רחוב רוטשילד בתל אביב, שעות הצהריים. חום אימים, צפצופים, אנשים על קורקינטים. האוטו נעצר במספר 48 ועל המדרכה מחכה הוואלה. כן – ואלה, מישהו שבא להחנות את האוטו. אנחנו, בכפכפים ומבט נבוך יוצאים מהסיאט שלנו, הוא – בלבוש לבן וצח וחיוך – נכנס אליה. ומכאן והלאה, ברוכים הבאים לעולם אחר. עולם של שירות מוקפד ויוקרה שנראית מארץ אחרת. יוקרה שקטה.
המלון היוקרתי של רותי ברודו
(צילום: נילי לוין)
הרבה דובר על הביטוי הזה בשנים האחרונות – "יוקרה שקטה". הוא מתאר משהו יקר מאוד אבל לא ראוותני. משהו שרק עשירים אמיתיים מזהים. והוא מתלבש בול כמו כפפה משובחת על R48, הידוע גם בשמו "המלון של רותי ברודו ברוטשילד".
הוא שוכן בבניין ששופץ בהשקעה אדירה. הסגנון: באוהאוס, צבעים בהירים, חלונות זכוכית ענקיים. בחוץ גינה שקטה ויפהפייה, בפנים קירות לבנים ומעלית זכוכית עצומה. הכי גדולה במזרח התיכון, כך אומרים. הכניסה דרכה למלון היא חוויה בפני עצמה.
מעבר זריז בקבלה ומגיעים לחדרים. R48 הוא מעין מלון בוטיק או אפילו מלון סוויטות. למעשה, הוא לא מרגיש כמו מלון, אלא כמו בניין דירות יוקרתי שבו ידאגו לך בשקט לכל מה שצריך. יש בו רק 11 חדרים, והם מדהימים, אין מילה אחרת. ביג וואו.
חלקם ממש ענקיים. הסוויטות בגודל 80 מ"ר, וכוללות סלון ופינת אוכל גדולה ומרשימה, שמופרדים בדלתות מחדר השינה המרווח. אפשר לארח שם קבוצה קטנה של חברים מבלי שיתקרבו אל המיטה הצחורה. יש גם שפע של ארונות, מסדרון שלם אפילו, למי שבמקרה מגיע עם מלתחת ענק (ונאמר שבין האורחים אכן יש כאלה). התחושה היא של דירת מגורים מופלאה בלב העיר. החדרים הקטנים יותר, שמכונים חדרי סטודיו, גם כן לא קטנים במיוחד – 38 מ"ר יפים להפליא.
העיצוב של הסוויטות ושל חדרי הסטודיו מרשים ובהיר כמו בכל חלקי המלון, אבל מה שהכי מושך את תשומת הלב אצלם, מלבד הגודל, הוא ההקפדה על הפרטים. קטנים וגדולים כאחד. רוחה הקפדנית של רותי ברודו ממש שורה בל פינה. במגירה באמבטיה, למשל, אפשר למצוא שקיות קטנות ונפרדות לכל דבר: מסרק, משחת שיניים. בצד תלויים חלוקי פשתן (חלוקי מגבת זה לחלשים כנראה. או לאיכרים). במגירות שליד המיטה תמצאו סוכריות מנטה ואטמי אוזניים. היין ממתין בכלי קירור אלגנטי ויקר למראה, כד המים מונח על תחתית קלועה יפה, הוורדים באגרטל מושלמים. מה שנקרא, קום איל פו.
עוד דוגמה לאיכות הזו אפשר למצוא במיני בר: בקבוקי אלכוהול משובחים, שוקולדים קטנים וגדולים, יין ושתייה קלה. הכול מסודר בצורה נעימה ונגישה. רק המחירים לא ממש נגישים, 55 שקל לחפיסת שוקולד חלב, למשל.
בחדר האמבטיה הגדול מחכה כיור כפול עם כל מה שצריך (כאמור, מומלץ חיטוט במגירות), מקלחת מרווחת עם קירות אבן ושלושה ראשי מקלחת שונים ובמקרה של הסוויטות – יש גם אמבטיה ואפילו כורסה למי שהתעייף. אבל כל היפים האלה עומדים בצל האטרקציה העיקרית: השירותים. מדובר באסלת טוטו יפנית, שנפתחת מיד עם פתיחת הדלת, מנקה את עצמה ומתאימה את הטמפרטורה הנחוצה לישבן בעזרת שלט. קר או חם, לא שופטים.
בכלל, החדרים של המלון מתאפיינים בגישת הייטק – הכול בחדר נשלט באמצעות טאבלט: אורות, מזגן ותריסים. אבל יש גם מתגים אמיתיים למי שמאס במסך. נדרשו כמה דקות כדי להתרגל לזה, אבל בסך הכול מאוד נוח שלא צריך לקום כמעט בשביל כלום מהמיטה.
