למסתכל מרחוק המדבר אולי נראה מאיים, אבל עבור המטיילים זה מגרש משחקים של ממש. אולם, אם לא עושים זאת נכון – הביקור בו באמת עלול להיות מסוכן. תכנון מראש, ציוד מתאים, והיכרות עם הסכנות ועם כללי הבטיחות יהפכו את הטיול לידידותי בהחלט. כך תעשו זאת.
איך להתכונן מראש?
בחרתם מסלול טיול? קראו עליו חומר מראש – למדו את אופי המסלול, את רמת הקושי והאתגרים לאורכו, וודאו שהוא מתאים לגיל המטיילים ולכושרם הגופני. בדקו מה הן דרכי ההגעה והאם מדובר במסלול מעגלי או קווי שמצריך שימוש בשני כלי רכב או תיאום הקפצה. אם אתם מתכננים טיול של יותר מיום אחד – הקדישו זמן להכרת מקומות הלינה והנקודות למילוי מים או הטמנה.
יש לתכנן את הטיולים הרגליים כך שיתחילו בשעות הבוקר המוקדמות ויסתיימו לפני שעות החשכה. השהייה בשטח בשעות החשכה מחוץ לחניוני לילה מוסדרים אסורה ועלולה להיות מסוכנת, וגם מפריעה לבעלי החיים.
יש לקחת בחשבון כי הטיולים במסלולי ההליכה הארוכים מומלצים בעיקר בין החודשים אוקטובר למאי. בחודשי הקיץ, מומלץ להימנע מטיולים ארוכים ברגל בשעות הצהריים.
חשוב לברר מראש גם מה מזג האוויר הצפוי באזור הטיול, תוך דגש על עומסי חום או אזהרות מפני שיטפונות. בימים שרביים או גשומים מומלץ לוותר על היציאה לטיול. ניתן להיעזר במוקד המידע של רשות הטבע והגנים בטלפון 3639*.
לפני היציאה לטיול כדאי לאסוף כמה שיותר מידע על המסלול מהרשת: אצלנו ב-ynet חופש, באתרי טיולים רציניים או באתר מסלולי הטיול של רשות הטבע והגנים, אתר "אי ירוק" של קרן קיימת לישראל ובאתר המסלולים המומלצים של החברה להגנת הטבע, וכן בקבוצות של מטיילים בפייסבוק כדי להבין מה המצב העדכני בשטח. לעולם אל תצאו לטיול רק על סמך תמונות והסבר קצרצר מאיזשהו פוסט או סטורי באינסטגרם. מומלץ מאוד להיעזר במטיילים שביקרו לאחרונה באותו מסלול.
מה לקחת? הציוד המומלץ לטיול יומי במדבר
- נעלי הליכה טובות.
- תרמיל גב נוח.
- לפחות 4 ליטר מים לאדם.
- כובע רחב שוליים.
- משקפי שמש.
- קרם עם מקדם הגנה.
- אוכל + כלי אוכל רב-פעמיים.
- ערכת קפה.
- סנדלים (בתרמיל) לצורך הליכה במים – אם רלוונטי למסלול הנבחר.
- מפת סימון שבילים.
- אפליקציות ניווט בטלפון הנייד (IsraelHiking או "עמוד ענן").
- מטען נייד לטלפון.
- ערכת עזרה ראשונה עם: פולידין, פלסטרים, תחבושות ופדי גזה + תרופות כמו אקמול.
- נייר טואלט.
- שקיות לזבל.
איך יודעים לאן ללכת?
בכל טיול – אך במדבר במיוחד – יש להקפיד על הליכה אך ורק בשבילים מסומנים. סימון השבילים נעשה על ידי צוותי הסימון של הוועדה לשבילי ישראל הפועלת במימון ובפיקוח של החברה להגנת הטבע – באמצעות מלבן סימון באורך 20 ס"מ וברוחב 15 ס"מ המורכב משלוש עמודות שכל אחת ברוחב 5 סנטימטרים: הצבע בעמודה המרכזית הוא צבע השביל שבו המסלול מסומן גם במפה, והצבע בעמודות הצדדיות הוא לרוב לבן ומטרתו להבליט את הצבע האמצעי.
