הנסיך הקטן חזר - לאפריקה

 

"בַּלַּיְלָה תַּבִּיט אַל הַכּוֹכָבִים. הַכּוֹכָב שֶׁלִּי קָטָן וְלֹא אוּכַל לְהַרְאוֹת לְךָ אֵיפֹה הוּא, אֲבָל טוֹב שֶׁכָּךְ. הַכּוֹכָב שֶׁלִּי יִהְיֶה לְךָ כְּמוֹ כָּל הַכּוֹכָבִים הָאֲחֵרִים, וְלָכֵן תֹּאהַב לְהִתְבּוֹנֵן בָּרָקִיעַ... כָּל הַכּוֹכָבִים יִהְיוּ יְדִידֶיךָ". (מתוך "הנסיך הקטן", אנטואן דה סנט אכזופרי).

 

אם היו אומרים לי שהלילה אני הולך לראות את השמיים הכי מדהימים שאראה בחיי. אם היו מספרים לי שיש מקום שבו השמיים כל כך מוארים בכוכבים שצריך לחפש את שחור השמיים מבצבץ ביניהם. אם היו מסבירים לי שאין דבר יותר הגיוני מאשר להישאר ער כל הלילה ולהסתכל למעלה - גם אחרי 15 שעות נהיגה מתישות - ופשוט להסתכל, להתפעם, הייתי ככל הנראה קצת מגחך. אבל זה קרה. אי שם בעמקי שמורת הסרנגטי בטנזניה.

 

כילד אני זוכר היטב את קטע המופת בסרט "מלך האריות", שבו מופאסה וסימבה מביטים אל שמיים זרועי כוכבים: "התבונן בכוכבים, סימבה, המלכים הגדולים מהעבר מתבוננים בנו מהכוכבים האלה", מספר המלך ליורשו בקול אבהי ואוהב. "קצת הגזימו עם השמיים האלה", אמרתי לעצמי. אבל אחרי לילה אחד בשמורת הסרנגטי, אני מבין שהשמיים בסרט היו רק הקדימון.

 

 

את שמי הסרנגטי פגשתי רק ביומו השמיני של מסע אפריקן דרייב שיצא לחצות את מזרח אפריקה, אחרי שחווינו את אוגנדה המפתיעה והירוקה, חצינו את קניה במבט בלתי אמצעי והגענו לטנזניה - ארץ הספארי שבה הטבע הפראי בועט לך בבטן.

 

לפרקים הקודמים בסדרה:

אילו מדינת היהודים הייתה באוגנדה

המסע בנהר החיים של אפריקה

 

 

מסע שמשנה חיים

שיירת הג'יפים שלנו מצליחה להגיע במסע הזה אל המקומות הנדירים והכמוסים ביותר ביבשת. ככה זה כשאתה נוהג בעצמך ולא תלוי באילוצים של דרייבר מקומי. חבריי לג'יפ 5 - דניאל, דור וליה - הפכו במהלך הימים האחרונים למשהו שקשה להסביר, אבל קל להרגיש כשאתה חוצה מדינות עולם שלישי, ושוהה בקופסה אטומה עם אנשים שבאו למסע שהוא קודם כל חוויה משנת-חיים. כי במסע כזה, משהו קורה לך בפנים. משהו קורה בג'יפ, בין החברים שיושבים בו. העיניים נפתחות פנימה אל הנפש והנשמה לא מתרגלת בשום שלב למראות שבצדי הדרך. יותר מכל, הזמן במסע עובר מהר מדי.

מנחם עבדי, המדריך היודע-כל, יודע איך לעשות לנו בילד-אפ לקראת טנזניה כמו בסרט הוליוודי. היום מתחיל עוד לפני שהשמש מתעוררת וממשיך בנהיגה ארוכה בדרכי עפר - 420 קילומטרים לשם דיוק. כשהלילה יורד, הנהגים שבינינו כבר סוחטים את טיפת האנרגיה האחרונה, והנה הגענו אל לודג' אפריקאי - מלון אוהלים מפנק שנמצא ממש בלב שמורת הסרנגטי. מדוממים מנוע במעגל תנועה מוקף אבנים, דלתות הג'יפ נפתחות ואני הופך למאובן: שמי הלילה שמתגלים מעליי הם הדבר היפה ביותר שראיתי בחיי.

מספר הכוכבים שמנצנצים כרגע בשמיים הוא בלתי נתפס. כל השיאים שאליהם הגעתי במסע הזה נשברים ברגע ובמקרה הזה השמיים אינם הגבול - הם רק נקודת הזינוק. זהו ללא ספק רגע השיא שלי במסע לאפריקה.

 

הכלב נובח והנילוס עולה

כשיש כל כך הרבה כוכבים בשמי הלילה קשה להיות ייחודי. קשה, אבל אפשרי כשאתה הכי בולט. אחד מהם הוא כוכב הכלב - סיריוס, הבהיר בשמי כדור הארץ - שבהק על רקע שביל החלב החורפי. לסיריוס קשר עמוק עם המורשת האפריקאית בזכות נהר הנילוס - נהר החיים של אפריקה.

 

סיריוס מייצג במיתולוגיות שונות שהחלו כבר לפני 5,000 שנים את ראשו של "הכלב הגדול" - קבוצת כוכבים עתיקה ומרשימה. בשל שינוי מיקומו של כדור הארץ סביב השמש במהלך השנה, כוכב זה וקבוצתו נראים בשמיים בחודשי נובמבר-פברואר כמעט לאורך כל הלילה, אך בתקופת מאי-אוגוסט לא נוכל לראותם בשל קרבתם לשמש.

