(צילום: ניצן דרור)
מגפת הקורונה וסבב הלחימה מאחורינו, והנפש זקוקה לחופש מרענן והטענת מצברים לקראת האתגרים הבאים. הפעם יצאנו לסוף שבוע שובר שגרה בכפר קטן ושקט בלב ההרים, מקום עם תרבות עתיקה, אוכל טוב וקבלת פנים איכותית. לא היינו צריכים להרחיק עד לצרפת, יוון או איטליה - ג'וליס נמצאת ממש פה בגליל. דניאל סלאמה, כתב ynet ותושב הכפר, הבטיח לנו "סופ"ש דרוזי מפנק בג'וליס". נעשה כבר עכשיו ספוליר ונגלה שסלאמה אכן קיים את כל מה שהבטיח.
הדרך לצימר "נוף הזיתים" עוברת לאורך הכפר ג'וליס, מחלון הרכב אנחנו רואים בתים גדולים עם גינות מטופחות, רחובות נקיים וטרקטורים מזמזמים בדרך לעבודה בשדות. בקצה הכפר מול הוואדי הפראי והנוף הקסום של הרי הגליל, אנחנו פוגשים את ליה הנו, תושבת ג'וליס ומנהלת הצימר המשפחתי החדש בקתות נוף הזיתים שנפתח לאחרונה.
"ברוכים הבאים לכפר ג'וליס, לאירוח הכפרי שלנו", היא אומרת, "כאן תיהנו מהשקט - הרחק מכל האורות של העיר. הצימר ממוקם בתוך הטבע, אין שכנים ותוכלו לראות בלילה את הירח והכוכבים". הנו מבטיחה להיות זמינה בטלפון לכל שאלה.
בחדרים הגדולים יש ג'קוזי, מיטות ענקיות ומטבח מרכזי שמצויד בכל מה שצריך - אבל גולת הכותרת היא ללא ספק הבריכה המפנקת שבנויה על צלע ההר ומשקיפה על מטעי זיתים ונוף קסום של ואדי ירוק. הכול ממוקם בזווית מעולה לחובבי אינסטגרם שנהנים להוציא לעוקבים שלהם את העיניים.
הנקודה התיירותית הראשונה בסופ"ש הדרוזי המפנק שלנו בג'וליס היא גני גני אל מונא. סלאמה מוביל אותנו בגאווה אל גן יפהפה ועשיר בצמחייה מטופחת, מפלים, פסלים וציפורים. הכניסה בתשלום סמלי וזוגות צעירים מהצפון נוהגים להצטלם שם לפני החתונה. "אני גר ליד הגן המופלא הזה", מספר סלאמה, "אני מכיר את המקום ומבקר בו מאז שאני ילד. מדובר בפנינת חמד שהקים נאג'י עבאס תושב כפר ג'וליס לזכר בני משפחתו".
מבעד לרעש המפלים וקולות המים הזורמים, אנחנו שומעים צלילים של מוזיקה קצבית, מדובר בצילומי קליפ של מומן (מרקו) קואמני, זמר צעיר ותושב עכו. הוא רוקד מול אחת הבריכות ושלושה צלמים מקיפים אותו. "הבמאי של הקליפ הכיר את המקום", הוא מספר, "אני חושב שזה מקום מדהים, עם המון אווירה, שמצטלם מצוין. אתם מוזמנים להופעה הבאה שלי".
אם חשבתם שאנחנו הולכים לבלות יומיים על זעתר, לבנה ושמן זית - אז טעיתם בגדול. ג'וליס הוא כפר תוסס ומתחדש ויש לו הרבה מה להציע לתיירים שבאים לבקר. גיליתי שג'וליס מלאה במסעדות איכותיות, ולא בהכרח מסורתיות. סלאמה לוקח אותי לארוחת צהריים מקומית במסעדה מקסיקנית בשם La mexicano, העיצוב והאווירה מפתיעים. אנחנו זוללים טאקו ובוריטו ממש כמו בטיחואנה ושותים בירה קרה עם השף והבעלים לירן ח'נג'ר, צעיר דרוזי תושב ג'וליס, חובב התרבות הלטינית, שבילה במקסיקו חודשים ארוכים כדי ללמוד את הסודות של הגוואקמולי. "בכפר שלנו יש צמא ורצון אדיר לחידושים קולינריים, אבל לחלק מהתושבים לקח קצת זמן להתרגל לטעמים החדשים", הוא מספר. "בהתחלה הייתי מקבל הזמנות לטורטייה והיו מבקשים - שים לי חומוס, שים לי חמוצים. היום כולם אוהבים את הטעם המקסיקני האותנטי".
