יום שישי השעה 9:00 בבוקר, יום יפה ויעל, רותם, שוש, דניאל ובר חמש צעירות באמצע שנות ה-20 לחייהן כבר באמצע נחל אלכסנדר. הן יצאו לדרך עם הזריחה, אבל מצב הרוח בשמיים, שרות שירים, מציעות חלבה לעוברי אורח ומספרות בדיחות. "תצליחי לעבור כאן עם שלומפי?", שואלת רותם את יעל כשהן מגיעות למחסום, יעל עונה שכן והחבורה ממשיכה במסלול.
עד כאן הכל שגרתי, אלא שליעל, יש שיתוק מוחין שפגע לה ברגליים והיא נעזרת בהליכון, המכונה "שלומפי". חבורת הבנות הכירה רק לפני כחודש והטיול הקצר הזה הוא לא סתם טיול של יום שישי, אלא הכנה למסע ב"שביל ישראל".
כל בנות החבורה הכירו דרך עמותת "לפרוש כנף" - עמותה שמחברת בין צעירים עם ובלי מוגבלויות ל"טיול אחרי צבא". "אנחנו כמו טינדר", אומרים יובל מהרל ומתן קוטאי ממקימי העמותה. אבל במקום התאמה זוגית לדייט רומנטי, העמותה מחברת בין צעירים עם ובלי מוגבלויות לטיול הגדול של אחרי צבא. "הרעיון הוא לייצר שותפות וחברות אמיתית שתמשיך גם אחרי הטיול", הם מסבירים.
יובל מספרת שהכל התחיל כשהכירה את בר שביט. לבר יש שיתוק מוחין והיא חיפשה מישהי שתטוס איתה לטיול ארוך בניו זילנד ובאוסטרליה."נכנסנו לחוויה מטורפת של שלושה חודשים ונרקמה בין שתינו חברות אדירה".
7 צפייה בגלריה
מימין: בר שביט, יובל מהרל, מתן קוטאי והלל להמן - מקימי עמותת "לפרוש כנף"
("השביל של כולנו")
מתן משתף גם הוא את הקשר שלו: "יש לי אחות עם שיתוק מוחין והסיפור הזה מאוד נגע בי. התרגשתי וחשבתי שהטיול הגדול יכול להיות המשך נהדר לשילוב של אנשים עם מוגבלות בחברה.
"אני וגיסי פנינו ליובל ובר והחלטנו להקים את העמותה. כי היום הטיול הגדול זה עוד שלב בישראליות, מה, אנשים עם מוגבלויות לא יכולים לעשות את הטיול הגדול? למה לא? הם לא מספיק ישראלים?".
אלא שהקורונה שיבשה קצת את התוכניות, לצאת לטיול בחו"ל נעשה בלתי אפשרי ולכן בעמותה משדכים כעת אנשים לטיולים ב"שביל ישראל". השם שניתן לתוכנית החדשה נקרא - "השביל של כולם".
"אני מטיילת עם חברות, אבל לא יצא לי להיות הרבה זמן מחוץ לבית בטיול שטח, רק ליום יומיים", מספרת יעל "וברגע שראיתי בפייסבוק את המודעה על הטיול ב'שביל ישראל' נרשמתי. סיקרן אותי לראות מה זה".
יובל ומתן מדגישים שהעמותה נותנת את המעטפת והתמיכה בטיול. למשל אם יש צורך במלון מונגש או במונית מיוחדת - העמותה עוזרת, אבל לא העמותה היא שבונה את הטיול, אלא המטיילים מרכיבים אותו בשותפות - מוגבלים ושאינם מוגבלים. הם אלה שקובעים איך ייראה מסלול הטיול, לאן יוצאים ולכמה זמן, שבוע, שבועיים או אפילו חודשים.
"העמותה לוקחת חבר'ה שרוצים לטייל ביחד. אנחנו מחברים אנשים לפי תחומי עניין לקבוצות של ארבעה-חמישה אנשים ונותנים את כל המעטפת המקצועית, הם עוברים הכנה עם עובדת סוציאלית ופסיכולוגית, מכירים אחד את השני לעומק ובנוסף אנחנו מחברים אותם עם עמותת 'לטם', המתמחה בהנגשת טיולים לבעלי מוגבלויות", מספרת יובל.
