מסע אל ההיסטוריה העשירה של מלטה
מדינת האיים הקטנה שגודלה הוא כרבע מגוש דן, היא גן עדן לחובבי היסטוריה. המקדשים, מערות הקבורה, הארמונות והזווית היהודית כמובן – יצאנו לטיול גדוש ומרתק ביעד שמוכר גם בזכות חופשות הבטן-גב שהוא מציע
"מלטה יוֹק" – "אין מלטה", הכריז מפקד הצבא העות'מאני בפני הסולטאן סולימאן המפואר בספטמבר 1565, לאחר שבתום ארבעה חודשי לחימה כשל במשימתו לכבוש את האי הקטנטן. מכיוון שתחת הנהגתו של סולימאן הורחב מאוד שטח האימפריה, וכוחותיו אף הגיעו למרכז אירופה והטילו מצור ממושך על וינה, מפקד הצבא לא רצה להתבזות בכישלונו מול הסולטאן - ולכן ניסה לשכנעו כי מלטה למעשה כלל אינה קיימת. זה לא הצליח, והוא הודח מתפקידו.
טיול בטורקיז: הכירו את איי טורקס וקייקוס
מלטה קיימת. במדינה הקטנטנה, ששטחה רק כרבע משטחו של גוש דן, חיים כ-416 אלף תושבים - פחות מאשר בתל אביב. המדינה מורכבת מכמה איים בדיוק במרכז הים התיכון, בהם שלושה איים מיושבים: האי העיקרי מלטה, האי גוזו שבו כ-28 אלף תושבים בלבד והאי קומינו, שבו מתגוררים דרך קבע רק שלושה תושבים, והמבנים היחידים בשטחו הם מלון, תחנת משטרה קטנה, כנסייה עתיקה ומגדל שמירה מבוצר.
בשנים האחרונות הפכה התיירות לאחד הענפים החשובים ביותר בכלכלת מלטה, ובשנת 2017 כבר פקדו את מדינת האיים יותר מ-2 מיליון תיירים. גם ישראלים החלו להתוודע ליעד הפחות מוכר הזה, ובשנה האחרונה הגיעו למלטה כ-40 אלף תיירים מישראל. באפריל האחרון החלה "אייר מלטה" להפעיל חמש טיסות שבועיות סדירות מישראל אל האי, לאחר שנים שבהן פעלו בקו רק טיסות צ'ארטר. ישראלים רבים שמגיעים למלטה משתמשים בה כתחנת מעבר לצורך טיסת המשך למרוקו. אנחנו יצאנו לבדוק אם שווה לחשוב על מלטה כיעד תיירותי בפני עצמו.
מקדשי אבן מסתוריים וספינות טרופות
"אנחנו מדינה קטנה ואין לנו משאבי טבע", אומרת שגרירת מלטה בישראל, ססיליה אטרד-פירוטה, "אז ניסינו לקדם תיירות. התחלנו עם שמש וים, אבל כולם בים התיכון מציעים את זה. לכן חשבנו מהם הדברים שמייחדים אותנו" - ומה שמייחד את מלטה הם כנראה האוצרות ההיסטוריים שלה, מאחר שעל פי הממצאים, האיים היו מיושבים על ידי בני אדם כבר בסביבות שנת 5,200 לפני הספירה – בתקופת האבן.
מהמבנים שנותר מתקופת האבן, אחד המוכרים ביותר לתיירים הוא סטונהנג' שבאנגליה – אך לא רבים יודעים שבמלטה התגלו יותר מעשרה מבנים בסגנון. שבעה מהם הוכרו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תחת השם "המקדשים המגליתיים במלטה". המרשימים ביותר הם המקדשים באתר ג'גנטייה (Ġgantija) שבאי גוזו והמקדשים באתר חג'ר אים (Ħaġar Qim) שבאי מלטה. המבנים המסתוריים הציתו את דמיונם של רבים שסברו כי מלטה היא מה שנותר מאטלנטיס, שעל פי המיתולוגיה היוונית שקעה במצולות.
