יום שישי בבוקר, אחרי שבוע אינטנסיבי. הנטייה הייתה להמשיך לרבוץ במיטה ולנוח, למרות ההזמנה לטיול. בחוכמה שבדיעבד, שוב הוכח שאין כמו טיול במסלול אקספרס (עד שש בערב בחזרה בבית) לצפון הירוק כדי להטעין את המצברים, ולחזור לחיות מלאה. מה עוד שביום שישי בבוקר הכבישים ריקים, תופעה שהולכת והופכת נדירה ויש לנצל אותה.
מושב חוסן: מרוקו זה כאן
הנסיעה מתל אביב למושב חוסן שסמוך לגבול לבנון, נקודת הפתיחה של הטיול, אורכת כשעתיים. את חוסן והמושבים שבקרבתו סיקרתי בעבר, בכל פעם ששר אוצר נמרץ החליט לבטל את הסובסידיה על מחיר הביצים שמשלמת המדינה למגדלי העופות באזור כפיצוי על החיים בצל גדר המערכת. יש לציין שאף שר אוצר – האחרון שניסה היה משה כחלון – עוד לא הצליח לבטל את הפיצוי, ונסוג תמיד לאחר הפגנות של מגדלי העופות על גדר המערכת המלוות בביקורת על הליכוד.
בכל מקרה, תושבי האזור מקבלים פיצוי נוסף – מהטבע. את חוסן, שיושב בגובה 500 מטר מעל פני הים, מקיף נוף פנורמי מרהיב, וההתרשמות שלי מהביקור היא שביצת הזהב האמיתית נמצאת, בעידן הקורונה, דווקא בצימרים הרבים שמצויים במושב ונהנים מתפוסה מלאה (למתעניינים ברילוקיישין: מחיר חצי דונם בהרחבה של המושב – כ-450 אלף שקל. הנוף בחינם).
עכשיו הגעתי לחוסן בגלל אטרקציה חדשה: "ארגן בגליל" – מיזם שהקים בפאתי המושב שמוליק אילוז, לשעבר תושב מעלות. אילוז מכר את העסק לחומרי בנייה שהיה לו, קנה בית במושב והחליט להגשים חלום שנולד אצלו אחרי ביקור במרוקו: לגדל ולהפיק שמן ארגן, שידוע כ"שמן המרוקאי" שמייחסים לו סגולות מרפא, בעיקר לשיקום השיער. לקח לו כמה שנים לאקלם את זן עץ הארגן המתאים, לשתול מטע, ובמבנה ענק שהיה אמור להיות דיר עיזים הוא בנה מרכז מבקרים בנוסח מרוקאי. במו ידיו הוא ציפה את הקירות בחומרים מבוץ, קש ועוד, כמו במרוקו, וצבע בצבעי אדמה.
בחדר האחורי של מרכז המבקרים יפעלו קווי הייצור של השמן, ואילוז ייצר מהשמן סבונים ריחניים תחת המותג "סחה" – בריאות במרוקאית. בעתיד הוא מתכוון להפעיל את המקום גם כמרכז לתרבות מרוקו, כולל אירועים ומופעים. ב-11 ביוני ייחנך המקום באירוע שיכלול הופעת רקדנית בטן, פיתות מהטאבון, בירה מהחבית, ערק הבית ועוד, וגם נגינת התזמורת האנדלוסית אל־מוגרבייה ממעלות־תרשיחא. הכניסה ללא תשלום, המזון והשתייה בתשלום.
ארגן בגליל, טלפון לתיאום: 052-4823491
פקיעין: פרלינים ומוזיקת חלילים
שמונה דקות נסיעה מחוסן נמצאת פקיעין, על רובדי ההיסטוריה שלה, אבל הסיבה שהגענו אליה הפעם היא לא ההיסטוריה אלא הפרלינים של la chocolita, שצדו את עינינו באינסטגרם ביופיים, בצבעיהם העזים ובכלל בגילוי שיש כזה דבר פרלין קדאיף. ווארד מוהנה (27), הבעלים, חלם כשהיה קטן "לפתוח בית קפה בנוסח מקס ברנר". היום יש לו מפעל בוטיק קטן ומאובזר בקומת הקרקע של בית משפחתו (ברשיון משרד הבריאות), שחיה כבר אלפי שנה בפקיעין (והנה חוזרת ההיסטוריה הבלתי נמנעת). שבעה אנשים מועסקים במפעל, בהם שתיים מאחיותיו, והוא בכלל מהנדס תוכנה שעובד בשלוחה של חברת סנדיסק בתפן.
