סוכות נקרא גם חג האסיף, והוא החג שתוחם לכאורה, בהיותו האחרון בשלושת הרגלים, את שנת היבול החקלאית רגע לפני שמתחילה עונת הגשמים – אשר היא בסיס החקלאות מאז ועד היום. מיד עם תום סוכות, ביום שמיני עצרת, מתחילים להתפלל על הגשמים בברכת "משיב הרוח ומוריד הגשם".
על אף שחג השבועות נקרא חג הקציר והביכורים, חלק מן הפירות בשבעת המינים – התמרים, הזיתים והרימונים – מבשילים מאוחר יותר, ועל כן על פי חז"ל את הביכורים ניתן להביא משבועות ועד סוכות. גם הבשלת ענבי היין מסתיימת באופן סופי בתקופת חג הסוכות, וניסוך היין והמים על המזבח יחד עם ברכת ארבעת המינים וחיבוט הערבות היו הטקסים שהתקיימו בבית המקדש בחג.
"כלכלה של ארץ ישראל נשענה על חקלאות עוד מהתקופה הניאוליתית, בסביבות שנת 10,000 לפני הספירה", מסביר דרור בן יוסף, ממונה מורשת מחוז צפון ברשות הטבע והגנים. "יוסף בן מתתיהו למשל, מתאר בגליל בתקופת בית המקדש השני 204 כפרים ועיירות של יהודים שניצלו כל פיסת קרקע לחקלאות. מהטעם הזה, יש בשפה העברית שפע של מילים לתיאור עבודת השדה והמשק – כמו גדיד, מסיק, בציר ועוד – פי ארבעה יותר מאשר בשפה האנגלית".
יחד עם רשות הטבע והגנים בחרנו מספר אתרים שבהם ניתן לבקר כל השנה – ובפרט בימי החג וחול המועד – ולצפות מקרוב בשרידי החקלאות העתיקה של ארץ ישראל.
גתות יין
גת היא משטח הדריכה והתסיסה להפקת תירוש או יין מענבים. בתקופות לא מעטות בהיסטוריה גידול הגפן היה אחד מגידולי החקלאות הפופולריים ביותר בארץ ישראל, והתעשייה הייתה מפותחת מאוד החל מימי קדם ועד הכיבוש הערבי במאה השביעית – על כך מעידות גתות יין גדולות ומרשימות המפוזרות ברחבי הארץ.
גן לאומי עבדת
בגן הלאומי עבדת שבלב הר הנגב נמצאים שרידיה של עיר שהתקיימה כאלף שנה, החל מהתקופה הנבטית ועד התקופה הביזנטית. בתקופה הביזנטית הפך הכפר ליישוב עירוני ובו רובעי מגורים, חומה, כנסיות ופריפריה חקלאית אדירה שכללה יותר מ-10,000 דונם של שטחים מעובדים בערוצי הנחלים ברדיוס של מספר קילומטרים סביב היישוב.
החקלאות התבססה על מי נגר מגשמי החורף שנאספו על ידי תעלות מן המדרונות, ונסכרו בעזרת אלפי סכרים וטרסות. מערכת זו הייתה אחד המפעלים הגדולים בעולם העתיק של חקלאות באזור מדברי, והיא נחקרת על ידי הארכיאולוגים עד היום.
הגידול המרכזי של אותה החקלאות היה גפנים ליין, ועל כך מעידות גתות תעשייתיות גדולות ומשוכללות ביישוב ובשוליו. מדובר בעיר שהייתה בעבר מרכז ייצור וייצוא של יין בעולם העתיק, ומיקומה על דרך הבשמים עזר למצב אותה ככזו. בביקור בגן הלאומי תוכלו להנות מ"שביל הגתות" – שביל טיול מעגלי האורך כשלוש שעות ועובר במספר גתות יין מרשימות המפוזרות ברחבי האתר. לאחרונה אף ניטע מחדש בגן הלאומי כרם גפן מחקרי המבוסס על זני מורשת ייחודיים לנגב מלפני אלפי שנים. הגפנים שוחזרו מ-DNA שהופק מגלעיני ענבים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בעבדת, והשבתם מחזקת את הזהות של הנגב כאזור יין מדברי עם שורשים היסטוריים עמוקים.
