מסע בסין המופלאה: מדרך המשי ועד קצה החומה
דרך המשי ההיסטורית, פסלי ענק שחצובים בסלע והנקודה שבה החומה הסינית מסתיימת. רון פלד חרש את המעצמה שבמזרח וחזר כדי לספר
סין, המדינה הרביעית בגודלה בעולם, היא ארץ תיירותית אדירת ממדים ומגוונת בנופיה ובאתריה. הטיול שהדרכתי היה לקבוצה של מטיילים שכבר ביקרו פעם בסין. החלטנו מראש לגוון ולבחור באתרי מורשת עולמית, בפארקים לאומיים ובחלקים מדרך המשי שבצפון-מערב סין. בכל אזור בסין אפשר לבלות ימים ואפילו שבועות, ובטיול מאורגן הכול מתוקצב ומאורגן מראש, ולכן התמקדנו באתרים מרכזיים על המסלול המתוכנן.
לכתבות מעניינות נוספות היכנסו לפייסבוק של ynet חופש
בטיסה דרך בנגקוק הגענו לסין אל העיר קונמינג, בירת מחוז יונאן. האתר המזוהה עם אזור קונמינג הוא יער האבן - אתר טבע שבו אלפי סלעים משוננים. מדהים לראות איך המקום השתנה מאז 1994, אז ביקרתי בו בפעם הראשונה. חוץ מהאבנים שנותרו אי אפשר לזהות את האזור, שהתמסחר מאוד וכיום יש בו אגם מלאכותי, מדשאות, גשרים ותפאורה נוספת לבידור תיירים. ולמרות זאת, אין ספק שהתופעה של סלעי הגיר השרועים על לא פחות מ-400 קמ"ר מרתקת ושווה ביקור.
את מסענו צפונה לכיוון דרך המשי התחלנו בשני אתרים תיירותיים נעימים ומעניינים – הערים העתיקות של דאלי וליג'יאנג. בדאלי שוכן האגם השביעי בגודלו בסין, אגם ארחאי. הפירוש המילולי של שמו הוא "אגם האוזן", והוא נמצא בגובה של כמעט 2,000 מטר מעל לפני הים למרגלות צ'אנג שאן, ההרים הירוקים. מומלץ לצאת לשיט באגם ולרדת מהסירה לטיול באחד מכפרי הדייגים במקום.
סמוך לעיר העתיקה ובדרך לאגם ארחאי שוכן מקדש ובו שלוש פגודות, מהמבנים העתיקים והמפורסמים בדרום מערב סין. הפגודה הגבוהה שבהן מתנשאת ל-70 מטרים ונבנתה אי אז במאה התשיעית לספירה. דאלי אהובה מאוד על תרמילאים ונחשבת לאחד האתרים המתוירים באזור.
גם ליג'יאנג, התחנה הבאה שלנו, הוא אחד היעדים המתוירים ביותר בסין. דמיינו כפר סיני שבו אין-ספור גשרי עץ מעל לתעלות מים רבות, טחנות מים (גלגלי המים הומצאו בסין), בתי עץ, מרצפות אבן, שווקים ואוכל. אלוהים יודע כמה מסעדות ודוכני אוכל יש בעיר העתיקה. ליג'יאנג שימשה בעבר מרכז של בני שבט המיעוט הנאשי המקומיים, אחד מ-56 מיעוטים שבסין. שיטוט ללא מטרה בליגי'אנג, במיוחד בשעות הערביים ובערב, הוא תענוג לחושים. רוב הסיכויים שמהר מאוד תאבדו את דרככם בינות לסמטאות הרבות והמסועפות, אבל זה כל הכיף.
ב-1996 פקדה את המקום רעידת אדמה חזקה והרסה את ליגי'אנג כמעט כליל. לא פחות מכ-290 אלף מבנייניה של העיר החדשה והעתיקה קרסו. אולם מאז שוקמה העיר, וליג'יאנג הפכה לאתר מורשת עולמית.
פגישה עם ד"ר הו
מחוץ לעיר העתיקה יש מספר מוקדים מעניינים, בהם פארק "בריכת הדרקון השחור". כיף להלך על פני הגשרים בפארק ולהקיף את האגמון שנמצא בו. אפשר גם להגיע באופניים אל הכפר המקסים הסמוך Baisha, שבו, בין השאר, מתגורר ד"ר הו, רופא סיני מפורסם שרוקח תרופות מסורתיות. כתבות בעברית ובאנגלית שמהללות את יכולותיו מקשטות את הבקתה המשמשת קליניקה, ואולם הדוקטור כבר מזמן עבר את גיל 90 ומקבל פחות פציינטים מבעבר.
אם חפצה נפשכם לצפות במופע הפתוח הגבוה בעולם, תמצאו אותו במרחק של כשעה מליג'יאנג – מופע מרהיב למרגלות הרים מושלגים בכיכובם של בני מיעוטים מקומיים. המופע מוכיח שוב שאצל הסינים הכול בגדול. ג'אנג יימו, במאי המופע, שרץ כבר שנים רבות, ביים את טקס ומופע הפתיחה של האולימפיאדה שנערכה בבייג'ינג ב-2008 וכן את המופע הפתוח על הנהר ביאנגשואו בגווילין שבדרום סין.
