מהלבה אל המלח: מסע קשוח במשולש אפאר באתיופיה
מהלבה המבעבעת של הר הגעש אר תעאלי דרך מכרות המלח מתחת לשמש הקופחת ועד למשקעי המינרלים הצהובים והקסומים בשקע דאלול. יומן מסע מדברי למיטיבי לכת בלבד
מסע אל המיסתורין של אתיופיה איננו טיול רגיל. על כל צעד ושעל אנו מופתעים מחדש לנוכח עוצמתו של הנוף, הגיוון באזורי האקלים, הגיוון האנושי שבא לידי ביטוי בלמעלה מ-80 קבוצות אתניות-לשוניות, המפוזרות על שטח עצום של 1.1 מיליון קילומטרים רבועים, וטופוגרפיה חריפה המתנשאת למרומי 4,500 מטרים.
מסע של אב ובתו באתיופיה
מעטים המקומות בעולם שבהם ניתן לראות את כדור הארץ הדינמי בפעולה. משולש אפאר (אשר יש מי שמכנה אותו בעברית "עפר") שבו טיילנו נמצא באזור שבו נפרדים כיום שלושה לוחות טקטוניים ומתרחש תהליך פתיחתו של אוקיינוס חדש. שקע אפאר בצפון-מזרח אתיופיה הוא אחד האזורים הפעילים ביותר בעולם מבחינה גיאולוגית.
במהלך היום נראה האזור כעולם צחיח וחם שקפא על שמריו, ולכאורה מאום לא מתרחש כאן, אולם זוהי אשליה נצחית: מתחת לפני השטח נקרעת לגזרים הקליפה הסלעית הדקה של כדור הארץ, וכיסים תת-קרקעיים של מגמה לוהטת מתדלקים 12 הרי געש פעילים.
אר תעאלי הוא אחד מאותם 12 הרי געש. בני שבט האפאר, תושבי החבל זה כ-2,000 שנה, מספרים שבשנת 2005 פערה האדמה את פיה לכדי בקע עמוק ורחב שבלע לתוכו עזים וכבשים. הם נמנעים מלעלות לארטה-עלי, מתוך אמונה כי המקום הוא משכנם של רוחות רעות ושדים.
אנחנו לא חששנו ועלינו אל ההר. את מסלול ההליכה מבצעים בשעת ערב מוקדמת בשל החום היוקד בשעות היום. את הציוד – מזרנים, ציוד אישי קל ומעט מזון – נושאים הגמלים של בני האפאר. משך ההליכה כארבע שעות, וכאשר מתקרבים אל ההר נגלית, לעיתים, ההילה האדומה המרחפת מעל הלוע. השכם בבוקר, לפני הזריחה, נגלים לעין קווי המתאר של הקלדרה (מכתש התמוטטות), אשר בתחתיתה מבעבע אגם הלבה הרותחת. בשנה האחרונה חלו תזוזות קרקע באזור, והמראות אינם בעוצמה כמו בעבר, ולעתים מכסה ענן סמיך וכהה את ההר.
רעידות האדמה וההעתקים שאירעו בשנת 2005, וניכרים בשטח, אינם אלא ביטוי עכשווי לתהליכים סיסמיים שהחלו לפני 30 מיליון שנה, כאשר מגמה לוהטת וצמיגה נדחפה דרך קרום כדור הארץ והחלה לבקע ולקרוע את חצי האי ערב מאפריקה, כדי ליצור את ים סוף ואת מצר עדן; כאשר המגמה הזורמת מעלה מתקררת, היא נהיית צפופה ואז שוקעת. האזורים הנמוכים של חבל אפאר שקעו עד ל-150-120 מטרים מתחת לפני הים.
בכל יום בשעה 4:00 לפנות בוקר יוצאים פועלים מקומיים מהכפר חמאד אלה והולכים במשך שעתיים עד שהם מגיעים אל מכרות המלח, ששוכנים בשפת אגם אסאלה. קבוצות של בני אפאר מוסלמים, לצד נוצרים מחבל טיגריי שבצפון הרמה האתיופית, נפגשים מדי יום ביומו במשך עשרה חודשים בשנה כדי לחצוב את המלח ולהוביל אותו על גבי גמלים, פרדות וחמורים אל השווקים שבלב הארץ הנושבת, ואף מעבר לאתיופיה, מערבה עד לסודן.
בעבר שימשו מטילי המלח, המכונים amole, אמצעי תשלום בכל רחבי אתיופיה. כיום, על אף שכסף מודרני מחליף את המלח, שומרים בני אפאר בקנאות על זיכיון המלח, שמשמש עבור הפלג הצפוני של בני אפאר מקור מחיה עיקרי.
ההיררכיה של בעלי המקצוע, אדונים ופועלים, חדה כתער בחום המצמית: הפועלים הפשוטים הם אלה שמנתקים גושי מלח גדולים מן הקרקע, וכאן נכנסים לפעולה הסתתים שמביאים איתם את אמצעי הייצור – קרדום בעל קת עץ מפותלת ולהב מתכת – סמל למומחיותם. במהירות ובמיומנות הם מסתתים מטילי מלח בגודל של כרך אנציקלופדיית בריטניקה של פעם. השמש אכזרית, ללא צל וללא כובע. מישור המלח בוהק ומסמא עיניים, ובכל ביקור אני מביא להם משקפי שמש.
אחד המקומות המרהיבים ביותר בשקע אפאר הוא אגם דאלול, שהוא בעצם הר געש תת-קרקעי שנחשף דרך קרום כדור הארץ. גופרית ואצות הופכים את המעיינות חמים לבריכות של צבעים מרהיבים. מקור המים לפלא הזה הן נביעות של מי תהום גבוהים באגנים.
משקע דנאקיל עלינו אל רמת אתיופיה – הפרש גובה של 2,500 מטרים – אל הכפר ברהאילה Brehaile, ששוכן בגובה של 550 מטרים. שם, בבירת המלח של המחוז, נשקל המלח ונבחן על ידי אנשי מכס בדרכו לשווקים. על המשך המסע ברמה נספר בשבוע הבא.
אליק שחף הוא מדריך בכיר בחברת טיולי רדיוס
לפנייה לכתב/ת 
