5 ימי הליכה ב-2 דקות: כך נראה המסע שלנו מים אל ים
(צילום: גלעד כרמלי)
הרבה לפני ש"שביל ישראל" נולד, מסע מים אל ים היה הטרק הישראלי האמיתי. בין שנות החמישים לשנות השבעים היה הטיול חלק מהפעילות הקבועה של תנועות הנוער, שצעדו בחופשות הפסח מחוף בצת, דרך אדמית, הר מירון וגשר הצינורות המסוכן וחסר המעקה מעל נחל עמוד שכונה "גשר המוות" – אל חוף וילה מלצ'ט בכינרת.
אולם עם השנים ננטש המסלול, וחלק מהתוואי המקורי שלו אף בוטל ונחסם. התעניינות מחודשת במסע בסוף שנות התשעים הובילה לגיבושו של תוואי חדש, ובשנת 2007 הוכשר מסלול מסודר באורך של 70 ק"מ המתחיל מחוף אכזיב, עובר דרך נחל כזיב, פסגת המירון ונחל עמוד, ומסתיים בכינרת ליד גינוסר.
שנים רבות פנטזתי על יציאה למסע שכזה, עד שהחלטתי שסוף מרץ 2023 זה הזמן להגשים את החלום. ואחרי ששריינתי את התאריכים – התחלתי להתכונן ולקרוא על המסלול. ברשת יש המון חומר בשלל אתרים ובלוגים, אך כולם מציעים בסופו של דבר את אותו המסלול, בחלוקה לשלושה או ארבעה ימים. בלטו במיוחד העצות הרבות שהסבירו איך אפשר לקצר את המסלול אפילו עוד יותר, איפה מומלץ לדלג על השביל ולעקוף בהליכה לצד כבישים, ואיפה כדאי לתפוס טרמפ עד ל"מקטע המעניין הבא".
בעיקר נדהמתי שהמון מקומות שמאוד עניין אותי לבקר בהם בשמורות שבהן עובר השביל – פשוט נעדרו מהתוואי המוצע, כי הם הצריכו סטייה קלה מהמסלול. והפרט הכי מדהים: מתברר שבהתאם לאותן המלצות לקיצור, רוב מטיילי "ים אל ים" בכלל לא מתחילים את המסע בים – ובמקום לצאת מחוף אכזיב, הם מתחילים את הטיול ממעיין עין חרדלית שבנחל כזיב. בנוסף, כל ההצעות כללו לינה בלילה האחרון בעין כובס – שידוע כחניון לילה מאוד לא נעים, בשטח שבו רועים עדרי בקר, ואפילו ללא ברז מי שתייה.
אז הבנתי שזה לא בדיוק הטיול שבו אני מעוניין, וישבתי לתכנן מסלול אלטרנטיבי – עם כמה הנחות יסוד:
1. לא מדלגים אפילו לא על מטר אחד של הליכה רציפה מחוף אכזיב ועד הכינרת, וככל הניתן מעדיפים הליכה בשביל בטבע על פני הליכה לצד כביש.
2. לא מוותרים על ביקור באף נקודת עניין שסמוכה למסלול, גם אם זה אומר שסוטים ממנו.
3. לנים רק בחניוני לילה מוסדרים שיש בהם במינימום ברז מים, כדי שתהיה אפשרות למלא מחדש מי שתייה ליום למחרת.
התוצאה: מסלול באורך של כ-85 ק"מ, שאותו חילקתי לחמישה ימי הליכה – וארבעה לילות בשטח. בכתבה זו אציג בפירוט את אופציית המסע שאני בניתי – אך גם אופציות קצרות יותר של ארבעה ושלושה ימי הליכה עם לינה בחניוני לילה שיש בהם במינימום ברז מים.
יום 1: מחוף אכזיב לפארק גורן
במקום לישון בשטח עוד לפני היציאה למסלול, יצאנו בבוקר הטיול אני וחברי גיא אמיר מהמרכז ברכבת לנהריה. שורה של קווי אוטובוס (31, 22, 24 או 28) מובילים מצומת נהריה שעל כביש 4 (מרחק של דקת הליכה מתחנת הרכבת) בנסיעה קצרה של 15-10 דקות אל תחנת הגן הלאומי חוף אכזיב. לאחר הירידה מהאוטובוס יש לחצות את הכביש לכיוון החוף, ולהמשיך בהליכה עוד שתי דקות צפונה, עד שמגיעים אל אתר "מדינת אכזיב" הצמוד לשפך נחל כזיב – וכאן מתחיל המסלול, מתחת לגשר שמעל הנחל, בצמוד לאנדרטת יד לי"ד – קבר אחים ל-14 לוחמי הפלמ"ח שנפלו במקום ב"ליל הגשרים" ביוני 1946.
סיפור דרך: אנדרטת יד לי"ד ← הולכים מימין לנחל כ-5 ק"מ דרך שדות חקלאיים ומטעים עד כביש 70 ← חוצים וממשיכים עוד כ-1.5 ק"מ בכביש 8913 עד הפנייה ימינה אל שביל ירוק ← הולכים כ-2 ק"מ עד עין חרדלית (הפסקת צהריים) ← ממשיכים קצת יותר מ-4 ק"מ לצד הנחל עד הפנייה ימינה אל שביל אדום ← עלייה של כ-1 ק"מ אל מבצר מונפור, וחזרה למטה באותה דרך ← עלייה של כ-1.5 ק"מ בשביל אדום אל פארק גורן
- ברזי מים במסלול: אנדרטת יד לי"ד, עין חרדלית
- פחי אשפה במסלול: עין חרדלית
- שירותים במסלול: אין
- מקומות לקניית אוכל: אין
- בחניון הלילה פארק גורן: ברזיות, פחי אשפה, שירותים כימיים
חלקו הראשון של המסלול אינו מסומן, ועובר בין מטעי בננות ואבוקדו, עד לחציית כביש 70. כדי לא להתבלבל, הקפידו ללכת לכל אורך הדרך מימין לנחל – וכל הזמן בשביל שהכי קרוב אליו. אחרי חציית כביש 70 בצומת מנות-עבדון, אין מנוס אלא ללכת בזהירות כקילומטר וחצי לצד כביש 8913 המוביל למושב עבדון, עד לפנייה ימינה אל שביל מסומן בירוק, לצד הכביש הצר המוביל אל עין חרדלית. כאן גם מתחיל להופיע הסימון הייעודי של "שביל ים אל ים" – עיגול בצבע סגול, שמתווסף לסימוני השבילים הרגילים, וילווה אותנו עד הכינרת (למעט בסטיות מהמסלול אל אתרים לצד הדרך).