שבילים המסומנים בצבעים אדום, כחול, ירוק או שחור הם שבילים "רגילים" שאורכם עד 10 קילומטרים. לצבעי סימון השבילים אין משמעות נוספת מלבד להוות אינדיקציה לזיהוי השביל שבו צועדים, וכן להבדיל בין השבילים השונים באותו אזור.
שבילי הליכה אזוריים שאורכם בין 60 ל-150 קילומטרים מסומנים בצבעים סגול או כתום. מסלולים אלו נועדו להכיר למטייל את האזור ולאפשר לו לטייל במשך כמה ימים במרחב גיאוגרפי גדול. כאשר השביל האזורי עובר בתוואי של שביל הליכה רגיל, הוא מסומן בנקודה כתומה או סגולה שנוספת לסימון בצבעים הרגילים. בנגב קיימים שני שבילים כאלו – "שביל סובב מכתש רמון" שאורכו 130 קילומטרים ו"שביל הר הנגב" שאורכו 70 קילומטרים – ושניהם מסומנים בצבע סגול.
גם "שביל ישראל", שאורכו כ-1,040 קילומטרים, עובר בכל האזור המדברי של הארץ – והוא מסומן בצבעים ייחודיים: לבן (מייצג את החרמון), כחול (מייצג את הים התיכון) וכתום (מייצג את המדבר) יחדיו. הסימון בשטח מדורג: כשהפס הלבן גבוה יותר מהפסים האחרים - פירוש הדבר שכיוון ההליכה הוא צפונה. כשהפס הכתום גבוה יותר - המטייל עומד על השביל המוביל דרומה. 85 הקילומטרים האחרונים של השביל נחשבים גם למסלול אזורי בפני עצמו, המכונה "שביל הרי אילת".
בשטח, סימון השביל מבוצע כך שניתן לראות מסימון אחד את הסימון הבא אחריו – על מנת למנוע את איבודו וסטייה מהשביל. לכן, אם אתם מטיילים מתחילים, הקפידו לחפש בעיניכם בכל הגעה לנקודת סימון – את נקודת הסימון הבאה. הסימון בדרך כלל נראה משני כיווני ההליכה.
סימון השבילים בשטח בוצע תוך מחשבה על המסלול הברור, היפה והבטוח ביותר למטיילים, וכן משיקולים של שמירה על הטבע באותו תא שטח. מומלץ שלא לסטות מהשבילים המסומנים, ובמסלולים העוברים בתחומי שמורות טבע הסטייה מהשבילים אסורה על פי חוק.
מומלץ להצטייד במפת סימון שבילים עדכנית של אזור הטיול (רכישה באתר החברה להגנת הטבע) ובאפליקציות ניווט בטלפון הנייד כמו IsraelHiking או "עמוד ענן".
ממה להיזהר בזמן הטיול?
מצפה לכם טיול מקסים במדבר – אך הוא עלול להיות מסוכן אם לא תקפידו על כמה כללי בטיחות חשובים (בנוסף לכללים ולטיפים שצוינו בסעיפי הכתבה הקודמים):
- לפני תחילת ההליכה – מומלץ להשאיר על חלון הרכב הודעה בכתב, שבה תפרטו את שמות המטיילים, מספרי טלפון, המסלול המתוכנן ולוח הזמנים המשוער לחזרתכם.
- רבים ממסלולי המדבר מאופיינים במצוקים ומורדות תלולים. מטעמי בטיחות אין להתקרב למצוקים ואין לנסות לרדת בהם. כמו כן, נדגיש שוב – אין לסטות מהשבילים המסומנים.
- אין להתקרב או להיכנס לאפיקי נחלים ואין לחצותם בימים שבהם מזג האוויר מעונן, ובפרט בימים שבהם קיימת אזהרת שיטפונות. זו סכנת חיים!
