"שביל המגילות" החדש ממעוף הרחפן
(צילום: אסף שלמה מזרחי, רשות הטבע והגנים)
אחד האזורים המרתקים ביותר במדבר יהודה התחדש בשבוע שעבר עם שביל טיול חדש – "שביל המגילות" – שסומן באופן רשמי ונפתח למטיילים. השביל, המתפתל למרגלות מצוק ההעתקים אל מול ים המלח, מציע למבקריו מסלול קצר וגדוש בתצפיות אל עבר כמה מהמערות היותר מסקרנות שבהן התגלו המגילות הגנוזות – ומתחבר בסופו אל הגן הלאומי קומראן, שאינו מוכר כל כך למטיילים הישראלים.
השביל, המישורי ברובו, נמתח לאורך של 1.6 קילומטרים ומספק למטיילים מנה גדושה של נוף מדברי לצד היסטוריה שמציתה את הדמיון. להשלמת החוויה, בנקודות התצפית המוצלות הצופות לעבר המערות הוצבו שלטי הסבר מפורטים – והם מביאים אל קדמת הבמה את סיפורן של המגילות הגנוזות, הנחשבות בעולם כולו לממצא הארכיאולוגי החשוב ביותר שהתגלה במאה ה-20.
את השביל הראשוני הקימה רשות הטבע והגנים יחד עם המועצה האזורית מגילות והקרן לפיתוח ים המלח כבר לפני כשלוש שנים – כדי להנציח את זכרו של הארכיאולוג חנן אשל (2010-1958), מומחה לתקופת בית שני ובעל שם בחקר המגילות הגנוזות. כעת, השביל שודרג, הוארך וחובר אל קומראן הקדומה, וסומן על ידי הוועדה לסימון שבילים כדי לאפשר בו תנועת מטיילים.
הגן הלאומי קומראן ממעוף הרחפן
(צילום: יובל דקס, רשות הטבע והגנים)
"את השביל החדש הקמנו תוך ארבעה ימי עבודה מפרכים שדרשו כוח עבודה רב והרבה סבלנות, בחודשים החמים שבמדבר יהודה", מספר אסף שלמה מזרחי - פקח אזורי של צפון מדבר יהודה וחוף ים המלח ברשות הטבע והגנים. "חיבורו של שביל המגילות אל גן לאומי קומראן היה בראש מעייני עוד בתחילת דרכי כפקח אזורי בצפון מדבר יהודה. הרגשתי חשיבות גדולה לייצר שביל ולסמן אותו על מנת שאנשים יוכלו להנות מהמדבר והטבע הקסום של האזור, תוך שהם נחשפים לסיפור של אנשי הכת שהחביאו את המגילות שכתבו במערות שבשמורה".
מזרחי מציין כי כעת, לאחר שהשביל סומן בשטח, ניתן לטייל בו באופן חוקי ובטוח. תוואי השביל צפוי להופיע גם במפות סימון השבילים החדשות שיונפקו. "את השביל נחנוך בחג החנוכה בתקווה להוביל סיורים רבים המספרים את סיפורה המופלא של כת האיסיים לעוד שנים רבות", הוא מוסיף.
רועה צאן בדואי ו"מלחמת בני אור בבני חושך"
חורבת קומראן הסמוכה מזוהה עם היישוב סככה, שמוזכר במקרא כאחת משש ערי המדבר של שבט יהודה. באמצע המאה הקודמת, זכה המקום לפרסום חובק עולם בזכות הכתבים העתיקים שהתגלו במערה סמוכה לאתר.
הכל החל בשנת 1947, בעת שרועה צאן בדואי שהסתובב באזור זרק אבן לתוך מערה בניסיון להוציא ממנה עז שהתחבאה בה. האבן פגעה בכד חרס וניפצה אותו, וכך נחשפו מולו גווילי עור של שלוש מגילות – מגילת ישעיהו, מגילת "פשר חבקוק" ומגילת "סרך היחד".
השמועה פשטה במהירות, ובתוך זמן קצר פקדו את המקום בדואים נוספים שחיפשו ואיתרו מגילות נוספות, בהן מגילת "מלחמת בני אור בבני חושך", מגילת ההודיות, מגילת ישעיהו ב' ומגילה חיצונית לספר בראשית.
המגילות נמכרו ועברו מיד ליד, עד שדבר מציאתן הגיע אל הארכיאולוג פרופ' אליעזר ליפא סוקניק מהאוניברסיטה העברית, והוא הצליח לרכוש כמה מהן באותה שנה בבית לחם. מגילות אחרות הוברחו והגיעו לארצות הברית, ורק כעבור שבע שנים הן הוצעו למכירה במודעה בעיתון ה"וול סטריט ג'ורנל". מי שרכש אותן עבור מדינת ישראל היה לא אחר מאשר בנו של סוקניק, הרמטכ"ל לשעבר פרופ' יגאל ידין.