על נהרות ונמרים
התחנה הבאה שלנו היא סיור יומי בערוץ דילוג הנמר - קניון עמוק ופראי על נהר הינגצה. כיום הדרך הנוחה לתיירים בקבוצה ולמשפחות הינה דרך סלולה וקצרה למרגלות הנהר, שבסופה (פחות משעה הליכה) נקודת תצפית מדהימה על הנהר השוצף. האתר, שפעם נחשב למסלול אתגרי, נגיש ובטוח למטיילים כיום.
מקור השם הסקסי "ערוץ דילוג הנמר" אינו ברור. לפי גרסה אחת, הסלעים מסביב, בגוונים של חום וצהוב, מזכירים את הנמר וחברבורותיו. לפי גרסה אחרת, על אחד הסלעים שבנהר, ואולי ממש על הסלע שנמצא בסוף הדרך הסלולה, דילג נמר אל הגדה השנייה וכך ניצל מציידים שרדפו אחריו.
מערוץ דילוג הנמר המשכנו וטיפסנו אל זונגדיאן (Zhongdian), עיירה טיבטית המוכרת יותר בשמה הרומנטי - שנגרילה. האם זו שנגרילה המוכרת כגן עדן עלי האדמות בספר "האופק האבוד" של ג'יימס הילטון משנות ה-30 של המאה שעברה? ברור שכן, אם שואלים את הסינים.
המנזר סונג-דזאן-לין שבלב העיירה משובב עין ולא לחינם זכה בכינוי "ארמון הפוטאלה הקטן" (הגדול הינו המנזר המרכזי בלהסה בירת חבל טיבט). העמוד מתחת לגלגל התפילה הטיבטי (הגדול בעולם) שבמנזר המקדש המוזהב משאיר אותי פעור פה כל פעם מחדש.
מהעיירה המשכנו לביקור בשמורת טבע מדהימה בשם פו-דה-צואו. האגם וההרים המושלגים סביבו, כמו גם בעל החי המפורסם בעולם מהתשבצים של ימי שישי, היאק, משלימים את החוויה. אוויר הרים צלול כיין זה כאן. אסור לפספס.
דרכי המשי
נתחיל בשבירת מיתוס: אין דבר כזה "דרך המשי". יש להגיד "דרכי המשי", שכן ניתן היה לעבור במספר מסלולים מאזורים שונים במרחב שבין המזרח התיכון, אירופה וסין. המעבר בדרכים אלה החל במאה הראשונה לפני הספירה בימי שושלת האן, בימים שהגיעו הרומאים אל ארץ ישראל. אפשר להגיד שרוב הסינים לא הכירו את המושג "דרך המשי" עד לאחרונה, שכן הוא הומצא רק במאה ה-19 על ידי גיאוגרף גרמני. אז על מה מדובר?האם השם מייצג את הסחורות שעברו בדרך זו, כלומר משי? ממש לא רק. בדרך המשי עברו הרבה סחורות כגון תבלינים, אבנים יקרות וסוסים ערביים. כמו כן, עברו בדרך רעיונות רוחניים, כגון הבודהיזם, האיסלאם והנצרות, שחדרו לסין מדרכי המשי. לכיוון השני ייצאו הסינים דאואיזם, קונפוציוניזם וסחורות אחרות. היו גם יהודים שהגיעו בדרך המשי אל סין והתיישבו בה מאות בשנים.
צריך להבין שמסע שתחילתו בבירה הסינית העתיקה שיאן, שכונתה בימים ההם צ'אנגאן, וסופו באירופה - נמשך מספר שנים, ובעצם מעטים עשו את כולו. את המסע ממרכז סין על דרכי המשי לכיוון הגבול המערבי של המדינה הענקית התחלנו בעיר לנדז'ו, בירת פרובינציה גאנסו, שאליה הגענו בטיסת פנים משנגרילה. במרכז העיר זורם הנהר הצהוב, השני באורכו בסין והשישי בעולם. מכאן עשינו גיחה קצרה בסמוך לדרך המשי אל שתי נקודות מרתקות, אתר פסלי הבודהה בבינגליגסי והעיירה הטיבטית הציורית שיאחה.
אחרי נסיעה של כמה שעות בודדות מערבה ללנדז'ו באוטובוס עלינו על סירות מנוע ודהרנו במהירות על הנהר הצהוב לכיוון הקניון המכונה בינגלינגסי. שום דבר בתחילת השיט לא רמז על נוף המצוקים המרהיב שנגלו לעינינו. ירדנו מהסירות והלכנו ליד המערות ופסלי בודהה שנחצבו בקיר. אפשר להגיד שבשל קשיי הנגישות אליו שרד המקום את הרס מהפכת התרבות של מאו בשנות השבעים של המאה שעברה.