111 צפייה בגלריה
תחילת הופעת סימון "שביל ים אל ים" בדרך לעין חרדלית - עיגול סגול שמתווסף לסימוני השבילים הרגילים
(צילום: גלעד כרמלי)
נקודת העניין המשמעותית הראשונה, וגם תחנת הפסקת הצהריים, הייתה עין חרדלית – אחד המעיינות הגדולים של נחל כזיב. במשך הדורות היו מי המעיין מנותבים באמצעות תעלות ואמות מים לשימושי חקלאות ותעשיות מסורתיות כמו טחנות הקמח שנבנו באפיק הנחל ואף "מפעל הסוכר הצלבני" באחוזה הפיאודלית מנואט, ששרידיה נמצאים כיום באתר הארכיאולוגי חורבת מנות הסמוך לנחל – ובה ייצרו במאה ה-12 סוכר מקני סוכר. עד לפני כעשור, מי המעיין אף נשאבו על ידי "מקורות" במטרה לספק מי שתייה ליישובי האזור.
כמה קילומטרים מזרחה מעין חרדלית, הקימו במאה ה-12 בני משפחת דה מיי, שהגיעו מצרפת במסגרת מסעות הצלב, את מבצר המונפור ("ההר החזק" בצרפתית) כחווה חקלאית מבוצרת – וזו התחנה הבאה בטיול. רוב מטיילי "ים אל ים" מוותרים על העלייה המעט-קשוחה למבצר, אך בעיניי מדובר באתר מרתק לביקור, וגם הנוף המרהיב שנשקף ממנו בהחלט שווה את הדרך.
בהמשך נרכש המבצר על ידי אבירי המסדר הטבטוני – שנאלצו לעזוב את עכו, בירת ממלכת ירושלים הצלבנית דאז, בשל סכסוך עם האבירים ההוספיטלרים והטמפלרים. האבירים הטבטונים ביצרו את המבצר עוד יותר מחשש לפגיעה בהם מצד המסדרים הצבאיים הנוצריים האחרים. אולם משום שהמבצר היה מבודד ומרוחק מדרכים מרכזיות, הוא הפך לחסר כל חשיבות אסטרטגית. לכן, בניגוד לרוב המבצרים הצלבניים, נותר שומם לאחר שנכבש ולא נבנה מחדש על ידי האיובים, הממלוכים או העות'מאנים – וכך נשמר כאחת מהדוגמאות היפות ביותר לבנייה המבוצרת של ימי הביניים בארץ ישראל.
אחרי הביקור במבצר, ירדנו שוב אל הנחל, ואז מיד עלינו אל חניון הלילה בפארק גורן – בעלייה עוד יותר קשוחה, אך לא נוראית – והבונוס הן נקודות התצפית המהפנטות על המבצר, שמספקת הדרך למעלה. בפארק שמנהלת קק"ל חמישה חניוני לילה חינמיים ומרווחים שבהם ברזיות מים ומיקומים מוסדרים להדלקת מדורות, וכן מספר תאי שירותים כימיים ופחי אשפה שמוצבים במרכזו.
למרות שהלינה בפארק גורן אינה כרוכה בתשלום, יש לתאם את הלינה מראש מול קק"ל בטלפון 04-9950102 או במייל: irits@kkl.org.il (עירית עזר).
יום 2: מפארק גורן לחניון אבירים
הלינה בפארק גורן הייתה מאוד נעימה, ובבוקר ירדנו שוב אל נחל כזיב באותה הדרך שבה עלינו בערב, והלכנו לכיוון עין טמיר – עוד אחד מהמעיינות הגדולים שמזינים את הנחל. עין טמיר עצמו מגיח מתוך ניקבה עמוקה ומימיו זורמים אל משטחי סלע לבנים וחלקים. שמו של המעיין נובע ממיקומו המוצנע והמרוחק יחסית מערוצי הנחל הגבוהים – "טמיר" מלשון נחבא, ולא "תמיר" מלשון גבוה.
סיפור דרך: ירידה של כ-1.5 ק"מ אל נחל כזיב ← פנייה שמאלה אל שביל ירוק והליכה של כ-3 ק"מ אל בריכת הדלבים ועין טמיר ← ממשיכים עוד כ-3 ק"מ אל עין זיו (הפסקת צהריים) ← חוזרים כ-1 ק"מ בשביל הירוק לצד הנחל עד לפיצול שבילים ופנייה ימינה אל שביל שחור לכיוון מצד אבירים ← עלייה של כ-1.2 ק"מ עד לפיצול שבילים ופנייה שמאלה אל שביל כחול לכיוון מערת המקדש ← הליכה של כ-1 ק"מ עד לפיצול שבילים ופנייה שמאלה אל שביל ירוק ← הליכה של כחצי ק"מ אל מערת המקדש ← חזרה באותה דרך אל השביל השחור ← הליכה של כ-600 מטר עד כביש 8925 ← הליכה של כ-200 מטר לאורך הכביש עד חניון אבירים
- ברזי מים במסלול: עין זיו
- פחי אשפה במסלול: עין זיו
- שירותים במסלול: אין
- מקומות לקניית אוכל: מושב אבירים (מכולת קטנטנה ובית קפה בשירות עצמי), פסוטה (כ-2 ק"מ הליכה מסוף המקטע, אפשר גם לקחת אוטובוס)
- בחניון הלילה אבירים: ברזייה, פח אשפה
בסביבות עין טמיר יוצר הנחל בריכות מים יפות וצלולות שמכונות בפי המטיילים "בריכות גן העדן". כל מי שיטבול את רגליו במים יזכה מיד לפדיקור באדיבות דגי החפף הישראלי שחיים בנחל בהמוניהם. אחת הבריכות הגדולות היא "בריכת הדלבים", שמהווה מקום יפה במיוחד למנוחה.
מעין טמיר המשכנו אל עין זיו – המעיין הגדול ביותר שנובע באפיק נחל כזיב, ונקודה שרוב מטיילי "ים אל ים" אינם מגיעים אליה משום שאינה על המסלול המסומן בעיגול הסגול. עין זיו הייתה גם תחנת הפסקת הצהריים שלנו, ובמקום יש גם ברזיית מים.
מאז שנות החמישים נוצלו מי עין זיו כמקור מי שתייה ליישובי האזור, אך בעקבות מאבק סביבתי ממושך שאיבתם צומצמה באופן משמעותי ומאז 2006 הם זורמים לנחל דרך צינור שמוביל אותם מבית המשאבות – ויוצר מפל מים שוצף ויפהפה.
111 צפייה בגלריה
לשון-כלב כרתית בנחל כזיב. מה שמיוחד בצמח הזה זה שעל גבעול אחד יש פרחים בכמה צבעים שונים
(צילום: גלעד כרמלי)
בין עין טמיר לעין זיו פעלו בעבר לפחות שמונה טחנות קמח, ואת שרידיהן של כמה מהן עדיין ניתן לראות בשטח. צמרות עצי הדולב המזרחי החסונים שמלווים את הנחל בקטע זה מגיעות עד לגובה של 20 מטרים. עצי הדולב נמצאים בסכנת הכחדה, והעצים של עין זיו הפכו לסמל של המאבק להשבת מי המעיינות לטבע. העצים יפים בכל עונה: בקיץ הם מלבלבים בירוק ומצלים על שביל ההליכה, בסתיו עליהם מאדימים ונושרים ובחורף הם עומדים בשלכת. ישראל מהווה את גבול תפוצתו הדרומי של עץ הדולב.
