בשנת 2021 לא יצאתי מהארץ בכלל. אבל בכל זאת ראיתי כאן עולם ומלואו. כלקח מהסגרים ששיבשו לי את תוכניות הטיולים בשנה שעברה, השנה השתדלתי לנצל ככל הניתן את הזמן הפנוי לטובת יציאה לטבע – וזכיתי לבקר בהרבה מקומות יפים ומיוחדים, שבחלקם חלמתי לטייל כבר כמה שנים טובות.
השנה דווקא התחילה שוב עם סגר – שנפל בדיוק על סוף החורף – בעיניי מהתקופות הכי יפות לטיולים, כשהטבע בשיאו, הנוף כולו ירוק והפריחה המיוחדת מתחילה. אך רגע לפני שהסגר התהדק הספקתי לבקר בפארק השרון, בעקבות דיווחים שראיתי על פריחה מוקדמת של כלניות – והדיווחים בהחלט לא אכזבו, ומרבד הכלניות שנגלה מול עיניי לא היה מבייש את מראות פסטיבל "דרום אדום".
פארק השרון הצמוד ליער חדרה הוא גן לאומי מיוער בעצי חרוב ואלון התבור, שנחשב לשריד הגדול ביותר שנותר מיער השרון העבות, שהשתרע בעבר מאזור הירקון ועד למרגלות הכרמל. היער נכרת ברובו במאה ה-19, והושמד כמעט לחלוטין במהלך מלחמת העולם הראשונה, כדי לספק את צורכי העץ של המאמץ המלחמתי הטורקי. מספר העצים שנכרתו בתקופת המלחמה היה כה גדול, ששתי מסילות רכבת הידועות בשם "רכבת האלונים" נסללו על מנת להוביל את העצים הכרותים.
יער חדרה עצמו הוא יער האיקליפטוסים הגדול ביותר בארץ – והוא ניטע במימון הברון רוטשילד מתוך ציפייה שהעצים ישתו את מי הביצה הגדולה שהטילה את אימתה על ראשוני המתיישבים בעיר, שהייתה אז מושבה של אנשי העלייה הראשונה שהגיעו מהערים ריגה, וילנה וקובנה. רבים מהתושבים מתו ממחלת המלריה, שטבחה בהם באמצעות שליחיה – יתושי האנופלס שהגיחו מן הביצות. אולם הניסיון לא צלח, והביצות יובשו רק 30 שנה לאחר מכן באמצעות תעלות ניקוז. בתקופה זו, היער עדיין דואג להזכיר לכל המעוניין מה הוא היה במקור – ושטחים נרחבים ממנו נותרים מוצפים במשך שבועות ארוכים בעקבות הגשמים. מעין גרסה ישראלית ולא מספיק מוערכת של הפארק הלאומי אוורגליידס בפלורידה, רק בלי התנינים.
יותר מחודש לאחר מכן, אחרי סגר ואחרי שני חיסוני קורונה, גם הטיול הבא היה בסימון כלניות – וביקרתי ביער כלניות הסרגל שבלב עמק יזרעאל. החורשה הצמודה למנחת מגידו היא שריד לטבע המיוחד של העמק, שרוב שטחו מעובד כיום לשימוש חקלאי, ובסוף החורף פורחות במקום מאות אלפי כלניות בכל הצבעים האפשריים - שמתפרשות על פני מרבדים עצומים.
יש השערה ולפיה הכלניות הגיעו לאתר בעת הקמת שדה התעופה הסמוך, תוך כדי מלחמת העולם השנייה, עם קרקע שהובאה מרמת מנשה – ובהיעדר תחרות התרבו הכלניות מאוד. בכל מקרה מדובר באחד מאתרי הפריחה המרשימים ביותר בארץ, ובתקופה של-אחרי סגר ולפני חזרה לבתי הספר הגיעו למקום גם באמצע השבוע מאות משפחות. סביב הכלניות הסדירה קק"ל שבילי הליכה תחומים בחבלים, ואין לרדת משבילים אלו כדי לשמור על המרבדים הצפופים והפורחים. רוב המטיילים נשמעו לכך, אך לצערי היו בודדים שלא – ומשפחה אחת חצופה במיוחד אפילו פרסה שמיכת פיקניק ממש על הכלניות. חבל.
