7 בבוקר. אנחנו עומדים על קצה המצוק ומתחתינו נפרש מכתש רמון במלוא הדרו. שקט. אין אדם נוסף מלבדנו בטווח של קילומטרים. "הלוואי שהייתי יכול לפתוח ככה את כל הבקרים שלי", אני אומר לדניאל גוואטה שהביא אותי לפה על הרייזר, רכב השטח הקטן שאיתו הכי כיף להיכנס לעומק המדבר. דניאל מחייך. "זה בדיוק מה שאני אמרתי לעצמי לפני שנים. עזבתי משרה מכניסה בקוקה קולה וירדתי למדבר. היום את הקפה הראשון של הבוקר אני שותה על שפת המכתש. זה המשרד שלי", הוא אומר.
כאן, על שפת המצוק אין זכר למלחמה, ולכאב, והטבע הפראי מספק מפלט לשעה מהחדשות, ומאפשר לנשום. לקחת אוויר נקי אל הריאות כמו הטענה מחדש של הגוף באנרגיה שהולכת ואוזלת בגוש דן בקצב הרבה יותר מהיר מאז 7 באוקטובר.
דניאל ואחותו שושנה אוספים אותי ב-6 וחצי בבוקר מחוות נועם שם העברתי את הלילה. אני מתעורר מוקדם, אל הקרירות של הבוקר, קפה קטן מול הגפנים שנטועים בלב המדבר מתחת לבקתה הקסומה, וכשאני מתחיל להתמכר לשקט, אז אני שומע אותם, שני הרייזרים השריריים שמעלים אחריהם עננת אבק. אני עולה על אחד, והם על השני. משקפי אבק, בנדנה לכסות את הפה והאף ויוצאים לדרך. אל לב השטח. כשאתה על רייזר כל החושים פועלים. זה קצת כמו לרכוב על אופנוע - בלי חלונות ומחסומים ביני לבין השטח, והחיבור עם הסביבה הוא מיידי.
הרוח על הפנים ואני חושב שזו השעה האידיאלית לחוות את המדבר, לפני שהשמש מתחילה לשרוף. הריח של הטבע, והריגוש שבנהיגה בשבילי השטח, הם חלק מהחוויה של גילוי המדבר ברייזר. אנחנו עוברים בין גושי אבן גדולים של מחצבה ישנה שהפסיקה לפעול ומשם לחורשה ירוקה קטנה בלב החום שמסביב, שהפכה למקום המפלט של תושבי מצפה רמון. העיניים נפתחות בפליאה. אם אתם לא גרים כאן, אין לכם סיכוי לדעת עליה. ואז כאמור המצוק. פלא טבע מהפנט וריק מאדם, כאילו אנחנו לבד על כדור הארץ. קפה שני של בוקר, הפעם שחור חזק, מתמלאים באוויר וחוזרים. זה היום השני שלי פה ויש לי עוד מה לראות לפני שאני חוזר למרכז.
הקרון
עבר זמן מאז טיילתי לאחרונה באזור הר הנגב, בין משאבי שדה למצפה רמון, ונראה שהרבה דברים קרו פה. מקומות חדשים צצו, אנשים הגיעו ויזמויות מעניינות התפתחו.
הנסיעה מתל אביב לוקחת כמעט שעתיים וקצת אחרי באר שבע כבר מתחילים להרגיש את המדבר משתלט על הנוף. את הבוקר הראשון אני פותח בחוות הבודדים של גדי ולאה נחימוב. לאבא של גדי הייתה רשת מסעדות ארגנטינאית אל גאוצ'ו, והוא, שגדל בין המטבחים, חלם להיות גאוצ'ו, הקאובוי הארגנטינאי. לפני כ-20 שנה עזבו הוא ולאה הכל והגיעו להקים חוות בודדים בלב המדבר.
גדי: "התכנון היה להקים דיר חלב, מחלבה לייצור גבינות ואזור תיירותי. זה המודל - חקלאות ותיירות לא תעשייתית. וכך היה". מזג האוויר הכה בהם, התנאים היו קשים והיו לא מעט שלבים שהם שאלו את עצמם "למה עשינו את זה?". אבל לאט-לאט ובעבודה קשה צמחה פה חווה יפה עם בקתות לינה, שלפני כמה שנים הצטרף אליהם מתחם "הצוותא" - לינה בצינור ענק ממוזג עם מיטה זוגית נוחה ומזגן, המיועד למבוגרים בלבד. במתחם הצוותא תמצאו בריכת שכשוך, מטבח גדול ומאובזר לרשות האורחים, מקום לעשות מדורה ומנגל וערסלים. בנוסף יש במקום מעדניית גבינות שאת חלקן מכינים במקום.