חורבת חנוֹת
חורבת חנוֹת שבמורדות הרי ירושלים, לקראת המעבר לשפלת יהודה, הייתה בתקופה הממלוכית אכסניה (חאן) ששירתה את העוברים ב"דרך הקיסר" – שהייתה חלק מהדרך הרומית מירושלים ובית לחם אל השפלה ואל בית גוברין. בחפירה ארכיאולוגית שהתקיימה במקום ב-1986 התגלה כי לפני החאן התקיימה במקום כנסייה ביזנטית מן המאה ה-6, ונותרו ממנה גת עתיקה ורצפת פסיפס צבעונית הכוללת ציורים של שריגי גפן, כלים עם פירות ודמויות אדם וחיות. בחורבה גם שרידי בריכת אגירה.
מחורבת חנות יוצאים שבילי טיול רבים, אחד המפורסמים שבהם הוא "דרך הקיסר" – מסלול קווי באורך של כ-4 ק"מ המלווה את שרידי הדרך הרומית העתיקה שעברה במקום. דרך זו הייתה דרך רחבה וסלולה, ואחת מאבני המיל לאורכה נושאת את שמו של הקיסר אדריאנוס ולכן קיימת סברה שהיא נסללה לכבוד ביקורו בארץ ישראל בשנת 130, סמוך לפרוץ מרד בר כוכבא – ומכאן שמה. עם זאת, מחקרים אחרים סבורים כי הדרך נסללה עוד לפני כן ושימשה את עולי הרגל לירושלים בתקופת בית המקדש השני. בחלקים מהדרך ניתן לראות מדרגות שנחצבו כדי להקל על נוחות התנועה בשיפוע ההר.
20 צפייה בגלריה
קערות עם פירות. הפסיפס העתיק בחורבת חנות
(צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל)
אתר חורבת חנות נמצא על כביש 375, כקילומטר ממערב למושב מטע. במקום חניון לילה מתוחזק של קק"ל המאושר ללינת לילה. מסלול "דרך הקיסר" יוצא מהחניון לכיוון מערב ומסומן באדום. שביל אחר המסומן באדום ויוצא לכיוון מזרח מציע טיול קצר לעין מטע ולעין תנור הנובעים בנחל זנוח.
הכניסה ללא תשלום וללא צורך בתיאום מראש.
אתרים נוספים שבהם התגלו גתות עתיקות: הסטף בהרי ירושלים, בורות לוץ בהר הנגב, חורבת חכלילי בגוש עציון.
טחנות קמח
טחנת קמח היא מתקן חקלאי הפועל בעזרת אנרגיה של מים זורמים, כאשר מטרתו העיקרית בעת העתיקה הייתה ייצור קמח על ידי טחינה של גרעיני דגנים. הכלי העיקרי שבאמצעותו מתבצעת פעולת הטחינה הן אבני הרחיים – והן היו מרכיב כה חשוב, שבמשנה נקראות טחנות הקמח "רחיים של מים".
שמורת נחל פרת
עין פרת הוא מעיין שופע מים, הנובע בקניון מדברי מרהיב. מלבד נחל זורם ובריכות טבעיות נמצא במקום גם טבע מרתק, ומנזר שממשיך את מורשת הנזירות הביזנטית ברוח הנזירים שהתבודדו בכוכי מדבר יהודה. בזכות שפע המים ונוחות המעבר באזור, התגורר האדם בנחל פרת ובסביבותיו עוד מימי קדם.
בתקופות הקדומות נוצלו מי המעיין לשתייה ולהשקיית שטחי עיבוד חקלאי ולאורך הנחל ניתן להבחין בשרידי מפעל מים עתיק ובה אמת מים הבנויה מחוליות אבן מסותתות, שנבנתה בתקופה החשמונאית והוליכה מים אל "ארמונות החורף" של החשמונאים ליד יריחו. גם בתקופה הרומית והביזנטית נעשה שימוש באמת המים, ובמאה השביעית נבנתה אמה רחבה מצינורות חרס על יסודות האמה החשמונאית.