סיפור גילוי המגילות הסעיר את דמיונם של חוקרים, היסטוריונים וארכיאולוגים בעולם כולו, ובמהרה החל מבצע לסקירת מערות מדבר יהודה, שבסופו התגלו כ-900 מגילות הכתובות בעברית, יוונית וארמית. רובן היו מקוטעות, ולמעשה, מחקרן נמשך גם בימים אלו.
רבות מהמגילות מצויות כיום בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים. המבנה הפך להיות סמל ידוע בזכות כיפתו הלבנה, הניצבת מול קיר שחור. הניגוד ביניהם מייצג את מלחמת בני האור בבני החושך, כפי שהוצגה באחת מן המגילות הגנוזות.
תושבי קומראן האמינו כי כל אדם נולד "בן אור" או "בן חושך", כך שגורלו נקבע מראש. את עצמם את ראו כ"בני אור", ואף פעלו בהתאם ללוח שנה שהתבסס על השמש – וממנו נגזרו מועדי חגיהם.
במגילה שנמצאה מופיעה נבואה אפוקליפטית על המלחמה האחרונה והסופית בין כוחות הטוב – "בני האור", לכוחות הרוע – "בני החושך", ובסופה ינצחו "בני האור" ויביאו לביעור הרוע מן העולם. על פי המגילה, המלחמה מול "בני החושך" עתידה להתרחש כשישובו "בני האור" מ"מדבר העמים" אל ירושלים, ולהימשך שש שנים – ולאחריה תתרחש מלחמה נגד "מלכי הצפון" שתימשך עוד 29 שנים.
הטקסטים המובאים במגילות, כמו גם השרידים והממצאים שהתגלו ביישוב הקדום קומראן, מעידים על כך שכאן ככל הנראה ישבו בני כת האיסיים – שזכו לשמות נוספים כמו "כת מדבר יהודה" או אנשי ה"יחד". הם חיו חיים סגפניים, תוך שימת דגש ניכר על אורח חיים שיתופי, והעבירו חלק ניכר מזמנם בלימוד כתבי הקודש, סעודות וטבילה במקוואות.
כת האיסיים תוארה בידי ההיסטוריונים של שלהי ימי בית המקדש השני במאה הראשונה לספירה – בהם פילון האלכסנדרוני, יוסף בן מתתיהו ופליניוס הזקן – ועם פתיחתן של המגילות התברר שרב הדמיון, גם אם אינו מלא, בין תיאוריו של יוסף בן מתתיהו לבין מנהגי הקבוצה שישבה בקומראן. מעריכים כי מספרם עמד על 200-150 איש, והם התגוררו בקומראן במשך כ-200 שנה, עד לשנת 68 לספירה. גורלם לאחר שנה זו נותר עדיין תעלומה.
השביל, המערות ומחפשי קידוחי המים
עם תחילת ההליכה על השביל, מגיעים בתוך דקות ספורות לסככת התצפית הראשונה, הצופה לעבר שתי מערות הנטועות במרומי מצוק ההעתקים. הראשונה, הצפונית ביותר, היא מערה מספר 11 (מכונה גם 11Q). זוהי אחת משלוש המערות החשובות ביותר בקומראן (לצד מערות 1 ו-4) ובה התגלו כ-25 מגילות, חמש מהם במצב השתמרות טוב למדי.
המגילות שהתגלו במערה כוללות, בין השאר, את מגילת "ויקרא" הכתובה בכתב עברי קדום, מגילת "תהילים" ובה 48 מזמורים, אחד התרגומים הארמיים הקדומים לספר איוב וכן המגילה הארוכה ביותר שהתגלתה בקומראן - "מגילת המקדש", באורך 8.30 מטר. מגילה זו כוללת תיאור חלופי לדמותו של המקדש וכן חוקים הקשורים למלך.
משמאל למערה 11 מתגלה צמד הפתחים הגדולים של "מערת התאומות". היא זכתה לכינויה בידי הארכיאולוג פסח בר-אדון, שקיווה למצאו בה את אחד מאוצרות בית המקדש – שבמגילת "הנחושת" מוזכר כי הוטמן "בביאה (בדרך) מיריחו לסככה במערת העמוד של שני הפתחים צופה מזרחה". עם זאת, חפירותיו של בר-אדון, כמו גם חפירות נוספות שנערכו במקום, לא גילו כל מטמון.