אז מה הקשר לשוקולד? אחרי שסיים את התואר החליט ווארד לתת לעצמו מתנה – קורס שוקולטיירים באיסטנבול, בהדרכת שף בלגי ובהשתתפות תלמידים מכל העולם. "חשבתי ששבוע יספיק", הוא מספר. "רק שם הבנתי כמה התחום עמוק". בהמשך הוא נסע לסדנה בבלגיה, ולאחר שהתמחה בפרלינים מיוחדים, למד גם "לצבוע" פרלינים. הוא התחיל בקטן בבית, ו"לא חשבתי שאחרי שנתיים יהיו לי כבר שבעה עובדים. אנחנו חזקים במכירות באינסטגרם, מוכרים גם בירכא, ב'כנאפה קפה' ליד מיי בייבי, והחודש התחלנו למכור גם ביריד המזון בגרנד קניון בחיפה. אנחנו מתכוונים להתרחב לירידי אוכל בקניונים נוספים".
פעם בחודש בסופ"ש, או לפי הזמנה, הוא עושה סדנאות שוקולד של כשעתיים במקום, כשבסוף הסדנה כל משתתף לוקח הביתה פרלינים במשקל כ-300 גרם שיצר בעצמו בסדנה. הסדנה הבאה – ב-15.6 בשעות 13:30-10:00 (9-6 משתתפים בסדנה, כ-120 שקל למשתתף).
עסקת החבילה כוללת גם את אבא כארים, מוזיקאי ונגן חליל שמלמד מוזיקה במתנ"ס המקומי וחבר בלהקה מקומית. יש לו אוסף חלילים, את חלקם הוא מייצר בעצמו, ובסוף הסדנה מוזמנים המשתתפים למיני הופעה בגינה הפורחת של המשפחה.
la chocolita, טלפון לתיאום: 051-2041994
פקיעין: דבש וכל מה שמסביב
לא רחוק מהפרלינים של לה צ'וקוליטה בפקיעין נמצאת עסל אלנור ("דבש האור") – חנות הדבש של רסאן סאלח, צעיר נוסף בן המקום. אל סאלח הגענו לאחר שבעת הביקור בצ'וקוליטה התפעלנו מפרלין משובח שהכיל דבש, ומוהנה הציע לקחת אותנו אל הכוורן.
סאלח למד גידול דבורים במכללת תל חי, יש לו כוורות משלו, והוא גם חוקר את הנושא ואף הוציא ספר בערבית על שיטת גידול דבורים שפיתח. כעת הוא לומד במכללת רידמן בכנרת ארומתרפיה, כי הוא מאמין בסגולות המרפא של הדבש ושל שאר תוצרי הלוואי של הכוורת, כמו מזון מלכות ואבקת פרחים, שאותם ניתן לרכוש בחנות שלו הממוקמת מתחת לבית. כשיסיים את רידמן הוא רוצה להקים קליניקה קטנה בצמוד ולרקוח בה משחות וטיפולים.
הדבש שאהבנו בפרלין, התגלה כדבש פרחי בר, ויש גם דבש הדרים, דבש פרחי אבוקדו ועוד, וגם חלות דבש למכירה. מחיר ק"ג דבש, תלוי בסוג, מתחיל מ-70 שקל ומגיע עד 300 שקל לק"ג של דבש מעורב עם מזון מלכות.
עסל אלנור, טלפון לתיאום: 050-2108418
מעלה צביה: הקש בעץ
בסיורי הקודם בגליל ביקרתי ביקב לוטם שבקיבוץ לוטם ושם סיפר לי יניב קמחי, הבעלים, שהוא גר בעבר ביישוב הקהילתי מעלה צביה, שמיושב על ידי חברי כת האימן, וגורש משם. המרכז הישראלי לנפגעי כתות מגדיר את האימן ככת. אנשי האימן מציגים עצמם כתנועה פילוסופית רוחנית שנולדה בבריטניה על ידי גורו שנקרא ליאו, שהאמין בין השאר כי בשנת 2000 העולם יקרוס. לאור המסתורין מסביב לכת, הייתי בטוחה שמדובר ביישוב שזרים לא יכולים לבוא בשעריו. מתברר שטעיתי.
היעד היה סדנה לבניית כלי נגינה המתקיימת ביישוב, ונקראת Kandu Wood ‘N’ Groove. בעלי הסדנה, שחר ברגמן, תושב מעלה צביה, ג'ינג'י חברותי ותזזיתי, יוצר וממציא גרסאות מעץ של כלי ההקשה קחון – תיבה שבה מתופפים תוך ישיבה עליה. להפתעתנו, הקחון שלו מפיק צלילים מגוונים ועשירים. שחר גם בונה גיטרות חשמליות מעץ, ולאור הצלחת הקחון (הוא מוכר כ-90 כלים מדי חודש אונליין ברחבי העולם) פיתח גם גרסאות קטנות יותר לתיפוף, כמו למשל פאוצ' מעוגל מעץ שמוצמד ברצועות לבטן, שניתן לרכוש במקום.