אחרי ההפסקה בעין זיו חזרנו מעט לכיוון עין טמיר בשביל שדרכו הגענו, ועלינו שוב על "שביל ים אל ים" בעלייה בשביל המסומן בשחור (עם עיגול סגול) לכיוון מצד אבירים. העלייה מתונה אך די ארוכה, ונחשבת לשנואה על מטיילי "ים אל ים" – שרובם מגיעים אליה בסוף יום ארוך שהתחיל בעין חרדלית או בחוף אכזיב. קצת אחרי אמצע העלייה, סטינו שוב מהשביל עם העיגול הסגול, ופנינו לעבר מערת המקדש (מערת אל-ג'לילה) – העומדת במרכז תעלומה היסטורית מרתקת שרב הנסתר בה על הגלוי.
המערה עצמה, שבקצה השביל, ככל הנראה שימשה כאתר פולחן פתוח לתושבי האזור הפגאניים בתקופה ההלניסטית – וככל שמתקרבים אליה הנוף נעשה יותר ויותר דרמטי: המצוקים תלולים יותר, ההרים זקופים יותר, והפריחה מסיבית וצבעונית יותר.
ב-1985, במהלך סקר ארכיאולוגי של המערות במצוק נחל כזיב, הופתע החוקר שמואל באר למצוא את עצמו עומד מול תבליט של חייל רומי בגובה 2 מטרים שנחקק בסלע על הקיר שליד מערת המקדש. התבליט הייחודי, שזכה לכינוי "האיש שבקיר", מתאר אדם לבוש חצאית וקסדה שאוחז בחרב ביד אחת ומנופף באגרוף בידו השנייה.
במשך שנים נשמר מיקום התבליט בסוד, אך בסופו של דבר סומן אליו שביל טיול והוא הפך לנחלת הכלל. זהות הצייר וסיבת הציור, עם זאת, נשארו בגדר תעלומה עד עצם היום הזה.
אחת ההשערות מתבססת על כך שדמות החייל המצויר מתבוננת על הרכס הדרומי – במקום שבו נמצאה אחת ממערות המסתור ששימשו את היהודים בני היישוב אכזיב בימי "המרד הגדול" בעת שנמלטו מאימת הרומאים. לפי הסבר זה, הצייר הוא למעשה תצפיתן רומי עם חוש אמנותי מפותח, שהושאר בעמדה זמן רב מאוד כדי לתצפת על היהודים שחיו שם.
לאחר הפסקה מול הנוף היפהפה שליד המערה, שבנו באותה הדרך, והמשכנו את העלייה לעבר המושב אבירים. חשוב לדעת שלכאורה מדובר בסטייה קצרה מהמסלול של 3 ק"מ הלוך-חזור אל מערת המקדש, אולם בשביל מעברי סלעים רבים וגם סבך צפוף בכמה נקודות – מה שמאט את ההתקדמות ומאריך את זמן הטיול.
רגע לפני סיום העלייה בכביש 8925, סטינו שוב מהמסלול והלכנו בשביל עם הסימון השקוף אל מצד אבירים – מבנה אבן מסיבי ומסקרן, שלחוקרים לא ברור אם מדובר במצודה צבאית מהתקופה הצלבנית, או למעשה בחווה חקלאית מבוצרת עתיקה יותר מהתקופה הרומית או הביזנטית.
עם השלמת העלייה, המשכנו עם הכביש כ-200 מטרים לכיוון המושב אבירים והבחנו בחניון הלילה החינמי מצד שמאל. החניון די קטן, וחוץ מברזייה ופח אשפה אין בו כלום – אבל מודעה שהייתה תלויה ליד הברזייה בישרה על "בית קפה בשירות עצמי 24/7", וקוד ה-QR שסרקנו הוביל אותנו אל "משק חפר" בתוך המושב אבירים.
המשק של אייל ועדנה חפר החל בתור דיר עיזים, אך כיום הם מפעילים גם מתחם צימרים יוקרתי – ולצידו בית קפה מקסים בשירות עצמי לטובת אורחי המתחם והמושב, וגם לטובת השביליסטים שחולפים בסמוך. במקום מכונת קפה, תיונים, מים חמים וכוסות, מקרר עם שתייה קלה ובירות, חטיפים ועוגיות, מקרר עם מוצרי חלב וגבינות איכותיות, ואפילו גלידות. ניתן להגיע אל בית הקפה בכל שעה, לשבת לאכול במקום או לקחת אוכל לדרך – ולשלם במזומן (יש אפילו קופה עם עודף למקרה הצורך), בביט או בפייבוקס. וכמובן: לכבד את המקום ואת היוזמה היפה, ולהשאיר נקי.
אנחנו ישבנו כאן לאכול ארוחת ערב על בסיס אוכל שהבאנו בתיק, שאותו שדרגנו עם יוגורט וגבינה שקנינו – וכמובן שגם נהנינו משתייה קלה, וניצלנו את הזמן גם כדי להטעין את הטלפונים. לאחר מכן שבנו אל חניון הלילה, הקמנו את האוהל והלכנו לישון לקול יללות התנים.
טיפ מנצח: המגיעים מוקדם לאבירים יכולים להמשיך לאורך הכביש עוד 2 ק"מ אל הכפר השכן פסוטה כדי לקנות אוכל. ניתן גם לתפוס לשם אוטובוס (קו 40 או 75).
יום 3: מחניון אבירים לחורבת חממה
בגלל המעבר לשעון קיץ בלילה, טעינו בחישוב והתעוררנו יותר מדי זמן לפני הזריחה. אבל ניצלנו את זה כדי ללכת שוב אל משק חפר – ונהנינו מקפה טוב, לפני תחילת ההליכה. לאחר מכן שבנו לצד הכביש לכיוון מצד אבירים, והמשכנו עם הכביש עוד קצת עד לדרך העפר המסומנת באדום – שם מתחיל היום השלישי למסע, שכולו במגמת עלייה לעבר מירון.
