ואז הגענו אל "הבית שבאוויר"
סער המשיך במסעו בקולומביה אל העיר מדיין שמוכרת מ"קרטל מדיין" של פבלו אסקובר מהסדרה "נרקוס". לאחר סיור בעקבות מורשתו של ברון הסמים הוא המשיך אל הוסטל שנבנה על צלע הר. משוחרר באמריקה, פרק 9
אחרי הטבע, הנהרות, הכפרים הנידחים והניתוק מהציוויליזציה רציתי להגיע לעיר גדולה ולשמוע קצת מוזיקת רגאטון, לבלות במסיבות ולאכול נורמלי. אז נסעתי למדיין, העיר המפותחת ביותר בקולומביה שמציעה מסיבות, חיי לילה סוערים, רכבת תחתית ומורשת של קרטלי הסמים הגדולים בעולם, המוכר בהם הוא "קרטל מדיין" שניהל פבלו אסקובר שזכה לאחרונה לעדנה מחודשת בסדרת הלהיט "נרקוס".
לפרקים הקודמים - הקליקו
קרטל הסמים של אסקובר הכתים את העיר. בהוסטל שבו שהיתי סיפר לי אחד העובדים הקולומביאנים שדוד שלו על מטוס הנוסעים שפאבלו אסקובר הורה לפוצץ ב-1989 כדי לנסות ולחסל מועמד לנשיאות קולומביה שבסוף התברר שכלל לא היה על המטוס.
כשהקולומביאנים מדברים על אסקובר הם בדרך כלל לא מזכירים את שמו. כמו "לורד וולדמורט" בספרי הארי פוטר. החלטתי להעמיק בנושא והלכתי לסיור מודרך בעקבות פאבלו אסקובר. בסיור עצמו ביקרנו בבתים שהיו ברשותו, שמענו סיפורים עליו ועל משפחתו, על ניסיונותיו להצטייר כגיבור בפני העניים במקביל לרדיפת הבצע שלו. ביקרנו, בין היתר, במקום שבו נורה למוות ובקבר שלו.
כל ערב חגגתי במסיבה במועדון אחר עם מוזיקת סלסה ורגאטון מכל עבר, ביליתי בפאבים מגניבים, אכלתי במסעדות טובות ופגשתי אנשים חמים. באחד מהימים גל, חבר טוב שלי מקורס קצינים, התקשר אליי מפרו ואמר שהוא מגיע לקולומביה. קבענו להיפגש, ובינתיים החלטתי גם שאני רוצה להגיע למקום בשם "הבית שבאוויר" שזוג ישראלים סיפר לי עליו.
"הבית שבאוויר" נמצא במרחק של שלוש שעות נסיעה ממדיין. מדובר בהוסטל שבנוי על צלע הר מול נוף עוצר נשימה של מטעי קפה ובננות. כדי להגיע לשם עלינו על אוטובוס מטרמינל צפון של מדיין. כשירדנו בתחנה פגשנו גברת נחמדה שעמדה באמצע כביש לא סלול ולקחה אותנו לבית שלה, שם הגישה לנו ארוחת צהריים עם מיץ פטל מפטל אמיתי שגדל אצלה בחצר.
משם הלכנו חצי שעה עד שהגענו לאומגה שהעבירה אותנו, עם המוצ'ילות שלנו, מצלע הר אחד לשני ישר אל תוך ההוסטל. זאת הייתה חווייה מטורפת ואני ממליץ לעשות אותה עם מצלמת אקסטרים כדי שתישאר לכם מזכרת.
ההוסטל עצמו, כשמו כן הוא – באוויר, על צלע הר. אפילו המקלחת פתוחה אל הנוף. על הפרק ארבע אטרקציות עיקריות: אומגה, ערסלים תלויים, רשת שתלויה באוויר ואפשר לשכב עליה וליהנות מהנוף וקפיצת בנג'י מהחלון של ההוסטל, ככה סתם באמצע היום. אין אינטרנט והניתוק מוחלט. זה גם מה שעושה את האווירה לכה מיוחדת - רק הטבע, הנוף והמחשבות.
בסך הכל היינו ארבעה אורחים בהוסטל: גל, אני וזוג מקומי. בלילה ירד גשם והצפייה בסופת הברקים מהמיטה עם כוס קפה קולומביאני הייתה חווייה שלא אשכח, כמו סרט טבע של נשיונל ג'יאוגרפיק שמוקרן מחוץ לחלון.
בבוקר התעוררתי לארוחת בוקר מפנקת שהוגשה בתוך עלי בננה מול הנוף המקסים. הגשם מהלילה ניקה את האוויר והנוף נעשה אפילו יותר יפה. ישבתי ובשקט המרגיע כתבתי ביומן המסע. אם אתם זוג, אל תפספסו ותעבירו כאן לילה (מספיק לילה אחד, לא צריך יותר, וחובה לתאם מראש). כל הכיף הזה, כולל האטרקציות והארוחות, עלה לי 250 שקלים.
שמח ומרוצה חזרתי למדיין, שם הכרתי בהוסטל בחור צעיר בשם קרלוס שהתברר שהוא אחד ממנהלי רשת ההוסטלים GALERIA בקולומביה. אחרי שיחה טובה וכוס בירה קרה, התחברנו והוא סיפר לי שהוא נמצא במדיין רק לזמן קצר עד שישוב לעיירה גוואטאפה (Guatapé), שם הוא מנהל את ההוסטל שלו.
נסעתי איתו לגוואטאפה שנמצאת במרחק של כשעה ממדיין. לפני שנים רבות העיירה הוצפה במים ומאז נוצרו באזור איים קטנים המבצבצים מעל פני האדמה. על אחד מאותם איים שוכן ההוסטל של קרלוס. לקחנו את הקיאק של ההוסטל ושטנו בין האיים, התרחצנו במים המתוקים, ניגנו בגיטרה ואפילו הכנתי שקשוקה כאות תודה על האירוח.
ליד האיים, נמצא הסלע של אל-פניול, סלע ענק בגובה שליותר מ-200 מטרים. כדי לטפס עליו צריך לעלות כ-700 מדרגות, אבל הנוף הפנורמי מהפסגה שווה כל מדרגה. למחרת הסתובבנו בעיירה הצבעונית, אכלנו אוכל קולומביאני מקומי, מטוגן לרוב ושתינו מיצים טבעיים.
כבר אמצע נובמבר, עונת הקיץ בארגנטינה מתחילה, ועוד אין לי בכלל ציוד טיולים - נעליים, שק שינה, אוהל וציוד לבישול. נפרדתי מקולומביה וקניתי כרטיס טיסה לבואנוס איירס. עצרתי בבוגוטה לקנות נעלי טיולים והמשכתי לארגנטינה.
סער יעקובוביץ, יועץ ומדריך טיולים לדרום, מרכז, צפון אמריקה ואנטרקטיקה. למידע נוסף כנסו לעמוד הפייסבוק .
המשך בשבוע הבא