במורד הנחל, מעל גדתו הצפונית, נמצא תל המכונה חורבת פארה. ממזרח לחורבת פארה, במעלה המוביל למנזר ובמורד הנחל, נמצאים גם שרידי טחנות קמח שהופעלו בכוח המים. בשמורה עצמה גדלים עצי בוסתן רבים, שנטעו בעבר תושבי המקום שהתפרנסו מפירותיהם, בהם: תאנה, רימון, תמר ועצי הדר.
נחל כזיב
נחל כזיב שבגליל המערבי הוא אחד מנחלי החוף הבודדים בישראל שמימיהם נותרו לא מזוהמים, אך שמורת הטבע שבשטחה הוא זורם היא הרבה יותר מאתר רחצה: תצפיות נוף מרהיבות, מעיינות צלולים, בעלי חיים וצמחים נדירים, אתרים ארכיאולוגיים ייחודיים ומרתקים – והכל בלב חורש טבעי וירוק לאורך כל ימות השנה.
בין המעיינות הגדולים שמזינים את הנחל, עין זיו ועין טמיר, פעלו בעבר לפחות שמונה טחנות קמח – ואת שרידיהן של כמה מהן עדיין ניתן לראות בשטח. שרידי טחנת קמח עתיקה נמצאים גם ליד מעיין עין חרדלית.
למדריך המלא לטיולים בשמורת נחל כזיב – הקליקו. הכניסה ללא תשלום וללא צורך בתיאום מראש.
אתרים נוספים שבהם טחנות קמח עתיקות: נחל עמוד, שמורת תל דן, נחל צלמון, נחל חרמון, פארק הירקון (מתחמי שבע טחנות ועשר טחנות), שמורת נחל תנינים, שמורת עין אפק, שמורת עין גדי (ליד מעיין עין גדי).
בתי בד
בית בד הוא מתקן ששימש בעת העתיקה להפקת וייצור שמן זית – והשימוש בהם החל, לפי העדויות הקדומות ביותר, כבר בתקופת הברונזה הקדומה לפני כ-5,000-4,000 שנה. עץ הזית מהווה חלק בלתי נפרד מן הנוף הים תיכוני בשל האקלים המאופיין באזורנו המתאים ביותר לגידול זיתים, ועל כן בתי בד רבים נמצאו באתרים ארכאולוגיים ברחבי הארץ.
גן לאומי כורזים
גן לאומי כורזים משמר שרידים מרשימים של כפר יהודי מתקופות המשנה והתלמוד, ובהם שרידי בית כנסת מפואר. נופי הבראשית, התצפית על הכינרת וציון שם המקום בברית החדשה מושכים אליו עולי רגל נוצרים. הרובע המרכזי והעשיר בכפר נחפר בחלקו ושוחזר, וכך גם מבנים מעטים ברובע המערבי. לפי תכנון העיר בתקופה הרומית, גם כורזים נבנתה במבנים גדולים (אינסולות) וכל מבנה נתחם בארבעה רחובות.
במהלך החפירות הארכיאולוגיות בכורזים נמצאו שלושה בתי בד. אחד מהם, בקצה הרובע המערבי, הוא מן המאה ה-4 או ה-5 לספירה ושוחזר בחלקו. סיור "בתי הבד" שנפתח לפני כשנתיים באתר הינו שביל היקפי של 500 מטרים העובר דרך בתי הבד העתיקים וממנו יש תצפית יפה על כל הסביבה.
הסיור עובר גם במתקני התעשייה של עיירת החקלאים הקדומה, בגת בעלת הפסיפס המעוטר ובמתקני תעשיית שמן הזית וטחינת החיטה הנזכרת במקורות כ"חיטי כורזין" ונמצאה ראויה לשמש מנחה בבית המקדש.
אתרים נוספים שבהם בתי בד עתיקים: מתחם מרשה בגן הלאומי בית גוברין, חורבת קסטרא ליד חיפה, תל חצור בגליל, "דרך הקיסר" ליד חורבת חנות, דיר קלעה בשומרון.