- אין להיכנס לשטחי אש ללא אישור מראש מצה"ל – אופן קבלת האישור מפורט בהמשך הכתבה.
- בנגב, בערבה ובמדבר יהודה יש עדיין כמה שדות מוקשים – הכניסה אליהם אסורה בהחלט.
- אין להפוך אבנים או לדחוף ידיים מתחת לאבנים – כדי להימנע ממפגשים לא רצויים עם בעלי חיים מדבריים כמו נחשים, עקרבים ועכבישים שעלולים להיות מסוכנים. מה לעשות אם בכל זאת נעקצתם או הוכשתם? ההסבר בהמשך הכתבה.
- אין להתקרב אל חיות בר מכל סוג שהוא.
- אין לאכול או להוסיף לתה צמחים לא מוכרים.
- במקרה של סכנת חיים, אובדן הדרך או פציעה ללא יכולת פינוי עצמי – יש לחייג למוקד 100 של המשטרה ולהזעיק את מתנדבי יחידת החילוץ האזורית.
איך לשמור על הטבע במהלך הטיול?
- הצטיידו מראש בשקית כדי לזרוק בה את הזבל, וקחו אותה איתכם. לא משאירים אשפה בשטח! חשוב להדגיש כי ברוב המסלולים אין פחי אשפה – מתוך כוונה שהמטיילים לא ישאירו שום אשפה בשטח, אפילו לא בתוך פחים. אם היו בשמורות פחי אשפה, חיות הבר היו מחטטות בהם - והן עלולות למצוא את מותן עקב חנק או הילכדות בקופסאות פלסטיק ושימורים, כפי שקורה ומתועד לא פעם. כמו כן, מטבע הדברים, לא ניתן לספק שירותי ניקיון ופינוי אשפה תדירים בשמורות טבע שבשביליהן אין גישה עם רכב.
- נא לא להאכיל חיות בר משום סוג – גם לא יעלים או שועלים שנראה שמבקשים אוכל. חיות הבר יודעות היטב להסתדר לבד, ולמען ביטחונן מוטב שלא יתרגלו לפתח תלות באדם כדי להשיג מזון.
- גם לחיות הכי קטנות מגיע לחיות, ובבתי גידול צחיחים כמו המדבר הימצאותן קריטית לקיום הטבע – נא לא לפגוע בחרקים או בזוחלים, ולא לצוד פרפרים.
- אין לקטוף פרחי בר, ויש להיזהר מאוד שלא לרמוס צמחים שעדיין לא פרחו אם מתקרבים כדי לצלם פרחים.
- גם על הדומם יש לשמור – כדי שכולנו נוכל להמשיך להנות ממנו: לא לחרוט על סלעים, לא לפגוע בעתיקות ולא לאסוף מאובנים. נא להימנע גם מהזזת אבנים או יצירת כתובות מאבנים בשטח אשר פוגעות ומכערות את הנוף, וכן מפגיעה והוספת אבנים למערומי אבן קיימים (רוג'ומים) לאורך הדרך.
- מותר להבעיר אש רק במקומות המיועדים לכך. אין להשתמש בחומרי בערה שנאספו בשמורות טבע. יש להימנע גם משריפת נייר טואלט או מגבונים לחים בעת ההליכה ל"שירותים" – ולאסוף אותם לתוך שקית הזבל שאתם לוקחים איתכם.
איך מתאמים כניסה לשטח אש?
90% משטחו של הנגב הם שטחי אש המשמשים את צה"ל לאימונים, וגם במדבר יהודה, בערבה ובהרי אילת יש שטחי אש נרחבים. חלק מהשטחים הללו אף משמשים לעתים לירי חי, ולכן חל איסור מוחלט להיכנס לשטחי אש ללא אישור מראש מצה"ל – גם בסופי שבוע.
לתיאום טיול העובר בשטח אש בנגב, בערבה או בהרי אילת – יש לפנות אל מתא"מ פיקוד דרום בטלפון 08-9902926/7/8 או במייל: matam.pikuddarom@gmail.com. לתיאום טיול העובר בשטח אש במדבר יהודה – יש לפנות אל מתא"מ פיקוד מרכז בטלפון 02-5305042 או במייל: Pakmaz64@gmail.com.