סיפור דרך: הליכה של כ-300 מטר לצד כביש 8925 עד למפגש עם שביל אדום ← הליכה של כחצי ק"מ עד לפיצול שבילים ופנייה ימינה אל שביל ירוק ← הליכה של כ-1.5 ק"מ עד שמורת בריכת פסוטה ← חציית כביש 8925 (כ-50 מטר אחרי החצייה חשוב לפנות שמאלה ולעבור את ערמת הסלעים של המחצבה) והליכה של כ-4 ק"מ עד חורבת מורגות ← המשך של עוד כ-3.3 ק"מ עד חניון גשר אלקוש ← הליכה של כחצי ק"מ לאורך כביש 89 אל תחנת דלק חורפיש (הפסקת צהריים) ← חזרה לשביל והמשך של כ-1.4 ק"מ עד עין רטט ← המשך של כ-800 מטר עד עין טבעת ← המשך של כ-700 מטר עד עין זבול ← המשך של כ-1 ק"מ עד עין חותם ← המשך של עוד כ-2 ק"מ עד פיצול שבילים ופנייה ימינה אל שביל אדום ← המשך של כ-3 ק"מ באפיק נחל נריה עד חורבת חוממה
- ברזי מים במסלול: תחנת דלק חורפיש ליד גשר אלקוש
- פחי אשפה במסלול: יער אלקוש – באמצע הדרך בין חורבת מורגות לגשר אלקוש, תחנת דלק חורפיש
- שירותים במסלול: תחנת דלק חורפיש
- מקומות לקניית אוכל: תחנת דלק חורפיש, כפר חורפיש (כ-2 ק"מ הליכה מתחנת הדלק)
- בחניון הלילה חורבת חממה: ברזיות, פחי אשפה
באתרים ובלוגים רבים ההמלצה היא לתפוס מאבירים טרמפ עד לגשר אלקוש, וכך לדלג על הליכה של 10 קילומטרים ב"מקטע משעמם" – אולם ייתכן מאוד שזו המלצה שנכתבה עוד לפני שסומן שביל טיול ביער אלקוש ב-2007, ואז ההליכה באמת הייתה לצד כבישים. כיום, עובר המסלול בחלקו הראשון בשבילי חורש נעימים ומגיע אל בריכת פסוטה – שמורת הטבע הקטנה ביותר בארץ, שמהווה בית גידול חשוב לדו-חיים ובראשם סלמנדרות. כשאנחנו ביקרנו שם, החלה הבריכה להתכסות בפריחה לבנה ויפה של נורית המים.
לאחר מכן, חוצים את כביש 8925 – ומגיעים לנקודה שבה סימון השבילים מבלבל, ככל הנראה בשל מחצבה שהוקמה במקום לאחר שהשביל סומן. כ-50 מטר אחרי חציית הכביש יש לפנות שמאלה ולעבור את ערמת הסלעים של המחצבה, ולא להמשיך עם השבילים הברורים. לאחר מעבר הסלעים, תראו את השביל הנכון. כדי לא להתבלבל, מומלץ להשתמש בקטע זה באפליקציית ניווט ולוודא שאתם בשביל הנכון – עד שתבחינו שוב בסימון. חשוב גם לא ללכת בטעות בעקבות הסימון הצהוב של שביל "סובב אבירים".
המשך הדרך בחורש נעים וירוק, עד ההגעה לחורבת מורגות – שרידים מרשימים של יישוב מהתקופה הביזנטית, שנראה שעדיין לא נחפרו ברובם. מכאן ממשיכים בתוך יער אלקוש, כשמצד ימין נראה ערוצו העמוק של נחל כזיב ומצד שמאל עצי אורן גבוהים במיוחד – עד לגשר אלקוש העובר מעל הנחל.
את הפסקת הצהריים עשינו בתחנת דלק חורפיש הסמוכה לגשר אלקוש. במקום חנות "מנטה" קטנה אמנם – אך ניתן לקנות בה גם מזון בסיסי כמו גבינות ומוצרי חלב וקרקרים למיניהם, וכמובן שתייה, חטיפים וגלידות, וגם קפה ומאפים של "קפה ג'ו". בתחנת הדלק נמצאת גם מסעדת "Meet & Eat" – מסעדת בשרים, שההמבורגר שלה נחשב לאחד הטובים ביותר בגליל כולו. לצערנו, הגענו למקום מוקדם מדי (כבר בסביבות 10:00 בבוקר), והמסעדה נפתחת רק ב-13:30 – כך שהסתפקנו בקוטג' וגבינה צהובה מה"מנטה", כתוספת לאוכל שהבאנו בתיק.
לאחר הפסקה ארוכה, שבנו למסלול – אל שביל שעובר בתוך ואדי רחב, יפהפה וירוק. את פנינו קיבל שלט של רשות הטבע והגנים שבישר כי נכנסנו אל שמורת הר מירון, ובמהרה פגשנו שוב את נחל כזיב.
בערבית נקרא חלקו העליון של נחל כזיב "ואדי חאביס" – מהמילה "חבס" שמשמעותה מחסום. במסורת הדרוזית מסופר על הנביא סבלאן, שהגיע לאזור זה בעת שאנשי חברון המוסלמים רדפו אחריו, לאחר שבא ממצרים וניסה להפיץ בקרבם את הדת הדרוזית. במנוסתו הוא חצה את נחל כזיב, ובשעה שגם רודפיו ניסו לחצות את הנחל החל גשם חזק והנחל עלה על גדותיו וחסם את דרכם.
המסלול מלווה את נחל כזיב עליון לאורך מספר קילומטרים ועובר דרך כמה מהמעיינות שמזינים אותו בקטע זה, ובהם המפל של עין רטט, וכן עין חותם שנובע אל תוך מבנה אבן עתיק המקודש לתושבי הכפר חורפיש הסמוך – ובשל כך אסור לטבול בו.
חלקו האחרון של המסלול ביום השלישי עובר בנחל נריה, שייחודו בכמות עצי הקטלב הרבה שצומחים על גדותיו. שביל הנחל החל בערוץ רחב וחשוף לשמש, שלצידו פרחו המוני כלניות בכל הצבעים – אך במהרה עבר לחורש צפוף ומוצל שליווה אותו במונוטוניות לאורך של 3 קילומטרים, עד שבשלב מסוים כבר הרגשנו כאילו אנחנו הולכים במעגלים וחוזרים כל הזמן לאותו המקום. בסופו של דבר, החורש הסתיים והגענו אל חניון הלילה חורבת חממה, שנמצא בגובה של כ-300 מטרים מתחת לפסגת הר מירון.
חניון חורבת חממה משמש גם את מטיילי "שביל ישראל", הוא נוח מאוד ומרווח, ויש בו מקום לעשרות אוהלים. בחניון פזורים גם עשרות שולחנות פיקניק, ויש ברזיות, מקומות מוסדרים להדלקת מדורות ופחי אשפה.
טיפ מנצח #1: אפשר להזמין פיצה לחורבת חממה – על גדר הבסיס הצבאי שמעבר לכביש תלויות מודעות פרסום של הפיצריות שעושות משלוחים למקום.
טיפ מנצח #2: צריכים להטעין את הטלפון? בטרמפיאדה שבכניסה לבסיס יש שקעי חשמל.