אבל עצרתי פה בגלל החידוש האחרון: הקרון, מקום לארוחות בוקר וצהריים שמוגשות מתוך קרון רכבת ישן ששופץ, ונפתח ממש עכשיו למבקרים וסביבו שולחנות קטנים.
כרגע מציעים שם תפריט קטן ואיכותי, פלטת גבינות - איך אפשר שלא - ותפריט יומי משתנה שיהפוך בעתיד לתפריט במסעדה אמיתית שתציע גם ארוחות ערב. בינתיים הם מסתפקים בערב אחד בחודש שבו יקיימו במקום הופעה או אירוע תרבותי אחר יחד עם ארוחה. יופי של מקום.
פולה קפה
אני ממשיך ועוצר לא רחוק משם בקיבוץ שדה בוקר ב"פולה קפה". מקום קטן ליד צריף בן־גוריון שבו אפשר לשתות קפה ולאכול כריך קטן. אבל האטרקציה האמיתית פה היא היין. צבי רמק הקים בקיבוץ בשנת 1999 את יקב שדה בוקר אחרי שבילה שנה בעמק נאפה בקליפורניה. את היין מייצרים כאן במבנה ששימש בעבר כמקלחת הציבורית של הקיבוץ והוא נעשה בשיטות ייצור ישנות ומודרניות הכוללות ערבובים ידניים, יישון בחביות עץ, ללא סינון או חומרי הצללה. במשך כמה שנים הציג רמק את היינות שלו במרכז המבקרים שבסמוך לצריף בן־גוריון אבל בשלוש השנים האחרונות הוא לקח את המבנה, פתח שם את פולה קפה ולצד הקפה מאפשר לטעום מהיינות שהוא מכין וניתן לקנות רק במקום. כבר כמעט 12 בצהרים וזה זמן מצויין לטעום כמה מהיינות הנהדרים שצבי מכין. לצד טעימות היין אפשר ליהנות גם מגבינות איכותיות.
חוות נועם במדבר
בין 14:00 ל-16:00 עדיף לא להיות בחוץ. החום עולה והדרך הכי טובה להעביר את השעות האלה היא ליד בריכת מים קרירה. איזה כיף שצמוד לבקתה שלי בחוות נועם במדבר יש אחת כזו. אני מגיע לחוות הבודדים הזו ופוגש בזוג המקסים שהקים אותה. בני ואיריס, ששירתו שנים בקבע בסיני וכשהשתחררו החליטו שהם רוצים להמשיך לגור במדבר, אבל לבד. הם קיבלו שטח לא רחוק ממצפה רמון ובשתי ידיים (או ארבע, תלוי איך סופרים) בנו חווה מהממת. שתלו גפנים ועצי פרי, הקימו בקתות אירוח ואוהלים שקופים, מפנקים ומבודדים שמהם ניתן לראות את הכוכבים. ויש פה גם מעין אוהל קפה קטן שבו אפשר לשבת, לנגן, ולהכיר אורחים נוספים. לצד כל בקתה ואוהל ממוזג יש גם שכשוכית מים, שהיא כל מה שצריך ביום חם במדבר.
9 צפייה בגלריה
אוהלים שקופים, מפנקים ומבודדים שמהם ניתן לראות את הכוכבים. נועם במדבר
(צילום מתוך האינסטגרם)
המאהל של סאלם
שהחום מתחיל לרדת אני מצטרף לקבוצה של ״דרך האוהלים״ אל המאהל הבדואי של סאלם אבו־בלייה. אנחנו יורדים מהכביש הראשי לשביל שנכנס אל המדבר ואחרי נסיעה של כמה דקות מתגלה המאהל של סלם, מוותיקי הגששים בנגב ואיש שטח אמיתי, שיורד איתנו אל נחל חווה ונותן הצצה אל מומחיות הגישוש הבדואית. אחרי סיבוב מרתק שבו הקרקע המדברית מקבלת משמעות חדשה, ומתגלים עליה עקבות, קרבות, ופעילות ערה, אנו עולים אל החאן הבדואי המכיל שני אוהלים שמתאימים לקבוצות, משפחות וזוגות. “האוהל של סאלם” מציע אפשרות להירגע אחרי יום מאתגר באחד מהמסלולים בסביבתו, ביניהם נחל חוה, נחל חווארים, עין עבדת ועוד. סאלם מגיש לנו תה צמחים וקפה בדואי חזק ומר, מספר קצת על השבט ועל הבדואים באזור ואז מגיעה ארוחת הערב - סלט ירקות קצוץ דק, טחינה נהדרת ופיתות שהוכנו על הסאג׳, ואחריהם מגש מקלובה ענקי עם אורז מתובל היטב, חתיכות בשר כבש ועוף והמון ירקות שבושלו יחד.
