מיומנו של טרמפיסט בדרום אמריקה
לאחר שחזר מהטרק בצ'ילה, סער עשה את עסקת הנדל"ן של חייו ורכש את חצי האוהל של שותפו למסע. לאחר מכן התמקצע באומנות תפיסת הטרמפים, ואלה הובילו אותו בדרכים מטרק לטרק. משוחרר באמריקה, פרק 14
לפרקים הקודמים - הקליקו
תפסתי אוטובוס לאל קלפטה ונפגשתי עם חברים מהתיכון שבדיוק הגיעו לשם. היה כיף לפגוש פרצופים מוכרים. האטרקציה המרכזית בעיירה היא הקרחון המתנפץ, קרחון באורך כמה קילומטרים המשתרע בין רכסי הרים. מומלץ לבקר במקום בשעות הצהריים כשהשמש חזקה, ואז אפשר לראות אותו נשבר, או בעצם מתנפץ, כפי שמתבקש משמו.
אפשר גם לטפס על הקרחון עם נעליים מיוחדות שמלבישים עליהן דוקרני שלג. סיור של יום עולה כ-100 דולר. מי שיוותר יכול פשוט לצפות על הקרחון משביל הליכה נוח ומונגש שנבנה במקום.
הקרחון נמצא במרחק של חצי שעה נסיעה מהעיירה. במקום לנסוע באוטובוס החלטנו אני וחבריי לתפוס טרמפים. לאחר כמה דקות עצרה לי משפחה ברזילאית ולקחה אותי עד לקרחון. סיפרתי להם שאני מטייל כבר שבעה חודשים ושאני מאוד מתרגש לקראת הקרנבל בברזיל. התחברנו מאוד בזמן שבילינו יחד בנסיעה ובתצפית על הקרחון, ולאחר שנפרדנו לשלום הם שלחו לי הודעה עם מקומות ויעדים שאני חייב לראות בברזיל. הטיפים הכי טובים הם מהמקומיים.
מנקודה זו בטיול התחילה תקופת הטרמפים. זו דרך מעבר מאוד נפוצה ובטוחה בין יעדים באזור הזה בחבל פטגוניה. כמובן שיש לנקוט אמצעי הזהירות ולא לעלות על טרמפ שנראה חשוד - ואף פעם לא לבד.
אני ועוד שני חברים ניסינו לתפוס טרמפים לעיירה הבאה - אל צ'לטן. אישה בשנות הארבעים לחייה עצרה לנו, כיבדה אותנו במאפים טעימים, התלהבה לשמוע שאנחנו מישראל וביקשה שנשיר לה את ההמנון. שרנו. היא לקחה אותנו עד לצומת באמצע הדרך. ירדנו באמצע שום מקום עם כל הציוד וחיכינו שלוש שעות עד שנהג מיניבוס של תיירים עצר ולקח אותנו עד לעיירה. הדרך עצמה הייתה מרהיבה ביופייה. כביש ארוך שבסופו הרים מושלגים שנטפס עליהם בימים הקרובים.
אל צ'לטן היא עיירה קטנטנה עם מסעדת המבורגרים ממש טובה בשם B&B, ויש בה גם בתי קפה עם קינוחים משגעים. הטרק המרכזי באזור נקרא "פיץ רוי" על שם ההר המפורסם באותו השם. לטרק יוצאים בדרך כלל באמצע הלילה ומטפסים על ההר במטרה להגיע לפסגה עם הזריחה.
יצאנו לטרק. לפני שהלכנו לישון למרגלות ההר הדלקנו נרות חנוכה. קמנו באמצע הלילה לאחר שעות שינה ספורות, הקור היה כמעט בלתי נסבל. צעדנו והגענו לפסגה בדיוק בזמן כשהשמש החלה לזרוח ולהאיר את הנוף המרהיב של הלגונה הנמצאת בקצה ההר.
לאחר שחזרנו מהטרק חשבתי לעצמי שכבר מזמן לא רצתי, והנוף כאן כל כך יפה, אז יצאתי לריצה במזג האוויר השמשי. באוזניות נוגנה מוזיקת רגאטון ומסביבי היה נוף של הרים מושלגים ונחל שזורם מהם.
באל צ'לטן פגשתי את כרמל, בחורה ישראלית מתוקה, והיא הצטרפה אליי למסע בקרטרה אוסטרל, כביש מפותל באורך של כ-1,000 קילומטרים שעיקרו בצ'ילה וחלקו בארגנטינה. ישבנו בבית קפה ותכננו את המסלול - קנינו מפות, בדקנו באינטרנט על כל אטרקציה שבדרך ותכננו בערך מה אנחנו רוצים לראות ולאילו יעדים להגיע.
את הדרך המפותלת אפשר לעבור בטיול מאורגן שנמשך כחמישה ימים, שבהם מספיקים מעט אטרקציות ויעדים, או באמצעות השכרת מכונית – אופציה יקרה. לבסוף החלטנו לתפוס טרמפים. לאור הניסיון מהטרמפים הקודמים קנינו מספיק אוכל והצטיידתי בגז לגזייה כדי שנוכל לבשל בכל רגע נתון ובכל מקום.
יצאנו לדרך. תפסנו טרמפ ראשון לעיירה צ'ילה צ'יקו שבצ'ילה, עיירה שכוחת אל שיש בה רק דבר אחר לעשות - טרק בשמורה בשם Reserva nacional Lago Jeinimeni. בשמורה יש אגם יפה, סוסים חופשיים, המון ציפורים שחגות בשמיים ומערות שבהן סימני ידיים עתיקים. טרק מאוד מיוחד ומרשים. מומלץ.
חגגנו את הסילבסטר עם עוד כמה מטיילים שפגשנו וביחד יצאנו למועדון היחידי בעיירה, שטווח הגילים בו היה בין 13 ל-70.
רצינו להתקדם משם הלאה, אבל לא הצלחנו לתפוס טרמפ. לאחר יומיים החלטנו לקחת אוטובוס ליעד הבא – העיירה פוארטו ריו טרנקילו (Puerto Río Tranquilo) שמוכרת בזכות מערות ימיות משיש בצבע כחול, אפור ולבן. לקחנו שייט אל המערות והתרשמנו.
למחרת בבוקר, בלי לחכות הרבה זמן לצד הכביש, עצר לנו טנדר אדום ולקח אותנו ליעד הבא.
המשך בשבוע הבא
סער יעקובוביץ, יועץ ומדריך טיולים לדרום, מרכז, צפון אמריקה ואנטרקטיקה. למידע נוסף כנסו לעמוד הפייסבוק .
לפנייה לכתב/ת 