מה עושים במקרה של עקיצה או הכשה?
במדבר נפוצים כמה בעלי חיים הנחשבים אימתניים על אף גודלם הקטן – נחשים, עקרבים ועכבישים. למרות התדמית המסוכנת והתוקפנית, בעלי החיים הללו הם למעשה מאוד ביישנים – והם יעשו כל שביכולתם כדי להימנע ממפגש עם בני אדם, שנתפסים בעיניהם כאיום גדול ובהחלט לא כטרף פוטנציאלי. עם זאת, מפגש אקראי ולא מתוכנן מבחינת שני הצדדים עשוי להסתיים בהכשה, עקיצה או נשיכה – שנובעת מהחשש של בעל החיים ורצונו להגן על עצמו – וזה כבר עלול להיות מסוכן.
מבין 42 מיני הנחשים בישראל, תשעה מינים הם ארסיים ומסוכנים לאדם – שבעה מהם, למעט הצפע הארצישראלי וצפע החרמון – נפוצים באזורי המדבר. מבין 21 מיני העקרבים בישראל, רק שלושה נחשבים מסוכנים לאדם, אך שלושתם נפוצים במדבר: עקצן צהוב שצבעו כמובן צהוב, ושני עקרבים שצבעם דווקא שחור, בניגוד למיתוס הרווח ולפיו רק עקרבים צהובים הם מסוכנים – קטלן דו-גוני וקטלן עב-זנב. מבין כ-700 מיני עכבישים הנפוצים בישראל, רק שניים נחשבים מסוכנים לאדם: האלמנה השחורה והארסן החום – הראשונה נפוצה גם במדבר, ואילו השני פחות.
במקרה של הכשת נחש:
- יש לפנות את הנפגע במהירות לבית החולים גם אם הוא חש בטוב. אם מדובר בנחש מסוכן, ההידרדרות במצבו יכולה להגיע גם לאחר כמה שעות.
- לבצע מינימום תנועה של האיבר המוכש בפרט והגוף בכלל. עדיף לשאת את הנפגע, משום שהליכה או ריצה מזרזות את התפשטות הארס. אם אפשר יש לקבע את הגפה המוכשת.
- אם נמצאים באזור שהפינוי ממנו מורכב – מומלץ לחייג למוקד 100 של המשטרה ולהזעיק את מתנדבי יחידת החילוץ האזורית.
- לעזור לנפגע להישאר רגוע. עלייה בדופק ובלחץ דם מזרזת את התפשטות הארס.
- יש לשתות הרבה מים עד ההגעה לטיפול הרפואי.
- כדאי לצלם בזהירות את הנחש המכיש, או לנסות לזכור את המאפיינים שלו: צבע, פסים, גודל, צורת הראש והאם הוא חלק או מחוספס. אל תנסו ללכוד אותו, וגם אל תהרגו אותו – כל הנחשים בארץ הם חיות בר מוגנות.
- אל תעשו: אין לנסות לשאוב את הארס, לחתוך או לקשור את האיבר הפגוע, אין לשים חוסם עורקים או לחסום בדרך אחרת את כלי הדם, אין לחטא את מקום ההכשה באלכוהול, אין לשים קרח על מקום ההכשה (ניתן לקרר רק במים).
במקרה של עקיצת עקרב:
- יש לפנות את הנפגע במהירות לבית החולים. עקיצת עקרב מלווה בכאבים חזקים (גם אם מדובר במין שהארס שלו אינו מסוכן לאדם) וניתן להיעזר במשככי כאבים.
- אם נמצאים באזור שהפינוי ממנו מורכב – מומלץ לחייג למוקד 100 של המשטרה ולהזעיק את מתנדבי יחידת החילוץ האזורית.
- מומלץ לקרר את מקום העקיצה.
- לעזור לנפגע להישאר רגוע ולקבע את הגפה שנעקצה.