שבוע לאחר מכן, נסעתי לראות את פריחת אירוס הארגמן בשני אתרים סמוכים בשרון – שמורת אלוני קדימה ויער אילנות – אשר כמו פארק השרון מייצגים את הנוף הקדום של יערות עצי אלון התבור, שהיה אופייני לאזור לפני כ-100 שנה. אירוס הארגמן הוא אחד מאירוסי ההיכל, שנקראים על שם צורת הפרח הייחודית, והוא פרח בלעדי לישראל.
בעבר אירוס הארגמן היה נפוץ בחולות וברכסי הכורכר במישור החוף, מאשדוד ועד בנימינה, אולם הפיתוח של האזור פגע ברוב האוכלוסיות שלו – וכיום הוא בסכנת הכחדה חמורה. בשמורת אלוני קדימה הקטנטנה וביער אילנות השתמרו מקבצים מרשימים של אירוסים, ומי שיחפש היטב יוכל למצוא גם פרטים בודדים של אירוס הארגמן שצבעם אינו בורדו, אלא צהוב-כתום. את הפרחים במופע זה, שהינו נדיר במיוחד, מכנים המטיילים "אירוס ג'ינג'י".
אני בדרך כלל משתדל לגוון במסלולים, אך בהמשך החודש טיילתי שוב בנחל תבור שבגליל התחתון – שנה שנייה ברציפות. בשנה שעברה ביקרתי במקום בשיא החורף, כאשר מורדות קניון הבזלת שבו זורם הנחל היו צבועים בירוק זרחני והנוף הזכיר את שווייץ או טוסקנה. השנה, הגעתי לנחל בתחילת האביב – ומצאתי מסלול עם מראה שונה לחלוטין: כעת, מורדות הקניון נצבעו בסגול ובצהוב בזכות פריחת תורמוס ההרים והחרדל.
80 צפייה בגלריה
מראה אביבי - מורדות נחל תבור צבועים בכחול ובצהוב, וגם השקדייה פורחת
(צילום: גלעד כרמלי)
מסלול הטיול בנחל נחשב לאחד המסלולים היפים ביותר בארץ, אך זה גם מסלול לא קל שכולל ירידות ועליות יחסית תלולות וגם שבע חציות של הנחל – ובחורף ובאביב, כשהזרימה חזקה, קשה מאוד להימנע מלסיים את הטיול עם נעליים וגרביים ספוגות במים. אנחנו התחלנו את המסלול מוקדם בבוקר, כשלא היו הרבה מטיילים, אך כשסיימנו כבר היו במקום עומסים כבדים. ממליץ לא להגיע לכאן בשבתות בתקופת שיא פריחת התורמוסים.
שבוע לאחר מכן הדרמתי אל נחל הבשור שבצפון הנגב – וטיילתי במסלול שבין תל שרוחן לפארק אשכול – בנתיב שבו רכבו לפני 104 שנה הפרשים האוסטרלים והניו זילנדים (אנז"ק) בדרך אל הקרב המכריע על באר שבע במלחמת העולם הראשונה. אחרי חורף שהיה גשום במיוחד באזור זה, המדבר כולו נצבע בירוק לא-אופייני. ולמרות שזה היה כבר אחרי השיא של "דרום אדום", עדיין פרחו לא מעט כלניות, לצד נוריות ומרבדים צבעוניים ומרשימים של פריחה עונתית שכללה סביונים, חרציות, מצליבים ועוד.
עבר עוד שבוע ושוב הדרמתי, הפעם אל הר רמון – הפסגה הגבוהה ביותר בהר הנגב והעשירית בגובהה בארץ (1,037 מטר מעל פני הים) – ומשם אל הקצה המערבי ביותר של מכתש רמון, חזרה דרך נחל ערוד וסיום בבורות לוץ. חלק זה של הר הנגב היה אזור מבודד שלא הוביל אליו כביש עד תחילת שנות ה-80, וגם היום נחשב לנידח. את הסיור הראשון אי פעם של משלחת מחקר יהודית באזור הוביל ב-1946 הבוטנאי טוביה קושניר, שנהרג שנתיים לאחר מכן במתקפה על שיירת הל"ה כשהיה רק בן 24. בחייו הקצרים הוא הספיק לגלות עשרות מינים של פרחים ורשם גם הישגים בתחום הזואולוגיה – חלקם עם חשיבות בקנה מידה עולמי.