כך יעל וחברותיה לצוות בחרו לטייל במשך שבועיים בצפון, ואת טיול ההכנה הן התחילו בסדנת צילום קצרה ובהתנדבות בצביעת בית
למה שצעיר אחרי צבא ירצה ללכת לטייל עם מישהו עם מוגבלות שיכולה להגביל גם אותו? במידת הקושי של המסלול לדוגמה
"אני חושבת שאנשים מחפשים משמעות בטיול שלהם. את יכולה כל החיים ללכת לטיולים ולראות נופים מטורפים, ואת יכולה ללכת לטיול שהוא קצת שונה ואולי קצת יותר איטי אבל את מקבלת כל כך הרבה לעצמך".
בינתיים בנחל אלכסנדר, השמש ממשיכה לעלות והחבורה מגיעה ל"חורבת סמרה". שרידי מבנה מסוף המאה ה-19 ששימש, ככל הנראה, תחנת מכס של השלטון העות'מאני. כיום, משמש כנקודת תצפית על הנחל מצד אחד ועל חוף בית ינאי מהצד השני.
אחרי התלבטות קצרה יעל מבינה שאת העלייה לעמדת התצפית היא לא תצליח לעשות עם ההליכון ומיד כולן נחלצות לסייע. דניאל מושיטה לה יד אחת, בר את היד השנייה,
שוש מחזיקה את ההליכון וככה הן מגיעות עד לתצפית ועוצרות למנוחה.
"וואו זה אחד המקומות הכי יפים שראיתי", מתפעלת יעל.
"מי צריך את חו"ל?" תוהה רותם.
בזמן שהן נחות ולא שוכחות לעשות גם סלפי, עוצרת במקום גם משפחה. "כל הכבוד" אומרת האמא ברגע שעינייה נחות על ההליכון, "מאיזה ארגון אתן?" "אנחנו חברות, יצאנו לטייל". משיבות כולן ביחד ושוש מוסיפה "ומאיזה ארגון אתם?".
מפריע לך שאומרים לך כל הכבוד?
יעל: "תלוי, יש תקופות שאני ממש יכולה להיעלב מזה. אני חיה את החיים שלי בכיף, עושה מה שבא לי - פשוט בדרך שלי. כשאומרים כל הכבוד זה אומר שכאילו זה לא ברור מאליו. יכולתי לשבת בבית ולא להביא את עצמי לקצה אבל זה נראה לי ברור שאני אצא ליהנות, לטיולים, לקניות או אפילו סתם לנסוע באוטובוס".
שוש:" לכל אחד יש את הקשיים שלו".
רותם: "גם לי אמרו כל הכבוד שעשיתי את 'שביל ישראל', זה משהו שהוא לא ברור מאליו, לטייל בארץ.
אבל היו לכן חששות?
יעל: "אני מאוד מכווננת להיות עצמאית וחששתי שזה יתאגר את העניין הזה. זה בעיקר אתגר מול עצמי".
מה הכוונה?
"הייתי בטוחה שזה מסלול אחר שאני מכירה ושהוא ממש קל. כשהבנתי שזה לא המסלול הזה והתחלנו ללכת, הרגשתי שזה הרבה יותר קשה לי. וזה הטריד אותי. אולי אני לא בדיוק מודעת ליכולות שלי ואני יכולה פחות ממה שאני חושבת.
"היו כמה רגעים שהייתי צריכה עזרה וזה מאתגר אותי, בעיקר מול אנשים שלא מכירים אותי ואני רוצה שהם ירגישו בנוח. ברגע שפגשתי את הבנות הייתה לי הקלה כי הרגשתי שהן באמת זורמות וממש באות באותו ראש שלי, זה היה נחמד. זה פשוט היה טבעי".
200 מטרים מנקודת הסיום של המסלול הן עוצרות להפסקה אחרונה. "את רוצה שנביא את האוטו לפה?" שואלת דניאל ורותם עונה: "לא, אנחנו יכולות ונסיים את המסלול עד הסוף, בשביל זה באנו".
בחודשים הקרובים ייצאו לטיול שבעה צוותים, בהם חב'רה עם שיתוק מוחין, בחור שמחלים מסרטן, בחור עם פיגור שכלי, ועוד נוספים על כל קשת המוגבלויות. בעמותה פתחו קמפיין הד סטארט כדי לממן את ההוצאות. רוצים לתרום? הקליקו
