מהצבא אל הטיול הגדול: סידורים ופרידות
חמישה ימים בלבד אחרי שסיים את שירותו הצבאי יצא סער יעקובוביץ, ילד טוב מכבים-רעות בן 23, לחרוש את יבשת אמריקה. שנה וחצי לאחר מכן, הוא משחזר ביומן מסע את החוויות שעבר ומספר על המקומות והאנשים שלא ישכח לעולם. יוצאים לדרך
זהו, אני על המטוס וכבר כותב. סער, 23, קצין משוחרר מלפני חמישה ימים, טרי טרי. בזמן שהחלמתי מניתוח ברגל הודיעו לי שאישרו את בקשת קיצור השירות שהגשתי כדי שאוכל להשתתף במשלחת מטעם הסוכנות היהודית בארה"ב. ידעתי שאם הבקשה תאושר, אמשיך לאחר המחנה של המשלחת לטיול ארוך, הטיול של אחרי צבא - דרום אמריקה, מוזיקת רגאטון וסלסה וכמובן נופים יפים.
חמש שנים של שירות צבאי הסתיימו בשיחת טלפון אחת: "אתה משתחרר בעוד יומיים". הגעתי מיד לבסיס, סגרתי משימות אחרונות, נפרדתי מהחיילים, מהקצינים, מהמפקדים שלי. עשינו "שתיית שחרור", אבל לא היה לי זמן להתרגש יותר מדי, משם רצתי לפנות את הדירה ששכרתי בבאר-שבע.
רגע, מה עם כל החברים מהבית? אי אפשר לטוס בלי לעשות מסיבה לכל החברים, וצריך גם להתחיל לארוז תיק, מוצ'ילה, הפעם לא אל הבסיס, אלא אל הלא נודע. אבל מה בעצם אורזים? לכמה זמן? צריך מעיל נגד גשם? שמעתי שבארגנטינה קר.
הפרידה מהחברים הייתה קצת קשה, ומאוד מרגשת. הבנות אפילו בכו. משהו הרגיש לי לא הגיוני, נפרדנו לשלום מבלי שידענו לכמה זמן, אולי בכלל אני לא אוהב לטייל, אולי זה לא הסגנון שלי ומהר מאוד אחזור הביתה?
אני רוצה גם להגיע לאנטרקטיקה, לקצה העולם, וגם לקרנבל בברזיל, מתי זה בכלל, ולאיפה אטוס קודם, מה בכלל מעניין אותי, מה אני רוצה לראות, ועם מי? אני טס לבד, זה מסוכן? מדברים שם אנגלית? אין לי בכלל נעלי טיולים, בחיים לא עשיתי טרק של יותר מיומיים, וגם לא הייתי משהו בניווטים בבה"ד 1.
ביררתי על מקומות מיוחדים שכדאי להגיע אליהם, עונות השנה ביבשת אמריקה הדרומית - כי בקצה השני של העולם, חוץ מהתרבות, האוכל והנוף, משתנה גם מזג האוויר. בחיפוש קצר באינטרנט ראיתי שאין סוף למקומות מרהיבים שבהם אפשר לטייל, נופים מיוחדים, נהרות בצבעים, מדבריות, הרים ומה לא? ונראה כי כל מדינה שונה מהשנייה במהותה וקשה להתמקד כשמחפשים מידע על יבשת שלמה.
שאלות על גבי שאלות. התייעצתי קצת עם אחותי שכבר טיילה. הרכבתי רשימה מאולתרת מהאינטרנט עם המלצות של מה כדאי לארוז. המשפחה המורחבת באה לקפה ועוגה רק כדי להגיד שלום, וזהו, ליטוף אחרון לשני הכלבים שלי, אה כן, לא שכחתי לקחת את יומן המסע כדי שאוכל לכתוב גם בטיסה.
לא תיארתי לעצמי איזו חוויה אני עתיד לעבור. כמה זמן יימשך הטיול, כמה חברים לחיים אכיר, כמה החיים שלי עומדים להשתנות. השפות שאלמד, המקומות שאראה, בכלל לא חשבתי על כל הדברים האלה, פשוט טסתי. הכל קרה כל כך מהר, כמאמר הקלישאה.
נפרדנו ופגשתי את החבר'ה של המשלחת מהסוכנות היהודית. עלינו למטוס והנה, זהו, שקט, נגמר כל הלחץ, אני פה לבד במטוס, עוד לא מעכל כלום, אפילו לא מתחיל להבין. אז אני כותב, כדי שיהיה כתוב. בטח מתישהו אני אסתכל על היומן, אקרא אותו ואצחק. או שאקרא אותו מנקודת מבט אחרת. מעניין לאיפה יוביל אותי המסע הזה, נחכה ונראה.
סער יעקובוביץ, יועץ ומדריך טיולים לדרום, מרכז, צפון אמריקה ואנטרקטיקה. למידע נוסף כנסו לעמוד הפייסבוק .
לפנייה לכתב/ת 
