החזרה לקפריסין הטורקית: כבר לא צריך להתגעגע לאנטליה
בקיץ שעבר נרשם ביקוש גדול לקפריסין הטורקית, שניסתה להחזיר את מלונות ה"הכל כלול", המחירים הזולים, העושר והאושר. אבל אז הגיעו סגירת המעבר בין הצד היווני לטורקי והחמרת היחסים בין טורקיה וישראל שגרמו לישראלים לוותר על החופשה באזור. שלחנו את כתבנו הפלילי, לא פחות מזה, לבדוק את הגזרה הצפונית באי השכן
מאז המתיחות ביחסים עם טורקיה, השארנו במשפחה בצד את הרעיון של חופשת פינוקים באנטליה. "ההרגשה", "המתיחות" בתוספת נאומיו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, השאירו את מלונות הפאר מאוכסנים אי שם בחלום.
אבל אז קפצה ההצעה: קפריסין הטורקית. "סע לשם ותעשה חיים של שיח' טורקי", אמר לי חבר יקר. "סע רק תחזור בחתיכה אחת", המליצה עורכת המדור. אז נסעתי וחזרתי בחתיכה אחת, רבצתי בשמש, התענגתי על האוכל ונהניתי בקניות בזכות הקריסה של הלירה הטורקית. רק מה עושים לעזאזל עם עוד שני קילוגרמים של עודף משקל עכשיו?
כבר הרבה זמן, שאני שומע מחברים את התיאורים על חופשה מושלמת באי הקסום שנמצא מולנו. לצד זה תמיד הסבירו על הסיבוך הפוליטי שנמצא בו האי, ועל כך שהקפריסאים היוונים לא ממש רוצים שנגיע לשם.
ולמה? בגלל ההיסטוריה שסוחב על גבו האזור הזה כבר 44 שנה. אז בשנת 1974 פלשו הטורקים אל חצי האי הצפוני ולקחו אותו מידי היוונים. במקום הוקמה רפובליקה של צפון קפריסין, שלה ראש ממשלה ממשלה ופרלמנט עצמאי. הבעיה היא שמלבד הטורקים, אף אחד לא מכיר ברפובליקה הזאת כמדינה עצמאית. רק טורקיה. מצד שני, אף אחד מכל התיירים שגודשים את האי הזה, לא ממש מתעסק בפוליטיקה וכולם רוצים ליהנות. ומי שבא ליהנות - מקבל את הסחורה בגדול.
זה לקח 35 דקות טיסה, ועוד שעה ורבע נסיעה משדה התעופה בלרנקה עד שנחתתי בארמון החדש המפאר את האי: מלון קיה פאלאסו (KAYA PALAZZO) אליו עוד אתייחס בהמשך.
הטיסה בשעה 05:30 מנתב"ג עברה בצורה מדהימה. טרולי אחד, רבע שעה בצ'ק אין, עוד חמש דקות בבידוק הביטחוני והיידה לדיוטי פרי. מישהו אמר אוגוסט לחוץ? כנראה סתם מזל.
בדרך לנחיתה בלרנקה הסבירו "המנוסים" במטוס שאם ישאלו בשדה לאן פניי, כדאי להגיד שללרנקה "כדי שלא יעכבו אותך סתם". אז בסוף לא שאלו, אבל אחרים שנשאלו אמרו שהגיעו לנפוש בלרנקה. חלק אחר באמת מגיע ללרנקה, מבצע סיבוב קצר באי ואז ממשיך לחצי האי הטורקי בעוד נסיעה של שעה ורבע.
בימים אלה ממש עובדת חברת נסיעות ישראלית בשם "טוס" (לא חברת התעופה הקפריסאית עם אותו השם) שבאמצעותה הגענו לאי, על פיתרון יצירתי עוד יותר באמצעות שכירת מטוס. אז ההמראה תהיה לטורקיה, עצירה בשדה התעופה באנטליה ולאחר המתנה של כחצי שעה בתוך המטוס ממריאים לשדה התעופה הקטן ארג'ן שבקפריסין הטורקית.
במעבר הגבול בין קפריסין היוונית לטורקית נהג המלון שהגיע לאסוף אותי, מציג את הדרכונים לפקיד הטורקי שמחייך אליי. דקה המתנה והנה מתחילים להריח את החופש האמיתי באוויר. הדרך למלון בצד הטורקי של האי לא מסמלת את מה שיבוא בסופו. הרבה הרים מסביב, הרבה שטחים פתוחים, אתרי בנייה באמצע תהליכי עבודה, אזורי תעשייה קטנים, כבישים חד מסלולים ואז זה מגיע.
בדרך לאזור שנקרא קיריניה עוברים בין כמה בתים פרטיים וכביש משובש, ואז צץ לו פתאום משום מקום סוג של ארמון: מלון קיה פאלאסו. למעלה ממאה מיליון אירו של השקעה, בכל פינה, ספסל או תא שירותים.