ברגמן הוא חובב עץ ומנגן בס משחר ילדותו. הוא מנגן בהרכב הגלילי ג'יש יחד עם נגן העוד ג'ורג' סמען מגוש חלב, שמופיע גם עם אהוד בנאי. מאז שחרורו מצה"ל עבד בנגריות יוקרתיות, ולמעלה צביה הגיע לפני 11 שנה. בנגרייה שבפאתי היישוב הוא בנה מטבחים, ארונות וכו', וגם גיטרה חשמלית לעצמו, עד שפנה אליו נגן כלי הקשה מקומי וביקש שיבנה לו קחון. תוך כדי לימוד וטעייה הוא פיתח שישה סוגי קחון, והמציא כלי הקשה נוספים. תערוכת כלי הקשה שבה השתתף בלונדון לפני שנתיים היוותה את פריצת הדרך: הוא מכר, להפתעתו, את כל הכלים שהציג.
היום, מלבד בניית כלי תיפוף, הוא מפעיל בנגרייה שביישוב סדנה, בימי חמישי אחר הצהריים ובימי שישי. מלבד הסברים והדגמות, משתתף בסדנה גם נגן כלי הקשה, שמנגן ומפעיל מוזיקלית את המשתתפים. 150 שקל לאדם, לשעתיים של כיף וגרוב, כיבוד ושתייה.
ומה בקשר לאימן? נאלצתי להסתפק בהסבר שבדף הבית של מעלה צביה: "אימן היא תנועה פילוסופית יישומית שחבריה נמצאים בתהליך לימוד מתמיד של הסיבות למהות החיים ובחיפוש אחר דרכים חדשות למימוש מלא יותר של הפוטנציאל האנושי. כאשר בני אדם עושים מאמץ משותף, משהו נוסף יכול להצטרף אליהם, גדול ונשגב מהנוכחים ומוחשי מאוד גם אם אינו נראה לעין".
בנוסף, המדריכה כרמית ארבל מציעה טיולים מיוחדים למעלה צביה, שכוללים מפגש מוזיקלי בסדנה של ברגמן, טיול בטבע שמסביב ליישוב, הסברים על היישוב ותושביו וביקור בביתה של קרן פוקס בלוטם לארוחת טעימות טבעונית (המבורגרים, לחמי טף, ממרחים טבעוניים ועוד). הטיול הקרוב ב-11.6 ב-10:00, 165 שקל לאדם.
סדנת מוזיקה Kandu Wood ‘N’ Groove, טלפון לתיאום: 04-6619201, או ווטסאפ לשחר: 050-3722270. כרמית ארבל: 072-3971215.
עראבה: איטלקית בניחוח זעתר
הרעיון לאכול במסעדה איטלקית ביישוב ערבי בגליל נראה לי בהתחלה מוזר. הגעתי עד הלום, לחבל המטבח האותנטי עם החוביזה והזעתר ועלי הגפן הממולאים, כדי לאכול פסטה? בדיעבד, כן. במסעדת סלימה, היושבת על הכביש הראשי המוביל מעראבה לסכנין, ומעוצבת כאילו־איטליה, אני פוגשת את סלימה באדרנה, הבשלנית של המשפחה. לסלימה יש אחות שלמדה רפואה באיטליה וזכתה לביקורים משפחתיים, במהלכם התאהבה סלימה באוכל האיטלקי, שלדבריה הוא "פשוט אבל מחומרי גלם מעולים, בלי פלצנות ישראלית". היא לקחה קורס בישול בנאפולי ואחר כך ברומא, אבל במנות הפתיחה היא הכניסה טוויסט מקומי.
בכיסונים הקטנים דמויי האמפנדס המלאים בגבינה היא הוסיפה זעתר לבצק, ואלה שאכלנו היו מעולים. גם כדורי הגבינה הרכה המטוגנים בשומשום מוצלחים. יש מגוון גדול של פסטות ופוקצ'ות ופיצות מטאבון שהובא מנאפולי, כי סלימה שולטת בבצק מכל סוג. המנות גדולות ומחירן בין 40 ל-50 שקל למנה. יש גם מגוון סלטים, כולל פטוש מהבית וסלט קפרזה.
המקום פתוח כל היום גם לארוחות בוקר מגוונות: בנוסח ישראלי, ערבי, ניו־יורקי עם ביצי בנדיקט, שקשוקה. מחיר ארוחת בוקר זוגית – 115 שקל.
לקינוחים אחראית אחות אחרת, והם כוללים עוגת גבינה נוסח קרים צ'יז הניו־יורקית (38 שקל) וטירמיסו – ששיכנעו אותנו שלאכול איטלקית בגליל זה לא רעיון רע כל כך. ממש בקרוב המשפחה פותחת בקרבת מקום גם גלידריה גדולה עם מעדנייה ומוצרי מזון מאיטליה. מסעדת סלימה, טלפון: 052-6233346.
