלה ערוד
(צילום: גלעד כרמלי)
"מחבר המאמר נהרג בקרבות בסביבות ירושלים"
לקושניר היו הישגים משמעותיים גם בתחום הזואולוגיה – וב-1948, זמן קצר לפני מותו, פורסם בכתב העת היוקרתי Nature מחקר גנטי פורץ דרך שערך על חרקים ממשפחת הערצבים ("כלבי מים") - כשהוא בסך הכל סטודנט בשנה ג' לתואר ראשון בביולוגיה. המחקר היה לעבודה המדעית הראשונה בארץ ישראל בתחום האבולוציה, והתווה דרך לגילויים עולמיים בתחום עשרות שנים לאחר מכן.
"אמרו שהוא הקדים את זמנו", מציין אורי קושניר. אחרי מותו של טוביה, פורסם מאמרו בנושא מחקר הערצבים גם בכתב העת היוקרתי Journal of Genetics . העורך הנודע של כתב העת, פרופ' ג'.ב.ס. הלדיין, מגדולי הגנטיקאים בעולם של זמנו, הוסיף הערה בשולי מאמרו של קושניר: "מחבר המאמר נהרג במערכת הקרבות האחרונה בסביבות ירושלים – לקוראים תתברר בוודאות האבדה שנגרמה לביולוגיה במותו".
קושניר תרם תרומה משמעותית גם לחקר הצומח בחרמון – לאחר שאסף שם כ-400 מינים שונים של צמחים. בין היתר, אסף שם גם מין של פרפר כתום ויפהפה שלא היה מוכר עד אז בחרמון, ולמעשה גם לא נראה שם שוב מאז – ונקרא על שמו: נימפית טוביה. "אלה דברים שנשארו אחריו", אומר האח אורי. "האירוס, הסתוונית והפרפר שנקראו על שמו. אלה עדויות זיכרון לזכרו".
"הוא היה מדבר בבית המון על הפעילות שלו, זה היה התוכן הגדול של חייו", מוסיף אורי קושניר. "בחצר אצלנו הייתה פינה של אירוסים שהוא שתל וגם של צבעוני ההרים וחלמוניות. את האירוסים היה קשה לגדל והם לא החזיקו מעמד אחרי שהוא מת, אבל הצבעונים עוד המשיכו לפרוח 12 שנה אחרי מותו – וכל שנה הם היו עולים מהאדמה כמו נרות זיכרון. עד שגם הם נשארו מתחת לאדמה ולא עלו יותר".