גם בסיור בהר הנגב אסף קושניר פרח חדש לגמרי למדע – מין של אירוס עם פרחים תכולים שלא היה מוכר כלל עד אז. לימים התברר כי מדובר באירוס נדיר במיוחד, שמכל העולם גדל רק בפסגות הגבוהות של הר הנגב, בהרי אילת ובהרי אדום – והוא זכה להיקרא על שמו של קושניר: אירוס טוביה. בניגוד לחורף 2020 שהיה גשום מהרגיל גם בנגב, חורף 2021 באזור היה די צחיח – ולכן הפריחה הייתה הפעם די דלילה. ראיתי רק אירוס טוביה אחד שלא היה בשיאו, אך כן זכיתי לפגוש לראשונה את אחד הפרחים הכי נדירים בטבע הישראלי – הצבעוני הססגוני. זאת לצד פרחים יפים אחרים שקישטו בצבע את הנוף היבש, כמו עיריוני צהוב וצהרון מצוי, שהוא קרוב משפחה של האירוס.
והיה גם מפגש עם פרפר נדיר במיוחד – כחליל נבטי. אחרי שפרסמתי את תמונתו בקבוצת הפייסבוק של "אגודת חובבי הפרפרים בישראל" וביקשתי זיהוי לפרפר שלא הכרתי, התברר שזו הפעם הראשונה שבה הוא נצפה באזור זה של הר הנגב.
שבוע לאחר מכן שוב הגעתי לאזור רמון – אך הפעם לצדו המזרחי של המכתש. את הטיול התחלתי בעין סהרונים – נווה מדבר ששימש כמקור מי שתייה לשיירות הנבטיות שעברו ב"דרך הבשמים" ולידו אף נבנתה מצודה. משם דרך נחל נקרות (ופרסת נקרות שחייבה הליכה במים) אל נחל ארדון ורמת סהרונים – שממנה נשקפים שכבות אבן חול צבעונית ודייקים מאגמתיים מרשימים. לאורך המסלול הייתה פריחה יפה של יחנוקים – מצמחי המדבר המיוחדים ביותר שיש.
בחול המועד פסח יצאתי לטיול קליל ואביבי בחולות עין שריד – בריכת חורף לב השרון. מדובר באתר טבע משוקם בשטח שבעבר שימש לכריית אדמת חמרה, וגדלים בו כמה צמחים נדירים מאוד שמאפיינים את אזור השרון, והכוכב שבהם הוא התורמוס הצהוב והנדיר במיוחד, שפורח כאן במרבדים מרשימים. עוד בולטים בשטח: בן-חצב יקינטוני , ציפורנית ארצישראלית, תלתנים צבעוניים ממינים שונים ועוד.
הטיול הבא היה ביום העצמאות – במקום מנגל, עשיתי את המקטע הראשון של "שביל הגולן", בתוואי הישן שכולל ירידה רגלית מקופות אתר החרמון אל צומת נמרוד שמדרום למג'דל שמס, דרך נחל גובתה ויער קעקאן, עם נוף מרהיב אל עמק החולה והגליל. בזמן שבשאר הארץ האביב כבר מסתיים והפריחה נעלמת, בחרמון האביב רק מתחיל והפריחה והצבעוניות בשיאה: כלניות, נוריות אסיה וירושלים, צבעוני ההרים ואפילו אירוס נצרתי.
80 צפייה בגלריה
פריחת עצי דובדבן במטעי מג'דל שמס, בנקודת הסיום של המקטע הראשון של "שביל הגולן"
(צילום: גלעד כרמלי)
80 צפייה בגלריה
תסתכלו ותבינו למה מכנים אותו "סחלב האיש העירום". סחלב איטלקי ביער קעקאן
(צילום: גלעד כרמלי)
יער קעקאן שבסופו של המסלול אינו מוכר כל כך למטיילים הישראלים, וזה חבל. היער במורדות החרמון, בין מג'דל שמס ליישוב נמרוד, נקרא על שם מעיין עין קעקאן שנובע בשטחו – ומפורסם בפריחת מיני סחלבי הבר הרבים בתחומו, בהם אף סחלבים נדירים במיוחד כמו הסחלב הריחני וסחלבים לבקנים. אחד הסחלבים המעניינים והיפים ביותר שאפשר לראות בטיול ביער הוא הסחלב האיטלקי, שנקרא באנגלית גם "סחלב האיש העירום". תביטו על הצורה של פרחיו ותבינו.