האפשרות להגיע אל סאלם היא באמצעות דרך האוהלים - מיזם תיירותי שהתפתח כחלק מפיתוח תעסוקה וחיזוק התיירות בהר הנגב. המיזם משתף פעולה עם 14 אוהלים ב-4 כפרים לא מוכרים בין שדה בוקר למצפה רמון, וכדאי להציץ באתר האינטרנט שלהם ולבחור לכם סיור אם אתם באזור.
מצפה רמון
את היום השני אני מעביר במצפה רמון, אחד המקומות האהובים עליי בארץ. ולמרות שאני מכיר קצת את מה שקורה פה אני מצטרף לסיור של אינסייד מצפה, מיזם שהוקם מתוך אהבה גדולה למקום על ידי מורי דרך צעירים תושבי העיירה שביקשו להכניס את קהל המטיילים הרב שמבקר באזור לתוך העיירה כדי להכיר אותה מקרוב, לפגוש את האנשים ואת הסיפורים הייחודיים שלהם ואת המקומות שצצים כאן כל הזמן. את הסיור אנחנו מתחילים במלון IBEX, מרכז אירוח (או אם אתם מתעקשים "מלון") חדש יחסית שהקימו חן ודנה דווידוף וכולל סלון שסביבו חדרים זוגיים ומשפחתיים, חצר גדולה סביבה חדרי גן וסוויטה נעימה ולופט ללינה משותפת לקבוצות עד 12 אנשים. יש כאן בית קפה חמוד וסטודיו גדול של 100 מ״ר ליוגה, פילאטיס ריטריטים ואירועים.
לא רחוק משם אנחנו נכנסים למדבר יין - חנות ובר יין שכולו סביב יין מדברי ישראלי מהנגב. מדובר בחלל תעשייתי שהפך למקום קסום עם מדפי עץ שעליהם יינות מהנגב והערבה, שולחנות קטנים וספות וכמובן בר שמתמלא בערב בתושבי המקום ואורחים שמגיעים לשמוע מוזיקה נעימה, לשתות יין ולנשנש גבינות מעולות. מדי פעם יש כאן הופעות אינטימיות ואירועי תרבות שונים וזו פשוט תחנת חובה אם אתם מבלים פה לילה.
כל המקומות האלה נמצאים ברובע דרך הבשמים, הצבעוני, שהיה בעבר אזור תעשייה וטקסטיל והפך בשנים האחרון למקום שבו קורית הסצנה של מצפה רמון. מוזיקה, אוכל, בתי קפה ואומנות. וכשנכנסנו לאחת מגלריות האמנות כאן (הר בוקר 12) גילינו במקרה בחצר האחורית את איזופוד, משתלה קטנה ומקסימה. תמצאו כאן המון צמחים שיכולים לשגשג בגינה מדברית והרבה ידע על האתגרים של גידול צמחים במדבר.
אחד הדברים שחסרים כשיוצאים לטייל בדרום הוא בית קפה טוב. אז לפחות במצפה זו כבר לא בעיה. שני בתי קפה מקסימים ומעולים הצטרפו בשנים האחרונות, כאלו שכיף לשבת בהם, האוכל בהם טעים והקפה מצוין. הראשון, הוותיק יותר, הוא קפה גינה. תוכלו למצוא פה שלל מאפים מתוקים, לזניה, קישים מרקים, סלטים וכריכים. המקום השני והחדש יותר הוא קפה קיבוץ שמשלב אוכל, אירוח, ותרבות. מקום רחב ידיים, מרווח ונעים, שנותן תחושה של מקום מקומי מדברי עם צד קצת יותר מעוצב. המקום מתפקד כבית קפה־מסעדה כשרה וגם כמתחם אירועים לשמחות, אירועים פרטיים, הופעות, הרצאות, ועוד. ביום שישי בצהרים כשהגעתי לשם התקיים בחוץ יריד ססגוני של אמנים מקומיים ובחצר הפנימית הייתה מסיבה של ממש עם דיג׳יי מקומי. קרנבל. בבנוסף למתחם המסעדה ובסמוך אליו, ישנו בית אירוח משפחתי עם חדרים פרטיים ואוהלי גלמפינג מהממים.
המקומות שהוזכרו בכתבה
פולה קפה, שדה בוקר: 08-6560430.
חוות נאות טללים: 054-6864347.
חוות נועם במדבר: 054-2440120.
דרך האוהלים: 050-5702099.
רייזר רמון. דניאל: 054-6464262.
אינסייד מצפה: 051-2353325.
מלון אייבקס: 050-7824478.
קפה קיבוץ: 050-6062652.
קפה גינה: 050-6492151.
איזופוד - משתלה במדבר: 052-2250403.