בדומה לסטונהנג', גם סביב מקדשי האבן במלטה יש לחוקרים יותר סימני שאלה מאשר תשובות. ואולם, על פי ההערכות חלק מהמבנים שימשו במקביל גם לפולחן וגם למגורים. במבנה בחג'ר אים, למשל, החוקרים סבורים כי התגוררה קהילה שמנתה כ-120 איש. סמוך לאתרים המרכזיים פועלים מוזיאונים שבהם מוצגים ממצאים שהתגלו בחפירות במקום: כלי חרס, דמויות אלילים, בעלי חיים ובני אדם - ואף שילוב ביניהם, כמו ה"מיני ספינקס" מהאתר בגוזו שמורכב מראש של אדם וגוף של חילזון.
באתרים נמצאו גם צלמיות רבות בדמות אישה גדולת ממדים, שעל פי ההערכות מסמלת את אלת הפריון, לה סגדו המלטזים הקדמונים. עם זאת, במיתולוגיה של גוזו מסופר גם על אישה גיבורה וחזקה בשם סמסונה, שסוד הכוח שלה היה אכילת שעועית – מעין הכלאה בין שמשון הגיבור לבין פופאי, בשינוי המין והירק. במקדש בגוזו נמצאה גם כתובת עתיקה חקוקה באבן, שעל פי חלק מהסברות כתובה בעברית קדומה – אך החוקרים לא הצליחו לפענחה.
ספוילר: מקומות שיהיו מוכרים לכם מ"משחקי הכס"
גם שמותיהן של הערים המודרניות במלטה מעידים על ההיסטוריה הארוכה ומפוארת של האיים. השמות הערביים והמראה המזרח-תיכוני של הערים מדינה ורבאט בכלל עלולים לבלבל, ולגרום לכם לחשוב שאתם נמצאים בטיול בסעודיה או במרוקו. את שתי הערים הללו הקימו הפיניקים – שכניהם מצפון של ממלכת ישראל העתיקה – שכבשו את האיים במסגרת מסעותיהם הימיים במאה ה-4 לפני הספירה. הפיניקים גם היו אלו שהעניקו למלטה את שמה, כשכינו אותה "מאלט" – "הנמל המוגן" או "הנמל הסודי" בפיניקית.
בהמשך עברה מלטה לידי הרומאים, שבה לידי הפיניקים ונכבשה שוב על ידי הרומאים, עברה לידי הביזנטים, נתפסה בידי הערבים ומהם עברה לנורמנים. לפני יציאתה לעצמאות ב-1964 חוותה מלטה יותר מ-160 שנה של שלטון בריטי. הכיבושים השונים ניכרים היטב בשפה המלטזית, שנשמעת לרגעים כמו מיקס של אנגלית, ערבית ואיטלקית.
הארכיטקטורה הייחודית שהושפעה מתרבויות רבות הפכה את ערי מלטה ללוקיישן פופולרי לצילום סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה מפורסמות. ברחוב הראשי של מדינה, למשל, צולמו הסרטים "גלדיאטור" ו"טרויה". גם בעונה הראשונה של "משחקי הכס" מתבלטים רחובות מדינה בתור מעלה המלך. במבצר סנט אלמו (Fort Saint Elmo) בבירה ולטה צולם הסרט "אקספרס של חצות", וקו החוף של העיר סנט ג'וליאן אף מדמה בסרט "מינכן" את קו החוף של תל אביב. ועוד ב"משחקי הכס" - ב"חלון התכלת" באי גוזו צולמה חתונתם של חאל דרוגו וחאליסי, אולם המקום התמוטט בשנה שעברה בעקבות סערה.
בירת מלטה, ולטה, היא מוזיאון אחד גדול באוויר הפתוח. העיר כולה מוגדרת על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, והיא נבחרה כ"בירת התרבות האירופית" לשנת 2018. גודלה של העיר הציורית הוא כחצי קמ"ר בלבד, רחובותיה צרים וצפופים – ורבים מהם מיועדים להולכי רגל בלבד. הרחוב הראשי בוולטה הוא רחוב הרפובליקה, ובו חנויות ומסעדות רבות – אחת מהן, "קפה קורדינה" (Caffe Cordina), היא מראשוני בתי הקפה שנפתחו בוולטה, ופועלת במקום כבר מ-1837. בסמטאות שיוצאות מהרחוב ניתן למצוא ברים רבים, שתוססים במיוחד בשעות הערב.
