לחרוש את לונדון עם הילדים ולחזור בחיים
רון פלד הכניס את ידו עמוק אל הכיס ויצא עם משפחתו לחופשה בבירת אנגליה. מוזיאון השעווה הפתיע אותו לטובה, הלונדון דאנג'ן הרדים אותו ובדיחה על שרלוק הולמס עזרה לו לחמוק מביקור במוזיאון שמוקדש לדמות הבלש האגדי. יומן טיול
כמעט כל מי ששמע שאני נוסע ללונדון עם המשפחה הגיב באופן ספונטני במילה אחת: "יקר". לאחר שסיפרתי שמדובר ביותר משבוע התגובה שודרגה ל"יקר מאוד". בואו נשים את הדברים על השולחן: לונדון יקרה בדיוק כמו ישראל. המסעדות – כמו בישראל. דירות להשכרה לשבוע – כמו בישראל. מחירי הכניסה לאתרים – יקרים כמו בישראל, רק שכאן יש הרבה אתרים שכדאי, לדעתי, להיכנס אליהם.
הייתי מסכם את ההיבט הכלכלי בנקודה אופטימית אחת: במקדונלדס זול מאוד ביחס לישראל והכניסה לחלק גדול מהמוזיאונים הגדולים היא חינם. אם אתם משפחה של 5-4 נפשות, שבוע בלונדון יעלה לכם בין 20 ל-30 אלף שקלים. אפשר להתנחם בעובדה שההנאה מרובה וגם מובטחת.
לנוע בלונדון
הדרך הנוחה והמהירה היא הרכבת התחתית, האנדרגראונד, הטיוב או איך שלא תקראו לה. הדרך היעילה היא לרכוש כרטיס חופשי שבועי למבוגר ולבקש מהקופאי או עובד בתחנה שיעזור לכם להטעין בסכום מוגדר כרטיסים לילדים בהנחה של 50% לכל אחד. ילדים עד גיל 11 פטורים מתשלום. אנחנו רכשנו כרטיס שכולל גם נסיעה באוטובוס, על אף שבפועל לא נסענו כלל באוטובוסים והסתפקנו ברכבת התחתית היעילה להפליא.
אפשר גם לדווש, תרבות האופניים ושבילי האופניים מעוררים קנאה. נדהמתי מהעובדה שלמרות הרוכבים הרבים, לא זכיתי לראות אפילו זוג אופניים חשמליים אחד לרפואה.
מלון או דירה
שכרנו דירה במרכז לונדון, צמודה לתחנת הרכבת התחתית ובמרחק 20 דקות הליכה מנהר התמזה, אליו עוד נשוב. המחיר: כ-200 פאונד ללילה.
לונדון לילדים
יש בלונדון המון אתרים לילדים שהם בגדר חובה, הרשימה ארוכה ובלתי נגמרת. ההחלטה על מה לוותר כי הזמן מוגבל היא הטרדה הכמעט יחידה במהלך הטיול. מומלץ לרכוש לאתרים השונים כרטיס משולב ומוזל דרך האינטרנט.
ביום הראשון עשינו סיור ב"חוויית גשר לונדון" המפחידה שעשתה את הילדים מאושרים ואותי עם סחרחורת והרגשת קבס קלה עד בינונית. מדובר באטרקציה מקבילה ללונדון דאנג'ן אליו עוד נגיע בהמשך.
מגשר לונדון המשכנו לאורך הטיילת המדהימה דרומה לכיוון גשר מצודת לונדון אותו חצינו מעל לנהר התמזה ישר אל מצודת לונדון המפורסמת ואל טקס החלפת משמר - חווייה משעשעת ופתטית כאחד, לטעמי, אבל הילדים התמוגגו.
בשורה משמחת היא שחלק גדול מהאטרקציות שבכרטיס המשולב מרוכזים במאה מטרים לאורך הטיילת הדרומית של התמזה ודי קרוב למגדל הביג בן (המכוסה לצורך שיפוצים) ולפרלמנט הבריטי.
הצינוק של לונדון או בשמו הסקסי, לונדון דאנג'ן, אליו הילדים חיכו והמתינו רבות עוד מהארץ, לא אכזב (אותם). אני דווקא ישנתי מעולה בתחנות ההדרכה, אבל הילדים צרחו. מעונג או לא מעונג לא ממש הטריד אותי, העיקר שצרחו ועזבו אותי בשקט. השיא היה בביום רצח והשפרצת מים על משקל של דם. בשלב הזה כבר הייתי מעולף ואם לדייק מאולף.
הצינוק של לונדון
מעולם ג'ק המרטש לא נשמע ונראה כל כך טוב. למה אין כאלה גם היום. מגיפת דבר בריאה, שריפת ענק מבורכת משנת 1666, עוד שריפה עוד מגיפה, מי סופר. חבל שלא הוסיפו גם בליץ גרמני בריא לקינוח. כמה עונג באתר אחד. השם ייקום דמי.
