אל המעיין: לחרוש את רמת הגולן
(צילום: ניצן דרור )
ריחות הקיץ ממלאים את האוויר, וכולנו חולמים על חופש אמיתי ומפנטזים על טבילה מפנקת בבריכת מים קטנה ונסתרת של מעיין סודי, תחת עץ תאנה מלבלב ופרפרים צבעוניים. בישראל, ובדגש על רמת הגולן, יש מעיינות רבים ומופלאים, אולם הבעיה המרכזית בהגשמת החלום הרטוב של הקיץ היא הצפיפות שעלולה להיווצר סביב המעיינות המפורסמים, שעמוסים בעיקר בסופי שבוע.
אז כדי לא להסתכן בהידבקות בקורונה – וגם בשביל השקט והשלווה – החלטנו לצאת לשטח ולחפש מעיינות סודיים ונסתרים, שהדרך הקשה והמאתגרת אליהם תבטיח אינטימיות.
מי שלקח על עצמו את הובלת המשימה המורכבת הזאת הוא צחי כפרי, מורה דרך ומומחה בינלאומי לטיולים ברכבי שטח, שהבטיח לנו גן עדן אמיתי של מים צלולים ואבק דרכים בשבילים הנסתרים של דרום רמת הגולן, אל המעיינות הסודיים והמבודדים שאפשר להגיע אליהם רק עם רכבי שטח.
שעת בוקר מוקדמת בתחנת הדלק של קיבוץ האון ממזרח לכינרת. המוביל פרק בזהירות את ששת רכבי השטח, תדריך יציאה קצר עם דגש על זהירות משדות מוקשים, משקפי אבק ויצאנו לדרך. טסנו בשביל המאובק שעולה ישירות מקיבוץ האון אל רמת הגולן. בצד אחד גדרות עם שילוט באדום המזהיר מפני מוקשים, ובצד השני תהום עם הנוף המדהים של הכינרת. לכפרי יש המון סיפורים ומידע מעניין לשתף אותנו על ההיסטוריה של רמת הגולן, אבל אנחנו עם אבק בפה ופודרה בשיער, דורשים לקפוץ למים.
עין אי"ה
עין אי"ה הוא המעיין הראשון שעצרנו בו. מדובר בנביעה טבעית וטהורה המנוקזת לתוך בריכת אבני בזלת קלאסית בסגנון רמת הגולן, עם פינות צל ועצי תאנה מסביב.
הבריכה נבנתה לזכרו של סמל אילון יעקב ז"ל מסיירת גבעתי, והאתר הנקי והמטופח נראה כמו פרסומת לשמפו בגן עדן. רגע לפני שאנחנו קופצים למים אנחנו רואים צפרדעים שקופצות בתוך הבריכה, וכפרי נותן הוראות בטיחות: "בכל מעיין אנחנו נראה בעלי חיים, ואסור לנו לשכוח שזה הבית שלהם ואנחנו האורחים, וכשאתם יוצאים מהמים, אני ממליץ לכם לוודא שאין עליכם עלוקות".
אומנם זה לא היה בתכנון המקורי לקפוץ לבריכה עם עלוקות מוצצות דם, אבל החום הכבד וטעם האבק שנתקע בפה עשו את שלהם, ולאחר היסוס קצר קפצנו למים והיה מדהים. מי המעיין הקרים רעננו אותנו בתוך הנוף המרהיב של דרום רמת הגולן. אולי זאת אמונה טפלה ואולי לא, אבל כדי לא לאפשר לעלוקות המגעילות לטפס עלינו ולמצוץ דם קפצנו בלי הפסקה והשפרצנו מים לכל הכיוונים.
ביציאה מהמים עברנו מסדר עלוקות כדי לוודא שאף עלוקה לא נשארה על הגוף, לגמנו קפה שחור ומקצועי מהגזייה הקטנה והנאמנה שירון תנא, חובב המעיינות הסודיים, פינק אותנו בו - ויצאנו לדרך למעיין הנסתר הבא.
הגשר הסורי
בשלב השני של המסע הנסיעה הפכה למאתגרת ומלאת אדרנלין: ירידות תלולות על בולדרים גדולים, צמחייה סבוכה, ענפי עצים קוצניים שחוסמים את שולי הדרך הצרה ומעברי מים קסומים בוואדיות עמוקים וחסרי שם. עבור מי שחושב שהוא מכיר היטב את רמת הגולן, מדובר בחוויה מיוחדת מאוד.
בקצה הירידה התלולה אנחנו מזהים מבנה עתיק שהעצים וצמחי הבר מטפסים עליו, ועוטפים אותו כמו בסרט פוסט-אפוקליפטי. מתברר שזה הגשר הסורי הישן, מבנה מסתורי השייך למפעל המרושע להטיית המים שאויבינו הסורים ניסו לבצע בשנת 1964 במטרה לייבש את הכינרת.
