עד 120 שנה? לא במקרה הזה: כל מי שמבין קצת בעולם התיירות בישראל שמע בוודאי על מלון אמריקן קולוני, אותו מלון בעל ניחוח בינלאומי על קו התפר בין מזרח ירושלים ומערבה, בואכה שיח' ג'ראח. שמם של סיפורי המפגשים הפוליטיים והמודיעיניים הסודיים שהתקיימו בחצרות הנסתרות, יצא למרחקים. אלא שכמו שקורה הרבה בשנה וחצי האחרונות, מאז פרוץ הקורונה, רושם המלון ההיסטורי פרק חדש בתולדותיו, חצי עצוב וחצי מתוק.
המתחם נבנה במאה ה-19 והפך למלון בראשית המאה ה-20, עד לא מזמן הייתה גאוותו על כך שפעל ללא הפסקה – למעט שלושה חודשים בימי מלחמת העולם הראשונה. ההיסטוריה של האזור שזורה בכל אבן ובכל שיח שנטוע בגינות. אפילו הדגל הלבן שבאמצעותו נכנעו העותומניים בפני הבריטים, הוכן מאחד מסדיני המלון.
המבנה הוקם בשנות ה-80 של המאה ה-19 על ידי אפנדי עשיר, ששיכן בו לא פחות מארבע נשים. בראשית המאה ה-20 רכשו אותו חברי קהילה אמריקנית-שוודית שהיגרו לארץ הקודש. הם הונהגו בידי הורציו ואנה ספפורד, וניהלו את המלון כחלק מקואופרטיב שכלל ענפים שונים בהם רפת, בוסתנים, גן ירק וגם מחלקת צילום, שבזכותה מחזיק היום המלון באוסף של 60 אלף נגטיבים היסטוריים מראשית המאה הקודמת. חלק מהתמונות מעטרות היום את חדרי המלון והשטחים הציבוריים. צאצאיהם ויורשיהם של חברי הקהילה, מחזיקים עד היום במניות הקואופרטיב ומשמשים מועצת המנהלים של המלון.
בשנים בהן שלטו הירדנים במזרח ירושלים היה המלון בצד הירדני של העיר. גם כעת, כשהוא בשטח ישראל, נשמרת בו אווירה שונה, ולאורך השנים הוא מהווה בית חם לקהילת הדיפלומטים, לתיירים, לאזרחי מדינות ערב שמגיעים לישראל מסיבות שונות, חלקן חסויות. אלא שהקורונה כאמור טרפה כמעט הכל, והמלון נאלץ לסגור את שעריו לכ-15 חודשים.
כעת הוא פתוח שוב. את מקום הדיפלומטים והתיירים, תופסים תיירים ישראלים, שבמחיר נורמלי יחסית כאלף שקלים לזוג ללילה באמצ"ש כולל ארוחת בוקר (ללא כשרות) יכולים ליהנות ממלון סופר יוקרתי באווירת חו"ל בארץ הקודש.
אחד החידושים שהולידה "הפסקת הקורונה", הוא מתחם הטיפולים החדש של המלון. הוא ממוקם במבנה ששימש בעבר כאסם לרפת, וכמובן שופץ לעילא. במקום מספר חדרי טיפולים נעימים להפליא, שקטים ומזמינים, וניתן לבחור מתוך תפריט של טיפולים שונים הכוללים מסאג'ים, טיפולי יופי ואף טיפולים באבנים חמות, במחירים שמתחילים ב-320 שקלים לשעה. הסאונה, לעומת זאת, אינה קשורה למתחם הספא, ונמצאת בסמוך לבריכת השחייה.
השטחים הציבוריים הפתוחים במלון מרשימים גם הם. במלון אולם אחד, לא גדול, אבל כזה ששימש כאולם כנסים כבר אצל האפנדי שבנה את המתחם. במקום יכולים להתכנס כמאה איש בתצורת תיאטרון, או 60 איש סביב שולחנות.
פינות החמד של המלון נחלקות לשניים – בשטחים המקורים, כמו הלובי ובסמוך לו, ובשלוש גינות יפהפיות המשתרעות בפטיו המרכזי ובין הבניינים במתחם. הריהוט בלובי מזמין, הקירות מעוטרים ביצירות פסיפס ארמני אותנטיות, שבנו אמנים שהביאו הבריטים לירושלים, לשקם כנסיות ומסגדים שניזוקו במלחמת העולם הראשונה. הריהוט משובץ בדר, בשיבוץ דמשקאי, ובפינת החדר תנור עצים, כמצופה למי שערוך לחורף ירושלמי.
והגינות? מספיק אם נאמר כי גם ב-15 החודשים בהם היה המלון סגור, העובדים היחידים שהמשיכו להגיע למקום מדי יום היו הגננים. הגינה המרכזית ממוקמת בפטיו הבניין הראשי של המלון. במרכזה מזרקה קטנה וסביבה פזורים שולחנות וכיסאות. הגינה משמשת את הסועדים בארוחת הבוקר, וגם התה של אחר הצהריים (עם כריכונים ועוגיות) מוגש שם. החצר מלאה בערוגות, עציצים, פרחים וצמחייה ירוקה. ממעל מצלים עצי תות שעוצבו כגג, וגם בשעות החום (אפילו בירושלים חם ביולי-אוגוסט) החצר קרירה ונעימה.
מחוץ לבניין, סמוך לבר הקיץ של המלון ולמסעדת הגריל שפועלת בשעות הערב, ישנה גינה נוספת, יותר פראית ופחות "מעוצבת". גן הדקלים, היא נקראת. הצמחייה גם מפרידה בין השולחנות ונותנת תחושה של פרטיות, בשעת סעודה או כאשר אחד מהאורחים יושב במקום לעבוד במחשב או לקרוא ספר.
הגינה השלישית, שבעיני הייחודית מכולן, מסתתרת בצדו המזרחי של המלון (גן האגף המזרחי). מדובר בגינת פרי וירק, המשתרעת בין בריכה ומפל קטנים. במקום תוכלו למצוא עצי זית עתיקים, פומליות ולימונים, וגם ערוגות ובהן צמחי תבלין, פלפלים חריפים (ביותר), חצילים, כרובית וקייל. האורחים יכולים להגיע עם כוס יין, כוס קפה, או רק ספר, לשבת וליהנות מהשקט ומפכפוך המפל.
הכותב היה אורח המלון