מסלול הטיול ייקח אתכם מזרחה ויביא אתכם אל גדתו של ואדי ציורי, שבו הוצב ספסל אבן מול הנוף – מקום נהדר להפסקה מוצלת ונעימה. מכאן לא נותר אלא לדמיין את השיטפונות העזים המתחוללים באזור זה בימי החורף, וחורצים לעומק ולרוחב את ערוץ הנחל, שנה אחר שנה. לאחר עונת חורף גשומה, ניתן להנות במקום גם ממרבדי הפריחה המדברית – בעת שהמרחב מעוטר בפריחות צבעוניות של צמחים כגון פשתנית ססגונית הפורחת בסגול ובצהוב, ובאשן שלושת-העורקים בפורח בכתום.
פיצול שבילים משולט בהמשך המסלול מוביל ימינה, וממול ניתן להבחין באלמנט פיסולי מסקרן המזכיר במראהו מתקן קידוח – זו "אנדרטת הקודחים" שמאחוריה מסתתר סיפור מרתק מהימים שלפני קום המדינה: בקיץ 1938 הגיעה לאזור קבוצת עובדים במטרה למצוא מקום ראוי לקידוחי מים שישמשו את היישוב העתידי בית הערבה. העבודה הייתה מפרכת והסיכונים רבים, אך בשל הוראות השלטון הבריטי, הנוטרים ששמרו על העובדים נאלצו להניח את נשקם בתוך ארגז נעול. רק במקרה של התקפה, ניתן היה לשלוף משם את הנשק.
ב-21 ביולי 1938, בשעה 17:00 אחרי הצהריים, הופר השקט ויריות נשמעו מעל ההר. ארון הנשק היה כאמור נעול, והמהומה הייתה רבה. כנופיית התוקפים המקומית חדרה במהרה לאתר, אנשיה רצחו עובדים ונוטרים, ובזזו את האקדחים, הרובים והתחמושת. המקרה עורר תגובות קשות ביישוב העברי, והביא למותם של ארבעה: שלמה שוילי, אברהם זליקוביץ, אברהם עבדי-צדק וחיים יוסלביץ.
כתב הסתרים אל אוצרות הזהב והכסף
"אנדרטת הקודחים" זה גם המקום שבו נמצאת נקודת התצפית האחרונה במסלול, הצופה לכיוונה של מערה מספר 1. לא בכדי היא זכתה למספר זה, מאחר שזו המערה שממנה הכל החל ובה התגלו שבע המגילות הראשונות. אחת המעניינות שבהן הייתה מגילת "סרך היחד" – חיבור המתאר את אורח החיים של קהילת "היחד" ותהליך הקבלה אליה.
בחפירות שנעשו מאוחר יותר התגלו במערה זו קטעים השייכים ליותר מ-70 מגילות נוספות. משמאל למערה זו מצויה מערה מספר 2, שפתחה אינה נראה מנקודה זו. בה התגלו קטעים מ-33 מגילות. בעקבות גילויים אלו נסקרו לא פחות מ-250 מערות במצוקים הללו.
ועוד פרט שמצית את הדמיון: במערה מספר 3 נמצאה בשנת 1952 מגילה הכתובה על לוח נחושת, הלוא היא "מגילת הנחושת". מאות מגילות נמצאו באזור זה באותה עת, אך רובן היו עשויות מקלף. רק מגילה זו נכתבה על גבי לוח נחושת שנגלל היטב.
כדי לפתוח את המגילה מבלי שתתפורר ולבדוק מה היא טומנת בחובה, נדרשו זהירות רבה, מיומנות ממעלה ראשונה וסבלנות אין קץ. שנים ספורות לאחר גילוייה, הצליחו חוקרים מאנגליה לפתוח את לוח הנחושת הגלילי, שקיבל עם השנים צבע ירקרק.
כאשר נחשפו האותיות העבריות הרקועות על הנחושת, נדהמו החוקרים לגלות כי מגילה ייחודית זו היא בעצם כתב סתרים כבן 2,000 שנה, שכולל כ-60 אתרים באזור מדבר יהודה, ים המלח וירושלים. באתרים סודיים אלו נטמנו לכאורה אוצרות יקרי ערך: זהב, כסף, מטבעות וכלים יוקרתיים. תוכן המגילה כולל רמזים מעורפלים וקשים לפיצוח שמתארים את דרכי ההגעה אל האוצרות הללו.
