"פסגת הנגב" ההיסטורית בתחילת השבוע, שאירחה בישראל ארבעה שרי חוץ ערבים, אמנם התקיימה בשדה בוקר – אך פסגת הנגב האמיתית נמצאת למעשה במרחק של יותר משעה נסיעה משם, בהר רמון – הפסגה הגבוהה ביותר בהר הנגב. בעיתוי מושלם, זו גם התקופה הטובה ביותר לטייל במקום, שהתקשט בפריחה יפהפייה בזכות הגשמים של החורף. אז עד הפסגה המדינית הבאה, קבלו את המדריך המלא לטיול במרומי הנגב.
הר רמון מתנשא לגובה של 1,037 מטרים מעל פני הים, בפינה הדרום-מערבית של מכתש רמון, לא הרחק מגבול מצרים. זוהי הפסגה העשירית בגובהה בישראל, אך אם מורידים מהרשימה את התלים הגעשיים של רמת הגולן – מדובר בהר השלישי בגובהו בארץ, אחרי החרמון ומירון. בלילות החורף יורדות הטמפרטורות באזור זה לעתים קרובות אל מתחת ל-0, ולעתים אף יורד כאן שלג – כפי שקרה רק לפני כשבועיים.
הקרניים של המכתש
על פסגת הר רמון, שאליה מוביל שביל טיול מסומן, נמצא שדה רגמים (טומולים) – גלי אבנים מתקופת הברונזה התיכונה (בין שנת 2000 לפני הספירה לשנת 1550 לפני הספירה) שככל הנראה שימשו לקבורה, ובקרבתם עובר קיר אבן נמוך המכונה "קו K". אורכו של הקיר כ-4.5 קילומטרים והוא ככל הנראה קישר בין היישובים הקדומים בהר רמון לבין היישוב הקדום בהר רומם.
בשל הטופוגרפיה הייחודית של האזור, הנוף מפסגת הר רמון אינו מרשים במיוחד, אך במרחק הליכה קצר לכיוון שפת המכתש נגלה הנוף המרהיב של שבע גבעות הבזלת השחורות שנמצאות בתוכו. הגבעות מכונות "קרני רמון", והגבוהה שבהן היא הר ערוד המתנשא לגובה של 945 מטרים מעל פני הים – גבוה יותר מרוב ההרים סביב המכתש.
כדי להגיע אל רחבת החניה של הר רמון, בנסיעה בכביש 40 ממרכז הארץ לכיוון מצפה רמון, יש לפנות ימינה (מערבה) בצומת הרוחות (בה"ד 1) אל כביש 171. אחרי נסיעה של כ-28 ק"מ פונים שמאלה אל דרך עפר עבירה לכל רכב. מהחניה צועדים בעקבות השביל המסומן באדום אל הפסגה, אשר מסומנת באמצעות אבן גדולה. מהפסגה ממשיכים עם השביל ימינה, חולפים ליד הרגמים ומתחילים במגמת ירידה לכיוון שפת המכתש – שאינה נראית מרחוק, רואים אותה רק כשממש מגיעים אליה. לפני שפת המכתש יש עלייה קצרה אך מעט תלולה – ומיד אחריה נפרש הנוף עוצר הנשימה של קצהו המערבי של מכתש רמון.
מכאן ממשיכים עם השביל שמאלה, לאורך שפת המכתש, עד שמגיעים אל נקודת תצפית נוספת – שמנציחה את זכרם של שבעת האסטרונאוטים חברי צוות המעבורת "קולומביה", בהם האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ז"ל, שנספו עם התרסקותה בפברואר 2003. מנקודת התצפית חוזרים אחורה כמה מטרים ופונים ימינה אל השביל השחור שחוזר אל פסגת הר רמון ואל החניה. מטיילים מטיבי לכת יכולים לתכנן מסלול מעגלי ארוך שכולל גם את מעלה ערוד.
פעם השתרע כאן יער אחד גדול
מתחת לפסגת הר רמון עובר נחל לוץ – אחד הנחלים הרחבים באזור – שיחד עם נחל אליאב שנשפך אליו מפורסמים בריכוז מרשים של עצי אלה אטלנטית עתיקים שצומחים בתוך התוואי שלהם. חלק מעצי האלה הללו הם בני כמה מאות שנים, וגזעיהם העבותים והחלולים מעידים על כך.