ולטה נוסדה במרץ 1566, כאות לניצחונם של האבירים על הצבא העות'מאני, שלא הצליח לכבוש את מלטה. אבירי מלטה, שהשפעתם ניכרת עד היום בוולטה ובסביבותיה, הם גלגול של מסדר ההוספיטלרים מירושלים, שבמאה ה-12 לספירה נטל על עצמו את ההגנה על ממלכת ירושלים הצלבנית. עם הכחדת הממלכה הצלבנית העבירו האבירים את מרכזם לאי רודוס, ולאחר כיבושו בידי העות'מאנים קבעו את מושבם במלטה.
מרבית מבניה החשובים של ולטה הוקמו על ידי האבירים, ובהם קתדרלת יוחנן הקדוש (St. John's Co-Cathedral) שחזיתה מזכירה מבצר צבאי, אך מבפנים היא מעוטרת ביצירות אמנות מרהיבות בסגנון הבארוק; תיאטרון מנואל (Manoel Theatre) – התיאטרון השלישי בגילו באירופה שעדיין מתפקד; וארמון הגראנד מאסטר (Grandmaster's Palace), שמשמש כיום כמשכנם של נשיא המדינה ובית הנבחרים – ובחזיתו ניצבים שומרים שמזכירים את שומרי ארמון בקינגהאם בלונדון.
מבנה מעניין נוסף בוולטה הוא ה"קאזה רוקה פיקולה" (Casa Rocca Piccola) – ארמון שנבנה ב-1580 והתגוררו בו משפחות אצולה, וגם כיום מתגורר בו המרקיז דה פירו שהחליט לפתוח חלק ממנו למבקרים - והפך אותו למוזיאון שמציג את אורח חייה של האצולה המקומית ב-400 השנים האחרונות. המקום מכיל אוסף עשיר של רהיטים, יצירות אמנות, כלי כסף, תשמישי קדושה ובגדים שאפיינו את האבירים המלטזיים. אל תשכחו להגיד שלום לקיקו, התוכי המדבר שמסתובב בחצר הארמון.
בוולטה אסור להחמיץ גם את גני ברקה העליונים (Upper Barrakka Gardens) – גן פורח לצד קשתות אבן שנבנו במאה ה-17, אשר ממנו נשקפת תצפית פנורמית מרהיבה על הנמל הגדול ועל שלוש הערים המבוצרות שמצידו השני של המפרץ. בגן מעלית שבעזרתה ניתן לרדת אל הגנים התחתונים, ולצאת משם לשיט לצורך סיור בשלוש הערים – בירגו-ויטוריוסה, (Birgu-Vittoriosa), סנגלאה (Senglea) וקוספיקואה (Cospicua).
גם הסצנה הקולינרית במלטה אינה מאכזבת, אך כדאי לקחת בחשבון שמנת הדגל באיים היא בשר ארנבת. "יש למלטזים 20 דרכים שונות להכין ארנבת", הבטיחה המלצרית במסעדת "Bacchus" במדינה. אני ויתרתי על התענוג המפוקפק, אך ייתכן ש-400 אלף מלטזים לא טועים. מנת דגל נוספת וידידותית יותר היא גבינת עיזים מטוגנת.
מזכרות מקהילה יהודית מפוארת ועתיקה
מי שהארנבות מבהילות אותו ודאי ישמח לדעת שבמלטה פועלת גם מסעדה כשרה למהדרין – מסעדת "לחיים" בעיר סנט ג'וליאן, שאותה מנהלים שליחי חב"ד, הרב חיים שלום סגל והרבנית חיה מושקא סגל, שמתגוררים במלטה כבר שש שנים. בכל יום ראשון השניים מפעילים גם כיתות ללימוד עברית ויהדות עבור ילדי הקהילה היהודית באיים. "אנחנו פה עד שיגיע המשיח, זו השליחות שלקחנו על עצמנו", אומרת מושקא.