בקומה השלישית והאחרונה של המלון נמצאת הבריכה. גם היא, תיראו מופתעים, יפהפייה שקטה. בריכת אינסוף לא גדולה אבל גם לא עמוסה, מוקפת במגדלים. מסביב כולם עובדים והיא אי מופרד של שלווה. אפשר להזמין אליה בפשטות דרך הוואטסאפ (כמו לכל מקום אחר במלון) שתייה ואוכל ממסעדת רוטשילד 48 שנמצאת בצמוד למלון, בקומה התחתונה. עצה: מומלץ ללכת על קוקטייל שישלים את האווירה.
למעוניינים, יש גם קומת מרתף עם חדר כושר מעוצב. ובישראל של 2024 כדאי גם לציין: המרתף הוא המקום שאליו הולכים במקרה של אזעקה. מתברר שהוא מקלט של ממש, כזה שמתאים גם לטילים של חיזבאללה או דברים גרועים יותר.
אנשי הצוות מקסימים. המטרה שלהם היא לעזור ולפתור כל בעיה, מבלי להעיק יותר מדי. רוצים לאכול למטה בבראסרי של רותי? אין בעיה, הם ידאגו להזמנה. וגם ישנו את השעה שוב ושוב במקרה של בעיה (מבוסס על מקרה אמיתי). צריכים להוציא את האוטו? הוואלה בדקת קריאה. יצאתם לארוחת ערב? בינתיים יסדרו לכם את החדר שוב, שיהיה נעים לשינה.
ארוחת הבוקר מוגשת במסעדת המלון, שהיא מסעדה נפרדת מהבראסרי רוטשילד 48 וכרגע לא פתוחה בשאר שעות היום. האוכל הוא אוכל רותי ברודו אופייני: נראה טוב, טעים ומוגש באלגנטיות ובשפע – אבל בלי הפרזה. אין בופה, הכול בהגשה לשולחן, ואפשר להתפנק, בין היתר, במקושקשת רכה-רכה עם סלמון, קרעי מוצרלה, גבינות משובחות ומגש נאה של מאפים. אפילו המלפפונים איכשהו היו מהודרים.
ועכשיו, קצת רקע וחזרה אל המציאות. R48 הוא מלון יקר. ממש יקר. הקימה אותו חברת R2M של מתי ורותי ברודו בשיתוף עם הקרן של ג'רי שוורץ והת'ר רייזמן, זוג יהודים מיליארדרים מקנדה והמנוע הכלכלי מאחורי הפרויקט. הם, ובעיקר הת'ר, היו מעורבים מאד ויצרו מלון שמתאים ללקוחות שכמותם.
מדובר בפרויקט גרנדיוזי, חסר היגיון במובנים מסוימים, שטובי אנשי המקצוע יצרו. עיצוב הפנים הגיע מחברה פריזאית, האדריכלות ישראלית והצמחייה במקום עוצבה ונשתלה על-ידי אדריכל הנוף פיט אודולף, האיש שתכנן, בין היתר, את ההייליין במנהטן. כל ספה במקום הזה הייתה השקעה כלכלית, על הקירות שלו תלויות יצירות אמנות שלא יביישו מוזיאון, והאסלה בחדרים, נו, היא ממש מגניבה.
וכל הפרויקט היקר הזה, שמלכתחילה יועד לעשירי העולם, נראה קצת לא קשור לישראל הכאוטית והמבולגנת של הטילים, של ההפגנות, של הבנייה שלא נגמרת. ישראל של השכול ושל הכאב שלא עוזב את הלב מאז השבת ההיא. מהמרפסת של החדר משקיפים לדשא של רוטשילד ושומעים את ההמולה התל אביבית, אבל מבפנים הכול מרגיש אחר לגמרי, גם ברמת השירות, גם בגודל החדרים וגם בחרישיות שלו. המציאות כמובן מתגנבת מדי פעם, למשל בדמות אורח שהגיע עם הנשק והקפיד לא להפקיר אותו גם כשעלה לבריכה, אבל רוב הזמן הבידוד נשמר.
השוני הזה משתקף במחירים. לילה בחדר הסטודיו, הקטן מבין החדרים שמוצעים, יעלה 3,861 שקל נכון לחודש יולי. לילה בסוויטת הפנטהאוז, החדר היקר ביותר במלון, יעלה יותר מ-12 אלף שקל. לילה בסוויטה מעט צנועה יותר - 7,488 שקל.
כן, זה יקר. האם זה משתלם? R48 הוא באמת מקום מאוד אחר, הוא מנתק מהמציאות ומאפשר שהות חלקה, נעימה, מפנקת. האמת היא שמפנקת זו מילה קצת קטנה. השהות שם היא חוויית האירוח של אנשים עשירים מאוד. סטייל "יורשים" למי שצפה. זו חוויה שלא מוכרת לרובנו. בלילה, אחרי החזרה לחדר והגילוי שידיים נעלמות סידרו הכול והשאירו גם יין קינוח, דובדבנים ושוקולד קטן, התשובה שעלתה בראש היא - כן, יכול להיות שזה משתלם. נחמד לחיות, גם אם רק לרגע, בפנטזיה של יוקרה שקטה.
הכותבת הייתה אורחת מלון R48