אחת הסברות היא ששמו של נחל לוץ נגזר מהמילה הערבית "לוז" – שפירושה שקד – על שם השקדיות שגדלות באזור. אלו אינן שקדיות רגילות המוכרות מהצפון והמרכז, אלא שקד הרמון – עץ נדיר הגדל אך ורק במרומי הר הנגב ופרחיו ורודים. בניגוד לשקד המצוי, זרעיו של שקד הרמון אינם אכילים ואף רעילים. שקד הרמון הוא צמח מוגן, ואין לקטוף את פרחיו.
גם עצי האלה האטלנטית וגם עצי שקד הרמון הם שרידים של אוכלוסיית עצים גדולה בהרבה מתקופות קדומות וגשומות יותר, שבהן האזור הזה כלל לא היה מדבר. בערוצי הנחלים שאליהם מתנקזים מי הגשמים הבודדים שיורדים באזור זה, הצליחו חלק מהעצים לשרוד עד היום – ותפוצתם המקוטעת מרמזת כי ייתכן שבעבר השתרע כאן יער אחד גדול.
בימים אלו, בזכות הגשמים שירדו העונה באזור, התמלאו ערוצי הנחלים בצמחייה ירוקה ובפריחה. במסלול בולטים במיוחד פרחי השמשון ההדור – שנפוצים כאן בצבעי ורוד, בורדו ולבן – ובהתאם לשמם, נפתחים רק כאשר השמש מפציעה מבין העננים. לצידם פורח שמשון הנגב שפרחיו צהובים. עוד בולטים פרחי מקור-החסידה השעיר שצבעם סגול, ערטנית השדות שפרחיה צהובים, צבעוני המדבר שפרחיו אדומים, דמומית משוננת שפרחיה כתומים, סביונים, קחוונים, וגם ריבס המדבר – עם העלים הענקיים והתפרחת שנראית כמו עץ ננסי.
הטיול בנחלים לוץ ואליאב הוא ארוך מאוד ומתאים רק למטיבי לכת, ואין אפשרות לקצר את המסלול ללא רכב שטח. מומלץ מאוד להצטייד במפת סימון שבילים מעודכנת ובאפליקציות ניווט, מאחר שהסימון בשטח מעט מבלבל בחלק מהמקטעים.
היציאה למסלול היא מרחבת החנייה של הר רמון, אך במקום להתקדם עם השביל לעבר הפסגה – יוצאים דרומה בעקבות השביל המסומן בסגול (סימון שביל "סובב מכתש רמון") עד שמגיעים לאחר 2 קילומטרים אל דרך הג'יפים של מעלה ערוד המסומנת בכחול. פונים שמאלה אל דרך הג'יפים והולכים עוד כ-1.2 ק"מ עד לצומת השבילים המשולט, שם פונים ימינה אל השביל הרחב המסומן באדום לעבר נחל לוץ וכביש הגבול.
לאחר הליכה של 3.5 קילומטרים בתוואי נחל לוץ, מגיעים לפיצול משולט נוסף, כאשר שביל מסומן בירוק פונה שמאלה אל נחל אליאב. לאחר 3 קילומטרים בשביל הירוק מגיעים לצומת שבילים נוסף, ומכאן ממשיכים ישר בעקבות השביל המסומן בשחור, שמוביל אחרי קצת יותר מ-2 קילומטרים בחזרה אל השביל האדום של נחל לוץ. מכאן חוזרים אל החנייה בהר רמון באותה הדרך.
לטייל בין פרחי המדבר הנדירים
מצידו השני של כביש 171, במורדות הר רומם, נמצא אזור המכונה "בורות לוץ" - מקבץ של 17 בורות מים הפזורים על פני שטח של 2 קמ"ר. מדובר בשריד להתיישבות חקלאית עתיקה שהתקיימה במקום ככל הנראה בתקופה הכנענית, ונותרו ממנה בשטח גורן עתיקה, טרסות ומאגורה (בור מים חצוב במדרון, הכולל מדרגות חצובות המובילות לתוכו). החקלאים הקדומים בחרו להתיישב דווקא כאן, משום שמדובר באזור גבוה יחסית, אשר זוכה ליותר גשמים מאשר אזורי הנגב האחרים.