רובם המוחץ של תושבי מלטה הם נוצרים קתולים, אך באי יש גם מיעוט מוסלמי המונה כ-2,500 איש. הקהילה היהודית מונה כיום כ-1,000 איש, אך שורשיה עתיקים ביותר. למעשה, ראשוני היהודים הגיעו למלטה ככל הנראה יחד עם הסוחרים הפיניקים שהתיישבו באי גוזו. מכאן גם הסברה שהכתובת העתיקה שהתגלתה במקדש ג'גנטייה היא בעברית.
נוכחות יהודית רציפה התקיימה במלטה תחת שלטון הביזנטים, הערבים וממלכת סיציליה, ששלטה באיים מהמאה ה-11. תחת שלטונה של האחרונה פרחה הקהילה היהודית, וגודלה הגיע לכדי שליש מהאוכלוסייה. במערות הקבורה בעיר רבאט יש כ-300 קברים של יהודים, וחלקם מעוטרים בסמלים יהודיים, בהם גם סמלי מנורה רבים שחרותים באבן.
עם תחילת שלטון האבירים במלטה, התפתחה באיים קהילה יהודית חדשה – אך היא נותרה קטנה יחסית. עדויות נוספות לקהילה היהודית המפוארת של מלטה הן שוק המשי העתיק בעיר מדינה – שכיום נותר ממנו רק השלט בעברית בכניסה למקום שבו פעל; ו"שער היהודים" (Jewish Sally port) מול הנמל בוולטה – שער מיוחד בחומות העיר העתיקה שנועד לשמש את הסוחרים היהודים, ולידו היה האזור היהודי של העיר.
האי שתושביו הוגלו, והטבע נותר לשלוט בו
רוב שטחו של האי מלטה בנוי או מעובד חקלאית, אך מי שמחפש מרחבים פתוחים וטבעיים ימצא אותם באיים גוזו וקומינו. כדי להגיע אליהם יש צורך לשוט במעבורת. בדרך למעגן תבחינו על המדרונות באחד היערות הבודדים במלטה – העצים הם מתנה שמלטה קיבלה מישראל.
למרגלות הצוק של מערת קליפסו נמצא אחד מחופי הרחצה החוליים הבודדים במלטה: חוף ראמלה אל-חמרה (Ramla l-Ħamra) - "חוף החולות האדומים". חוף קטן אך יפהפה עם חול אדמדם, שהטבע סביבו נותר כמעט ללא מגע אדם. חוף אחר שאסור לפספס הוא "הלגונה הכחולה" באי קומינו. תצפית מרהיבה על האי קומינו ועל הלגונה, וכן על האי מלטה, נשקפת ממסעדת "Xerri l-Bukkett" בעיר קאלה שבגוזו.
כמה זה עולה לנו?
• טיסות הלוך-חזור של "אייר מלטה", כולל שליחת מזוודה, ניתן להשיג במחיר של החל מ-180 אירו לאדם.
• הכניסה למרבית האתרים ההיסטוריים ולמוזיאונים נעה בין 5 ל-10 אירו לאדם מבוגר (הכניסה להיפוגאום יקרה ועולה 35 אירו לאדם). מומלץ להזמין כרטיסים מראש דרך אתרי האינטרנט.
• שיט ב"דגחג'סה" מוולטה לאחת משלוש הערים עולה 2 אירו לאדם – מחיר לכיוון אחד. שיט מלא במפרץ, שנמשך כחצי שעה ועובר לחופי כל אחת משלוש הערים, עולה 8 אירו לאדם.
• שיט במעבורת לאי גוזו עולה 4.65 אירו למבוגר, ו-1.15 אירו לילד – מחיר לכיוון אחד.
• כרטיס יומי לאוטובוס תיירים שעובר בכל האתרים המרכזיים עולה 20 אירו למבוגר ו-12 אירו לילד. כרטיס ליומיים עולה 37 אירו למבוגר ו-20 אירו לילד.
• פרטים נוספים על אפשרויות הטיול במלטה ניתן למצוא באתר לשכת התיירות המלטזית.
הכותב היה אורח של לשכת התיירות המלטזית.