שבועיים לאחר מכן הגעתי לביקור קצר בשדה קוצים עזוב בשוליה המזרחיים של כפר סבא – שבו פורחים בסוף האביב כמה מקבצים יפהפיים ומפתיעים של אירוס ארם-נהריים הנדיר. לא רחוק משם נמצאים מבני הקבורה נבי ימין ונבי סוארכה שככל הנראה נבנו בתקופת הסולטנות הממלוכית (בין השנים 1260 ל-1517). ומה הקשר בין הדברים? מוצאו הטבעי של אירוס ארם-נהריים הוא מאזור סוריה, עיראק, טורקיה והקווקז. הממלוכים, שגם הגיעו בעצמם מאזורים אלו, נהגו "לייבא" קני-שורש של אירוסים ממולדתם ולשתול אותם סמוך לאתרי קבורה - מסורת שנמשכה גם לאחר מכן, בתקופה העות'מאנית.
ב-9 במאי, שהיה אחד מימי חודש מאי החמים ביותר ב-70 השנים האחרונות, הצלחתי להגשים חלום של שנים – ולקבל אישור להיכנס אל האזורים הגבוהים של החרמון שנמצאים בתוך השטח הצבאי הסגור: הר דובדבן, עמק בולען וגבעות הקרב. האקלים כאן, מעל גובה 2,000 מטר, הוא אלפיני ולא ים-תיכוני, ולכן מזג האוויר שונה – ובזמן שבשאר הארץ שרר שרב כבד, כאן היה קר וירד קצת גשם, ואפילו נשארו עוד שאריות של שלג מהחורף.
בהתאם לאקלים השונה – גם הצמחייה מאוד שונה, ובאזור זה של החרמון יש פרחים מעניינים רבים שאין בשום מקום אחר בארץ. השלג הכבד, הסופות והכפור בחורף, לצד הקרינה העזה, הרוחות והיובש בקיץ – אינם מאפשרים קיום של עצים במרומי החרמון, וזהו האזור היחיד בארץ שבו פוגשים את הצומח הכרקוצי, מלשון "כר קוצים". מדובר בצמחייה נמוכה וסבוכה, ובדרך כלל גם קוצנית – אך פריחתה צבעונית ומרהיבה.
אחד הצמחים ה"כרקוציים" הבולטים הוא הדובדבן השרוע עם פרחיו הוורודים ופירותיו האדומים שמבשילים בקיץ. לצד צמחים אלו, באזורים הגבוהים יותר ניתן לפגוש כמה פרחים "אלפיניסטיים" מיוחדים, ובראשם צבעוני החרמון שצבעו ורוד עז – ופרחיו נפתחים רק בסביבות השעה 14:00 בצהריים לזמן מאוד קצר.
הפסגה הגבוהה ביותר ברכס החרמון שבתחומי ישראל היא פסגת הר דובדבן, שגובהה 2,236 מטרים מעל פני הים. במורדות הר דובדבן פורח בעונה זו האירוס הנדיר ביותר בישראל – אירוס ווסט, שניתן לראות רק כאן. האירוס היפהפה, שפרחיו בצבע תכלת ומנומרים בכתמים חומים, התגלה לראשונה בדרום לבנון והיה מוכר שם רק במקום יחיד – אך ככל הנראה נכחד עם השנים. לפני כ-20 שנה הוא התגלה במפתיע גם בחרמון על ידי החוקר ומדריך הטיולים מיכה "מייק" לבנה, שכינה אותו בתחילה "אירוס הדובדבן" עד שהמחקר לזיהויו הושלם. מקבצי פריחת האירוסים, עם זאת, קרובים מדי לגבול סוריה ולכן הטיול אליהם אינו אפשרי לציבור הרחב ודורש אישור מיוחד מצה"ל.
בין הפרחים הפורחים בחרמון, ניתן לראות גם מאות ואף אלפי פרפרים צבעוניים שמתעופפים להם. מיקומו וגובהו של ההר הפכו אותו לתחנה דרומית אחרונה למיני פרפרים רבים המותאמים לתנאי קור. בחרמון זוהו יותר מ-90 מינים שונים של פרפרים – 27 מתוכם ייחודיים רק לחרמון, ולא נצפו באף אזור אחר בארץ.