לרוץ מסביב למנזר
במרחק כמה שעות נסיעה משם, בעיירה הטיבטית שיאחה, שוכן מנזר לה ברנג, מהאתרים הקסומים בסין. המנזר נחשב לאחד מששת המנזרים החשובים של זרם הגלוקפה, נושאי הכובעים הצהובים. אלפי עולים לרגל באים אליו כדי להשתטח ולהניע את גלגלי התפילה הטיבטיים (יותר מ-1,100 גלגלים). המנזר הוקם בתחילת המאה ה-18 וחיים בו כיום מעל לאלף נזירים.
בערב השני בשיאחה החלטתי לצאת לריצת ערב ארוכה ולהקיף את המנזר (מסלול של קצת יותר משלושה קילומטרים) שבע פעמים. הגובה, נזכיר, 3,050 מטרים מעל לפני הים. כמה נזירים הצטרפו אליי לחלק מהריצה, והחוויה הייתה בלתי נשכחת. .
לא לחובבי גיאולוגיה בלבד
משיאחה חזרנו אל לנדז'ו בירת הפרובינציה והמשכנו מערבה בדרך המשי אל אזור המכונה מסדרון חשי - אל המדבר הגדול וסין האחרת. עלינו על הרכבת המהירה ודהרנו ב-300 קמ"ש אל העיר דז'אנגייה במטרה לבקר באתר המורשת העולמית – החולות הצבעוניים בפארק הלאומי דאנקשיה (Danxia).
מדובר ב-490 קילומטרים רבועים של תצורות הרים וחולות שעברו תהליכי אירוזיה וחמצון. משעשע לראות בעיניים תופעה גיאולוגית ייחודית זו ולהשוות לשלל התמונות שבאינטרנט שעברו עריכת פוטושופ עצבנית. האתר נפתח לקהל רק בעשור האחרון, ואני מבטיח לכם, כזו תופעה גיאולוגית עוד לא ראיתם. בסין ישנם מאות אתרים בתצורת דָאנקשיה ושישה מהם הוכרזו על ידי אונסקו כאתרי מורשת עולמית.
סוף החומה ו"קצה הציוויליזציה"
מדז'אנגייה המשכנו מערבה אל סופה של החומה הסינית בג'יאיוגואן. זהו אחד האתרים החשובים בחומה הסינית. המבצר הוקם ב-1372 בימי שושלת מינג, שקדמה לשושלת האחרונה ששלטה בסין. כבר במאה ה-14 כונה המקום "מעבר ההרים הצר והבלתי חדיר מתחת לשמיים". יש שהגדירוהו אפילו כקצה הציוויליזציה, שכן הסינים ראו בעצמם את מרכז העולם. מכאן גם שם הארץ - "סין", שבשפה הסינית משמעו "מדינת המרכז". כל מה ומי שמעבר - ברברים.
בנסיעה קצרה צפונה למבצר אפשר להגיע אל אתר החומה התלויה, שבו שופץ חלק נכבד מן החומה הסינית לפני כשלושים שנה. במקום ישנה תצפית מרהיבה, ובאופן כללי מדובר בגן עדן לצלמים.
תן לשים ת'ראש על דיונה
אמרנו שלום לחומה הסינית והמשכנו מערבה בדרך המשי אל נווה המדבר דונחואנג. השוק המקומי במרכז העיירה שווה ביקור. כאן תמצאו הכול מהכול - בגדים, תיקים, מזכרות ואוכל. יש שתי סיבות עיקריות לבקר בנווה המדבר דונחואנג: האחת היא אתר החולות המזמרים - שם רומנטי כמיטב הקיטש הסיני - דיונת החול מהגדולות בעולם, ואפשר לטייל שם רכובים על גמלים.
למרגלות דיונת ענק, שממנה אפשר לגלוש על גבי קרטונים, יש אגם שצורתו חצי סהר. מצחיק לראות את הסינים קונים ומוכרים שקיות פלסטיק מיוחדות לכיסוי הנעליים כדי שלא ייכנס אליהן חול.
הסיבה השנייה לביקור במקום - גולת הכותרת של דונחואנג - היא מערות מוגאו, ללא ספק אחד מאתרי מורשת עולמית העשירים והמרתקים בסין. יש כאן כ-800 מערות חצובות בסלע, ובהן אלפי פסלי בודהה על מגוון צבעיהם ובגדלים שונים, עשרות אלפי מטרים רבועים של ציורי קיר, סיפורי בריאה, בודהיזם, היסטוריה, תפילה ועוד. בלתי נתפס.
עוד על הפרק: עלייה של 326 במעלית זכוכית בתוך הר, המעלית הארוכה בעולם, אל תוך נוף הרי גיר אין-סופיים, טיפוס על הר באוטובוס בדרך עם 100 פיתולים, עלייה של כאלף מדרגות או לחלופין עשרה דרגנועים ארוכים במעבה ההר, שיוט על גשר זכוכית תלוי בגובה מאות מטרים מעל לתהום וירידה ברכבל הארוך בעולם – 7 קילומטרים אורכו. רק בסין.
רון פלד הוא מדריך טיולים בסין ובעלים של אתר בנושא סיורים בירושלים
לפנייה לכתב/ת 