- כדאי לצלם בזהירות תמונה ברורה של העקרב העוקץ, או לנסות לזכור את המאפיינים שלו: צבע וגודל. אל תנסו ללכוד אותו וגם אל תהרגו אותו.
- אל תעשו: אין לנסות לשאוב את הארס, לחתוך או לקשור את האיבר הפגוע, אין לשים חוסם עורקים או לחסום בדרך אחרת את כלי הדם, אין לשתות אלכוהול.
במקרה של נשיכת עכביש:
- מומלץ לשטוף את אזור הנשיכה במים ובסבון, ולקרר את המקום עם קרח.
- כדאי לצלם בזהירות את העכביש הנושך, או לנסות לזכור את המאפיינים שלו: צבע וגודל. אל תנסו ללכוד אותו וגם אל תהרגו אותו.
- אם בשעות או בימים שאחרי הנשיכה מופיעים אחד או יותר מהתסמינים הבאים: נפיחות משמעותית באזור העקיצה או התפתחות מוגלה, חום, הקאות, כאבי בטן, כאבי שרירים, הזעה מוגזמת או הופעה של אזור שחור או כחול במרכז הנשיכה – יש לפנות את הנפגע לבית חולים.
- אל תעשו: אין לנסות לשאוב את הארס, לחתוך או לקשור את האיבר הפגוע, אין לשים חוסם עורקים או לחסום בדרך אחרת את כלי הדם.
איפה אפשר לישון?
ברחבי הדרום מוצעים למטיילים 6 חניוני לילה מאובזרים בתשלום שמתופעלים על ידי רשות הטבע והגנים – חאן בארות במכתש רמון, החאן הכנעני בתל ערד, החאן הנבטי בממשית, חניון מצדה מערב, חניון חי-בר יטבתה בערבה וחניון פארק אשכול על גדות נחל הבשור בצפון הנגב – לצד אתרי קמפינג וגלאמפינג פרטיים רבים, וכמובן עשרות חניוני לילה חינמיים לגמרי בשטחים פתוחים.
ברוב חניוני הלילה בתשלום של רשות הטבע והגנים תמצאו לצד משטחים נוחים להקמת אוהלים פרטיים גם אוהלים משפחתיים מוכנים, חושות, בונגלוז וטוקולים מאובזרים, אוהלים בדואיים גדולים ועמדות חניה לקרוואנים. בנוסף, תמצאו ברוב החניונים הללו גם מים זורמים, שירותים, מקלחות, מטבח משותף, עמדות מסודרות להדלקת מנגל או מדורה, תאורה, נקודות חשמל ועוד. באתרי קמפינג פרטיים תמצאו אפילו אוהלים ממוזגים ומפנקים.
מי שלא מעוניין לשלם על לינה בחיק הטבע – יוכל להקים אוהל פרטי או פשוט ללון תחת כיפת השמיים באחד מעשרות חניוני הלילה החינמיים של רשות הטבע והגנים, אשר מכונים "חניוני שלט" משום שברבים מאותם אתרים תמצאו אך ורק שלט שמציין שהגעתם אל חניון הלילה. עם זאת, בחלקם הוסדרו משטחי לינה נוחים ובכמה מהם יש אפילו מים זורמים, שירותים ומקלחות.
בין חניוני הלילה הפופולריים ביותר במדבר, שאינם בתשלום, ניתן למנות את הבאים (מצפון לדרום): חניון צאלים תחתון, חניון לילה מצדה מזרח, חניון מישור עמיעז, חניון סרפנטינות (ליד שדה בוקר), חניון לילה חולות צבעוניים המכתש הגדול, חניון בורות לוץ, חניון הר כרכום, חניון שער צניפים, חניון הגבס וחניון גוונים במכתש רמון, וחניון לילה הר יהורם בהרי אילת.
גם בחלק מיערות קק"ל בצפון הנגב הוסדרו חניוני לילה חינמיים, וברובם תמצאו רק שלט שמציין את המיקום לצד שולחנות פיקניק – אך בחלקם יש גם ברז מים זורמים ואפילו שירותים.