אמות להובלת מים
אמת מים (אקוודוקט) היא תעלה מלאכותית שתפקידה להעביר מים ממקום אחד למשנהו, ולקחו שנים רבות עד שהאדם למד לתפעל את הפלא ההנדסי הזה, בצורה כזו שלא יושפע מתנאי הקרקע. אמת המים היא תעלה המוגבהת (לפחות בחלקה) מעל פני השטח, באמצעות עמודים או מערכת קשתות, ותפקידה להוביל מים לצורכי חקלאות או שתייה. אמות המים הנודעות ביותר בארץ הן אלו שנבנו בידי הרומאים, שלעיתים הגיעו לאורך של עשרות קילומטרים.
קיסריה
אמת המים המרשימה ביותר בארץ ישראל היא ללא ספק זו שהובילה מים לעיר קיסריה בעת העתיקה. למעשה, מדובר במערכת של כמה אמות מים שפעלו במשך כ-1,200 שנה, מאז ייסודה בימי הורדוס ועד לסוף השלטון הצלבני במאה ה-13. בתחילה הובילה האמה מים לקיסריה מעיינות שוני שליד בנימינה, אך עם גידול האוכלוסייה בעיר נבנתה תעלה נוספת שהובילה מים ממעיינות נחל תנינים.
הכניסה לחוף האקוודוקט בקיסריה שבו עוברת אמת המים היא ללא תשלום וללא צורך בתיאום מראש.
גן לאומי ציפורי
ציפורי היא מקום של היסטוריה מפוארת ארוכת שנים. העיר מוזכרת לראשונה בימי המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, בשנת 103 לפני הספירה. בשנת 47 לפני הספירה כבש הורדוס את ציפורי בשל מיקומה האסטרטגי, על ראש הגבעה. לאחר המרד הגדול ברומאים הגיע לציפורי רבי יהודה הנשיא וחתם בה את המשנה.
גם מבחינה חקלאית, בעקבות נוף מתון המספק שפע של אדמה חקלאית נוחה לעיבוד ומערך משוכלל של אמות ומאגרים לאספקת מים לעיר העתיקה בשל ריבוי הגשמים, התאפשרה משיכת מים נוחה אל החלקות שבאפיק שמתחת לעיר. זאת ועוד, הפכו את ציפורי לאחת מן הערים העשירות והעוצמתיות בתקופות הקדומות, ובעיקר בתקופה הרומית-ביזנטית.
חשיבותה של ציפורי הייתה בעיקר בתעשיית היין הקדומה, ובתקופת הרומאים נבחר דיוניסוס אל היין היווני כסמל מובהק של המקום, אשר לכבודו נבנו רצפות פסיפס מפוארות. ציורי אשכולות ענבים מהווים מוטיבים מרכזיים של הארכיאולוגיה שאותרה במקום. באזור מאות גתות דריכה שלמות, ששימשו כמפעלים לעשיית יין באותה תקופה שנשלחו וסופקו בעולם כולו.
יחד עם זאת ובנוסף לכרמי הגפנים, בטיול במקום גם בימים אלו לכל מקום שאליו מסתכלים מוצאים את שבעת המינים בזכות בוסתני הרימונים, התמרים, הזיתים ושאר מיני עצים. וכפי שמצוטט רבי שמעון בן לקיש (ריש לקיש), מגדולי אמוראי ארץ ישראל שפעל בגליל במאה השלישית, במגילה ו' של התלמוד הבבלי: "אני ראיתי זבת חלב ודבש של ציפורי והייתה שישה עשר מיל על שישה עשר מיל".
אתרים נוספים שבהם אמות מים עתיקות: שמורת נחל תנינים, פארק אלונה – מי קדם, אמת עכו שהשתמרה היטב בקיבוצים רגבה ולוחמי הגטאות.
מגדלי יונים (קולומבריום)
קוֹלוּמְבַּרְיוּם הוא מתקן חצוב בסלע מהתקופה העתיקה ובו גומחות רבות חצובות בקיר, זו לצד זו וזו מעל זו. על פי הסברה, בשונה מהשימוש העיקרי שהיה למערות הקולמבריום בעולם בעיקר בתקופה הרומית עבור קבר ופולחן, בארץ ישראל שימש הקולובריום לגידול יונים לצורכי מאכל, קורבן, ושימוש בלשלשת שלהן לצרכים חקלאיים.
