המוזיאונים בברלין חוזרים לאט לאט מתרדמת הקורונה ומתחילים בנשימות עצמאיות. יש הרבה המלצות לתערוכות חדשות וקבועות, אך מעל לכל בולטת הפתיחה המחודשת של ה"ניו נציונל גלרי", שהיה סגור מ-2015. זהו אחד המוזיאונים החשובים ביותר בברלין היושב באזור הקולטורפורום (לא להתבלבל עם ה"אלט נציונל גלרי" שבמזרח).
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות של אמנות מודרנית, בעיקר מתחילת המאה ה-20 (בעיקר קוביזם, סוריאליזם ובאוהאוס, עם קולקציות שמחזיקות עבודות של פיקסו וקנדינסקי), אבל החלק היותר מעניין של המוזיאון והסיבה העיקרית לפופולריות שלו הוא דווקא המבנה עצמו, שעוצב על ידי לודוויג מיס ון דר רוהה, מהאדריכלים החשובים ביותר במאה ה־20 שפעל בגרמניה עד מלחמת העולם השנייה, ובשיקגו לאחריה.
כל התצוגות של המוזיאון יתקיימו בקומה שמתחת לקרקע, כשגולת הכותרת היא קומת הכניסה. כל קירות קומת הכניסה עשויים מזכוכית, וקרני האור שנכנסות דרכם בוהקות על הרצפה השחורה של המבנה. באולם יש תאורה מינימלית וכמעט אף פעם אין בו תצוגות – והוא מהווה תצוגה ארכיטקטונית בפני עצמה.
הפתיחה המחודשת, לאחר עבודות השיפוץ של הארכיטקט דייוויד צ'יפרפילד, מתוכננת לאוגוסט, אבל כבר מאפריל מתרחשות מלחמות כרטיסים אונליין של מבקרים שמבקשים לראות את המוזיאון. התערוכות לא ייפתחו לפני אוגוסט, אבל הבניין עצמו פתוח כבר עכשיו למבקרים (חובה לרכוש כרטיסים מראש).
עוד מוזיאון פופולרי בברלין, המוזיאון היהודי, פותח אגף חדש ובו מוזיאון המיועד לילדים בגילאי 3־10. התצוגה הראשונה במקום היא תערוכה אינטראקטיבית המגוללת את סיפורה של תיבת נח. התערוכה – שכוללת תצוגה אורקולית, שלוליות ענק, גשמי סערה וגלים מתנפצים – מאפשרת לילדים, לבנות תיבות נח, לחוות סימולציית שייט בתנאי סערה, או להציל אחת מ־150 החיות המצויות בתצוגה, חיות שנעשו בידי אמנים מקומיים שהשתמשו בחומרים ממוחזרים בלבד. גולת הכותרת של התערוכה היא התיבה העגולה עצמה, בגובה שבעה מטרים וברדיוס של 28 מטרים. מבוגרים שרוצים לנוח בעוד ילדיהם משתעשעים בתערוכה, יכולים לתפוס תנומה על תמנון צהוב עין.
האגף החדש ממוקם מצדו השני של הכביש, במה שהיה פעם שוק פרחים. הוא מהווה אחד הסימנים הראשונים ליציאתו של המוזיאון היהודי משרשרת השערוריות שליוותה אותו בשנים האחרונות, בגלל הקשר שלו לתנועות החרם וההתנגדות לישראל. לפני שנתיים התפטר מנהל המוזיאון, פטר שפר, לאחר שהמוזיאון שיתף בטוויטר, עצומה שתומכת בחופש הביטוי הפוליטי של תנועת החרם על ישראל BDS ועורר סערה ציבורית. האגף החדש במוזיאון גם מציע לראשונה תערוכות קלות יותר ופונה גם לקהל של ילדים צעירים. המוזיאון שם דגש רב על העברת מסרים שנמצאים על סדר היום השגרתי של החברה הגרמנית: מודעות אקולוגית ומסרים נגד גזענות ונגד חוסר שוויון. ואם כל הטוב הזה לא מספיק: הכניסה חופשית למבוגרים ולילדים.
ופיסת אמנות אחרונה: עד לא מזמן, כדי להיכנס לברגהיין, מועדון הטכנו המפורסם בעולם, היה צריך להצטייד בקשרים מיוחדים או לעמוד בתור שעות עם מאות קלאברים שרק רוצים טעימה אחת מהיכל הסמים, סקס, אלכוהול וריקודים, ואז לעמוד בוועדת קבלה של שלושה או ארבעה שומרי סף שמכניסים אחד מתוך 40 אנשים, בלי שאף אחד באמת יודע מהם הקריטריונים לכניסה.
הקורונה שינתה גם את נוף סוף השבוע הזה. ברגהיין פתוח היום לכול, וכל היכליו מיוחדים לתצוגות שונות של אמנים מברלין. התערוכות כשלעצמן מעניינות, אבל בעיקר נותנות הזדמנות להגיד שהייתם פעם בברגהיין, שאשכרה נתנו לכם להיכנס ושאפילו לא עמדתם בתור. (סגור בשני ושלישי. המחירים כמו הכניסה למועדון עצמו).
אבל מי שבא לברלין בא לחגוג. אופציה אחת, לבעלי קשרים מקומיים, היא מסיבות שושו בבתים פרטיים, במבנים נטושים וביערות ובאגמים שמסביב לעיר. האפשרות השנייה היא מועדונים שיושבים על אדמה עם חצרות ענקיות שבהן יכולה להתקיים המסיבה (האולמות הסגורים של הריקודים, במועדונים הללו, עדיין סגורים).