אירוע הצפת הנילוס, המתרחש מדי קיץ במצרים, היה בעבר תופעת פלא עבור המצרים. בכל שנה, דווקא בשיא ימי הקיץ, כאשר הטמפרטורות בחוץ לוהטות, הנילוס היה עולה על גדותיו ומשקה את שדותיהם. כיום אנו יודעים מה גורם לתופעה זו: בחודשים שלפני עלייתו של הנילוס במצרים, יורדים גשמי מונסון בהרי אתיופיה בגלל האקלים הטרופי של המדינה, ומי הנילוס הכחול שמוצאם באתיופיה זורמים בעוצמה ומגיעים למצרים בשיא ימי הקיץ.

 

אך למצרים לא היה מושג מה התרחש 2,500 קילומטרים מהם, והם ניסו להסביר את תופעת הפלא הזו בעזרת סיריוס הבהיר, שעולה מהמזרח רגע לפני שהשמש זורחת. בגלל שסיריוס נחשב לכוכב הכלב, ובגלל שהופעתו "הודיעה" על גאות הנילוס המתקרבת ממש כמו נביחת הכלב המבשרת על בוא אדונו, קיבלו הכלבים במצרים מעמד של אלים והפכו לבני בית במצרים.

 

דרישת שלום לשכנים החייזרים שלנו

קצת מתחת לסיריוס בוהק הכוכב קנופוס שהוא שמש עצומה שנמצאת במרחק בלתי נתפס של 312 שנות אור מאיתנו ולמרות המרחק העצום - היא הכוכב השני בבהירותו בשמי כדור הארץ. מישראל ניתן לראותו למשך תקופה קצרה מאוד בחודשי החורף, סמוך לקו האופק הדרומי, אבל כאן במזרח אפריקה שבדרום הכדור, קנופוס מטפס גבוה.

 

השמיים בסרנגטי כוללים גם את ענני מגלן המרהיבים - גלקסיות לוויין בנות מאות אלפי כוכבים הקשורות בכוח הכבידה לגלקסיית שביל החלב שבה אנו חיים. כאן בסרנגטי, ענני מגלן בוהקים ככתמים מוארים בשמיים, וניתן לראותם ללא כל אמצעי אופטי.

את הכוכב הקרוב ביותר למערכת השמש - השכן הקוסמי שלנו פרוקסימה קנטאורי - אני רואה בפעם הראשונה. נופפתי לעברו לשלום על אף שייקח קצת זמן עד שחייזר ירקרק ומרוחק יראה משהו, אבל מהן 4.2 שנות אור ביחס לאינסוף שמעליי.

 

כוכב הצפון, שממוקם מעל ציר הסיבוב בצפון כדור הארץ, הוא הכוכב היחיד שלא ניתן לראות באפריקה. כאן מככבת קבוצת כוכבים בשם צלב הדרום, שמראה את הכיוון של הקוטב הדרומי השמיימי.

 

בשונה מישראל, שבה זיהום האור השתלט על כל חלקה כמעט, השמיים של אפריקה לא מצליחים להסתיר כלום. כדי לראות בישראל את אור הזודיאק - אור שמש המפוזר על ידי חלקיקי אבק המצויים במישור מערכת השמש ומקיפים את השמש - צריך מזל של אלופים, וכאן אי אפשר להוריד ממנו את העיניים.

  

"לבני האדם יש כוכבים, והם כוכבים שונים לאנשים שונים"

הדבר המפתיע ביותר מבחינתי התרחש ביום ה-11 למסע, במפגש עם בני שבט המסאי - החיים בלב שמורת הסרנגטי : "יש לכם את השמיים היפים בעולם", אמרתי לראש השבט, שלא הבין מה אני רוצה ממנו. "ספר לי סיפור או מיתולוגיה שלכם על כוכבים". "אין לנו משהו כזה" הוא ענה, "אנחנו נעזרים בכוכבים ומיקומם רק כדי לדעת מתי צריך לעבור למקום אחר בגלל עונת הגשמים הקרבה". זהו? זה כל מה שהספקתם לעשות עם הקסם הזה?

 

תנו לי חמישה ימים בלב הסרנגטי, ואני חוזר עם ספר בן 27 פרקים רק על כוכבים. תראו מה קרה לאנטואן דה סנט-אכזופרי, הסופר והטייס הצרפתי שתקלה טכנית אילצה אותו לנחות נחיתת אונס באפריקה ולשרוד שם חמישה ימים ללא מזון ומים:

 

"לבני האדם יש כוכבים", אומר לו הנסיך הקטן.

"והם כוכבים שונים לאנשים שונים.

יש אנשים שהם סיירים, ובשבילם הכוכבים הם מורי דרך.

לאחרים הכוכבים הם רק מאוֹרוֹת קטנים,

לַמלומדים הכוכבים הם חידות שיש לפתור,

לאיש העסקים הם עושר.

אבל כל הכוכבים האלה שותקים,

רק לך יהיו כוכבים שאין לשום אדם אחר...".

 

אז אני מוכן לחתום לכם: בשמיים של הסרנגטי היו לי כוכבים שאין לשום אדם אחר.

 

  

החלה ההרשמה למסע הבא של אפריקן דרייב