לאחר שחווינו את השפעות המודרניזציה והגלובליזציה בכפר הקטן, סלאמה לוקח אותי לביקור במוזיאון "בית המורשת הדרוזית" כדי לספוג קצת מסורת. סעיד נבואני, יו"ר "עמותת המורשת הדרוזית", מקבל אותנו בשמחה עם כוס קפה חזק עם הל ולוקח אותנו לסיור קצר ומרתק במנהרת הזמן אל תחילת המאה הקודמת. המוזיאון מלא בחפצים עתיקים כמו מחרשות וציוד לסוסים, כלים חקלאיים, מטחנות קפה וגם אוסף מרשים של חרבות כבדות וכלי נשק עתיקים.
"הקמנו את המוזיאון בשנת 2002 לזכרו של הדוד שלי זידאן וכולם מוזמנים לבוא ולבקר וללמוד על המורשת ההיסטורית של ג'וליס", הוא מספר. "מקור השם של הכפר שלנו הוא ביוליוס קיסר, השליט הרומאי שחנה כאן עם צבאו לפני כאלפיים שנה". בחלק השני של הסיור, נבואני מוביל אותנו לחדר צבעוני שבו שמורות שמלות כלה עתיקות בסגנון דרוזי אותנטי והוא מציג לנו בגאווה שמלת קטיפה אדומה. "בשנת 1925 השמלה הזאת הגיעה לג'וליס עם כלה מסוריה", הוא מראה לנו את עבודת הרקמה המיוחדת ומסביר: "את הבדים היו קונים בלבנון והכלה הייתה צריכה להפגין את האיכות של התפירה שלה. לצערי אומנות התפירה המסורתית כמעט שנעלמה".
נבואני, איש צבא בעברו, חובב נוסטלגיה מושבע ומתרפק בהנאה על הזיכרונות הנעימים ועל הפשטות של אורח החיים העתיק של אבות אבותיו. "הדרוזים שרדו במרחב בגלל שלושה ערכים: האדמה, הדת וכבוד לאישה", הוא אומר ומדגיש בגאווה את עקרונות הפמיניזם הדרוזי המסורתי שמאוד נדיר למזרח התיכון: "אצל הדרוזים אישה יכולה לגרש את בעלה. צריך לכבד את הנשים, לכבד את החצי שלך. לתת לה שוויון מלא".
בחוץ חושך וסלאמה מפתיע אותי בהזמנה לקרוע את הרחובות של הכפר הציורי בסיור מפתיע אל חיי הלילה של המקום. תחנה ראשונה: מסעדה יפנית בשם סושינוש עם אווירה כמו בסרטים. רנה סלאמה, השפית והבעלים, חותכת דגים טריים ומקפיצה על הווק כמו בטוקיו וחבורה של צעירים חייכניים חוגגת אירוע בשולחן הסמוך. רנה שתמיד אהבה לבשל גילתה את המטבח היפני לפני מספר שנים והתאהבה בו ובתרבות היפנית עד גרגיר האורז האחרון.
"בעלי מאוד אוהב סושי וניסיתי להכין לו פעם אחת והוא אמר שזה היה מעולה - ככה העסק שלנו התחיל", היא מספרת. "בלילה ג'וליס הוא כפר תוסס, אנשים אוהבים להסתובב, ללכת למסעדות עם חברים ובני משפחה, אתם הולכים ליהנות כאן". לובנה הנו, צעירה אופנתית תושבת ג'וליס שקפצה לקחת טייק-אווי, ממליצה על חיי הלילה ביישוב הקטן: "יש אווירה כיפית בלילה בג'וליס. המסעדנים מחייכים ויש המון מסעדות. אני מזמינה את כולם לבוא לבלות ולקבל חיבוק חם, אנחנו מחכים לכם".
צמוד לסושייה המקומית יש חנות בגדי מותגים פופולריים בשילוב עם דוכן אלכוהול מפנק - דרינק פוינט. רני חסן, הברמן החתיך עם הזקן המטופח והקעקועים, מוזג לנו בירות גרמניות תוצרת חוץ ומספר על האווירה הנעימה ביישוב. העייפות משתלטת עלינו והצלם כבר נרדם בעמידה, אבל סלאמה אוסר עלינו לסיים את הלילה ללא ביקור חובה בהיכל הקינוחים המקומי - כנאפה קפה.