לאחר הטיול במרומי החרמון – ביקרתי גם בהר קטע שנמצא בשלוחה הנמוכה והדרומית של רכס החרמון. בהר מחשופים גדולים של אבן חול ששונים לחלוטין מסלעי הגיר שמאפיינים את שאר חלקיו של החרמון - ולכן גם הצמחייה שונה והמקום מפורסם במיני הסחלבים הרבים והנדירים שפורחים בו, כל אחד בעונתו. בתחילת מאי פורח כאן הסחלב הריחני שנחשב לנדיר במיוחד, יחד עם דבורניות ודברים יפים נוספים.
80 צפייה בגלריה
עש מודד בצבע פונץ'-בננה עם שם ארוך ומוגזם שלא עוברת - Rohdosrtophia Discopunctata
(צילום: גלעד כרמלי)
בהר קטע, על פני שטח של כ-10 קמ"ר בלבד, מתפרשת כמות עצומה של כ-650 מיני צומח – רבע מהמינים של ישראל. אולם, למרות ייחודיותו, מאיימת על ההר תוכנית להרחבת היישוב מג'דל שמס שכוללת הקמת שכונה חדשה בשם "ניו מג'דל" עם כ-800 יחידות דיור. ארגוני הסביבה מתנגדים נחרצות לתוכנית ופועלים לבטלה.
בדרך לחרמון, אגב, עצרתי לטיול קצר בשמורת עין תינה (עין נוטרה) שבמורדות רמת הגולן. בתחילת חודש מאי זרימת המים שפורצת בין סלעי הבזלת בשיאה, וגם הפריחה הצהובה של האירוס הענף - אחד האירוסים הנדירים בארץ, שנמצא בסכנת הכחדה חמורה, אך כאן הוא פורח בהמוניו.
לאחר הפסקה של כחודש וחצי, הגעתי אל מאגר בית יצחק שבשרון. כבר לפני שנים הבחנתי בנסיעה ברכבת בין נתניה לחדרה במה שנראה כמו בריכת דגים יבשה, שמתכסה בקיץ בפריחה ורודה וצפופה. החלטתי שאני חייב לבדוק במה מדובר, ועכשיו הגיעה ההזמנות. מתברר שמדובר בבריכה שנועדה במקור ללכוד מי שיטפונות שזורמים בנחל אביחיל, אך נעזבה עם השנים. הפריחה היא פריחתו של יקינטון המים (אייכהורניה עבת-רגל) - פרח שמקורו באזורים הטרופיים בדרום אמריקה, והתאקלם בטבע הישראלי כצמח פולש. למעשה, הוא נחשב לאחד המינים המסוכנים ביותר לסביבה משום שהוא מתפשט במהירות ופוגע באיכות המים – וכך מכחיד צמחי מים מקומיים ודגים. אבל הוא כל כך יפה.
בחודשי הקיץ לא ממש יצא לי לטייל, ואחרי הפסקה של כשלושה חודשים עליתי בחול המועד סוכות למצדה – שבהיעדר תיירות נכנסת הייתה שוממת למדי. ממצדה, יצאתי לטיול ב"שביל הרץ" – שביל שחיבר בין כל המחנות הרומיים שהוקמו סביב ההר במהלך המצור, כדי לאפשר ביניהם תקשורת.
כדי להעביר הודעות היה נשלח חייל רומי לרוץ בשביל ולמסור את המידע לחיילים שהוצבו בכל אחד מהמחנות. השביל, כמו שאר מערכת המצור הרומית והשרידים על פסגת המצדה, השתמר היטב הודות לאקלים היבש של מדבר יהודה – ובתוואי שלו סומן מסלול טיול.
חודש לאחר מכן, עשיתי בשלמותו מקטע נוסף של "שביל הגולן" – הפעם מקטע 5 של השביל בין באב אל הווא ("שער הרוחות") לעין זיוון, דרך הר בנטל והר אביטל. בשני הרי הגעש הצמודים, המהווים חלק מקו התלים הישראלי, יש בסתיו פריחה מרהיבה של סתווניות התשבץ – אחד הפרחים הנדירים ביותר בארץ, שצבעו ורוד בוהק.