בסופן של עונות חורף יחסית גשומות מופיעים סביב הבורות משטחים ירוקים מפתיעים עם פריחה מגוונת וצבעונית. בין הפרחים הרבים שפורחים כאן, נמצאים גם שניים מאוד מיוחדים ונדירים – הצבעוני הססגוני ואירוס טוביה.
הצבעוני הססגוני הוא מין נדיר במיוחד של הצבעוני המוכר, שצבעו לבן-ורוד וצבע לועו צהוב עז. הר הנגב הוא מהמקומות היחידים בעולם שבהם גדל הצבעוני ממין זה. אירוס טוביה, שצבעו תכול, צומח רק בהר הנגב, בהרי אילת ובהרי אדום – והוא נקרא על שם הבוטנאי טוביה קושניר שגילה אותו לראשונה ב-1946. שנתיים לאחר מכן, בינואר 1948, נהרג קושניר בעת שהשתתף בשיירת הל"ה.
מלבדם, גם במסלול זה בולטים פרחי השמשון ההדור, יחד עם צבעוני המדבר, עיריוני צהוב, כלניות ("הדרום אדום" הכי דרומי שיש) ערטנית השדות ופרחי מדבר רבים נוספים. לתשומת לבכם: היקף הפריחה משתנה משנה לשנה, ומומלץ לבדוק מה המצב העדכני בשטח לפני היציאה לטיול. נכון לזמן פרסום הכתבה, האירוסים והכלניות כבר סיימו את פריחתם לעונה זו, אך את שאר הפרחים שהוזכרו עדיין ניתן לראות.
בשמורה כמה מסלולי טיול מסומנים: השביל האדום, הנקרא "סובב בורות לוץ", הוא המסלול הקצר, והוא עובר לצד בורות המים הקדומים ובין ריכוזי הפריחה המשמעותיים. השביל הירוק מוביל אל פסגת ראש אלות – "הפירמידה" שבולטת בשטח, ומפסגתה נשקף נוף מהפנט של כל אזור הר הנגב.
בין הבורות לאורך המסלול האדום בולט הבור המרכזי – בריכת מים שקוטרה כ-17 מטרים ועומקה כ-4 מטרים – ובשנים גשומות היא נראית כמו נווה מדבר אמיתי. יש לציין כי הכניסה למים בכל הבורות אסורה בהחלט, ויש להתקרב אליהם בזהירות משום שאינם מגודרים.
כדי להגיע נוסעים כ-30 ק"מ בכביש 171 מערבה מצומת הרוחות (בה"ד 1) עד השלט שמפנה ימינה אל דרך עפר שמובילה לחניון הלילה בורות לוץ. במקום חניה מסודרת, שילוט עם הסבר על מסלולי הטיול, שירותים מתוחזקים ומים. למעוניינים – הלינה במקום אינה בתשלום ואפשרית באוהלים פרטיים בלבד, אין אפשרות לשכור אוהל.
מחניון הלילה ניתן לצאת למסלול האדום (הקצר), שחוזר בסיומו אל החניה, או לצאת למסלול הירוק (הארוך), אשר מצטלב עם המסלול האדום לאחר הירידה מראש אלות. לחילופין, ניתן להתחיל קודם את המסלול האדום, וממנו לצאת למסלול הירוק, לעלות אל ראש אלות, ולהמשיך דרך נחל אלות עד החזרה לחניה. משום שאזור ראש אלות הוא שטח אש פעיל, ניתן לטייל במסלול הירוק רק בסופי שבוע או לאחר תיאום עם פיקוד דרום בטלפון 08-9902927/6.
מטיילים מטיבי לכת יכולים לתכנן מסלול מעגלי ארוך שכולל גם את הר רומם – הפסגה השנייה בגובהה בנגב – ואת נחל חורשה שבאפיקו סדרה מרהיבה של טרסות עתיקות. להסבר מפורט על המסלולים בשמורת בורות לוץ – הקליקו.