מדובר במקדש אלוהי ומופלא לחובבי הז'אנר שמציע תענוג קולינרי עילאי. בית הקפה האופנתי ממוקם בין ג'וליס לכפר ירכא הסמוך ובאמצע הלילה הוא מלא בצעירות וצעירים תושבי הסביבה שזוללים דברי מתיקה מסורתיים ומודרניים באווירה מחשמלת של דיינר אמריקני.
איאן חנגר, מנהל כנאפה קפה, מתחיל עם הפינוק הדרוזי הכבד, ונותן לנו לטעום עשרות סוגים של בקלאוות אווריריות בפרשנות מודרנית, פנקייקים אמריקניים עם קצפת - כמו בסרטים, עוגות קדאיף מענגות במילוי אגוזים, מלבי, גבינה וקינמון וכמובן מנת הדגל המפורסמת - כנאפה משובחת בצבעים ומרקמים מרגשים ומסעירים, שלטענת סלאמה - הפכו אותו למכור טוטאלי.
את הלילה העברנו בשינה כבדה ועמוקה וללא חלומות וסלאמה נאלץ להעיר אותנו בדפיקות רועמות בדלת למשימה הבאה - ארוחת בוקר מטורפת אצל משפחה מקומית שמארחת תיירים.
נוהא מאדי, מנהלת חשבונות במקצועה וחובבת בישול ואירוח, פותחת לנו את הדלת, מושיבה אותנו על השולחן ומתחילה להעמיס עשרות סוגי מנות מסורתיות ומהנות הכוללות גבינה אורגנית מחלב עיזים שהמשפחה מגדלת, ריבת דובדבנים הורסת מהעצים שבגינה, שקשוקה חריפה, סלט ביצים וקישואים מפתיע, זיתים מדהימים תוצרת בית, סלט חצילים אלוהי עם שום קטלני, טחינה מתובלת, מאפים ריחניים במילוי גבינות וירקות כמו בפריז, חביתות ירק, סלט ירקות ופיתות ענקיות מקמח מלא.
מתברר שהפיתות הענקיות הן הפיתות הדרוזיות האמיתיות ולא הקטנות הדקות שמוכרים בכל מקום. מדובר בחוויה קולינרית מפנקת במיוחד, אבל חלק חשוב בהנאה ובחוויית החופש המשחררת הוא המפגש הבלתי אמצעי עם בעלת הבית המרשימה ובעלה החרוץ שסיים לאחרונה שירות צבאי ארוך שנים, וכעת מתקלט על הגז וחותך ירקות ועוזר במטבח. מאדי שמחה לענות על שאלות והמטעמים השונים ממשיכים להגיע לשולחן עד שאין מקום.
"יש לי עבודה מסודרת, אבל אני מאוד אוהבת לבשל ולארח תיירים ולספר להם על החיים שלנו", היא אומרת. "בתרבות הדרוזית לא הכל פתוח. בהתאם למסורת אצלנו, האישה לא כל כך חופשייה כמו אצלכם - שאישה יכולה לעשות מה שהיא רוצה ולצאת לבלות בשעות הלילה המאוחרות ולהתנהג באופן חופשי".
קרה לך פעם שהתחשק לך לפרוץ את המסגרת המסורתית?
היא מחייכת במבוכה קלה, "מה פתאום, אף פעם!".
הידיעה על בואו של עיתונאי חובב פינוקים מגוש דן הגיעה עד לאוזני ראש המועצה המקומית ג'וליס, וויסאם נבואני, ששמח לפגוש אותנו בלב הרובע ההיסטורי של הכפר, הכולל סמטאות עתיקות ומבנים מרשימים מתקופת השלטון העות'מאני. "ג'וליס הוא יישוב דרוזי שמונה כ-6,450 תושבים, כולם דרוזים", הוא מספר. "אני מזמין אתכם לבוא וליהנות מפינוק דרוזי אותנטי אמיתי בכפר ואני מבטיח לכם שזאת תהיה חוויה של פעם בחיים".
לסיכום, סוף השבוע הדרוזי המפנק בכפר ג'וליס היה מפתיע, מענג ומרגש. זכינו לפגוש תרבות עתיקה שמקבלת את הגלובליזציה והמודרניזציה בזרועות פתוחות, חוויה קולינרית משובחת, אנשים מיוחדים עם סיפור חיים מסקרן, סגנון חיים כפרי והמון שקט ושלווה - ממש כמו בחו"ל. היה תענוג. אזהרה חמורה: הביקור בכנאפה קפה ממכר.
הכותב היה אורח של צימר "נוף הזיתים".
