הגשמים האחרונים העירו את הטבע, והפרחים שהחלו לפרוח אחריו מבשרים שהחורף כבר עומד להגיע. יער קרן הכרמל במורדות הדרום-מזרחיים של רכס הכרמל מציע בעונה זו טיול ירוק עם פריחה יפהפייה שרק תלך ותתעצם בשבועות הבאים – לצד נוף מדהים והיכרות עם מערות קבורה עתיקות ומסקרנות.
מזג האוויר בסוף השבוע טוב לטיולים – לתחזית המלאה
קרן הכרמל, המכונה גם "המוחרקה", היא פסגה בדרום רכס הכרמל, בין דליית אל-כרמל ליקנעם, המתנשאת לגובה של 474 מטרים מעל פני הים. על פי המסורת, באזור זה התחולל העימות בין אליהו הנביא לבין נביאי הבעל – כשאש ירדה מן השמיים ורק קורבנו של אליהו נענה. מסיבה זו הוקם במאה ה-19 מנזר בפסגה על ידי נזירים כרמליתים שהגיעו מאירופה.
אולם הטיול שלנו יתמקד במורדות קרן הכרמל, ולא בפסגה – ב"שביל המערות" המסומן בליבו של יער קרן הכרמל. המסלול כולו מעגלי ובדרגת קושי קלה, אך כולל בחלקו מעלה קצר ומעט תלול.
הטיול מתחיל בחניון "שער הכרמל" הצמוד לכביש 672 המקשר בין מחלף אליקים לדליית אל-כרמל. בחניון המוצל הציבה קרן קיימת לישראל שולחנות פיקניק רבים והתקינה שירותים וברזי מים לשתייה. מחנים את הרכב בחניון וממשיכים רגלית אל תוך היער בדרך עפר רחבה המסומנת בירוק. לאחר כ-600 מטרים מגיעים אל צומת שבילים ופונים ימינה בעקבות הסימון הירוק, ובצומת הבא כעבור כ-150 מטרים פונים שמאלה. הליכה של 100 מטרים נוספים תפגיש אותנו עם שלט המפנה ימינה אל "שביל המערות" המסומן לכל אורכו באדום.
השביל מוביל אל רחבה גדולה חצובה בסלע, למרגלות מצוק שבתוכו חצובות חמש מערות שפתחיהן מעוטרים בחציבה קשתית. אלו מערות הקבורה של חורבת חרמש, והמקום היה כנראה אחוזת קבר של משפחה אמידה שחיה באזור בשלהי התקופה הרומית או בתקופה הביזנטית. הכרמל הוא אזור עני במעיינות, ולכן היה לא מיושב במשך תקופות ארוכות בהיסטוריה – אך בתקופה הביזנטית התקיימו בו יישובים חקלאיים רבים.
ממערות הקבורה מתעקל השביל בין שולחנות פיקניק עשויים אבן, נכנס לחלקת ברושים ואחר כך לחלקת עצי אורן, ובהמשך עולה בתלילות ביער מעורב בעצי חורש. שימו לב שאתם עוקבים לאורך כל הדרך אחרי סימון השבילים האדום ולא פונים בטעות אל שבילים אחרים.
בהמשך השביל עושה איגוף ימני קצר באזור יפה של טרשי סלע מאבן גיר. בין הטרשים זה המקום לחפש בעונה זו את פרחיו הסגולים של אירוס הסרגל – האירוס הראשון לפרוח, עוד לפני שהחורף מתחיל. אירוס הסרגל הוא צמח אנדמי רק לארץ ישראל, וגם כאן אינו שכיח ומוגדר בסכנת הכחדה חמורה. בשל כך – יש להיזהר מאוד לא לדרוך על הפרחים ולא לרמוס אותם, וכמובן לא לקטוף אותם.
לאורך הטיול ניתן להבחין בעונה זו גם בפריחה האלגנטית של הכרכום החורפי – הפרח שמבשר רשמית את בוא החורף. גם הכרכום הוא פרח מוגן ואין לקטוף אותו, אך נחמד לדעת שמאחד ממיניו של הכרכום מפיקים את תבלין הזעפרן היקר. עוד פורחים לאורך השביל נרקיסים, רקפות, נץ חלב ודודאים, ושימו לב גם לצמח המטפס על חלק מהעצים ופרחיו דמויי פעמונים בצבע לבן-קרם – זוהי זלזלת הקנוקנות, קרובת משפחה של הכלנית. כל הפרחים הללו מוגנים, ויש לשמור עליהם.
לאחר האזור הטרשי מתחבר השביל אל כמה מדרגות עץ המובילות לשני ספסלים הצופים על הנוף – זהו מצפור קרן הכרמל, הנקרא גם "מצפור המוחרקה". לרגלי ההר נראית יקנעם, מעבר לה יער הזורע ברמת מנשה, ובאופק הר אמיר שבצפון השומרון. עוד נראים מכאן עמק יזרעאל, גבעות אלונים-שפרעם, הרי נצרת עם הר תבור והר דבורה, וגם מנזר המוחרקה על הפסגה מצפון.
המשך "שביל המערות" המסומן באדום לאחר המצפור יורד ביער שאדמתו מכוסה טרשים ועובר ליד מכלול נוסף של מערות קבורה, שרק חלק מפתחיהן גלוי. רשות העתיקות טרם חפרה באתר, וייתכן שתעשה זאת בעתיד כדי לחשוף גם את המערות הללו. לאורך הירידה ניתן להבחין גם בטרסות שעליהן נשתלו עצי בוסתן. טרסות אלו הוקמו על ידי תושבי הכפר אום אל-זינאת – כפר דרוזי שנוסד במאה ה-17, אך בהמשך תושביו נטשו אותו ובמקומם התיישבו במקום מוסלמים, עד שגם הם נטשו את הכפר במלחמת העצמאות.
כשהירידה מתמתנת נכנס השביל למטע ובו עצי זית קשישים בעלי גזעים עבים ומרשימים – ומיד לאחר מכן פוגש את נקודת ההתחלה של "שביל המערות". כאן פונים שמאלה אל דרך העפר הרחבה המסומנת בירוק, אשר מובילה בחזרה אל החניון שבו התחלנו את הטיול.