חוקרים, ארכיאולוגים ומחפשי אוצרות מרחבי העולם מנסים זה עשרות שנים לפענח את התעלומה – וגם כיום אין מי שיודע לענות על שאלות מהותיות: מה מקור האוצרות הללו? האם מדובר באוצר פרעוני? באוצרות בית המקדש שהוסתרו מפני הרומאים? באוצרות שיוצרו לטובת בית המקדש השלישי? ואולי בכלל באוצר דמיוני?
חדר אוכל, מקווה ובית קברות – אבל איפה הבתים?
ניתן לסיים את השביל לאחר נקודה זו, באמצעות הגעה לקצהו המזרחי ("חניה דרומית"), אך יותר ממומלץ להשלים את החוויה בביקור בגן לאומי קומראן. למעשה, גילוי המגילות הגנוזות הוא זה שהוביל לגילוייה של קומראן הקדומה – במהלך חפירות ארכיאולוגיות שנערכו באזור בשנים 1956-1952 בניסיון להתחקות אחר מקום מושבם של כותבי המגילות.
בחפירות שנערכו בחורבת קומראן תחת ניצוחו של הכומר הדומיניקני רולאן דה-וו זוהו עשרה מקוואות טהרה עם מערכת מים משוכללת שהזינה אותם, "חדר סופרים", חדר אוכל, מזווה ובו 1,000 כלים תמימים, בית יוצר, מגדל שמירה ובית קברות. עם זאת, לא נמצאו באתר בתי מגורים – ועל פי הערכות החוקרים והתיאורים שנכתבו במגילת "ברית דמשק", אנשי הכת השתמשו באתר לכינוס השנתי שלהם, והתגוררו בפועל במערות שסביבו.
עד לפני הקורונה היה הגן הלאומי קומראן אחד האתרים המתויירים ביותר בישראל – אך רובם המוחלט של המבקרים בו היו תיירים מחו"ל. מטיילים ישראלים כמעט שלא הגיעו למקום. בשנת 2020 נוצלו ימי משבר הקורונה לשפע של "מתיחות פנים" באתר. בין השאר, נפתחה מבואת כניסה חדשה ובה מיצגים שונים, ובהמשך יתווספו אליה רפליקות של שרידים שנמצאו באתר. לצד אלו הוצבו מסכי תצוגה גדולים שבהן יוקרנו סרטים על האתר, כמו גם תצלומים היסטוריים.
האתר מציע מסלול טיול קצר, כמו גם מסלול נגיש בין מוקדי העניין העיקריים. בהמשך המסלול נקודת תצפית מרהיבה לעבר מערה מספר 4. הכניסה לגן הלאומי בתשלום: 29 שקלים למבוגר, 15 שקלים לילד. יש לתאם את הביקור מראש באתר רשות הטבע והגנים.
שאר הטיול ב"שביל המגילות" הוא ללא תשלום וללא צורך בתיאום מראש. ניתן להתחיל את המסלול בקיבוץ קליה ולטפס משם לגן הלאומי. בנוסף, קיימת גרסה מקוצרת, המתחילה בחורשה של בית הקברות של הקיבוץ. עבור מי שמעוניינים במסלול קצר וקליל עוד יותר, מומלץ לשנות כיוון ולהתחיל את הטיול דווקא בגן לאומי קומראן, ולצעוד בשביל במגמת ירידה לכיוון הקיבוץ או החורשה. השביל מסומן בצבע ירוק.
השביל מאפשר גישה גם לאלו המעוניינים לטייל ברמת המדבר או לעלות לאתר הגלישה שבנחל קומראן ללא כניסה לגן הלאומי. רוב המסלול מישורי, למעט כמה קטעים שבהם יש מדרגות. רמת הקושי קלה וההליכה מותרת רק בשביל המסומן. בשום פנים ואופן אין לסטות מהשביל ולהיכנס למערות – הן בשל סכנה בטיחותית והן כדי לשמור על אוכלוסיית העטלפים שבהן.
ניתן לטייל בשביל כל השנה, אך עונות הסתיו, החורף והאביב הן העונות המומלצות. יש לנעול נעלי הליכה, לחבוש כובע ולהצטייד במים. אין לטייל במסלול בימים שבהם קיימת אזהרת שיטפונות.
איך מגיעים? מכביש 90 בצפון ים המלח פונים בצומת קליה מערבה. נוסעים לכיוון קיבוץ קליה (אך לא מגיעים אליו) ומחפשים אחר השלט המפנה אל "שביל מגילות (חנייה צפונית)". ניתן לחזור באותה הדרך או לשלוח נהג לנקודת הסיום בחנייה הדרומית, ועדיף – בחניית גן לאומי קומראן.