מדובר באתר מרהיב ומרשים ביופיו, גשר אבן גבוה ואפרפר שנבנה מסלעי הבזלת המקומיים, ודרכו עובר נחל איתן עם בריכות של מים צלולים ועשרות דגיגים בצבעי כסף שזוהרים בשמש. החלזונות השחורים והקטנטנים שהקימו מושבה על גדותיו של הנחל מרמזים לנו כי באופן עקרוני המים נקיים וטובים לשתייה (מטעמי בריאות אין לשתות מהמים אלא במקרה חירום ולאחר הרתחה - א"ק).
המבנה המקושת מצל על הנחל, והתנועה פנימה לתוך הצל דומה לכניסה לחלל של קניון ממוזג. אפי פרץ, מורה דרך לטיולים בנסיעת שטח שהיה החלוץ של המשלחת שלנו והגיע בנסיעה מהירה לגשר הנטוש דקות ארוכות לפנינו, מקפיד שנשמור על ניקיון: "אני מבקש מכל מי שמגיע למעיינות הסודיים, אין כאן שירותי ניקיון, אז לא להשאיר לכלוך בשטח ולאסוף הכול בשקית, ובמהלך הנסיעה אל המעיין לא לרדת מהשבילים - יש סכנה של מוקשים".
וכפרי מוסיף: "למקום הזה אפשר להגיע רק עם רכבי שטח, וצריך להיות נהג מיומן ולהכיר את הדרך טוב כי זה יכול להיגמר לא טוב".
לאחר ההרצאה על מלחמת המים של סוריה וצפייה בקיני הסנוניות עשויי הבוץ, הגיע הזמן להיכנס ולבדוק את המים בנחל, שזרמו בקול פכפוך עדין ומילאו את התודעה בתענוג מתוק שמתקרב. אבל להפתעתנו, גם כאן לא היה מדובר ב"גן העדן המושלם לחובבי הטבילה במעיינות סודיים" - המים היו מאוד רדודים, וכדי להרטיב את כל הגוף היה צריך לזחול.
עין שוירח
לאחר שסיימנו עם המעיין הסודי השני, המשכנו בנסיעת שטח מאתגרת במעלה הוואדי בין מטעים מטופחים, שטחים חקלאיים עמוסים בתבואה ועדרי פרות חייכניות שרובצות סביב בורות מים. בדרך לא דרך, מהנה וקופצנית, הגענו לכביש סלול, ובנסיעה מהירה חזרנו למטה לכיוון קיבוץ האון - אל המעיין האחרון בתוכנית שלנו.
אנחנו עולים שוב על אותה דרך כורכר מאובקת של הבוקר מהכינרת - ישר למעלה אל המצוקים הגבוהים של דרום רמת הגולן. השיירה עוצרת באמצע השביל, וכשענני האבק מתפזרים אנחנו רואים שלט קטן שמכוון למעיין שבדיעבד התברר כגן העדן, המעיין המושלם והדמיוני שאותו חיפשנו בחלומותינו.
הליכה קצרה ומהפנטת לאורך המצוק התלול, במערב השמש שוקעת וצובעת את הכינרת באור אדום ומלטף, ובקצה השביל במורד הוואדי אנחנו רואים מבעד לעצים את בריכת הסלע הענקית של המעיין, מנצנצת לנו וקוראת לנו לשטוף את אבק הדרכים ולהתרחץ בה. בדיקה קצרה מגלה כי אין במים עלוקות. המים עמוקים, ומיד כולנו מתקררים מהחום ומאושרים מהחוויה ומהנוף.
"הבריכה המדהימה של עין שוירח נבנתה על ידי הפרסים הבהאיים בשנת 1944, ושופצה על ידי ירח פארן מקיבוץ האון", מספר לנו כפרי. "הדרך לכאן מאתגרת וחובה רכב ארבע על ארבע. המקום שווה ביקור בשעות בין הערביים, זאת השעה המדהימה שבה אפשר לראות את הכינרת לפני שקיעה".
הצלחנו במשימה - שלושה מעיינות סודיים ונסתרים שאפשר להגיע אליהם עם רכבי שטח בלבד. זה היה יום מהנה במיוחד, הרפתקת שטח מושלמת ומרגשת של אבק ומים, חוויה מאתגרת בחיק הטבע והיכרות ראשונה, ובטוח שלא האחרונה, עם אתרי טיולים חדשים ומפתיעים ועם מעיינות חלומיים שמעולם לא שמענו עליהם.