יש שלושה מקומות בולטים. אחד הוא "קאטר בלו", מועדון שהמסיבה שלו נפתחת ביום שישי בלילה ונמשכת עד לשני בבוקר. גם "סיזיפוס" עובד בשעות דומות והוא מועדון שלא דומה לכלום. מתאספים בו אנשים שמגיעים לברלין בטיסות מרחבי אירופה לשלושה ימים של קומונת אהבה. למועדון יש מרחב חיצוני עצום, עם זולות ליד מדורות, על פלג מים קטן. מסיבת הזריחה המתרחשת בחוץ, בחלל הריקודים הגדול יותר במתחם, נחשבת לאחד מרגעי השיא של חיי הקלאבינג בברלין.
השלישי הוא "קלנקרקראניש", בר בפנטהאוז של קניון ענק בשכונת נויקלן. ההגעה אליו מוזרה, צריך לעלות במעלית ולעבור דרך חניות, אך הוא יושב על כל הקומה ואין מסביבו בניין אחד גבוה, מה שמאפשר להחזיק קוקטייל טוב ביד, להתחכך באוכלוסיה הצעירה, היפהפיה והבינלאומית של השכונה, ולהשקיף על 360 מעלות של נוף ברלינאי מרהיב. מומלץ לשקיעות. הבר מציע גם תוכניות אמנותיות, שידור משחקי אליפות אירופה בכדורגל והקרנת סרטים.
לדברי בעלי הברגהיין, גם מסיבות הגינה של המקום שלו יפתחו במהלך יולי. ובכל מקרה צריך לשים לב: הסרת המסיכות בכל המקומות הללו מותרת רק כשאתם יושבים. זאת אומרת, חייבים לעטות מסיכה כשרוקדים. רומנטי זה לא, וגם לא ממש סקסי. אבל זה יותר מכלום.
אחרי שנים של תחרות צמודה, כשלכל אחת מהמתחרות קהל אדוק, "בורגרמייסטר" (משחק מילים: השם הוא גם הצורה שבה אומרים "ראש העיר" בגרמנית) זוכה בקלות במקום הראשון בתחרות על ההמבורגר הטוב בעיר. המקום שנפתח לפני 15 שנה (בדיוק כשאנגלה מרקל קיבלה את השלטון) בשירותים לשעבר של תחנת רכבת עלית בקרויצברג, ומאז הוא מפוצץ בלקוחות. בשנים האחרונות הוא התפתח לחמישה סניפים במקומות מרכזיים בעיר.
שלושה מקומות מומלצים לאכילת דאמפלינג בברלין: יומצ'ה הירוס (Yumcha Heroes) היא מסעדה שפחות מצטיינת באיכות שלה אבל מעניינת במיקום (על קסטניאן אלי) ובעובדה שרק חלון מפריד בין הסועדים לבין המטבח, כך שאפשר לצפות בכל תהליך ההכנה דרך החלון. יותר מ־15 סוגי דמפלינג – לא לדלג על "שנחאי", או על הקינוח "טאנג באו" (דמפלינג ממולאים בקרם שוקולד נוגאט, קקאו וקינמון).
ב"ווק שאו", ברחוב צדדי בשכונת פנקו הלא פופולרית, תקבלו בשביל כלום כסף צלחות עמוסות ב־20 או 40 דמפלינגס. ואילו Lon Men's Noodle House, במערב העיר (ברחוב שבו ממוקמים בתי אוכל אסייתים רבים), עדיין מציע את את קומבינציית המרקים־דמפלינג הכי טובה בברלין (ואם תלמדו את הבעלים מילה חדשה בעברית, הוא יקדם אתכם המון בתור). המקום גם נמצא מול דר קוכנלאדן (Der Kuchenladen) – אולי חנות העוגות הבכירה בעיר.
ואם כבר קינוחים: ברלין הפכה לאימפריה של גלידות בשנים האחרונות. רובן גלידות שנרקחו על ידי אנשים פרטיים והפכו לחנויות. (בן אנד ג'ריס, שפתחו חנות דגל בעיר, נכשלו קשות, בדיוק כמו סטארבקס. ברלין אוהבת חנויות לא ממותגות). ועדיין הגלידה הכי טובה, ובפער גדול, היא "הוקי פוקי" (לא לוותר על כדור בטעם שנושא את שם החנות).
כיוון שישיבה בתוך מסעדה בקיץ הברלינאי היא חוויה שאתם רוצים להימנע ממנה (כדאי להימנע מכל חוויה ממושכת במקום סגור בברלין. אין מזגנים. מדובר בתופת גולאגית), וכיוון שיש מסעדות ללא שטח אכילה חיצוני – אחת האופציות הטובות ביותר היא למצוא פארק, לפרוש שמיכה, ולהביא את האוכל לשם בטייק אווי או בהזמנה דרך וולט. מדובר בחוויה ברלינאית אהודה במיוחד: רביצה של שעות בחוסר מעש עם אלפי אנשים אחרים בפארק, מינימום בגדים, מוזיקה מרמקולים ניידים, אלכוהול בלי הפסקה והריח המתוק של עישון ממסטל. פארקים מומלצים: ויינברג, פרידריכסהיין, טמפלהופר, ויקטוריה, גלייסדרייאק, מאואר (בעיקר בימי ראשון עם שוק הפשפשים) והאסנהיידה.