80 צפייה בגלריה
לא סתם המקום נקרא "שער הרוחות". נקודת ההתחלה של מקטע 5 של "שביל הגולן"
(צילום: גלעד כרמלי)
בסיום הטיול, לא היה אפשר לוותר על סיבוב בהר געש נוסף בקו התלים – הר חוזק – שם פורחות בסתיו אלו לצד אלו סתווניות התשבץ וחלמוניות. ההר הוא חלק מרכס בשנית, ונשקף ממנו נוף מרהיב של רמת הגולן כולה – עד הכינרת.
עבר עוד חודש, והגיע הזמן לטיול סתיו נוסף – הפעם בעמק מן, הכלוא ברום של 1,420 מטר בין כמה מהפסגות של רכס החרמון. העמק מספק מופע סתווי אירופי-אלפיני אמיתי עם צבעי שלכת משגעים, כשעליהם של עצי בן-חוזרר הררי, שזיף הדב ועוזרר סיני הנפוצים באזור זה נצבעים באדום לקראת נשירתם, ועליו של האלון השסוע שגדל בארץ אך ורק כאן נצבעים בצהוב מרהיב.
בנוסף, בעמק פריחה סתווית נדירה שכוללת ארבעה מינים שונים של כרכומים (כרכום החרמון, כרכום צהבהב, כרכום נאה וכרכום גיארדו) ושני מינים שונים של סתווניות (סתוונית החרמון וסתוונית קצרת-עלים) – חלקם נדירים מאוד וקיימים בארץ רק כאן.
לסיום שנת הטיולים, הגשמתי עוד חלום של שנים והגעתי אל הר כרכום – וזה אפילו קרה ביום הקצר ביותר בשנה (21 בדצמבר), בדיוק בזמן כדי לצפות בתופעת "הסנה הבוער". מדובר בתופעה אופטית יוצאת דופן שמתרחשת רק כאשר השמש נמצאת בזווית הנמוכה ביותר מול כדור הארץ. בשעה 12:00 בצהריים פוגעות קרני השמש הנמוכות בחלל הפנימי של אחת המערות הקטנות בצלע ההר, ובאופן נדיר, הקיר הפנימי של המערה העשוי גבישים טבעיים מבצע באופן טבעי החזרה של קרני האור – ויוצר סביב פתח המערה אפקט אופטי בולט של אור זרחני, הנראה כמו להבת אש.
ביום זה, לראשונה זה עשור, כביש 10 הצמוד לגבול מצרים נפתח במיוחד לתנועת כלי רכב אזרחיים כדי לאפשר לקהל הרחב להגיע ולצפות בתופעה המסקרנת שהתגלתה רק בשנת 2003. אך עם כל הכבוד ל"סנה הבוער", הר כרכום מיוחד בגלל סיבות רבות נוספות – בשטחו התגלו במהלך השנים לא פחות מ-1,200 אתרים ארכיאולוגיים, ובהר נמצא גם אחד מריכוזי הציורים החרותים בסלע הגדולים בארץ, עם כ-44 אלף ציורי סלע. הממצאים הייחודים הובילו לגיבוש תיאוריה ולפיה הר כרכום הוא למעשה "הר סיני" המקראי – "הר האלוהים".
תופעת "הסנה הבוער" בהר כרכום
(צילום: רון פלד)
כדי לקצר זמנים ולהגיע בזמן ל"סנה הבוער", ישנתי בערב לפני הטיול בהר כרכום בבית ספר שדה שדה בוקר. בית הספר שדה נמצא ממש על שפת מצוק הצינים, המשקיף על נחל צין ורמת עבדת. לפני הנסיעה יצאתי להליכה קצרה עם אור ראשון כדי לראות את הזריחה היפה מול המצוק, ואפילו פגשתי יעלים.
טיולים בטבע תמיד היו התחביב הכי גדול שלי, הרבה לפני שזה הפך גם לחלק מהעבודה שלי במסגרת כתיבה על טיולים ב-ynet. שדרוג התחביב למקצוע גרם לכך שבשנים האחרונות אני מטייל הרבה יותר, במטרה להכיר דרך הרגליים מקומות ומסלולים שעליהם אוכל להמליץ. מרגיש שראיתי המון השנה, אבל יש עוד כל כך הרבה מקומות בארץ שבהם אני רוצה לבקר. מקווה שנוכל לטייל גם ב-2022 ללא מגבלות.