יום 4: מחורבת חממה לחניון נחל עמוד עליון
למרות שהתחזיות צפו גשם שיתחיל רק בשעות הערב, התעוררנו בחורבת חממה לקולות גשם שוטף שדפק על דפנות האוהל. התלבטנו מה לעשות, כי זה היה גם יום שבת – כך שאין תחבורה ציבורית. בינתיים הגשם נחלש – אז החלטנו לצאת למסלול, לטפס לפסגת המירון, ושם לקבל החלטה לגבי ההמשך.
סיפור דרך: יציאה דרומה אל שביל שחור/שביל ישראל ← הליכה של כ-200 מטר עד עין חוממה ← המשך של כ-2 ק"מ עד פסגת הר נריה ← המשך של כ-800 מטר עד פיצול שבילים ופנייה שמאלה אל שביל אדום/שביל ישראל (שביל הפסגה הר מירון) ← הליכה של כ-1.5 ק"מ סביב פסגת הר מירון עד חניון הפסגה (אופציה להפסקת צהריים) ← הליכה של כ-1 ק"מ בשביל כחול אל חורבת ב"ק ← המשך של כ-200 מטר דרך החורבה אל באר רום ← פנייה שמאלה אל שביל ישראל והליכה של כ-1.5 ק"מ עד חורשת ה-44 ← המשך של כ-2 ק"מ עד עין זבד ← המשך של כ-700 מטר עד כיסא אליהו ← המשך של כ-600 מטר עד חורבת שמע ← המשך של כחצי ק"מ עד עין מירון ← המשך של כחצי ק"מ עד חניון הפיתול (הפסקת צהריים) ← מחניון הפיתול המשך בשביל שחור כ-400 מטר אל בריכות נחל מירון ← המשך של כ-1.5 ק"מ בנחל מירון עד לפיצול שבילים ופנייה ימינה אל שביל ירוק ← עלייה של כחצי ק"מ אל הר מסרבים עד חניון נחל עמוד עליון
- ברזי מים במסלול: חניון הפסגה, חניון הפיתול
- פחי אשפה במסלול: חניון הפסגה, חניון הפיתול
- שירותים במסלול: אין
- מקומות לקניית אוכל: היישוב מירון (הליכה של כקילומטר מחניון הפיתול)
- בחניון הלילה נחל עמוד עליון: ברזיות, מקררים, תאורה, הטענת טלפונים, פחי אשפה, שירותים אקולוגיים
במקטע זה וגם ברוב המקטע הבא, המסלול למעשה חופף ל"שביל ישראל". ברגע שהתחלנו את הטיפוס, הגשם שוב התחזק – ועם ההגעה לפסגת הר נריה ברום של 1,123 מטרים, שממנה נשקף נוף פנורמי מהים התיכון ועד הכינרת – לא ניתן היה לראות דבר. למרבה המזל, ברגע שהגענו אל שביל הפסגה של הר מירון, הגשם פסק והשמיים החלו להתבהר – וגם הנוף היפהפה נפתח מולנו.
משום שלא היה נראה שהגשם הולך לחזור בשעות הקרובות, החלטנו להמשיך ולרדת מהפסגה לכיוון נחל עמוד, בתקווה שנצליח להגיע לפחות עד חניון הפיתול שליד מתחם קבר הרשב"י לפני שהגשם יתחדש. מעט אחרי הירידה מהפסגה קיבל את פנינו מקבץ מרשים של פרחי גביעונית הלבנון – וגם שני זאבים אפורים שהופתעו מאוד לראות מטיילים בבוקר חורפי שכזה. גודלם הגדול, האף המחודד, האוזניים הגדולות והזקופות והכתם הלבן מתחת לפה לא השאירו מקום לספק שזכינו במפגש נדיר. הם הביטו בנו בתדהמה לכמה רגעים, ואז רצו ונעלמו להם בין העצים.
התחנה המעניינת הבאה אחרי פסגת המירון היא חורבת ב"ק – שרידי חווה חקלאית שהוקמה על ידי ישראל ב"ק שעלה לארץ מרוסיה בשנת 1831 והתיישב בתחילה בצפת. החווה שהקים במירון פעלה בשנים 1840-1834, עד שהעות'מאנים השיבו לעצמם את השליטה על ארץ ישראל מידי הצבא המצרי של איבראהים פאשא, ואילצו את ב"ק ומשפחתו לעבור לירושלים. התיישבות זו נתפסת לעתים באופן חלוצי כראשית ההתיישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל בעת החדשה.
חשוב לשים לב שסימוני הדרך בסביבות חורבת ב"ק חסרים, וקל מאוד להתבלבל ולפנות בטעות לשבילים שאינם חלק מהמסלול – ולכן מומלץ להשתמש במקטע זה באפליקציות ניווט ובמפה. המשך השביל עובר בסמוך למערת הוטה ג'רמק – מערה אנכית בעומק של 157 מטרים, שנחשבת למערה השנייה בעומקה בישראל. בהמשך מגיעים אל מעיין עין זבד, שבהתאם לכמות האשפה שמטיילים השאירו בו אולי ראוי להיקרא יותר "עין זבל" – אך לפחות נשקף מהמקום נוף מרהיב של החרמון שעוד היה מושלג. מכאן, השביל מוביל בירידה מעט תלולה, דרך עמוד אבן גבוה ומרשים המכונה "כיסא אליהו", אל חורבת שמע – שרידי עיר תלמודית עתיקה שבהם מוזוליאום ובית כנסת, ומקובל לזהות כתקוע הגלילית.
מחורבת שמע הדרך לחניון הפיתול אורכת דקות בודדות. בשל התחזית שצפתה שהגשם יתחדש בעוד כשעה ויימשך כל אחר הצהריים והערב וגם למחרת, החלטנו לעצור כאן זמנית את רצף הטיול – ותפסנו טרמפ לכפר חורפיש כדי לאכול ולהעביר את הזמן עד שהתחבורה הציבורית תתחדש עם צאת השבת.
חניון הפיתול הוא מקום טוב להפסקת צהריים, ואם אתם מטיילים במקטע זה ביום חול ניתן גם לעלות ממנו ליישוב מירון כדי לקנות אוכל (מרחק של כקילומטר הליכה עד ל"צרכנית מירון" או כקילומטר וחצי עד למכולת "מירון פלוס" שבה מבחר גדול יותר).
כשהמשכנו את הטיול לאחר הימים הגשומים, חזרנו אחר הצהריים עם אוטובוס ליישוב מירון וממנו ירדנו ברגל לחניון הפיתול כדי להמשיך את המסלול בדיוק מאותה הנקודה – ועברנו במעבר שמתחת לכביש 866 אל נחל מירון, שזורם כל השנה, ולאורכו מספר בריכות יפות ומזמינות טבילה.