חוויית שרק (Shrek), אני חייב לציין, שעממה אותי למוות. קיטש במיטבו, אבל הלו, הילדים נהנו וזה מיועד להם, כל השאר זה בונוס. אם נודה על האמת, המשחק של השחקנים המקומיים, התפאורה המדהימה, טכנולוגיית תלת המימד והכל בגדול, עשו את שלהם. סופסוף למדתי מי זה שרק.
חוויית שרק
תצפית מרשימה וחווייתית על מרכז לונדון ניתן לחוות מהגלגל הענק (באמת ענק) – London Eye. הגלגל מסתובב לו בקצב איטי, אבל הנוף מרהיב ובהחלט מומלץ. אין כמו חצי שעה של שינה ערבה על ספסל נוח בקרוניות הזכוכית, רק שלא ממש הבנתי למה הקופאי העיר אותי משנתי וסילק אותי החוצה כשנגמר הסיבוב. הילדים דיווחו שהיה מעולה. מאמין להם. כל השאר, כאמור, בונוס.
היום השלישי
פארקים, רבותיי, פארקים והרבה. הגודל של הפארקים הציבוריים בעיר מדהים, ריאות ירוקות שממחישות לך שפארק הירקון או פארק רמת גן אינם ממש ראויים לכינוי פארק, אבל דיינו. פארק ליום זו הייתה מטרתנו. חשבתי שאצליח ככה קצת לנוח על הדשא. אז חשבתי.
פארק סנט ג'יימס הצמוד לארמון בקינגהאם שעשע אותנו ובמיוחד את הילדים שראו לראשונה בחייהם סנאים. חיית מחמד חביבה שהזכירה לי מיד את המחזיק מפתחות על הדשבורד באוטו של אבא אי שם בשנות ה-70 וה-80 של המאה שעברה.
הייד פארק. צריך להקדיש כמה שעות לפארק המדהים הזה. מומלץ לשוטט באופן עצמאי ולשוט באגם. לשמחתי הצלחתי לשכנע את הילדים שעל פי החוק הבינלאומי, רק ילדים מורשים לפדל בסירה. יחד עם הכרטיס לסירה רכשתי גם שקית האכלה עם מזון לברווזים ולציפורים.
במרכז האגם יש מיצג חביות מרשים ביותר בשם The London Mastaba שפירושו, אם הבנתי נכון מהשלט שליד האגם, הוא מבנה קבורה עשוי אבן, שכמוהו הוקמו במצרים העתיקה. מעל ל-7,500 חביות צבועות אדום וכחול, עומדות אחת על השנייה בגובה 20 מטר וניתן להקיף את הפירמידה (טרפז אם נדייק) עם הסירה. די מרשים.
בזמן הפידול מצאתי אזור מגודר במים שבו אפשר לשחות, מה שעשיתי באמצע ריצת בוקר באחד הימים. גם פה שוחים בצד שמאל, כמה בריטי. תענוג!
פינת הנואמים המפורסמת הפעילה בפינה הצפון מזרחית של הפארק בימי ראשון, גם היא היוותה חווייה לילדים שלא הבינו מילה (כמוני) מהמבטא האירי של הנואם עליו נפלנו. אגב, לנין וקארל מרקס נאמו פה. געגועיי לקומוניזם.
רחוב בייקר מוכר לחלקנו מספרי שרלוק הולמס.
צמוד לחנות של הביטלס
שוכן מוזיאון שרלוק הולמס. התור הארוך הפתיע אותנו ועזר לנו (בעצם לי) לקבל החלטה זריזה ודמוקרטית פה אחד (שלי) – לדלג.
ווטסון עונה לו: שמיים. ומה בשמיים מוסיף ומקשה עליו השרלוק? הרבה כוכבים עונה לו עוזרו האהוב. ומה זה אומר, ממשיך שרלוק הנודניק? שיש מזג אוויר טוב עם ראות מושלמת, עונה הד"ר. לא, אידיוט, גוער בו שרלוק הולמס, זה אומר שגנבו לנו את האוהל. את הבדיחה האווילית הזו נאלצתי לספר מדי יום בבוקר תחת לחץ פיזי לא מתון עד סוף הטיול. על טעויות משלמים!
יום טיול לגריניץ'
את היום הבא העברנו בשייט מעבורת על התמזה לכיוון גריניץ', חוויית צילום לחובבי הז'אנר. בגריניץ' החביבה יש כמה מוזיאונים (בחלקם הכניסה חינם) שדווקא ריתקו את הילדים, במיוחד המוזיאון הלאומי הימי, שבכניסה אליו חולפים על פני ספינה בבקבוק זכוכית ענק, ובמרכזו רחבה גדולה שעל רצפתה מפת העולם עליה אפשר ללכת ובעזרת טאבלטים המחולקים באתר לקרוא ולשמוע על מדינות ואתרים בעולם.