עושר כמו שרק שיח'ים יודעים מהו. והטורקים כמו הטורקים לא מחכים הרבה. כבר בכניסה המפוארת, מתחילים שם בגירוי החך עם שוקולדים ועוגיות מקרונים ואז ישר לחדרים. 261 כאלה (350 דולר ללילה לזוג+ילד חינם) וכל אחד מושקע ברמת אבזור מהיוקרתיות ביותר: נברשות, מסכי פלזמה ענקיים, אמבטיה וסוג של חמאם טורקי קטן בתור המקלחת!
מלבד אלה יש 37 סוויטות מפוארות אותן תוכלו לשכור ב-1,250 דולר לילה (עד חמש נפשות), ויש גם כאלה הכוללות משרת צמוד 24 שעות ביממה. שיח' טורקי או לא? שלוש בריכות, אחת למבוגרים בלבד, לובי חיצוני ופנימי, אזור ספא יוקרתי עם בריכה תת קרקעית וחדרי כושר - הם רק מה שהעין רואה בשלטי ההכוונה.
בשטח המלון, השוכן לחוף ים פרטי, יש עוד רצועת דק ועליה תאי אירוח המאפשרים למשפחה שלמה לשבת ממש על הים, ליהנות משירות המסעדה הסמוכה של המלון, ובמקביל לרדת עם סולם למים.
כשכל החופשה מסתכמת בשני לילות ושלושה ימים מלאים - כל דקה היא חשובה. 09:00 בבוקר החופשה התחילה וצריך להספיק כמה שיותר. אבל אז בדרך לבריכה, זה עוצר אותך. הריח הזה, שמגיע מחדר האוכל. ולמען האמת זה בדיוק מה שחלמתי וגם מה שחששתי ממנו.
ממש כמו בטורקיה, גם פה כמויות האוכל המטורפות עושות עוול למילה שפע. אזור מיוחד לאפייה במקום, כמעט כל סוגי הלחמים, הפוקצ'ות, פיצות, טוסטים בייגל'ה ועוד. וזה רק הצד הימני. סלטים, ממולאים, פסטות, עמדות מיוחדות לביצים, גבינות מכל הסוגים וכל הטעמים, פינה מיוחדת לקינוחים מטורפים ועוד. אבל בצד בצד גילינו את הקאימק הטורקי. מעדן מטורף לחובבי הגבינות. הוא נראה כמו חתיכת גבינה, כולו משמנת עם 60% שומן.
הקאימק הוא קינוח טורקי שאוכלים אותו בבוקר ועדיף לערבב אותו עם מעט דבש. רק אלוהים יודע למה הדברים הטובים באים עם כל כך הרבה שומן. הקיה פאלאסו הוא אומנם לא מלון במסגרת "הכל כלול", כמו שהתרגלנו בטורקיה, אלא במתכונת פנסיון מלא עם שלוש ארוחות ביום. מי צריך יותר כשמדובר בכאלה ארוחות, ושאת השתייה בבריכה אתה קונה בלירה הטורקית הזולה ולא באירו.
"אנחנו מחכים לישראלים שיגיעו אלינו. אנחנו יודעים מה הם אוהבים, ולנו יש מה להציע להם", מסביר לי סרקן אריקן מנהל אזור קפריסין הטורקית ברשת המלונות קיה שכוללת גם את הקיה ארטמיס – מלון "הכל כלול" למשפחות עם פארק מים.
בכלל בצד הטורקי יש עוד מספר מלונות שחביבים בעיקר על ישראלים כמו הקרטוס, אלקסוס, המריט ואחרים הנושקים לחוף הים. כולם, כך מתברר, מזכירים את אנטליה עם בתי קזינו מפוארים והגודל של המלונות עצמם, וכולם מחכים לתיירים הישראלים.
"אנחנו לא מתעסקים בפוליטיקה. אותנו רק מעניין הביזנס", אומר אריקן כשאני מקשה ושואל על היחסים עם קפריסין של הצד השני, ועל כך שלא אוהבים שם את נהירת התיירים לצד הצפוני. בשנה שעברה, הגיעו לצד הטורקי של קפריסין עשרות אלפי תיירים מישראל ולזה מתגעגעים כאן.
"הישראלים אוהבים ליהנות. אוהבים מלונות טובים, אוכל טוב, בתי קזינו כל מה שהיה באנטליה. לנו יש את כל זה פה וזה ממש קרוב אליכם. אנחנו מקפידים על כל פרט ופרט כי זה חשוב לנו. אם זה בעיצוב, בשירות ובאוכל", הוא מדגיש. אל האוכל עוד נגיע שוב בהמשך.