111 צפייה בגלריה
נוף לקראת שקיעה בעלייה להר מסרבים, שבו נמצא חניון הלילה נחל עמוד עליון
(צילום: גלעד כרמלי)
לאחר כשני קילומטרים סטינו מהשביל ימינה אל שביל מסומן בירוק שמטפס במעלה הר מסרבים – שם נמצא חניון נחל עמוד עליון שבו העברנו את הלילה האחרון למסע. מדובר בחניון נעים ומסודר מאוד שמפעילה רשות הטבע והגנים ובו ברזיות, מקומות מוסדרים להדלקת מדורות, תאורת שטח, מטבח שדה ובו מקררים וכיורים, שולחנות פיקניק וספסלים, פחי אשפה, שירותים אקולוגיים, ואפילו נקודות להטענת טלפונים.
הכניסה לחניון נחל עמוד עליון בתשלום סמלי (40 שקלים לאדם באוהל פרטי) ובתיאום מראש דרך אתר רשות הטבע והגנים. מחיר הלינה כולל את דמי הכניסה לשמורת נחל עמוד (28 שקלים לאדם) שבכל מקרה צריך לשלם, ולכן זה משתלם.
יום 5: מחניון נחל עמוד עליון לחוף חוקוק
היום האחרון למסע הוא גם היום הארוך והקשה ביותר מבין כולם. ממש עם הזריחה יצאנו מחניון הלילה וירדנו בחזרה אל נחל מירון דרך שביל מסומן באדום, מול הנוף של פסגת הר מירון שממנה הגענו, לעבר תחנת משטרת עין א-תינה – מבנה בטון נטוש וספוג קליעים, שהוקם בימי "המרד הערבי" (1939-1936) במטרה להגן על תחנת השאיבה שפעלה במעיין עין יקים הנובע למרגלות המדרון, והיווה את מקור מי השתייה של העיר צפת עד שנת 1995. נחל מירון מתפתל בפסטורליות בין עצי החורש הצפופים ונשפך אל נחל עמוד, שלאורכו יימשך המסלול מעתה עד הכינרת.
סיפור דרך: ירידה של כ-1.2 ק"מ בשביל אדום עד לפיצול שבילים ופנייה ימינה אל שביל שחור/שביל ישראל ← המשך של כ-100 מטר עד עין יקים ← המשך של כ-600 מטר בנחל מירון עד נחל עמוד ← המשך של כ-300 מטר עד לפיצול שבילים והמשך ישר אל שביל כחול/שביל ישראל ← המשך של כ-300 מטר עד בריכות שכווי ← המשך ישר בשביל שחור/שביל ישראל עוד כ-2.3 ק"מ עד לפיצול עם שביל כחול שעולה לעין כובס ← המשך של כ-6 ק"מ בשביל השחור/שביל ישראל עד למתקן מקורות וחניון נחל עמוד תחתון (הפסקת צהריים) ופנייה ימינה אל שביל כחול/שביל ישראל ← המשך של כ-300 מטר ומעבר מתחת לכביש 85 (עם הירידה לנחל חשוב ללכת בשביל שימין לו) ← המשך של כ-2.5 ק"מ בשביל שחור/שביל ישראל עד עין שבשבת ← המשך של כ-1.5 ק"מ עד גיחון נחל עמוד ← המשך של כ-2 ק"מ עד לעמוד של נחל עמוד ← המשך של כ-800 מטר עד מערת זוטיה ← המשך של כ-1 ק"מ עד לפיצול של שביל ישראל ושביל ישו (סימון חסר בפיצול) ← פנייה שמאלה והמשך של כ-1.5 ק"מ על שביל ישו עד כביש 90 ← מעבר מתחת לכביש והמשך של כ-600 מטר עד שפך נחל עמוד ← פנייה שמאלה אל שביל סובב כינרת והליכה של כ-1.5 ק"מ עד חוף חוקוק
- ברזי מים במסלול: מתקן מקורות לפני כביש 85
- פחי אשפה במסלול: חניון נחל עמוד תחתון לצד כביש 85
- שירותים במסלול: אין
- מקומות לקניית אוכל: אין
לצדי הנחל נראים היטב שרידיהם של טחנות הקמח והמתקנים החקלאיים שהיו פעילים בעבר באפיקו. רובם הוקמו בתקופה הצלבנית והיו בשימוש עד התקופה העות'מאנית. על פי העדויות ההיסטוריות, במאה ה-16 שימשו חלק מהמבנים כמבטשות לטובת תעשיית הצמר והאריגים של צפת. בהמשך השביל, מתחת לצל עצי דולב ותאנה ענקיים, נפגש נחל עמוד עם נחל שכווי שיורד מכיוון צפת – ובנקודת המפגש נוצרות בריכות יפות וצלולות.
המשך המסלול במורד הנחל אחרי בריכות שכווי מוביל אל המקטע התיכון והאתגרי של הנחל, והשלט לצד השביל מדגיש כי אין להיכנס לחלק זה של המסלול בימים גשומים או מיד לאחר ימים גשומים כשהשביל עוד בוצי ומחליק, וגם לא בימי שרב.
בחלקו התיכון של הנחל מתנקזים אליו כמה ערוצי נחלים – ונוצר קניון עמוק המתחתר בסלעי גיר קשים, שקירותיו מתנשאים לגובה של 150 מטרים. מיד לאחר שחולפים על פני העלייה אל עין כובס, שלט לצד השביל מודיע על "סכנת נפילה – תהום לפניך". כאן מתחיל הקטע המאתגר ביותר של המסלול – 6 קילומטרים שדורשים שימוש תכוף בסולמות, יתדות ומאחזי יד, והליכה על פי תהום שמחייבת זהירות מרבית.
לאחר המקטע האתגרי, ערוץ הנחל מתרחב, ועם המעבר מתחת לכביש 85 מתחיל חלקו התחתון של הנחל שחוצה את הגליל התחתון – והנוף משתנה בהתאם – מחורש צפוף וירוק לסוואנה של שיחים וצמחים עשבוניים.
הנחל במקטע זה אינו זורם אלא מחלחל בסלע הגיר, ומשני צדדיו מתנשאים מצוקים זקופים המשמשים לקינון של עופות דורסים ממינים רבים. פעילות קארסטית לאורך השנים גרמה להמסת סלעים במצוקים ולהיווצרות מערות גדולות שנמצאו בהן ממצאים פרהיסטוריים רבי-חשיבות.
111 צפייה בגלריה
מנהרה מתחת לכביש 85 מובילה אל חלקו התחתון של נחל עמוד - כאן מתחילים 10 הקילומטרים האחרונים לפני הכינרת
(צילום: גלעד כרמלי)
חשוב לדעת שהמסלול בחלקו התחתון של הנחל חשוף כולו לשמש – ונקודות הצל לאורכו בודדות. כמו כן, מרגע חציית כביש 85 מתחילים למעשה לרדת אל מתחת לגובה פני הים, והטמפרטורות מטפסות בהתאם – במיוחד בקיץ.