לצערנו כיפת המוזיאון שקופה, על מזגן לא שמעו ואחרי עשר דקות של שיטוט בעולם, הרגשנו כאילו כל כדור הארץ הוא אפריקה בשיא קיץ ונאלצנו לפרוש מיוזעים. גולת הכותרת המרכזית היא התצפית ומצפה הכוכבים המלכותי של גריניץ' שהוקם במאה ה-17. במקום שוכן מוזיאון קטן, יקר ומעניין הכולל חוויית קמרה אובסקורה מדהימה שאסור לפספס.
מוזיאונים לילדים ולמבוגרים יש בשפע בבירת אנגליה. עשיתי הסכם עם הילדים שנלך לשלושה שהם ייבחרו ולאחד שאני בוחר. התחלנו במוזיאון ההיסטוריה של הטבע. מבנה ענק מהיפים שראיתי. כבר בכניסה מרחף לו באוויר לווייתן כחול ענק. יש מבחר רב של תצוגות על פי נושאים. הילדים חגגו באזור הדינוזאורים ולאחר שעתיים על הרגליים הם נשברו והחליטו שמיצו.
מאבן הרוזטה, מהממצאים הארכיאולוגיים החשובים בעולם, נהניתי רק לשניות בודדות בשל עומס הסינים והיפנים שרכנו וסגרו על הוויטרינה שבה האבן מוצגת. אין ספק שאפשר לבלות במוזיאון הזה לפחות יום שלם. הכניסה לשלושת המוזיאונים שהזכרתי היא ללא תשלום.
כבר בארץ, בשלבי תכנון הטיול, נכנסתי למשא ומתן עם הילדים בנוגע לשאלה אם לוותר או לא לוותר על מוזיאון מאדאם טוסו. מדובר בפסלי שעווה עלובים, הייתה גרסת הקטגוריה שלי, אבל הילדים בשלהם דרשו ללכת. האמת, מזל שלא ויתרתי. מתברר שהמוזיאון הוא לא רק שעווה.
האולמות הראשונים שעשעו אותנו מאוד. הבן שלי טען שדיוויד בקהאם הוא זמר מפורסם, אני הרבצתי סלפי חושני עם אנג'לינה ג'ולי, הם חגגו על מייקל ג'קסון ואני על ראש של גורילת ענק שהזיזה את העיניים. השיא היה כשהגענו לרביעיית הביטלס והילדים שאלו אותי מי אלה. אמרתי להם שהם שחקני כדורגל מפורסמים משנות ה-60 ובזה נגמר הדיון.
בובת השעווה של דונלד טראמפ
באמצע מסלול התצוגה עלינו על מונית בריטית קלאסית, וחווינו מסלול לונדוני של המאה ה-19 ותקופות נוספות של העיר. בסוף המוזיאון צפינו בסרט תלת מימד מרשים של גיבורי מארוול. כשהענק הירוק, The Hulk, התעטש, השפריצו עלינו מים. כשגיבור אחר עף מבניין, צינור אוויר עם זרם עצבני הקפיץ אותנו מקדימה. האמת, שווה.
שווקים רבותיי, שווקים
בלונדון מספר מכובד של שווקים. מלבד שוק האוכל בורו (Borough), נסענו ברכבת התחתית לכיוון שוק קמדן. השוק מחולק לכמה אזורים – אוכל, בגדים, מתנות מזכרות ושאר ירקות. המקום תוסס ומלא אנשים ומצטלם מצוין למי שאוהב. אפשר להעביר כאן כמה שעות בשוטטות ללא כיוון וכמובן בקניות.
ישנם עוד אתרים אחרים שבהם ביקרנו אבל קצרה היריעה מלהכיל – טיפוס על כיפת ה-O2 ארנה, נסיעה ברכבל הסמוך, גלישה במגלשה הארוכה בעולם (סמוכה לאצטדיון של ווסטאהם יונייטד, ככה שהילדים זכו להרצאה על עלילות אייל ברקוביץ' בעיר הגדולה) וביקור בגנים הבוטניים קיו גרדנס שנמצאים בדרום-מערב לונדון.
אי אפשר להספיק הכל, ובמהלך הטיול ויתרנו על אתרים מעניינים שרצינו לראות. הכול זה פונקציה של זמן, כוח ברגליים, ממון וחשק. לשמחתי אני גאה להכריז שגם אחרי הפעם הזו בלונדון, לונדון בהחלט מחכה לי עד לפעם הבאה.
לאתר של רון פלד על סיורים בירושלים
לפנייה לכתב/ת 