גן לאומי שבטה
כמו עבדת, אתר דרומי נוסף הקשור למערכת החקלאית המפוארת מן התקופה הביזנטית בהר הנגב הוא שבטה. באתר שביל חקלאות מדברית קדומה שנחנך בשנה האחרונה וסובב את היישוב הביזנטי הגדול שהשתמר בצורה מרשימה, וכולל גם חשיפה של החפירות הארכיאולוגיות החדשות שנעשו באתר ב-2019.
בשוליים החקלאיים של שבטה התנוססו בעבר חמישה שובכי יונים בדמות מגדלי אבן עגולים או מרובעים, שהתנשאו לגובה 10-8 מטרים. בכל שובך גידלו אלפי יונים והפיקו מהן כמויות גדולות של זבל לדישון הקרקעות ולהשבחתן. כיום נותרו באתר שרידים של שני מגדלי יונים. הקולומבריום המערבי שוכן בגבעה כ-300 מטר מצפון-מערב לשבטה (כ-100 מטר ממערב לכביש הגישה לאתר). הקולומבריום הדרומי שוכן בגבעה שמדרום לנחל זיתן, כ-400 מטר מדרום לשבטה.
ממערב ליישוב, בסמוך למגרש החניה, נמצאת גם גת גדולה – וכ-700 מטר מצפון לשבטה אפשר להגיע לבוסתן משוחזר, בהליכה בשביל ברור היוצא מהכנסייה הצפונית. הבוסתן משחזר חווה חקלאית עתיקה, והעצים שניטעו בו – חרוב, תאנה, שקד, שזיף, זית, רימון, אלה, אפרסק, משמש וגפן – מושקים במי גשמים שהוטו אל הבוסתן, בדיוק כפי שנעשה בשבטה הקדומה.
אתרים נוספים שבהם קולומבריומים עתיקים: חורבת מלח, חורבת מדרס, גן לאומי בית גוברין, מערות לוזית, מצדה.
טרסות חקלאיות
טֶרָסָה, או מדרגה חקלאית, היא שיטה לעיבוד חקלאי של קרקע בצלעי הרים וגבעות. מי הגשמים יורדים מההר, עוברים ממדרגה למדרגה, וכך משקים את כל הגידולים שעל גבי הטרסות. טרסות חקלאיות קדומות הבנויות אבן מאפיינות את אזור ההר בחבל הים תיכוני בישראל. הפיכת חלקים נרחבים של מורדות ההרים לשטחי חקלאות שינתה לחלוטין את אופיו של האזור, העלתה את כושר הנשיאה של האזורים ההרריים ואפשרה את התפתחותם של כפרים ואף ערים במרחב ההררי.
גן לאומי נבי סמואל
גן לאומי נבי סמואל משתרע על כ-3,500 דונם בסמוך לשכונת רמות שבצפון ירושלים, והוא אחד האתרים עם התצפיות המרהיבות ביותר בישראל. הגן כולל גם שטח עתיקות מרתק, נופי מדרגות חקלאיות, מעיינות הרריים ובוסתנים. בלב האתר ניצב מבנה גדול מהתקופה הצלבנית ובו קבר המיוחס לשמואל הנביא. בנוסף, בשטח האתר ישנו גן מקלט לצמחים מוגנים.
בשל המאפיינים ההרריים, יש טרסות חקלאיות בכל אזור ירושלים והסביבה, אבל ספציפית בנבי סמואל הן בלב האתר עצמו – ועוד יותר בכל המורדות המשתפלים מכיפת ההר. למגיעים לביקור באתר מומלץ ללכת על השביל המסומן שלאורכו ניתן לצפות בטרסות קדומות, מערות קבורה, וגם עצי זית מרשימים שהיו חלק מן הנוף עוד בימי קדם, ועל כך מעיד גם בית בד שנמצא באתר. לפי חלק מהממצאים, ייתכן שמאזור זה סיפקו שמן שיוצר בטהרה מיוחדת גם למקדש בימי בית שני.