בין נקודות העניין במקטע התחתון ניתן לציין את עין שבשבת – מעיין קטנטן המכונה על שם שבשבת הרוח שהקימו בשנות ה-50 אנשי קיבוץ חוקוק במסגרת ניסיון לשאוב בכוח הרוח מים מהמעיין כדי למלא שוקת שנועדה להשקיית פרות, הגיחון של המוביל הארצי אשר חוצה את נחל עמוד תוך שימוש בחוק כלים שלובים, וכמובן עמוד הסלע המבודד שגובהו כ-20 מטרים והעניק לנחל את שמו.
לאחר המעבר מתחת לכביש 8077 מגיעים אל מערת זוטיה ("מערת גולגולת") – שבה החל המחקר הפרה-היסטורי בארץ ישראל, כשבשנת 1925 גילה כאן החוקר הבריטי פרנסיס טרוויל-פיטר גולגולת אדם קדמון שקיבל את השם "האדם הגלילי" – וחי באזור לפני כ-350 אלף שנה. מדובר בגולגולת האדם הקדומה ביותר שהתגלתה עד כה בארץ ישראל. הכניסה למערה אסורה מחשש לפגיעה באוכלוסיות נדירות של עטלפי חרקים ששוכנים בה, אך אפשר להתרשם ממנה מבחוץ.
בהמשך מגיעים אל פיצול שבילים ללא סימונים – וכאן יש לפנות שמאלה אל הדרך שבה יופיע בהמשך הסימון הכתום של "שביל ישו", ולהמשיך איתו עד הכינרת, בין מטעי בננות שמאוד יזכירו את תחילת המסע ליד חוף אכזיב. לאחר המעבר מתחת לכביש 90, המרחק לכינרת הוא כמה דקות בודדות – והסיום הוא בחוף מלא צמחייה ולא נוח במיוחד לרחצה מצפון לגינוסר.
לכן, מומלץ להמשיך צפונה בעקבות סימון "שביל סובב כינרת" עוד קילומטר וחצי עד חוף חוקוק ("החוף הירוק") המסודר - שבו גם מזנון, שירותים ואף מתחם קמפינג (בתשלום) למעוניינים להישאר ללילה נוסף.
איך בכל זאת לקצר?
המעוניינים לצעוד את השביל בארבעה ימים יכולים לאחד את היום הראשון והשני ליום הליכה אחד שיסתיים בחניון אבירים – אך יש צורך לוותר לפחות על שתיים מתוך שלוש הסטיות מהדרך שעליהן המלצתי (עלייה למבצר המונפור / עין זיו / מערת המקדש ו"האיש שבקיר"), ואולי אפילו על שלושתן אם קצב ההליכה אינו מספיק מהיר.
למטיילים בארבעה ימים מומלץ מאוד לישון בחוף אכזיב כבר בלילה שלפני הטיול - ולהתחיל ללכת עם הזריחה, כדי להספיק להגיע לאבירים לפני שמחשיך וגם להשאיר זמן להפסקות. שאר ימי ההליכה נשארים זהים למתווה הטיול בחמישה ימים.
המעוניינים לצעוד את השביל בשלושה ימים בלבד יצטרכו לוותר על כל הסטיות מהדרך, וכן להתחיל את המסע מוקדם בבוקר בעין חרדלית ולא בחוף – ולסיים את היום הראשון בגשר אלקוש (ניתן להקים אוהל על משטח הבטון שמאחורי תחנת דלק חורפיש). יום ההליכה השני יסתיים בחניון הפיתול.
מתי מומלץ לצאת?
באופן עקרוני ניתן לצאת למסע מים אל ים בכל ימות השנה – אך יש להימנע מכך בימים שבהם צפויים עומסי חום או גשמים. הזמן המומלץ ביותר לטיול הוא בין החודשים מרץ למאי (כולל), אז הנוף כולו ירוק ופורח, ובין ספטמבר לנובמבר - אז מזג האוויר סתווי ונעים רוב הזמן, וגם פריחת הסתיו מופיעה (חלמוניות בפסגת הר מירון וסתווניות בשאר האזורים).
בכל מקרה מומלץ להתחיל את הטיול בשעות הבוקר המוקדמות ולסיים לפני שמחשיך, ובימי הקיץ גם לעצור להפסקה ארוכה בשעות הצהריים החמות.
מה לקחת?
- נעלי הליכה טובות
- תרמיל גב נוח + כיסוי נגד גשם
- אוהל
- מזרן שטח
- שק שינה מתאים לעונה
- כובע רחב שוליים
- משקפי שמש
- קרם עם מקדם הגנה
- לפחות 3 ליטרים מים לאדם (ליום)
- סנדלים (בתרמיל) לצורך הליכה במים
- מגבת קטנה לניגוב הרגליים
- מטען נייד לטלפון (המלצה אישית: מטען סולארי)
- שקיות לזבל
- נייר טואלט
- אלכו-ג'ל
- תיק רחצה עם: סבון, מראה בלתי-שבירה, מברשת ומשחת שיניים, דיאודורנט, סכיני גילוח, תחבושות היגייניות וטמפונים
- מגבת לשטיפת הפנים
- ערכת עזרה ראשונה עם: פולידין, פלסטרים, תחבושות ופדי גזה + תרופות כמו אקמול
- דוחה יתושים
- מקלות הליכה (מומלץ)
- פנס (מומלץ פנס ראש)
- אטמי אוזניים ללילה (לפעמים השכנים בחניון הלילה מרעישים)
- ערכת בישול+קפה, כלי אוכל רב-פעמיים
- אוכל מומלץ: כיכר לחם פרוס, קופסאות שימורים, אורז/פסטה/פתיתים, ממרחים שלא דורשים קירור (גם לאחר הפתיחה), רסק עגבניות, תבלינים, שמן בתרסיס (שלא יישפך בתיק), חלב עמיד, ירקות, אגוזים/שקדים/פירות יבשים, קורנפלקס, חטיפי אנרגיה
- אולר, פותחן, מצית וגפרורים
- מסמכים אישיים: תעודת זהות, רישיון נהיגה, כרטיס קופת חולים
- כרטיס אשראי + כסף מזומן
ביגוד מומלץ למסע
- 3-2 חולצות מנדפות זיעה לימי ההליכה, ואחת נקייה למנוחה בערב
- מכנסי טיול מנדפים ומתפרקים
- מכנסי ספורט למנוחה בערב
- גרביים ותחתונים כפי הצורך (מומלץ להחליף כל יום)
- בגד ים
- ביגוד חם, עדיף קומפקטי, כפי הצורך ובהתאם לעונה: מעיל, כפפות, כובע גרב, גרביים חמות, חולצה תרמית, גטקס
- כפכפים לסוף היום (אתם תגידו לנו תודה, הבטחה)
טיפים נוספים וכללי בטיחות חשובים
- לתכנן מראש את המסלול ואת משך ההליכה. מומלץ להצטרף לפני הטיול לקבוצת הפייסבוק "טרק ישראלי - ים אל ים", לעיין בפוסטים שפורסמו שם בעבר ובשאלות שנשאלו – ולשאול שאלות נוספות במקרה הצורך.