בינתיים ועל מנת לחסוך כמה קלוריות, החלטתי להתרחק קצת מאזורי האוכל ולנסוע למרכז העיר קירניה. רבע שעה נסיעה ואתם במרכז רחוב זיה ריסק, לכיוון חנויות השווקים. והאווירה? כמו בשוק של אנטליה. לצד חנויות מותגים רשמיות ואופנתיות ישנן גם רחובות עם דוכנים וחנויות לממכר מותגים המוכרות העתקים משוכפלים במחירים מצחיקים. הכיתובים, איך לא, בעברית, והמוכרים כמובן מקבלים אותך במילים "אח שלי מה קורה?".
אם החשש בנסיעה לטורקיה הוא מה חושב עלינו הרחוב, אז בקיריניה אפשר להיות רגועים. או שהם באמת אוהבים אותנו, או שאוהבים את הכסף שלנו. מה שבטוח שכבר לפי צורת ההליכה כולם מזהים את הישראלים. "אתם הישראלים מדברים הרבה, מתווכחים, לפעמים מעייפים אבל בסוף גם קונים וזה מה שחשוב", מסביר לי המוכר בחנות משקפי השמש ברחוב הראשי עם חיוך.
הסיור באזור החנויות והבזארים יכול להסתיים בלא יותר משעתיים, שלוש. משם תוכלו לרדת ברחוב אטאטורק, כמו שם נמל התעופה הבינלאומי באיסטנבול, שניהם ועוד מקומות רבים בטורקיה קרואים כך על שמו של המנהיג הצבאי הטורקי מוסטפא כמאל אטאטורק.
הירידה ברחוב תוביל אתכם היישר לטיילת על חוף הים. שם גם תמצאו בתי קפה ומסעדות מדליקות ותמורת חמש לירות, שהם כשלושה שקלים, תוכלו לשתות מיץ תפוזים טבעי, או קולה תמורת שש לירות ובירה בשמונה לירות. שלא לדבר על הארוחות הזולות.
סיימתי את הקניות ונזכרתי שכבר שלוש שעות לא אכלתי. ואם הצהריים והבוקר היו עמוסים בכל טוב, ארוחת הערב אצלם היא כבר אופרה אחרת. בנוסף לחדר האוכל, יש למלון שתי מסעדות שף: דגים ובשרית, עליהן תשלמו בנפרד עוד 20 אירו.
מעליה יושבת מסעדת הדגים דראגון (DRAGON) המציגה את שלל הדגה שנתפסת על החוף הסמוך ומוגשת במנות שף שונות. אבל הארוחות הגדולות והשופעות באמת נמצאות בתוך חדר המלון המפואר: סטייק אנטריקוט ופילה כבש, כל סוגי הממולאים הטורקים, סושי לצד פירות ים, בקלאות והבורקס הטורקי? אסון! עוד ועוד שאפילו העין כבר לא יכולה לאכול.
את היום הארוך ביקשתי לסיים בבילוי. מועדון הסקיי בר (SKY BAR) הגדול שנמצא ממש בתוך המתחם מושך אליו מאות תיירים ומקומיים מדי ערב. המועדון מעוצב עם הפנים אל הים ומאפשר גם לרקוד וגם להשקיף אל הנוף.
אחרי כל הריקודים, עשיתי את פעמיי לגולת הכותרת - הקזינו שבגללו ישראלים רבים מגיעים לצפון קפריסין. אם עד עכשיו התפעלתי מהעיצוב המטורף, הקזינו לקח את הסיפור עוד כמה צעדים יוקרתיים קדימה. מנורות ענק לצד שולחנות מפוארים, ברים עמוסי כל טוב, חדרי VIP לשיח'ים הטורקיים (האמיתיים) ושולחנות מיוחדים לעשירים שמגיעים במטוס פרטי לשחק בחו"ל. אחד שמבין אמר לי "לפי הנהגים הפרטיים שמחכים בחוץ ליד הרכב, אתה יכול להבין כמה שחקנים כבדים יש פה".
קצת אחרי חצות ורגע לפני שהבטן תחמוד לה שוב לאיזו ארוחה בלתי אפשרית, התקבלה ההחלטה שזה הזמן לעצור ולסגור את היום. כמה כיף כבר לא לחלום על אנטליה ולדעת שיש שוב מקום מפנק, לא רחוק מהבית ושלא מצריך הוצאה כספית כבדה, הכובד היחידי שמורגש כאן הוא בבטן. אז קפריסין הטורקית - שלום ולגמרי להתראות.
כן חשוב לציין ולקחת בחשבון שמבחינת הקפריסאים היוונים ולמעשה מבחינת שאר העולם מלבד טורקיה, מדובר בשטח כבוש שצריך לחזור כביכול לקפריסין. לכן הזעם מצד הקפרסיאים היוונים על בעלי המלונות והעסקים שנפתחו בצד הטורקי - הכבוש, יכול להיות מובן. האם אנחנו רוצים לקחת צד וחלק בעניין הזה? זו כבר שאלה אחרת והתשובות הן כמובן אינדבידואליות.
הכותב היה אורח של חברת התיירות "טוס".