- להתחיל את הטיול מוקדם כדי להימנע מהליכה בשעות החשכה. בקיץ מומלץ לעצור את ההליכה בשעות הצהריים ולנוח בצל.
- לברר מה מזג האוויר הצפוי, תוך דגש על עומסי חום או אזהרות על שיטפונות. מומלץ לפנות למוקד המידע של רשות הטבע והגנים בטלפון 3639*.
- להצטייד בעותק פיזי של מפת סימון שבילים מעודכנת של הגליל (מפה מס' 2), בנוסף לאפליקציות ניווט בטלפון הנייד כמו IsraelHiking או "עמוד ענן".
- להקפיד על הליכה בשבילים המסומנים בלבד. אין להתקרב למצוקים או לנחלים גועשים בשעת שיטפון. באזור עין זיו יש שדות מוקשים – הכניסה אליהם אסורה בהחלט.
- מומלץ לתאם מראש חלונות זמן קבועים, פעם-פעמיים ביום, שבהם תהיו בקשר עם איש הקשר שלכם כדי לעדכן שהכל בסדר.
- אין להתקרב אל בעלי חיים. אין לאכול או להוסיף לתה צמחים לא מוכרים.
- הלינה מותרת רק בחניוני לילה מוכרזים. מיקומי כל חניוני הלילה האפשריים לאורך המסלול, ממערב למזרח: חוף אכזיב, פארק גורן, אבירים, גשר אלקוש (משטח בטון מאחורי תחנת דלק חורפיש), חורבת חממה, חניון הפיתול, חניון נחל עמוד עליון, עין כובס (ללא ברז), חניון נחל עמוד תחתון (לצד כביש 85, ברז במתקן מקורות הסמוך).
- מותר להבעיר אש רק במקומות המיועדים לכך. אין להשתמש בחומרי בערה שנאספו בשמורות טבע. אין להשאיר גחלים לוחשות בשטח, אלא להשליכם למקום המתאים לכך.
- יש להימנע גם משריפת נייר טואלט או מגבונים לחים בעת ההליכה ל"שירותים" – ולאסוף אותם לתוך שקית הזבל שאתם לוקחים איתכם.
- אחרי שהקמתם את האוהל ועד שתיכנסו אליו כדי לישון – ודאו שכל פתחיו סגורים באופן הרמטי, כדי שאף בעל חיים לא ימצא בטעות את דרכו פנימה וימתין לבואכם בתוך שק השינה.
- אל תשאירו את הנעליים מחוץ לאוהל בלילה, ובכל מקרה נערו אותן בבוקר לפני שתנעלו אותן שוב – כדי לוודא שאף בעל חיים עוקצני לא מצא בטעות את דרכו פנימה. גם את התיק עדיף לא להשאיר מחוץ לאוהל, ולוודא שהוא סגור הרמטית לפני שהולכים לישון.
- אל תשאירו את שקיות האשפה מחוץ לאוהל גם לא במהלך הלילה, זה ימשוך חיות בר.
- במקרה של סכנת חיים, אובדן הדרך או פציעה ללא יכולת פינוי עצמי – יש לחייג למוקד 100 של המשטרה ולהזעיק את מתנדבי יחידת החילוץ האזורית.
ואם רוצים קצת להתפנק?
בעוד שרבים ממטיילי "ים אל ים" צועדים עם כל הציוד שלהם על הגב, רבים אחרים נעזרים בבעלי עסקים פרטיים שמציעים שירותי הקפצות ולוגיסטיקה. ובעוד שרבים ישנים בשטח, רבים אחרים מעדיפים דווקא לישון בנוחות בצימרים ביישובים הסמוכים למסלול. יש גם מי שמציעים שירות משולב של לינה בצימר והקפצת הציוד בכל יום, או אפילו הקפצה של הרכב מנקודת ההתחלה כדי שימתין לכם בנקודת הסיום.
אחד מהמומלצים שמציעים שירות כזה הוא רוזה איוב מהכפר הנוצרי פסוטה. איוב מציע לינה בצימר "הבית בפסוטה" וכן סיוע לאורחיו בהעברת הרכב ממקום למקום, או איסוף בסוף כל יום. מדובר בדירת אירוח ליד הגרעין העתיק של הכפר ובה שלושה חדרי שינה, מטבח, סלון וחצר גדולה (ובקיץ צפויה להתווסף גם בריכה). האורחים מקבלים ארוחת בוקר, ויכולים להזמין גם ארוחות נוספות ולטעום מהערק המקומי שאיוב מכין. לפרטים והזמנות: בטלפון – 052-5531301 (רוזה) או 052-8587213 (ראגדה).
אפשרות נוספת היא ללון באחד הצימרים היוקרתיים של "משק חפר" במושב אבירים. המקום אינו מציע שירותי הקפצות, אך מעמיד לרשות האורחים את רכב המשק לצורך הקפצה עצמאית והעברת רכבם הפרטי ממקום למקום. פרטים נוספים והזמנות: באתר או בטלפון – 052-5832532 (אייל).
המחפשים אופציה זולה ועממית יותר במושב אבירים, במקום חניון הלילה החינמי, יכולים להקים את האוהל שלהם ב"חאן אבירים" שבו תשתיות קמפינג מפותחות ואפילו מקלחות. פרטים נוספים והזמנות – באתר.
אפשרות מומלצת נוספת הוא הצימר הטבעוני של ליאור בן בשט וקרלוס סיני במושב אבירים, והם מציעים גם שירותי הקפצות בתחילת ובסוף כל יום. פרטים נוספים והזמנות: בטלפון – 054-5511431 (ליאור).
גם סאפי גדבאן מהכפר חורפיש מציע שירותי הקפצות של ציוד, ורבים ממליצים על שירותיו. פרטים נוספים והזמנות: בטלפון – 050-2777258 (סאפי).
גם אורן חלימי מ"קום והתהלך בארץ" מציע שירותי לוגיסטיקה והקפצות וזוכה להמלצות רבות. לפרטים נוספים והזמנות: בטלפון – 058-4239484 (אורן).
המעוניינים לחוות אירוח ביתי ולהנות מאוכל אותנטי יכולים לתאם באחד הערבים הגעה אל ביתם של ע'סאן ואילהם חדאד בכפר הדרוזי-נוצרי חורפיש, ולהנות מארוחה מצוינת. לפרטים נוספים והזמנות: בטלפון – 050-9146347 (ע'סאן).
